https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&user=Nadavgross&feedformat=atomסיכומונה - תרומות המשתמש [he]2024-03-29T07:19:25Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94&diff=13064מצרים-דמוגרפיה ופוליטיקה2006-05-31T12:36:43Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>"הקצינים החופשיים" שירשו את מקום המשטר המלוכני במצרים ב- 23/7/1952 , קיבלו לידיהם מדינה כשבעיתה המרכזית היתה שנים רבות של שילטון מושחת שהביא את השליטון במדינה לסף אנרכיה וחוסר אמון מלא בין העם להנהגה שלו. תוך זמן קצר הקים המשטר של הקצינים ובראשו ג'מאל עבד אל נאצר מנגנון שלטוני אפקטיבי, סמכותי, רב עוצמה שנשען על תמיכת הצבא וכוחות הביטחון הפנים המצריים. מנגנון זה שרד בימיו של נאצר ואחריו סאדאת. ג'מאל עבד אל נאצר נשיא מצרים 1970-1956.<br />
<br/><br />
הבעיות במצרים היו קשות בתחום הכלכלי-חברתי. מראשית המאה ה-20 היה פער עצום בין האוכלוסייה לבין משאביה, ובפערים חריפים בחלוקת המשאבים בין שכבות האוכלוסייה השונות. בתוך רצועה צרה של עמק הנילוס לא עולה על 35 אלף ק"מ נדחסה אוכלוסייה ענקית של 44 מיליון איש בסוף ימיו של אלסאדאת- אוכלוסייה שמתרבה בקצב מדהים של מיליון איש בשנה לעומת זאת מקורותיה של הארץ היו דלים מאוד-פרט לקרקע פורייה שמנוצלת עד תום ולנפט בכמויות בינונית בסיני, אין למצרים עוד אוצרות טבע. מצב המקורות הקיום,שיכון, תעסוקה ותשתית השירותים הבסיסיים רחוק מלענות על צרכיה האלמנטאריים של אוכלוסיה זו. המצב החמיר עוד בגלל מגמת העיור המזורזת. ישנה הגירה עצומה מהכפר אל העיר-זה מביא ללחוץ עצום בערים. קהיר שנבנתה לאוכלוסייה 2-3 מיליון איש מצוי בה פי 3 אוכלוסייה מקומית שמאלצת את המוני הכפרים המהגרים העניים לגור בכל מקום מתחת לגשרים,בבתי קברות ועוד גם האבטלה והשירותים המתפוררים הם בעיות שאין לפתור אותן. המפגש עם התרבות המערבית זעזעה את מערכת האמונה המסורתית- האסלאמית. התפתחות זו הביאה למשבר של זהות להמוני המצרים שנאמנותם לאיסלאם נחלשה אבל הם נשארו ללא מסגרת התייחסות והתוצאה היא תחושה של מבוכה ושל אובדן דרך. נאצר נשאר נשיאה הראשון של מצרים ניסה למצוא פתרונות לבעיות הרבות. לאחר שייצב את שלטונו הוא פנה לטפל בבעיות הכלכליות, חברתיות באמצעות הרפורמות האגראריות, תוכנית פיתוח ותיעוש גדולות, רעיונות "הסוציאליזם הערבי". נאצר אימץ גישה מהפכנית שרואה באויב החיצוני, הכוונה לישראל, כמקור המרכזי לצרותיה של ארצם. נאצר קרא להמונים להקריב את עצמם למען יעדים אלה והוא נענה בהתלהבות של המוני המצרים. אולם הצלחותיו של נאצר, היו מאוד מוגבלות, במותו ב1971 נותרה בעיית העוני והמחסור ברוב אוכלוסיית מצרים. לקראת סוף שנות ה-60 ראו המצרים בתוכניותיו של נאצר כתוכניות חסרות תכלית בעיקר לאחר תבוסותיהם במלחמות עם ישראל ובזבוז מיליארדי דולרים על הצבא. מצד שני מצרים היתה תלויה בשליטי ארצות ערב שעזרו למצרים בכסף ובסיוע כשלמעשה נאצר חתר תחת מנהיגותן של אותם שליטים. בנוסף מצרים היתה שקועה לגמרי בסיוע הצבאי הסובייטי במומחים, בקצינים ובטכנאים הרוסיים שמילאו את מצרים. סאדאת נשיא מצרים 1981-1970 סאדאת קיבל ירושה מאוד קשה, מצוקה כספית מאוד קשה ומשבר זהות קשה. לאחר 3 שנים של ייצוב המשטר החל סאדאת "להמריא" ליעדים חדשים בעלי תכנים וכיוונים שונה מאלה של נאצר. סאדאת לא זונח את הסוציאליזם המהפכני אבל הוא קובע הגדרה חדשה למדיניותו החדשה כלכלית- "פתיחות" (אנפתאח) כלומר גישה ליברלית בסגנון המערב, שכוללת צמצום מעורבות המדינה במשק, הקלת הדרך ליוזמה פרטית והסרת מכשולים מדרכם של משקיעי הון מצריים וזרים- כל זה תוך קשר הדוק עם אירופה המערבית ועם ארה"ב. סאדאת תכנן שההכנסות הגדולות הצפויות מה"פתיחות" יסייעו למשטר המצרי במימון מפעל פיתוח רב ממדים שבמרכזו עמדה תוכניתו של סאדאת "המהפכה הירוקה" שתפתור את בעיותה של ארצו. בתוכניתו של סאדאת עמדה תוכנית שאפתנית להפריח את שטחי המדבר, הפיכתם לשטחי חקלאות והקמת מרכזים עירונים חדשים לצידם. התוכנית ניסתה להגדיל את שטחי האדמה הפורייה, לפתור בעיות מחסור בשיכון ולתת תעסוקה למיליוני המובטלים במצרים. היתה זאת תוכנית שאפתנית עצומה, אבל פרי אותה תוכנית יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, בינתיים נאלץ המשטר המצרי להתמודד עם מצבי לחץ מזדמנים באמצעים המסורתיים של "כיבוי שרפות"-כדי למנוע התפרצויות מקומיות שעלולות לסכן את משטרו. ההתפרצות החמורה ביותר היתה בינואר 1977 שפרצה בעקבות הפחתת הסובסידיה על מוצרי היסוד שהביאה לעלית מחירי מוצרי יסוד. בשנות שלטונו האחרונות של סאדאת היה שיפור בצמיחה הכלכלית של 8%-9% בשנה ולגידול מתמיד בהכנסות במטבע זר שבאו מארבעה סקטורים: תעשיית הנפט,התיירות, תעלת סואץ וכספיים של מצרים העובדים מחוץ לארצם. מדיניות הפתיחות הזרימה הון זר עצום למצרים שהביא להרחבת מעגל המוצרים המסובסדים, יבוא מוצרי צריכה והעלאת רמת החיים-צריכת מוצרים שנחשבו למותרות בעבר. ההכנסות האלה איפשרו את מימון פרויקט המהפכה הירוקה. למעשה לא חל שיפור הקצב הבנייה העממית, מספר חסרי קורת הגג הלך וגדל. גם המובטלים מספרם גדל מאחר שהתמורות שחלו במצרים לא ייצרו מקומות עבודה להמוניים כל אלה: גידול בפערים, מצוקת השיכון, אבטלה מתמשכת וציפות שאינן מתממשות הפכו לתיסכול חריף וללחצים פוליטיים על הממשלה.