הטלגרף: הבדלים בין גרסאות בדף

הטלגרף (הצגת מקור)

גרסה מ־22:21, 20 במאי 2006

הוסרו 72 בתים , 20 במאי 2006

←‏'''הכבל הטרנס-אטלנטי'''

Ran.Rutenberg

admin

664

עריכות

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 ===='''הכבל הטרנס-אטלנטי'''====
-בשנת 1854 הממן האמריקני סיירוס פילד (Cyrus Field), סמואל מורס ואחרים הקימו חברה כדי לקדם את הרעיון של כבל תת ימי בין ניפאונדלנד לאירלנד.<BR> הממשלות הבריטיות והאמריקניות סיפקו את הספינות, ה"אגממנון" וה"ניאגרה".<BR> הכבל, עם בידוד של יריעות ברזל מבחוץ נבנה בלונדון, ושקל טון למייל.<BR> 2500 מייל נטענו שווה בשווה על שתי הספינות, משום ששום ספינה באותו זמן לא יכלה לשאת את המשקל לבדה.<BR> מלווות ע"י הפריגאטות (סוג של ספינה) "ליופארד" ו"סייקלופס", הספינות הגיעו בשבוע הראשון של אוגוסט לנמל ולנטיה (Valentia Harbor) שנבחר כהטרמינל האירופי.<BR> השליחה התקבלה בלונדון וכל העיניים היו נשואות אל ולנטיה כאשר שם היו פיקניקים, סעודות וריקודים.<BR>
+בשנת 1854 איל הממון האמריקני סיירוס פילד (Cyrus Field), סמואל מורס ואחרים הקימו חברה כדי לקדם את הרעיון של כבל תת ימי בין ניופאונדלנד לאירלנד. הממשלות הבריטיות והאמריקניות סיפקו את הספינות, ה"אגממנון" וה"ניאגרה". הכבל, עם בידוד של יריעות ברזל מבחוץ נבנה בלונדון, ושקל טון למייל. 2500 מייל נטענו שווה בשווה על שתי הספינות, משום ששום ספינה באותו זמן לא יכלה לשאת את המשקל לבדה.<BR> מלווות ע"י הפריגאטות (סוג של ספינה) "ליופארד" ו"סייקלופס", הספינות הגיעו בשבוע הראשון של אוגוסט לנמל ולנטיה (Valentia Harbor) שנבחר כהטרמינל האירופי.<BR> השליחה התקבלה בלונדון וכל העיניים היו נשואות אל ולנטיה כאשר שם היו פיקניקים, סעודות וריקודים.
-ב-6 באוגוסט 1857 הקצה החופי של הכבל נחת בעזרתם של חבורת מלחים אמריקנים, הספינות עזבו בבוקר שאחרי.<BR> מצוידות במפרשים וקיטור, שיותר מאוחר שימש להנחת הכבל.<BR> התוכנית הייתה שה"ניאגרה" תניח חצי של הכבל מולנטיה לחצי הדרך, ותניח אותו בדרך שה"אגממנון" תוכל לאסוף אותו, לחברו לקבל השני ולהמשיך עד לניופאונדלנד.<BR> סיירוס פילד וסמואל מורס היו על הסיפון וגם המהנדס הראשי הבריטי, צ'ארלס ברייט.<BR> אבל 300 מייל מערבית לאירלנד הקבל נקרע, חצי מיליון דולר ירדו לטמיון, והספינות חזרו לנמל הבית.<BR>
+ב-6 באוגוסט 1857 הקצה החופי של הכבל נחת בעזרתם של חבורת מלחים אמריקנים, הספינות עזבו בבוקר שאחרי.<BR> מצוידות במפרשים ומנוע קיטור, שיותר מאוחר שימש להנחת הכבל. התוכנית הייתה שה"ניאגרה" תניח חצי של הכבל מולנטיה לחצי הדרך, ותניח אותו בדרך שה"אגממנון" תוכל לאסוף אותו, לחברו לקבל השני ולהמשיך עד לניופאונדלנד. סיירוס פילד וסמואל מורס היו על הסיפון וגם המהנדס הראשי הבריטי, צ'ארלס ברייט. אבל 300 מייל מערבית לאירלנד הקבל נקרע, חצי מיליון דולר ירדו לטמיון, והספינות חזרו לנמל הבית.
 סיירוס פילד היה צריך להשתמש בכוחו הציבורי כדי שעמיתיו המנהלים הסכימו לממן משלחת נוספת.<BR>
