הצגת המקור של הדף "תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה"

אלברט בנדורה לא מסכים עם הגישה הפסיכואנליטית הטוענת שאדם מונע רק על ידי כוחות פנימיים, ובאותו אופן לא מסכים עם הגישה הגורסת כי אדם מונע רק על ידי כוחות חיצוניים (סקינר).
בנדורה האמין שהפרט מושפע מגורמים חיצוניים סביבו, ושסביבתו מושפעת גם היא על ידי גורמים תהליכים פנימיים שלו, ע"י השפעה הדדית בין שלושה מרכיבים: סביבה (E), אדם (P) והתנהגות (B). 

סביבה משמע גירוי הנמצא בסביבתו של האדם.
אדם משמע קוגניציות (תהליכים של עיבוד מידע במוחו של הפרט) של הפרט, אך גם מאפייניו כגון מים, מראה, מעמד, גזע וגיל.
התנהגות משמע תגובותיו (פעולותיו) של האדם.

בנדורה טען כי כל אחד מן המרכיבים הללו משפיעים ומושפעים אחד מן השני.

התנהגותו של אדם מושפעת ע"פ בנדורה גם מחיזוק ועונש של הפרט, בין אם ישיר, נצפה או עצמי.
הכוונה ב'חיזוק נצפה' אינה רק בפעולת הצפייה. הכוונה היא גם לציפייה של אדם לקבל חיזוק בעתיד.
חיזוק ועונש עצמי- בני אדם שופטים עצמם לאור המטרות שהצביעו לעצמם, ובהתאם לכך מחזקים או מענישים את עצמם.

למידה על ידי חיקוי דגם: הלמידה העיקרית של אדם נעשית בהתבוננות על אחרים המשמשים לנו מודל לחיקוי. למידה זו אינה תהליך של העתקת התנהגות. האדם לומד כללים להתנהגות (למשל ללמוד לדבר ולהרכיב משפטים חדשים) ולומד רק את ההתנהגויות שמוצא לנכון.
תהליך הלמידה: 
1. צפייה בהתנהגות.
2. זכירת ההתנהגות ותוצאותיה.
3. הנעה (במידה והתוצאה משלב 2 הייתה חיובית, הסיכוי שהפרט יחקה אותה יגדל, וההפך).
4. תרגום להתנהגות (וקבלת חיזוקים עליה).

ויסות עצמי- יכולת הכוונה עצמית ושליטה של האדם בהתנהגותו. מחולקת ל-4 שלבים:
1. תחילה אדם מבצע פעולה מסוימת. 
2. אחר כך הוא מעריך אותה, בעיקר על פי עמידתה במטרה שהציב לעצמו. ההערכה יכולה להתבצע אפוא בהשוואה לביצועיהם של אחרים הדומים לו (קבוצת התייחסות) או ביחס לביצועיו בעבר.
3. לאחר ביצוע הפעולה ושפיטתה, מתעוררת אצל הפרט תחושה הנעה בין סיפוק לאי סיפוק. על פי תחושה זו הפרט נותן לעצמו חיזוק חיובי או 'עונש'.
4. בהתאם לחיזוק או לעונש, הפרט חוזר על פעולתו בעתיד או נמנע ממנה.  
לסיכום: אם אדם ביצע בעבר פעולה מוצלחת, יווסת עצמו לבצעה שוב בעתיד, ולהפך.

מסוגלות עצמית- אמונה של הפרט ביכולתו לעמוד במטרה או אתגר ולהתמודד איתם. 
כשלאדם רמת מסוגלות עצמית גבוהה בנוגע לביצוע פעולה מסוימת, הדבר מקרין על ביצועיו, וכתוצאה מכך סיכוייו להצליח יגדלו, ולהפך.

התנסות בהשלמת משימה- התנסות מוצלחת בביצוע משימות מחזקת תחושת מסוגלות עצמית.
אם אדם הצליח בביצוע פעולה מסוימת, יצור ציפיות גבוהות לגבי התנסות בפעולות דומות בהמשך, ולהפך.
ככל שעולה רמת המסוגלות העצמית שלנו, עולה רמת השאיפה.

צפייה בהתנהגות אחרים- התנסות מוצלחת של אחרים דומים מחקת את תחושת המסוגלות העצמית.
אם אדם רואה אדם אחר שאינו שונה ממנו בהרבה מצליח, עולה רמת מסוגלות העצמית שלו לגבי אותה הפעולה, ולהפך.

שכנוע מילולי- שכנוע הפרט בדבר יכולתו לבצע פעולה מסוימת מעלה את תחושת המסוגלות העצמית של הפרט בנוגע לאותה הפעולה. כמו כן יש למשכנע השפעה על מידת ההשפעה של השכנוע. במידה והמשכנע נתפש בידי המשוכנע כאמין, סמכותי ומבין בתחום- ההשפעה תהיה גדולה, ולהפך.
כמובן שהשכנוע צריך להתבסס על הנחות ריאליות ולא רחוקות מהמציאות.

עוררות רגשית- כשפעולה מסוימת מעוררת אצל אדם תגובה רגשית גבוהה, ברוב המקרים הוא יפרש זאת כחרדה הנובעת מחוסר היכולת שלו לעמוד במשימה, דבר הפוגע ברמת המסוגלות העצמית.
כמו כן, לאדם החש רוגע ובטחון בעת ביצוע פעולה תעלה רמת המסוגלות העצמית.