סאדאת בניגוד לנאצר שניסה לעצב את הזהות המצרית כחלק מהומה הערבית וכגורם שנועד לעמוד בראשה, בחר סאדאת בגישה אחרת-הוא קבע כי המורשת המצרית יסודותיה עוד מהתקופה הפרעונית ושהיא ותיקה ועמוקת שורשים יותר מהאיסלאם ומן הערביות ולכן מן הראוי להחזיר אותה למקומה ולכבודה המתאימים בתודעה הלאומית. בזמן שנאצר טען כי מצרי והא כמו סורי,לבוני וכן הלאה בראש וראשונה בן לאומה הערבית הרי סאדאת מדגיש בגירסתו המחודשת כי המרי הוא קודם כל תושב הנילוס –מצרי בעל אישיות שטנה שעוצבה ע"י נוף המולדת ומסורת מפוארת בת חמשת אלפים שנים-כאן בתפיסתו מוותר סאדאת למעשה על היעד להנהגת העולם הערבי ע"י מצרים. גישה זאת הקלה על סאדאת כשאר נקט מדיניות שונה וב-1977 הוא חותם על הסכם שלום עם השנוא באויבי הערבים-ישראל. סאדאת עושה זאת בגלל אינטרסים מצריים ספציפיים-להחזיר לריבונות המצרית את שטחי סיני שנכבשו בתקופת נאצר ע"י ישראל ועם זאת להחזיר גם הכבוד הלאומי הפגוע ולהתחיל בשלב של שיתוף פעולה פורה עם שכנתה ממזרח-ישראל. מרכיב אחר במשנתו של סאדאת היה מכלול של רעיוניות מיובאים מהמערב שנוסו בעבר ללא הצלחה –מודרניות,ליברליזציה, דמוקרטיה. סאדאת החל לדבר על זכויות האזרח, שלטון חוק ועוד.פעולתו הבולטת ביותר בתחום הזה היתה משטר רב מפלגתי. ב-5 השנים האחרונות של משטרו הוקמו גופיים מפלגתיים שונים. ואכן למפלגות ניתן חופש ביטוי מרשים ניתן לאופוזיציה להוציא עיתונים כדי להפציץ בעיותיהם ולתקוף את הממשלה. אולם חירות הפעולה והביטוי היה בפיקוח וכשאר השלטון כי גוף ספציפית עברו את הגבול ומהווה סכנה לשלטון-הורחקה, ואכן חודש לפני הירצחו הוא ערך מסע טיהורים ארוך שהראה חד משמעית את אופיו התקיף והחד משמעי של שלטונו. בנוסף לעקרונות החילוניים הנ"ל, סאדאת היה אדם מאמין ואדוק. הוא הגדיר עצמו "כנשיא מאמין" והרבה להפיץ ולפרסם את פעולתו של השליטון בפיתוח וחיזור מוסדות התפילה והחינוך האסלאמי ובאימוץ עקרונות מובהקים של חקיקה אסלאמית. האופיציזיה הדתית, הרי השפעתה במצרים היתה בעלייה מתמדת כשתנועה של "חזרה בתשובה" אל האסלאם הפונדמנטליסטי הקיפה רבבות. בזמן שהעם המצרי עבר טלטלה במצרים "המודרנית" הרי האסלאם נשאר כסלע איתן והחזרה היתה אליו בבחינת נסיגה אל המקלט הבטוח והמוכר. רבים הצטרפו אל האסלאם ואל הגופים האיסאלמים מתוך מחאה על המצב החומרי-כלכלי שבו הם היו. אחרים הגיעו לתנועות האסלאמיות כתוצאה מריקנות רוחנית ומהעדר כיוון-התנועות הציעו לחבריהם השקפת עולם שיווניות,אורח חיים פשוט, שלווה נפשית בתוך האדיקות הדתית כשמובטח להם שינוי ממציאות הבלתי נסבלת. הקורבנות הראשיים למצוקות החומריות והאידיאולוגיות היום הסטודנטים באוניברסיטות שהפכו למעוז העיקרי של האופוזיציה האסלאמית. ההתחזקות של הפונדמנטליזם המוסלמי עורר את עצבנותם של הנוצרים שתמכו באידיאולוגיה הלאומית חילונית שהתבססה על זהות מצרית או פאן אסלאמית . היחסים בניהם גרמו למתח עדתי במצרים וגרם להתנגשויות, אחת מההתנגשויות היתה ביוני 1981 במערב קהיר. הם נמשכו כ-3 ימים ובהן היו עשרות הרוגים ומאות פצועים משני הצדדים ורק בהתערבות של אנשי ביטחון פנים הצליחו השלטונות להרגיע את המצב. דמוגרפיה פוליטיקה ומסורת במצרים של חוסני מובארכ עם כניסתו של מובארכ לשלטון לאחר ההתנקשות בחייו של סאדאת, נאלץ מובארכ להתמודד בדחיפות נגד האסלאם הרדיקאלי .במבצע מקיף הוכנה האיסאלם הרדיקאלי וכך התפנה מובארכ לטפל בבעית עמו. סאדאת הוריש למובארכ מסגרת שלטונית שמתפקדת ביעילות בסירה. גם המצב הכלכלי של המדינה שקיבל מובארכ היה יותר טוב ממנה שקיבל סאדאת מנאצר. לעומת אלה עומדת ממול הממשלה אופוזיציה האסלאמית הפונדמנטליסטית.כך שהחברה המצרית של ראשית שלטונו של מובארכ המשיכה להיטלטל בין שלושת המרכיבים המרכזיים של התודעה האישית בארץ הנילוס-אסלאם-מצריות-ערביות. מצרים של תחילת שנות התשעים של המאה ה-20 מתבטאת בהמון בעיות:צפיפות עצומה,עוני,לחץ בתחום הדיור והתעסוקה. יש כאלה שחשבו שהפיתרון לכל הבעיות האלה היא בצמצום הילודה שחייבת להיות משימה לאומנית. במאמר הזה מנסה עמי איילון הבהיר את סוגיית הדמוגרפיה במצרים שהשלכותיה הן בתחום הפוליטי ובחברתי. עמי איילון משתמש נתוני יסוד כמותיים לגבי המציאות הדמוגרפית במצרים. אוכלוסיית מצרים ב1900 מנתה כ-10 מיליון. היא מכפילה את עצמה ל-20 מילון לאחר 49 שנים היא מכפילה שוב את עצמה ל-40 מילון בפרק זמן קצר יותר ב-1978 כלמור 29 שנים בלבד. הגידול הזה מוסבר מירידה תלולה בשיעורי התמותה עקב שיפור שירותי התבואה. בסוף שנות ה-80 מגיע מספר תושבי מצרים ל-55 מיליון נפש ובתחילת 1994 הוא עובר את סף ה-60 מיליון נפש. לאורך שנות ה-80 נע הריבוי הטבעי סביב 2.6%-2.8% בשנה. זאת אומרת מיליון איש מתווספים לאוכלוסיית מצרים כל 8-9 חודשים. בקצב זה תגיע מצרים בשנת 2000 עם אוכלוסייה של 70 מיליון איש. מנגד היקף המשאבים המצריים, גידול הרבה יותר איטי. אוצר הטבע העיקרי של מצרים פרט לנפט ולגז שבכמויות קטנות, הרי האדמה הפורייה שנמצאים לאורך הנילוס ובדלתא של מצרים-הם כ-4% בלבד של כלל האדמות המדינה הגדולה ששטחה הוא כמיליון קמ"ר. במקומות רבים נעלמים שטחי קרקעות פוריות על חשבון התרחבות עירונית. אדמות מצרים הן מדבר צחיח שהסיכוי לנצלן לעיבוד חקלאי, תעשייתי או למגורים שואף לאפס. המודעות מצד השילטון על השלכותיה השליליות של הריבוי הטבעי המהיר החלו להופיע במצרים אחרי מהפיכת הקצינים החופשיים ב-1952. לפי כן בימי המלך פארוק הריבוי המהיר נתפס כברכה. המשטר המהפכני אימץ קו מנוגד לכך.