-לאחר שהספינות תוקנו ומולאו באספקה חדשה הן הפליגו שוב מנמל בקווינסטאון באמצע יולי.<BR> ב-29 ההנחה של הקבל באמצע האוקיינוס בוצעה ושוב הספינות שטו בכיוונים שונים.<BR> ב-5 באוגוסט ה"ניאגרה" הניחה את הכבל בטריניטי ביי, ניפאונדלנד, ה"אגממנון" הגיעה לולנטיה תוך שעה.<BR> הקהל הנמרץ מיהר לתוך המים כדי לתפוס ולמשוך את הכבל לחוף.<BR> כשחוברו הכבלים, ההודעה הראשונה שנשלחה מהמרכזיה בלונדון לעמיתים בניו יורק הייתה "אירופה ואמריקה כעת מאוחדות ע"י טלגרפיה.<BR> השבח לאל במרומים, באדמת שלום, רצון אלוהים כלפי האדם.<BR>"
+לאחר שהספינות תוקנו ומולאו באספקה חדשה הן הפליגו שוב מנמל בקווינסטאון באמצע יולי. ב-29 בחודש יולי, ההנחה של הכבל באמצע האוקיינוס בוצעה ושוב הספינות שטו בכיוונים שונים. ב-5 באוגוסט ה"ניאגרה" הניחה את הכבל בטריניטי ביי, ניפאונדלנד, ה"אגממנון" הגיעה לולנטיה תוך שעה. הקהל הנמרץ מיהר לתוך המים כדי לתפוס ולמשוך את הכבל לחוף. כשחוברו הכבלים, ההודעה הראשונה שנשלחה מהמרכזיה בלונדון לעמיתים בניו יורק הייתה:<BR>
+ "אירופה ואמריקה כעת מאוחדות ע"י טלגרפיה.<BR>
+השבח לאל במרומים, באדמת שלום, רצון אלוהים כלפי האדם.<BR>"
 "Europe and America are united by telegraphy.<BR> Glory to God in the highest, on earth peace, goodwill towards men".<BR>
-פילד קובל בניו יורק עם זיקוקי דינור,  צלצולי הפעמונים ורעמי יריות רובים.<BR> פואמות ובלדות נכתבו לכבודו והחוגגים רקדו את "פולקת הכבלים".<BR> החגיגות בניו יורק נמשכו שבועיים והגיעו לשיאן בתהלוכת לפידים ובזיקוקים שהציתו את בניין העירייה של ניו יורק ואז, חודש לאחר שהחגיגות החלו, הכבל נכשל.<BR>
-ב-1864 סיירוס פילד היה בר מזל.<BR> שני משקיעים בריטיים עשירים השקיעו את הונם והציעו להשתמש ב"גרייט איסטרן", פלא הימים.<BR> גדולה פי 5 מכל ספינה ששטה אז, היא יכלה לשאת את כל הכבל החדש, שהיה אמור לשקול 7000 טונות.<BR>
+פילד קובל בניו יורק עם זיקוקי דינור,  צלצולי הפעמונים ורעמי יריות רובים. פואמות ובלדות נכתבו לכבודו והחוגגים רקדו את "פולקת הכבלים". החגיגות בניו יורק נמשכו שבועיים והגיעו לשיאן בתהלוכת לפידים ובזיקוקין שהציתו את בניין העירייה של ניו יורק ואז, חודש לאחר שהחגיגות החלו, הכבל נכשל.
-מייל של כבל יכול היה להיות מונח בקו מתמשך מאירלנד לניופאונדלנד.<BR> ה"גרייט איסטרן" תחת פיקודו של קפטן אנדרסון, הגיעה למפרץ פוילהאמרום, ולנטיה ביוני 1865 עם 500 קצינים ואנשים על הסיפון כולל מהנדסים.<BR> שוב היה קהל ענק מחכה לראות את המשלחת עוזבת.<BR> הצי הפליג ב23 ליולי, כשעל הסיפון היו וויליאם הווארד ראסל מהעיתון לונדון טיימס, כתב מלחמה ותיק, והאמן רוברט דאדלי, שביחד חיברו היסטוריה מאוירת של המשלחת.<BR> ה"גרייט איסטרן" עשתה התקדמות מהירה מערבה, המלוות שלה ה"טריבל" וה"ספינקס" מדי פעם התקשו לעמוד בקצב.