היסטוריה ב' - הבעיות העיקריות של צרפת בתחומים: שלטון, חברה, כלכלה, ביטחון, ודרכי ההתמודדות עם בעיות אלו

הבעיות העיקריות של צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה

בתחום הכלכלי

• פגיעה בתעשייה ובתשתיות הייצור של המשק - בתחום זה, הפגיעה בצרפת גדולה יחסית למשתתפות אחרות במלחמה. היא מאבדת קרוב ל 25% מעושרה הלאומי. אזורי התעשייה הכבדה נהרסים במלחמה. לאחר המלחמה, צרפת חסרה בחומרי גלם, ובמכרות פחם ונפט.

• אובדן 50% מהשקעות צרפת ברוסיה - מרבית השקעותיה של צרפת (הממשלתיות והפרטיות כאחת) היו ברוסיה, וכללו בתי חרושת, בתי דפוס ומלאכה וכו'. הלאמתם ללא פיצויים של המפעלים הזרים ברוסיה שלאחר המהפכה הקומוניסטית פגעה במשקיעים צרפתיים ובממשלת צרפת. בנוסף, המשטר הקומוניסטי לא החזיר הלוואות שלקח המשטר הישן מצרפת.

• בעיות תקציב - אי קבלת פיצויים מגרמניה שלהם התחייבה בחוזה וורסאי, פוגעת בתכניות הכלכליות של צרפת, שהתבססו על פיצויים אלה. הממשל לא הצליח להחזיר חובות לאזרחי המדינה. המדינה לוקחת אחריות על המצב הכלכלי של תושביה - הכשרת התושבים מבחינה השכלתית, בריאות, דאגה לנכים, דאגה לפצועים ולמשפחות ההרוגים - אך לא מצליחה להתמודד עם העלות הכספית של כל אלה. לצרפת הוצאות ביטחוניות גבוהות שנבעו מבניית קו ביצורים בשם קו מאז'ינו לאורך גבולה עם גרמניה. כתוצאה מכל אלו נוצר גירעון בתקציב.

• מעבר ממשק של מלחמה למשק של שלום - מיליוני חיילים חוזרים רק כדי לגלות שמקומות עבודתם נתפסו והממשל כשל בניסיון למצוא להם תעסוקה, וכך נוצרת אבטלה קשה.

בנוסף, יש לציין גם את השפעת המשבר הכלכלי העולמי בסוף שנות ה 20, שיוצר אינפלציה ומגביר את האבטלה גם בצרפת.

בתחום הפוליטי

• ריבוי מפלגות - בפרלמנט הצרפתי היו 17 מפלגות, מתוכן רבות שפעלו מתוך שנאה, שמנעו אפשרות של הקמת קואליציה יציבה. מצב זה גרם לשיתוק יכולת הממשלה לפעול ביעילות - נוצרה אנארכיה פוליטית וממשלות התחלפו בתדירות גבוהה.

• פילוג אידיאולוגי - נוצר פילוג קשה בין הימין השמרני האנטי דמוקרטי, בו התחזקו זרמים פשיסטיים, לשמאל המהפכני, בו בלטו הקומוניסטים. פילוג זה כמעט הביא למלחמת אזרחים. גוש המרכז השולט נאלץ ליצור קואליציה עם הימין ועם השמאל לסירוגין. בנוסף, רבו תככים פוליטיים ופרשיות שחיתות שהחלישו את הדמוקרטיה והגבירו את הרצון בעם למנהיג יחיד בעל סמכויות ריכוזיות. *נושאי הפילוג: אופי המשטר, מדיניות כלפי גרמניה (פיוס מול נקם, שאלת הפיצויים).

• שערוריות פוליטיות ופיננסיות שונות - בינן יש לציין את פרשת סטאביסקי, שהסתבך עם החוק ומשפטו נדחה בצורה תמוהה. ב - 1934 התאבד והדבר הפיץ שמועות שנרצח ע"י הממשלה שהובילו בסופו של דבר להתפטרותו של ראש הממשלה.

בתחום החברתי

• אשליית הביטחון - הפחד והאיבה כלפי העם הגרמני השכן, שנוצרו ב 1870 במלחמת צרפת-גרמניה, רק הוגברו לאחר מלחה"ע ה I. הממשלה ניסתה לשכך אותם ע"י בניית קו ביצורים לאורך גבולה עם גרמניה (קו מאז'ינו) באמונה כי בלגיה מצפונה תסייע לה, וכך תהיה מוגנת ממתקפה גרמנית (בעוד שלהלכה הגרמנים פלשו דווקא דרך בלגיה). בצבא צרפת עצמו היו ליקויים חמורים - ציוד מיושן, אסטרטגיות מיושנות, מוראל ירוד והשפעה של הפילוג הפוליטי (השמאל התנגד לחימוש מחדש של הצבא), דבר שהביא את צרפת להיכנס למלחה"ע השנייה עם כלים מיושנים בהשוואה לצבא הגרמני המתקדם. לסיכום, צרפת ראתה עצמה מבוטחת מתרחיש כגון זה שהתרחש בסופו של דבר במלחה"ע השנייה, אך במציאות לא הייתה מוכנה לה כלל.