מאז 1954 דוברי המשטר ממליצים על הצורך להגביל את הילודה כאינטרס לאומי חיוני,בעקבות מפקד ב-1960. נאצר באמי 1962 מדגיר את הבעיה בועידת הכוחות העממים ומכריז על הצורך בהגבלת הילודה בשיטות מודרניות. רק ב-1965 מתפנים לטיפול מעשי בבעיה ע"י הקמת מרכזים לתכנון המשפחה והתחלת מסע הסברה לציבור. המאמץ הממשלתי ארך כ- 7 עד 8 שנים תוך הישגים מסוימים ואחרי תקופת סאדאת שמיעט לדון בנושא מתוך הנחה כי שיפור ופיתוח כלכלי וחברתי יפחית את הילודה. מובארכ ירש מקודמו אוכלוסיה של 44 מילון איש שמתרבה בקצב של 2.7% בשנה. בתחילת שלטונו המצב הכלכלי היה קשה. אחרי מספר חודשים פנה לטפל בנושא, בדבריו הוא ביטא את חרדתו מהמצב ושהקצב יחבל בפיתוח הכלכלי. הוא קרא לכל הכלכלנים ומומחי התכנון לטפל בבעיה ולהציע פתרונות. אולם במשך 4 השנים הבאות היו למצרים בעיות אחרות רק ב-1985 מובארכ מעלה שוב את האיום הדמוגראפי לראש הדאגות הכלכליות והחברתיות של מצרים. מאז הבעיה הוגדרה כנושא מרכזי בנאומי הנשיא ופקידי משטרו. הוא יזם הקמת "מועצה לאומית לענייני אוכלוסין" והתייצב בראשה. במסגרת היוזמה החדשה הורחבו המרכזים להדרכה ולתכנון המשפחה, הוכנו ופותחו מקומות עבודה לנשים כחלק מהמגמה לשינוי מסגרת המשפחה המסורתית ועל האצת המדינה להקמת ערים חדשות במדבר לשם פיזור אוכלוסיה מסודר יותר. לצד כל זה הוגברו מאמצי ההסברה במטרה להקטין את קצב הילודה, גויסו רופאים,סוציולוגיים ואנשי דת בכירים. מובארכ מאז בכל הזדמנות הרתיע את האוכלוסייה שמתרבה מהר יותר בנאומיו כשהוא מצייר עתיד קודר כדי לזעזע את הפרט למען הכלל. במוקד מסע ההסברה שמתנהל באמצעות כלי תקשורת ועד לשלטי חוצות וכרזות רחוב.ההסברה הזאת מנסה לכבוש את לב החברה המסורתית השמרנית, חברה אנאלפביתית לרוב שנקרא לעשות תפנית בדפוסי מחשבתה והרגליה. מאמצע שנת 1988 בהנחיית מובארכ, מוצג במהדורת החדשות השעון הדמוגראפי ובו נמסר כמה תושבים נוספו למצרים באותו יום. הפניה אל האמונה-האסלאם מובארכ ויועציו יודעים את שורשי המוסכמות הישנות שנטמעו באמונה הדתית. לרבים מהמאמינים ברור שהאסלאם אוסר על פעולת פיקוח על הילודה.לכן כדי לצמצם את הילודה צריך להפריך את הדעה כי ראשי הדת מתנגדים להגבלת הילודה-למשימה הזאת מגויסים ראשי הממסד הדתי והעולמא המפורסמים. הוצאו חוות דעת הלכתיות שמתירים להשתמש באמצעי מניעה בתנאים מסוימים, רק אם קיים שיקול כלכלי או אם מדובר בבריאות האישה. בנובמבר 1988 הוציא המופתי הראשי של מצרים דר' מחמד סייד טנטאוי פסק הלכה שמשתרע על 21 עמודים שבו הוא קובע מפורשות כי תכנון המשפחה עולה בקנה אחד עם עיקרי האמונה האסלאמית. "הנביא לא התכוון להקים קהילה חלשה,רעבה, מפגרת ונגועה בבערות אלא להיפך, קהילה בריאה, חזקה ורעננה שידה תמיד על העליונה.." על המאמין לחיות עפ"י משאביו והכנסתו ומתור לבני הזוג להחליט בהתאם לנסיבות על גודל המשפחה שהם מעוניינים בה. "האם הגבלת הילודה-זה לא חטא?" אחד מראשי התוכנית העריך שאם הרשויות יצליחו לכפות על כל זוג להביא לעולם לא יותר מ-2 ילדים הרי תחלופנה לא פחות מ-60 שנים עד לעצירת הגידול, לשם כך צריך את שיתוף הפעולה מצד האוכלוסיה. המכשולים הם אמונות ומוסכמות נפוצות חלקן במישור הדתי פילוסופי ואחרות בתחום החברתי כלכלי. בנוסף היה קושי בתקשורת בין הרשויות לבין הציבור, היו הפרעות מצד יריבים אידיאולוגיים ופוליטיים שפועלים לסכל את מאמצי השלטון ולבסוף קושי בניהול וביישום פעולות המבצע. הקושי המרכזי ביותר היה בתפיסת עולמם של רוב האוכלוסייה. כשהעולמא המסורתיים מנסים לעקור מליבם של המאמינים את אמונתם. תיכנון המשפחה פסול מ-2 בחינות: הוא מהווה התערבות אסורה במעשה הבורא ויש בו כפירה ביכולת האל לספק את מחסורם של כל מאמיניו. עפ"י תפיסת המאמינים הרעיונות החדשים הם בבחינת חראם כלומר אסורים באיסור מוחלט. לא רק התפיסות הדתיות המסורתיות מהוות מכשול לקצב הריבוי אלא גם ערכים חברתיים-כלכלים-מסורתיים ומציאות תרבותיות השכלתית מהווים מכשול לקצב הילודה. בקרב החברה הכפרית ורבים מהעירונית, שהיגרו מהכפר לעיר שתופסים עדיין בתפיסה שילדים רבים הם פוליסת ביטוח לעת זיקנה, הבנים נושאים את שם המשפחה והם כוח עבודה שמכניס הכנסות למשפחה, אישה שיולדת הרבה ילדים קושרת את בעלה אליה ומבטיחה אותו מפני גירושין ועל לכל זה לחברה שלא מזמן היה בה אחוזים גבוהים של תמותת תינוקות, הרי הולדת ילדים רבים היא אינסטינקט קיומי. קשיי תקשורת בין השלטונות לבין החברה כ-50 אחוזים ויותר מתושבי מצרים הם אנאלפביתיים. לכן הבערות ממשיכה עם האדישות של החברה המצרית מכבידים על השלטונות להבי א את דבר צמצומי הילודה. אופוזיציה דתית ופוליטית: בין שוללי מדיניות האוכלוסין של הממשלה בולטים החוגים הדתיים, החל באנשי דת מתונים וכלה בדוברי החבורות האסלאמיות הקיצוניות. החוגים הקיצונים מנסים להשליט את החוק המצרי כפ"י ההלכה האסלאמית. בעיני המתנגדים החתירה של הממשלה לצמצום הילודה היא בידעה (חידוש בלתי רצוי) שהוא תוצר של פילוסופיה חילונית שמבוססת על חוסר אמונה באל ובחסדו. לכן כל הצעה כזאת היא דחויה. ואותם חוגים קיצונים שמתנגדים לצמצום הילודה מוסיפים טענה נוספת כי זה ישרת את האויבים של מצרים. לדעת דוברי מפלת "עמל" המצרית: הקריאה לצמצום הילודה כמוה כקיאה להגדלת העוני והמחסור לא באו עליה מעודף אוכלוסיה אלא בגלל מחדלים קשים בתכנון מדיניות השלטון הרשלני. מכשולים בירוקרטים: בנוסף לכל הסיבות הנ"ל שמכשלים את הקריאה לצמצום הילודה האי ישנם מכשולים בירוקרטים שמוכרים במצרים בתחומים אחרים-ליקויים בהפעלת תחנות הדרכה לתכנון המשפחה, מחסור בגלולות למניעת הריון שחולקו בחינם, מספר המשרדים ממשלתיים המטפלים בנושא ולא משרד אחד, התוצאה ביזבוז במשאבים, אי סדר וכו'. רק ב-1985 הקים מובארכ את "המועצה לענייני אוכלוסין" ועמד בראשה כאן היה ניסיון לתקן את המצב. המועצה שתוכננה להתכנס 4 פעמים בשנה כונסה במשך 3 שנים 3 פעמים בגלל עיסוקיו הרבים של מובארכ.</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8_%D7%A4%D7%A9%D7%95%D7%98_/_%D7%A9%22%D7%99_%D7%A2%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%9F&diff=8938סיפור פשוט / ש"י עגנון2005-10-27T17:23:43Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>[[Category:ספרות]]<br />