<BR> הקשר עם ולנטיה היה נהדר ובמהלך הבדיקות התכופות המהנדס הבודק הודיע שהכל "או קיי" OK, מילה חדשה באוצר המילים שום שקל לשלחה בטלגרף  .<BR> היו כמה בעיות שנגרמו מכשל בכבל ונחשבו לחבלה, המהנדסים נאלצו להביא את החלק של הכבל שנפל למים והרכיבו בחזרה ולהמשיך בהנחה.<BR> בסופו של דבר הבעיה הייתה בציוד ההוצאה, אך לבסוף הבעיה גדלה להיות אסון.<BR> 600 מייל מניופאונדלנד הכבל נקרע ושקע לקרקעית האוקיינוס בעומק של 3 מייל, הוחלט לבסוף לנסות להוציא את הכבל מהמים.<BR> 3 פעמים הכבל נתפס והשתחרר שוב עד שלבסוף ה"גרייט איסטרן" פנתה לקרוקהאבן, מחוז קורק.<BR>
-מבצע להעלאת הכבל יצא לדרך.<BR> הקפטנים של 4 ספינות צי מצאו את המיקום.<BR> קפטן מוריאטי, מאלבניה, מצא את הנקודה המדויקת בה הכבל נמצא.<BR> לוו לקח שעתיים להגיע לקרקעית והוחלט שכל 4 הספינות ינסו למשוך ביחד משום האורך הרב.<BR> לקחו שבועות ו-30 ניסיונות עד שהכבל עלה.<BR>  באותו זמן בולנטיה חיכו להודעה ועכשיו הודעה מגיעה, "אני מדבר דרך כבל ה-1865"  12 שנים של מאמצים הסתיימו בשביל סיירוס פילד כאשר הייאוש שלו הוכתר כהצלחה.<BR>
+ב-1864 סיירוס פילד היה בר מזל. שני משקיעים בריטיים עשירים השקיעו את הונם והציעו להשתמש ב"גרייט איסטרן", פלא הימים. גדולה פי 5 מכל ספינה ששטה אז, היא יכלה לשאת את כל הכבל החדש, שהיה אמור לשקול 7000 טונות.<BR>
+מייל של כבל יכול היה להיות מונח בקו מתמשך מאירלנד לניופאונדלנד. ה"גרייט איסטרן" תחת פיקודו של קפטן אנדרסון, הגיעה למפרץ פוילהאמרום, ולנטיה ביוני 1865 עם 500 קצינים ואנשים על הסיפון כולל מהנדסים. שוב היה קהל ענק מחכה לראות את המשלחת עוזבת. הצי הפליג ב- 23 ליולי, כשעל הסיפון היו וויליאם הווארד ראסל מהעיתון לונדון טיימס, כתב מלחמה ותיק, והאמן רוברט דאדלי, שביחד חיברו היסטוריה מאוירת של המשלחת. ה"גרייט איסטרן" עשתה התקדמות מהירה מערבה, המלוות שלה ה"טריבל" וה"ספינקס" מדי פעם התקשו לעמוד בקצב. הקשר עם ולנטיה היה נהדר ובמהלך הבדיקות התכופות המהנדס הבודק הודיע שהכל "או קיי" OK, מילה חדשה באוצר המילים משום שקל לשלחה בטלגרף. היו כמה בעיות שנגרמו מכשל בכבל ונחשבו לחבלה, המהנדסים נאלצו להביא את החלק של הכבל שנפל למים והרכיבו בחזרה ולהמשיך בהנחה.<BR> בסופו של דבר הבעיה הייתה בציוד ההוצאה, אך לבסוף הבעיה גדלה להיות אסון. 600 מייל מניופאונדלנד הכבל נקרע ושקע לקרקעית האוקיינוס בעומק של 3 מייל, הוחלט לבסוף לנסות להוציא את הכבל מהמים. 3 פעמים הכבל נתפס והשתחרר שוב עד שלבסוף ה"גרייט איסטרן" פנתה לקרוקהאבן, מחוז קורק.
+מבצע להעלאת הכבל יצא לדרך. הקפטנים של 4 ספינות צי מצאו את המיקום. קפטן מוריאטי, מאלבניה, מצא את הנקודה המדויקת בה הכבל נמצא. לוו לקח שעתיים להגיע לקרקעית והוחלט שכל 4 הספינות ינסו למשוך ביחד משום האורך הרב.<BR> לקחו שבועות ו-30 ניסיונות עד שהכבל עלה. באותו זמן בולנטיה חיכו להודעה ועכשיו הודעה מגיעה, "אני מדבר דרך כבל ה-1865"  12 שנים של מאמצים הסתיימו בשביל סיירוס פילד כאשר הייאוש שלו הוכתר כהצלחה.