• בעיית אלזס ולורן - ב 1871 בעקבות ניצחון גרמניה על צרפת סופחו שתי הפרובינציות לגרמניה. בתום מלחמת העולם הראשונה חזרו שתיהן לצרפת. החיכוכים בין האוכלוסייה הצרפתית והממשל הצרפתי העיבו על השבתם לצרפת. תחת גרמניה, היו שתי הפרובינציות יחידה אחת, והוענקו להם בית מחוקקים וסמכויות נרחבות. צרפת סירבה להכיר באוטונומיה זו. בנוסף, הממשל הצרפתי ניסה לכפות את השפה הצרפתית על התושבים, שברובם כבר דיברו גרמנית.

• בעיה דמוגרפית - 50% מאוכלוסיית הגברים של צרפת בגילאי 20-30 נפגעו במלחמה, דבר שהביא לפגיעה בילודה ובייצור. אחת מתוצאות עובדה זו היא שנשים שהחלו לבסס את מעמדן החברתי והתעסוקתי לא היו מוכנות לפנות את מקומן לטובת הגברים, דבר שיצר חיכוך בינם.

דרכי ההתמודדות של צרפת עם הקשיים בתחומי השלטון הכלכלה והבטחון:

בתחום הכלכלי

צרפת פולשת לחבל הרוהר שבגרמניה, כדי להפיק רווחים שיכסו את בעיותיה התקציביות, ויהוו "פיצוי" לאי תשלום הפיצויים ע"י גרמניה, עליהם התבססו תכניות בתחום הכלכלי של השלטון הצרפתי. מטרתה של צרפת לא מושגת, משום שפועלי החבל פותחים בשביתה. באין פועלים להפעיל את המכרות, לא מופקים רווחים מהחבל. פלישה זו הביאה לכינוס וועדת דאוס, שבעקבותיה אמנם נאלצו הצרפתים לצאת מהחבל, אך תשלום הפיצויים הוסדר.

הממשלה הצרפתית החליטה על קיצוץ הוצאות הממשלה ועל אי לקיחת מלוות ממדינות, תוך ניסיון לשפר את מערכת המסים בצרפת ע"י הורדת רמת החיים וגירוש עובדים זרים.

בתחום הפוליטי

הוקמה החזית העממית, בראש ליאון בלום, שאיחדה את השמאל הצרפתי (הסוציאליסטים והקומוניסטים), כנגד עליית הפשיזם בין השנים 1936-1938 (ואכן הצליחו להעביר חקיקות כנגד הימין הקיצוני ובכך גם עוררו אותו למרד). הממשלה השמאלנית באותם שנים הנהיגה בצרפת חקיקה סוציאליסטית, הלאימה מפעלים על מנת לשקמם, וניסתה להלחם בבעיות הכלכליות ע"י ייצוב המטבע. ראש הממשלה דלדיה שבר את החזית העממית בהיותו אנטי סוציאליסט מושבע, וממשלתו גילתה אוזלת יד נוכח התוקפנות הגרמנית בשנות השלושים, כאשר הנהיגה מדיניות שוחרת שלום כלפי גרמניה וכך רק עודדה את תוקפנותה.

בתחום הצבאי - בטחוני

בריתות והסכמים - חתימה על בריתות והסכמים שונים על מנת להבטיח את המשך פירוק החימוש והבידוד של גרמניה. בינם: הסכמים עם פולין ובלגיה, "ההסכמה הקטנה" עם צ'כוסלובקיה, רומניה ויוגוסלביה, וחוזי "לוקרנו". למרות חתימת כל חוזי השלום האלו ההכנה בשטח היא למלחמה.

בניית קו ביצורים לאורך מאות ק"מ על הגבול עם גרמניה - קו מאז'ינו. הקו הפך להיות סמל לביטחון צרפת בעיני העם הצרפתי, ולמעשה יצר אשליה של בטחון מדומה. הרעיון שעמד מאחורי בנייתו היה האמונה (שלה לא היה שותף כל העם) כי צרפת יכולה לנהל מערכת צבאית הגנתית בלבד, ובכך להביס את הגרמנים, ואף הניחה שגם הגרמנים חושבים כך, ויימנעו מלתקוף אותה. החסרון העיקרי בקו הוא שלא היה רציף - מלבד העובדה שלא היה תקציב להשלמתו, הצרפתים לא הקימו ביצורים בהרי הארדנים, כי הניחו שיהוו מכשול לשריון וצבא מאומן.

ביצורים לא הוקמו גם באזורי תעשייה בצפון, שאת תהליכי הייצור שלהם לא רצו הצרפתים לשבש, ובגבול עם בלגיה, אותה לא רצו הצרפתים להשאיר חשופה ולכן לא בנו קו בין צרפת לבלגיה. הקו סתר את מערכת הבריתות של מדיניות החוץ הצרפתית. כאמור הוא העיק קשות על הכלכלה הצרפתית. על אף כל אלה הצרפתים ראו בו את המרכיב העיקרי במדיניות הביטחונית של צרפת, הסתמכות שהביאה לאסון צבאי במלחמת העולם השניה כאשר גרמניה פלשה דרך בלגיה והרי הארדנים.