*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]<br />
----<br />
<br />
{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
'''יש ומגדירים את הספור "ספור פשוט" כיצירת מופת של הרומאן הריאליסטי העברי הראשון, ויש ומגדירים אותו כנובלה, העוסקת בחיי החברה היהודית בגלות במבט ריאליסטי, אך בהנמקות פסיכולוגיות של הנפש האוהבת עד כדי טירוף הדעת.'''<BR> <br />
תפיסה זאת של תיאור מהלכי נפש, במאבקים שבין הדורות, בין דור העבר המושתת על ערכים מסורתיים-דתיים, אך הבטוח בעיני עצמו ובמסגרת החברתית שיצר לעצמו, לבין דור העתיד המודרני, יחסית לתקופתו, אולם אינו יכול עדיין להשתחרר מכבלי האבות, זוהי תפיסה שעגנון הצליח לארוג במבנה של רומאן ריאיסטי-פסיכולוגי, כשהמוטיב המרכזי בנובלה זו הוא כאמור: מאבק בין דורות על סדרי החברה והנורמות שלה, בין הסתגרות בכבלי הדת ומסורת ודפוסי התנהגות נוקשים (כמו זיווגים ושידוכים) לבין הראיה היותר אישית ומודרנית של דור הבנים.<BR> <br />
מאבק שמוליד התפוררות איטית, אך בטוחה, של המסגרת החברתית של הקהילה המסורתית היהודית בגלות.<BR><br />
<br />
===תקציר הרומאן:=== <br />
'''הרומאן חושף בפנינו את הדמויות העיקריות במלוא ערוותן והחידלון של כל אחת מהן''': חיים נאכט, אביה של בלומה, נפטר ואינו משאיר בידי האם אלא לשולח אותה לקרובי משפחה בעיר שיבוש כדי שאולי יתמזל מזלה, תמצא שידוך טוב וגם תתפרנס על ידם.<BR> צירל וברוך מאיר הורוביץ.<BR> בנם, הירשל מחזר אחריה.<BR> אימו מתערבת, "מצילה" אותו מנישואים פחותים ומשיאה אותו לאישה במעמדו (מינה צימליך).<BR> הירשל משתגע מכך שלא מימש את אהבתו ונזקק לטיפול אצל רופא נפש (ד"ר לנגזם).<BR> <br />
לבסוף הירשל חוזר לאישתו, מתנער מתשוקתו לבלומה ומצליח לבנות חיי משפחה בריאים עם אשתו.<BR> '''הסיפור הוא סיפור אהבה'''- נסיונו של אדם לממש את אהבתו בחברה שאינה מכירה באהבה כערך ואינה מכירה בזכותו לממש את עצמו בדרך שתביא לפגיעה ביסודותיה: הדת, ערכים כלכליים וחלוקה למעמדות.<BR> <br />
הסיפור מציב את השאלה מה קודם למה: אינדיוידואליות מול קולקטיביות האם יכול הירשל להינצל מגורלו או שגורלו נתון בידי החברה?! הרומן כרומן פסיכולוגי: עיקר הרומן בגיבור, הירשל שויתר על אהבתו, ויתור שהביא לטירופו.<BR> גורלו מיטלטל בין הגורל לבין ההכרעה.<BR> הרומן כרומן חברתי: הקונפליקט המרכזי ברומן הוא חברתי, מקורו במלחמת הדורות.<BR> החוויה האישית הנאבקת (או שאינה נאבקת) בחויה הקולקטיבית.<BR> רגש חיים חדש מתקומם על הישן.<BR> הסיפור מציג את סיפורה של שבוש, מסורותיה של שבוש והתגלות הפרצות הראשונות בחומתה: הסוציאליזם, תנועת ההשכלה, הציונות- תפיסות חדשות ושונות של הצעירים משל דור המבוגרים.<BR> הזמנים משתנים בשבוש ומעמדה של הדת יורד, כמו גם מעמדם של ערכים מוסריים.<BR> שבוש מתפתחת מבחינה כלכלית, סוחריה מתעשרים ונקבעת חלוקה מעמדית.<BR> נסיונותיה של החברה לשמור על מסגרותיה הקבועות שוחקות את החברה ואת היחיד.<BR> אם הוא מורד הוא נחשב למשוגע ואו מת.<BR> בסיפור ישנה ביקורת על התנהגותה, ערכיה ומנהגיה של החברה, אך לצד זה קיימת התבוננות נוסטלגית הרואה את מעלותיה כמו עזרה לזולת, חיים חברתיים, שמירה על המסורת הדתית וסולידריות.<BR> החברה מוצגת ככזו שהכסף הוא הערך המרכזי שלה.<BR> (בידי צירל הממון ולכן בידה הכוח לכוון את עולמו של הירשל) גרשון שקד: הרומן מציג קונפליקטים שבין יחיד לחברה, אדם וגורל- מאפיינים נפוצים של הרומן של סוף המאה ה- 19 .<BR> ייחודו של עגנון מתבטא בעיצובם המפורט של הקונפליקטים באמצעות רשת סבוכה של מוטיבים שחלקם משמשים לעיצוב חיי הנפש וחלקם לעיצוב ההקשר החברתי.<BR> <br />
דמותו של הירשל: הרומן מתאר את קורות חיי הירשל מתקופת בגרותו (גיל 16 ) ומתמקד בתסביכים הרגשיים אליהם הוא נקלע ביחסיו עם נשים.<BR> הירשל הוא בן למשפחת בורגנים אך אינו מוצא את מקומו במעמד הזה.<BR> הדבר מתבטא בסלידתו מעבודה בחנות ואולי אף התאהבותו במשרתת.<BR> הוא מצוי בגיל בו הוא נתון בסערות רגשיות ובקונפליקטים רבים: הקונפליקט המרכזי שלו מתבטא ביחסיו עם אימו השולטת בחייו, שוללת ממנו את מימושו העצמי ואינה מתפקדת כאם.<BR> הוא נתון למרותה המוחלטת של אימו אולם עולמו הפנימי סוער.<BR> הוא נכנע לאימו אולם הסתירה הפנימית בליבו מתגברת ומובילה אותו בסופו של דבר לשיגעון.<BR> הוא מתנהג בפסיביות, עצור מבחינה רוחנית.<BR> קיים פער מהותי בין מחשבותיו למעשיו.<BR> בנפשו של הירשל מתרחשים שינויים רבים עקב מספר אירועים דרמטיים: דחיית אהבתו הראשונה, התגברות שנאתו לאשתו, התמכרותו לאהבת הנעורים חסרת הסיכויים.<BR> הוא לא מסוגל להתמודד עם הבעיות האלה, מדחיק אותן ובסופו של דבר זה מתפרץ בשגעונו.<BR> בשלב הראשון לקראת השיגעון, הירשל סובל מנדודי שינה ומרבה לחשוב על דודו המשוגע.<BR> השיגעון הוא אמצעי למאבקו בחברה כמו גם אולי גזירת הגורל הרובצת על המשפחה.<BR> השיגעון בא לביטוי בהזיות, בהתייחסות המוזרה לשעון, שנאה לתרנגול, הרהורים על מותו, לישת שעווה, ריצה ליער והתנהגות מוזרה ביער.<BR> הבריחה ליער היא מחאה כנגד הכבילה שכבלו אותו, נסיון לברוח מכבלי החברה, שינאה עצמית ומתן ביטוי ליצרים האינדיוידואליים.<BR><br />
<br />
'''משמחלים וחוזר מבית המרפא של ד"ר לנגזם חל שינוי מהותי ביחסו אל 3 הנשים בחייו:'''<BR> <br />
<br />
א. מתחיל להשתחרר משליטת אימו<BR><br />
