הסכם ריבנטרופ-מולוטוב

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, אשר נחתם בשלהי אוגוסט 1939, היה, בחלקו הגלוי, הסכם אי התקפה לעשר שנים. ההסכם קבע גם שאף אחת מהמדינות לא תחלץ לעזרת מדינה שלישית במלחמתה עם המדינה האחרת מההסכם. אולם, ההסכם לא הסתכם הכך. הוא הכיל פן סודי אשר היווה חלוקת שלל במקרה של מלחמה עתידית. פולין תחולק לשניים: הצד המזרחי לנהר הויסלה יועבר לברה"מ ואילו הצד המערבי לידי גרמניה. המדינות הבלטיות יועברו גם הן לידי ברית המועצות. היטלר חתם על ההסכם מכיוון שהוא פתח בפניו אפשרות לתקוף את פולין, אך גם לא הגביל אותו במאומה כיוון שממילא התכוון להפר את הסכמיו בשלב זה או אחר והם היו שווים כקליפת השום מבחינתו. סטאלין הרוויח מההסכם בעיקר זמן. אולם זה הדבר שהיה זקוק לו יותר מכל. לסטאלין לא היו ספקות לגבי כוונתו האמיתית של היטלר, ולגבי כך שיותקף במוקדם או במאוחר, והזמן שההסכם קנה לו יאפשר לו, כך חשב, לארגן את צבאו למלחמה אפשרית ותוך כדי כך להרוויח את המדינות הבלטיות ואיתן גישה לים הבלטי.