ב. מפתח רגשות חיבה לאשתו<BR><br />
ג. משתחרר ממחשבותיו על בלומה.<BR><br />
ד. ההחלמה היא תהליך של השלמה והתפכחות- ההשתחררות מהכבלים שמאפשרת לו מציאת מקום לאהבה.<BR><br />
<br />
<br />
הירשל מבין שעיוורונה של החברה והכסף והזהב שמסמאים את עיני הבריות הם שגרמו לשגעונו אולם עיוורון זה הוא גם תנאי הכרחי להישרדותו.<BR> (המנגן הסומא המופיע בסיפורו של לנגזם מנגן מנגינה שאין לה סוף ואין לה התחלה, המנגן העיוור מקבל בעיוורון את כספה של החברה בכדי לשרוד.<BR> כשהירשל מחלים, הוא לומד להשלים עם המציאות.<BR> הוא זורק לסומא מטבע הכי גדול מכל המטבעות- זו מחאתו של הירשל.<BR> יחסי הירשל ואימו: הקונפליקט המרכזי של הירשל הוא עם אימו.<BR> צירל מצטיירת כאשה קשה וקרה השולטת ביד רמה בכל עינייני הבית.<BR> משגיחה על הירשל, שולטת על כל מעשיו אך אינה מספקת לו חום אימהי, למרות שהוא בן יחיד.<BR> יש במערכת היחסים ביניהם פגימה.<BR> היא מתנגדת למימוש העצמי שלו, מאופיינת באמצעות להיטותה אחר <br />
האוכל.<BR> מגלה כפיתיות באכילה מופרזת ובהנאה מהסעודות (מסמל כניעה ליצר חמדנות ןחומרניות).<BR>גם להיטותה אחרי הממון, מצבי רוחה וקשריה עם הסביבה מאופיינים בעזרת האוכל.<BR><br />
בניגוד אליה, הירשל מתעב תכונות אלה (אפילו צמחוני).<BR> הוא נמצא במצב של תלות, לא מצליח לתפקד באופן עצמאי ומפגין תסביכים שמקורם עוד בילדותו: בן יחיד, לא זוכה לחום ואהבה, יחסים מעוותים עם ההורים (תועלתיות), חינוך לא עקיב עקב החשש מהשיגעון.<BR> צירל הופכת לשליטת הבית הסמויה עקב אופיה הסמכותי וערמומיותה.<BR> כשמחליטה להשיא את בנה למינה- פונה קודם כל לשדכן ורק אח"כ "מתייעצת" עם בעלה, גורמת לו לבטא את רצונותיה כרצונותיו, יודעת לשכנע בדרך הלטיפות (כך נהגה גם עם הירשל כשרצתה לשכנעו).<BR> צירל חיזקה את תחושת התלות של הירשל בה, מנעה ממנו את יכולת ההתמודדות עם בעיותיו ורצונותיו ו"סרסה" אותו ולכן אין לו את היכולת להגיע להגשמה עצמית.<BR> <br />
<br />
'''אצל בלומה מוחצנות תכונות "אימהיות" מנוגדות לצירל.'''<BR> צירל דואגת להרחיק את בלומה מבנה ומביאה לו אישה שונה- אישה ילדה שלא תספק לו את המהות האימהית החסרה לו ולא תהווה איום.<BR> הירשל נכנס לתסבוכת פסיכו' כתוצאה ממערכת היחסים המתסכלת עם אימו, זה מביא אותו אל השיגעון שהאיום שבו מזכיר לה את השיגעון של אחיה ותוצאותיו ההרסניות.<BR> בלומה מחריפה את הקונפליקט בין הירשל ואימו, גם אחרי לכתה.<BR> צירל מנסה להטות את בלומה לעולם המשרתות בעוד הירשל מנסה להטותה לתחום האישה החוקית.<BR> דוג' נוספת להיות בלומה בלב הקונפליקט: הנסיונות לנעוץ את המפתח בדלת אחרי שובה של משפ' הורוביץ ממסיבת האירוסין.<BR> המפתח סמלי לכך שצירל לא הצליחה לנעוץ את מינה כחלופה בליבו של הירשל.<BR> היא מחבבת את מינה כי מאמינה שהיא תוכל להרחיק את בלומה מליבו " חיבה יתרה חיבבה את מינה שנעשתה כלתה ותסייעה לפטור את הירשל מבלומה" ולעומת זאת הירשל חושב מה יאמר לבלומה.<BR> היא מנסה לכבות את האש האירוטית משהו שהבעירה בלומה בלב הירשל ומרוב להיטות להשיג מטרה זו- מאבדת את היקר לה מכל- שפיות בנה יחידה.<BR> בסופו של דבר זנח הירשל את רעיון מימוש האהבה האמיתית והתאים את מעשיו לרצונותיה של אימו.<BR> <br />
מערכת היחסים של הירשל עם אהובותיו: יחסי הירשל ובלומה: הרומן כולו סובב סביב כשלון האהבה בין הירשל ובלומה.<BR> <br />
בלומה השם נגזר מהשם הלועזי - BLUME פרח, נשי, יופי פנימי.<BR> ובעברית: בלומה- סגורה, בלתי מושגת.<BR> <br />
בלומה דומה ושונה מהירשל.<BR> דומה לו באינטלגנציה ובתאוות הקריאה אך שונה ממנו ביוזמה ובאי הכניעה שהיא מגלה.<BR> ניתן ללמוד עליה מתוך חלומה המביא לביטוי את החרדות והמחשבות העצורות בה.<BR> החלום הוא אמצעי לעיצוב וחישוף הנפש.<BR> כשנודע לבלומה על שידוכו של הירשל למינה היא נפגעת קשות אך אינה מגיבה.<BR> היא מבינה שהירשל משועבד למרותה של אימו ובניגוד לו מחליטה לבחור בחיים עצמאיים, היא נאבקת על חירותה: "אמרה בלומה בליבה, וכי בשביל שהירשל משוך אחרי אימו צריכה אני להתייאש, אם ידיו אסורות, אני בת חורין!".<BR> היא מבודדת מבחינה חברתית אך שומרת על חרותה הפנימית, מעשית, חרוצה והגונה.<BR><br />
בלומה אינה נכנעת לגזירת הגורל ולהחלטות האחרים- עוזבת את בית הורוביץ כשמבינה שאין סיכוי ליחסיה עם הירשל.<BR> היא אינה נענית למחזרים.<BR> גם לאחר שבלומה עוזבת היא בתוך ליבו של הירשל, הוא חושב עליה ומצפה לבואה, מדמיין שמשוחח עימה, משווה אותה למינה- "החלופית", מסתובב בלילה סביב ביתה ולבסוף דעתו נטרפת.<BR> מוטיבים בספור: תסכולו של הירשל מתבטא בעזרת מספר מוטיבים; מוטיב הספר: יחסי הירשל- בלומה נרקמים על רקע קריאת הספרים. הקריאה מסמלת את הנפש המשוחררת "הספר פותח לה פתחי עולם… עושר ונכסים אין לה לבלומה… אבל נשמתה בת חורין".<BR> לאחר נישואי הירשל למינה- לא מסוגל להמשיך לקרוא "על יד על יד נעשה הירשל כשאר המשכילים, כשאדם נער קורא בספרים, נשא אישה, מניח ידו מהם…".<BR> מינה מנסה לעניינו בספרים אולם הוא אינו מתחבר לכך, בניגוד לחיבור זה עם בלומה.<BR> מוטיב הנר: בעת החתונה כבה הנר- דבר המסמל בעיני הירשל את התגרשותו ממינה.<BR> בשלב מאוחר יותר- מציץ לביתו של מזל ומחפש את אורה של בלומה המסמלת את הנר הדלוק. נר דלוק- בעירה של אהבה. נר כבוי- חוסר תשוקה, כיבוי תחושות הלב.<BR> <br />
'''מוטיב התרנגול:''' (תרנגול=גבר) משמש לתיאור מצבו של גבר שזעקתו האירוטית לא נענתה.<BR> משמש לביטוי שגעונו של הירשל.<BR> כששב הביתה לאחר שהסתובב סביב ביתה של בלומה ובוכה, שומע את קול התרנגול.<BR> מכאן ואילך מתגלה טירופו שמגיע לשיא בצעקתו של הירשל: "אל תשחטוני, אל תשחטוני אינני תרנגול"- זעקה המבטאת את אימתו מפני החברה שדיכאה את גבריותו.<BR> כשהירשל נמצא בבית המשוגעים, "מורדמים" כל המוטיבים הקשורים לשגעונו.<BR> תרנגול לא קורא, כלב לא צועק והוא מוטל על מיטתו כשעון שנפגם.<BR><br />
'''מוטיב השינה:''' שנתו של הירשל נודדת לפני השתגעותו ולאחריה. הוא חרד ומחשבות מטרידות אותו, אינו יכול לתפקד ולהשתלב באורח החיים התקין.<BR> הדוד המשוגע: דמות מקבילה לזו של הירשל ומושא להזדהות.<BR> הדוד מבטא את הגורל הרודף אחרי המשפחה ומהווה רמז מטרים למה שיקרה להירשל עצמו.<BR> ההנתקות מבלומה.<BR> הניתוק מתרחש רק לאחר שבנו נשלח להוריה של מינה.<BR> הירשל מעמיד את בלומה בקטגוריה אחת עם אימו- שתיהן צרות עין ומחשבות חשבונות ובהדרגה יחסו אליהן נהפך מאהבה לשנאה.<BR> הוא מצליח לבסוף ליצור קשר בריא עם מינה, מה שמעיד על יכולתו להתנתק מבלומה.<BR> יחסי הירשל ומינה: מערכת היחסים ביניהם מורכבת ולא ברורה.<BR> הם נעים מדחייה וחוסר יכולת לבנות קשר בריא המוביל את הירשל לשגעון עד לבנית קן משפחתי זוגי תקין.<BR> מינה בעיני הירשל: לפני הנישואין: הירשל לא בחר במינה, נאלץ לשאתה עקב לחץ אימו.<BR> בחתונתם כבה הנר, אותו מדמה הירשל לטקס הגירושין במהלכו עוזבת האישה את הבית.<BR> מינה מצטיירת בעיניו כ"בגד שמקיף את הגוף ואינו מחמם" ומעוררת בו תיעוב גופני ושיממון רוחני.<BR> השינוי ביחסיהם: לאחר שבנם הראשון נשלח להוריה של מינה, הירשל מגלה את מהותה האמיתית ותכונותיה הנשיות של בלומה.<BR> "אותה שעה לא הגה הירשל לא בבנו ולא בשום דבר שבעולם.<BR> כל עצמו של הירשל היה מרגיש באשתו ששוכבת לפניו ונושמת… מעיניה של מינה הבהיקה ציצת אור שכיוצא בה לא ראה הירשל מעולם… נסתכל וראה שאבריה נתמלאו… לא הספיק לשאול עד שהבהיק זיק של נרות מעיניה האימהיות.<BR> מיד נפקחו עיניו של הירשל והכיר את האמת.<BR>" הוא מתקרב אליה באופן הדרגתי ורגש הסלידה מפנה מקום לחיבה ואינטימיות.<BR> <br />
'''מה גרם לתמורה ביחסו למינה?''' <BR><br />
א. ירידת השפעתה של צירל- היא חדלה לחצוץ ביניהם.<BR> <br />
ב. ירידת השפעתה של בלומה על הירשל- מינה הופכת בהדרגתיות המפלט של הירשל מצירל ועריצותה וגם מפני צילה הצונן של בלומה.<BR> הוא מגיע להכרה שבלומה לא תספק לו אהבה.<BR> בהתחלה בלומה מהווה ניגוד לאימו-רכה וענוגה, אך לקראת סיום הסיפור הוא מתייחס אל שתיהן כאל אותה קטגוריה.<BR> <br />
<br />
<br />
'''נק' מפנה נוספת בשינוי יחסו למינה- הנשף בבית גילדנהורן-''' מינה מהווה שם עבורו משענת מפני <br />
תחושת הבידוד שחש במסיבה, משווה בין עיני מינה לעיני בלומה, לטובת מינה.<BR> <br />
<br />
'''דמויות המשנה:''' לדמויות המשנה תפקיד מרכזי בייצוג החולשות הפנימיות של הקיום הבורגני.<BR> ברוך מאיר הורוביץ: מייצג את אלה שקיבלו על עצמם את אמות המידה של החברה היהודית הבורגנית כדי לזכות בבטחונה.<BR> ברוך מאיר הוא אב-טיפוס של אדם שהשלים עם קיומו, וויתר על אהבתו למירל, אימה של בלומה, על מנת להסתפח לביתה העשיר של צירל.<BR> הוא זכה בבטחון שהכסף מקנה לאדם על חשבון חיי האהבה.<BR> בולטת ההנאה שלו מממונו וממה שזה מקנה לו (נסגר עם צירל בחנות והם מונים את כספם, עושים ערמות ומתמוגגים מנחת…) כניעה לעולם הערכים של הממון מאפיינת את העיירה כולה- הזיווגים נעשים בהתאם לממון והמעמד הכלכלי- התנהגות שזוכה לבקורתו של המחבר.<BR> ברוך מאיר חושש מהפגישה עם הלא מודע, מבחינה זו הוא אינו מגיע לבגרות.<BR> כדי להתבגר על האדם להתנתק מטבורה של החברה ולנהוג על פי ציוויי ליבו.<BR> (בלומה, בניגוד לו, משועבדת מבחינה פיסית אך נפשה בת-חורין.<BR> בולט במיוחד כאשר היא עוזבת את ביתו ועוברת לגור אצל עקביה מזל ותרצה מזל שנשאו בניגוד לנורמות החברתיות ומתוך אהבה.<BR> גדליה צימליך: אביה של מינה: מייצג את המתעשרים החדשים, דור ראשון לעושר שפוחד כל הזמן מפני יום המחר ומאובדן הכנסתו ובטחונו.<BR> (בניגוד למשפ' הורוביץ שהם עשירים "ותיקים").<BR> יחסיו של צימליך עם הרשויות תלויה ומבוססת על שוחד- עוד נורמה פסולה המאפיינת את החברה.<BR> דודו של הירשל (המשוגע): הטירוף הוא ביטוי לנפש מודחקת, הוא מתגלגל מדור לדור ונתפס כקללה שאינה מניחה לאיש.<BR> צירל מפחדת שבנה ילך בעקבותיו.<BR> הירשל דבק בדודו משום שהוא העז להשיג את מה שהירשל אינו מעז- חריגה מהמוסכמות וסלילת של דרך משלו.<BR> ייתכן שטירופו לא היה אמיתי ואולי רק נתפס ככזה בשל שחרג ממוסכמות.<BR> ( הצמחונות שלו נתפסה כשיגעון, צירל מקשרת בין לימודי החוץ שלו לטירופו…).<br />
<br />
===מוטיבים חברתיים בעלילה===<br />
<br />
'''מוטיב האכילה:''' מתייחס בעיקר לדמותה של צירל, המתנגדת העיקרית למימוש העצמי והרצונות של הירשל.<BR> עיקר תאוותה של צירל היא האכילה.<BR> מאד מרוצה מבלומה, בין היתר כי היא מתקינה ארוחות מצוינות.<BR> נאמר עליה: "שבאה לכלל שנים שכל עיקרה של אישה אינו אלא מאכל ומשתה".<BR> הסעודה היא סמל לחיי משפחה בורגניים.<BR> פעמים רבות לאורך הסיפור, כשמתוארת החברה הבורגנית, היא מתוארת על רקע ארוחות דשנות.<BR> כל עוד הירשל שומר על האינדיוידואליות שלו, הוא סולד מהאכילה התעוותנית של אימו.<BR> לאחר שנכנע לתכתיביה ולחיים הבורגניים הוא משתתף בארוחות האלה ובמצבים אחרים הוא נמנע ומתנגד לאכילה הכפייתית ונוטה אף לצמחונות.<BR> הוא אף מהרהר שמא דודו, אחי אימו נחשב למשוגע כי הוא "נתפרנס מן העשבים, נזיר היה מן הבשר.<BR>.<BR>"הירשל מקשר בין אכילת פגרי עופות ודגים לבין דמותה של מינה שנכפתה עליו ע"י אימו בתאוות הממון שלה.<BR> מינה קשורה למעגל הזלילה כשם שדודו היה ניגוד למעגל זה.<BR> הירשל מרגיש שאינו מממש את עצמו ויוצר קשר בין זה לבין רעב.<BR> (מרעיב עצמו במטרת למצוא תיקון).<BR>האכילה מסמלת עבורו כניעה לתכתיביה של אימו.<BR> בולטת הקבלה ניגודית בין הסעודה עם מינה ומשפחתה לבין אכילת העוגיות של בלומה.<BR>'''מוטיב הבית:''' הבתים ברומן מבטאים את פני החברה.<BR> ביתם של ההורוביצים נמצא בטבורה של העיר, מבוסס על הממון שמנווט את חייהם.<BR> הם אינם ממהרים הביתה בסיום יום העבודה וממשיכים לשבת בחנות ולספור את הכסף.<BR> הבית כשלעצמו אינו מהווה עבורם ביטחון קיומי.<BR> כשהם חוזרים ממסיבת האירוסין הם מוצאים את ביתם נעול בידי המשרתת.<BR> גדליה צימליך חרד כל הזמן מפורענות שתבוא על בית- גם עבורו אין הבית מקום המעניק ביטחון נפשי וקיומי.<BR> יונה טויבר מצליח לבנות לו בית על בסיס כלכלי כשגיצל שטיין, אחיה של אישתו תומך בהם.<BR> הבתים הללו מושתתים על ממון.<BR> בתים אחרים אינם קיימים.<BR> ביתה של סופיה שומם, בעלה אינו בבית רוב הזמן ולכן היא מרבה לבלות אצל מינה.<BR> בלומה אינה נישאת ולא מקימה בית.<BR> כל העירה כולה בנויה על בית קברות ותשתיתה נירקבת.<BR> ביתם של עקביה מזל ותרצה (ביתה של בלומה) יוצא דופן.<BR> הירשל נאבק על ביתו האמיתי.<BR> בתחילה בורח מהבית אל היער ואל השיגעון.<BR> שיבתו הביתה היא כניעה והשלמה עם גורלו.<BR> הבית הוא סמל למוסכמות החברה וחזרתו הביתה מסמלת את חזרתו למסגרת החברתית.<BR> היער: מסמל עולם ללא גבולות, ללא חוקים מחייבים, עולם של רגשות עזים שאינם יכולים לבוא לידי ביטוי.<BR> כל הסדרים והמנהגים בטלים ביער והוא ביטוי למרידה בכל סדרי החברה.<BR> הקבצן הסומא: לאחר שהדוד מסתלק מהבימה הסיפורית, הופך קבצן עיוור להשלך דמותו של הירשל.<BR> הקבצן העיוור מופיע לראשונה בסיפורו של ד"ר לנגזם, הקבצנים הינם דמויות המביעות רגשות עמוקים.<BR> בחלומו הוא זורק כסף לתוך עיניו של הקבצן ומעוור את עיניו שלו.<BR> הקבצן הסומא הוא השלכה נפשית של הירשל- מצד אחד ביטוי למרד ומצד שני ביטוי לכניעתו.<BR> שגרות לשון המאפיינות את דמות המספר: המספר משלב שגרות לשון, ביטויי חוזרים המתפקדים כמוטיבים חוזרים.<BR> "אלוקים בשמים": בטוי שיש בו מעין קיטרוג על הגורל: "מירל האלמנה שכבה ימים רבים חולה.<BR> רופאים ורופאות אכלו את יגעה ואת החולה לא רפאו.<BR> אלוקים בשמים ראה את מכאובה ונטלה מן העולם.<BR>" [,,]"… הכח שנתן אלוקים שבשמים" לבלומה לעבוד בבית קרוביה… דמות האלוקים מלווה גם את נישואי הירשל ומינה: "אלוקים שבשמיים יודע נרו של מי כבה…" "אלוקים שבשמים עשה לה בית (למינה) ואינה צריכה לשל אחרים…" <br />
דמות המספר מתייחסת באירוניה לגורלו של הזוג.<BR> הבית שהוקם בחסד אלוקים אינו בית.<BR> הכרת התחושה שהגורל האלוקי פועל באופן סתמי וחסר רחמים: "אבל אלוקים שבשמים וצירל וטויבר על הארץ עשו שישא את מינה ולא ישא את בלומה".<BR> ההקבלה בין אלוקים לבין צירל וטויבר מאירה את הגורל באופן אירוני.<BR> הלשון שיוצרת אירוניה מופנית כלפי אלוהים המשתף פעולה עם החברה בכפיית רצונה על הפרט.<BR> לא הצדק והרחמים מאפיינים את אלוקים שבשמים אלא גורל עיוור הפוגע לעיתים באדם.<BR> לקראת סיום הרומן משתנה משמעות הביטוי כשמדובר בתאור חייהם של הירשל ומינה שנגאלו מן המכאוב.<BR> "אלף": הרבה מאד- לשון הבאה לבטא חויה מועצמת מאד, אולם מכיון שיש פה פער בין החוויה לבין המציאות, נוצרת אירוניה.<BR> בעולם השיגרתי והקבוע שבו שולטת רשות אחרים, אין מקום לחוויות עוצמתיות.<br />
<br />
===סיכום===<br />
<br />
ראשיתה של העלילה בהופעת גורם זר בחיי המשפחה הבורגנית (בלומה), המוציא אל הפועל כוחות מודחקים.<BR> הגיבור אינו מסוגל להתמודד עם כוחות אלה- המשפחה מנסה לביית את הירשל ולכבול את הכוחות שנתגלו בו במוסד הנישואין.<BR> כפל ההדחקה גורם לכפל התפרצות בטירופו.<BR> תמונת הטירוף הוא השיא ברומן.<BR> אחריו העלילה יורדת.<BR> הדמות נכנסת למרפאתו של ד"ר לנגזם.<BR> המתיחות מתרפה כשהגיבור נרפא מנפשו.<BR> הירשל חוזר לביתו ומוצא את מקומו בחברה, מאחר ששוב אינו תובע לעצמו מקום משלו.<BR> העלילה מעוצבת בעזרת מוטיבים שונים, חלקם רגשיים פסיכולוגיים וחלקם חברתיים.<BR> ברומן ניצחה "סעודת האם" (תכתיביה של החברה) את "בת המלך" (מושא האהבה) כדרכם של דברים אידיליים רומנטיים, שאינם מתממשים מעולם אלא מתנפצים אל קרקע המציאות.<BR> "סיפור פשוט" אינו סיפור פשוט כלל וכלל.<BR> הוא דורש מן הקורא לשים לב לפרטים שנראים, לכאורה, חסרי ערך, אך הם מניעים את העלילה ומעניקים לה את ייחודה<br />
<br />
<br />
<br />
----<br />
*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8935שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T16:37:51Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?<br />
<br />
נרשמתי ממש לפני 2 דקות...<br />
<br />
אני אשמח לקחת חלק פעיל (אפילו מאוד) באתר הזה.<br />
מאוד אהבתי את כל העניין של הקוד הפתוח ותמיכה בין משתמשים.<br />
<br />
דרך אגב הגעתי לאתר דרך איזשהו בלוג.<br />
<br />
אני אשמח מאוד אם תענו על השאלה שלי אם אוכל לקחת חלק פעיל באתר הזה. (:<br />
<br />
???<br />
אם אתה עסוק שלח לי תשובה לאימייל שלי אח"כ<br />
<br />
nadavgross1@gmail.com<br />
<br />
<br />
אתה מוזמן לקחת חלק פעיל באתר..אנחנו נשמח מאוד..<br />
כל הקונספט שהאתר בנוי עליו מזמין גולשים לבוא ולהיות חלק פעיל..<br />
:)<br />
<br />
איך אני יכול לקחת חלק פעיל באתר?<br />
<br />
האם אפשר להיות אחראי סיכמוים של נושא כלשהו?<br />
אחראי קטגוריה כלשהי?<br />
<br />
אשמח לדעת עוד פירוט ..<br />
<br />
דרך אגב. סיימתי לערוך באיזור התקינים 2 סיכומים.<br />
אפשר להוריד אותם (:<br />
<br />
<br />
אצלנו אין כזה דבר אחראי קטגוריה וכו'...<br />
אצלנו כל גולש יכול לערוך כל דף באתר(חוץ מהעמוד הראשי ועוד כמה עמודים שמנהלי האתר החליטו לסגור מסיבות מסויימות).<br />
לנו המנהלים אין תפריטים מתקדמים יותר של עריכה יש לנו את אותם התפריטים כמו לכל הגולשים,רק שאנחנו יכולים לחסום גולשים,לנעול דפים,ולמנות מנהלים חדשים..<br />
לכן כל גולש יכול לתרום ע"י עריכת סיכומים,העלאת מדריכים,העלאת סיכומים וכו'.<br />
<br />
נוהל חדש שהתחלנו להנהיג מלפני שבוע הוא מתן "צל"ש"..הסימון הזה הוא סימון ליד השם שלך ברשימת המשתמשים<br />
בצורת @..והוא מעיד על כך שאתה גולש שתורם בקביעות לאתר ועוזר לקידומו..<br />
כמו כן הצל"ש נותן לך אפשרות אחת שאין לגולשים רגילים..והיא גלגול אחורנית של סיכומים..משמע,זהו כלי שעוזר לך להחזיר סיכומים למצבים הקודמים שבהם הם היו לפני עריכה מסויימת..<br />
זהו כלי שיעזור רק לגולשים שתורמים הרבה ועוזרים לערוך סיכומים באתר.<br />
<br />
מקווה שעזרתי :)<br />
<br />
האם יש אפשרות שאוכל להיות מנהל?</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8929שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T16:12:51Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div><br />
== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?<br />
<br />
נרשמתי ממש לפני 2 דקות...<br />
<br />
אני אשמח לקחת חלק פעיל (אפילו מאוד) באתר הזה.<br />
מאוד אהבתי את כל העניין של הקוד הפתוח ותמיכה בין משתמשים.<br />
<br />
דרך אגב הגעתי לאתר דרך איזשהו בלוג.<br />
<br />
אני אשמח מאוד אם תענו על השאלה שלי אם אוכל לקחת חלק פעיל באתר הזה. (:<br />
<br />
???<br />
אם אתה עסוק שלח לי תשובה לאימייל שלי אח"כ<br />
<br />
nadavgross1@gmail.com<br />
<br />
<br />
אתה מוזמן לקחת חלק פעיל באתר..אנחנו נשמח מאוד..<br />
כל הקונספט שהאתר בנוי עליו מזמין גולשים לבוא ולהיות חלק פעיל..<br />
:)<br />
<br />
איך אני יכול לקחת חלק פעיל באתר?<br />
<br />
האם אפשר להיות אחראי סיכמוים של נושא כלשהו?<br />
אחראי קטגוריה כלשהי?<br />
<br />
אשמח לדעת עוד פירוט ..<br />
<br />
דרך אגב. סיימתי לערוך באיזור התקינים 2 סיכומים.<br />
אפשר להוריד אותם (:</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8928שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T16:11:39Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div><br />
== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?<br />
<br />
נרשמתי ממש לפני 2 דקות...<br />
<br />
אני אשמח לקחת חלק פעיל (אפילו מאוד) באתר הזה.<br />
מאוד אהבתי את כל העניין של הקוד הפתוח ותמיכה בין משתמשים.<br />
<br />
דרך אגב הגעתי לאתר דרך איזשהו בלוג.<br />
<br />
אני אשמח מאוד אם תענו על השאלה שלי אם אוכל לקחת חלק פעיל באתר הזה. (:<br />
<br />
???<br />
אם אתה עסוק שלח לי תשובה לאימייל שלי אח"כ<br />
<br />
nadavgross1@gmail.com<br />
<br />
<br />
אתה מוזמן לקחת חלק פעיל באתר..אנחנו נשמח מאוד..<br />
כל הקונספט שהאתר בנוי עליו מזמין גולשים לבוא ולהיות חלק פעיל..<br />
:)<br />
<br />
איך אני יכול לקחת חלק פעיל באתר?<br />
<br />
האם אפשר להיות אחראי סיכמוים של נושא כלשהו?<br />
אחראי קטגוריה כלשהי?<br />
<br />
אשמח לדעת עוד פירוט ..</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8925שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T15:56:04Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div><br />
== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?<br />
<br />
נרשמתי ממש לפני 2 דקות...<br />
<br />
אני אשמח לקחת חלק פעיל (אפילו מאוד) באתר הזה.<br />
מאוד אהבתי את כל העניין של הקוד הפתוח ותמיכה בין משתמשים.<br />
<br />
דרך אגב הגעתי לאתר דרך איזשהו בלוג.<br />
<br />
אני אשמח מאוד אם תענו על השאלה שלי אם אוכל לקחת חלק פעיל באתר הזה. (:<br />
<br />
???<br />
אם אתה עסוק שלח לי תשובה לאימייל שלי אח"כ<br />
<br />
nadavgross1@gmail.com</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%22%D7%91&diff=8924ישעיה פרק ס"ב2005-10-27T15:54:27Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>[[תנ"ך| חזרה לסיכומים בתנ"ך]]<br />
נכתב ע"י המורה תמי בלנק, ביה"ס "אוסטרובסקי" רעננה<br />
----<br />
==ישעיהו - פרק ס"ב==<br />
נבואה זו שייכת לישעיהו השני, אשר ניבא בזמן הגלות . הוא משמיע נבואות נחמה לעודד את השבים.<BR><br />
<br />
===הרקע לנבואה===<br />
בנבואה זו מדובר בתקופת שיבת ציון.<BR><br />
בעקבות נבואות נחמה ששמע העם מפי הנביאים, הם באו מלאי תקוות אך ציפיותיהם נכזבו. המציאות הייתה שונה ממה שקיוו. הנבואה בפרק משקפת את האכזבה שחשו בכמה תחומים.<br />
* מעמד בינלאומי פס' 2-3, לא כפי שציפו.<br />
* מצב כלכלי, פס' 4.<br />
* מצב ביטחוני, פס' 6-8.<br />
* תחושה כללית שהאל נטש אותם, פס' 4, 12.<br />
<br />
הנביא ישעיהו מנסה בפרק להפריך תחושות אלה. הוא מעודד את העם להאמין שבעתיד יהיה טוב יותר.<BR><br />
'''פס' 1-5''', ציון תחזור להיות מכובדת כבעבר.<BR><br />
מיהו הדובר בפס' 1 ומה הוא מבטיח? כמה אפשרויות:<BR><br />
# מקובל לפרש שהדובר הוא ה'.<BR>אך יש מתנגדים האומרים שזה לא הגיוני כי בכל הפרק מדובר על ה' בגוף שלישי ולכן לא הגיוני שכאן ה' הוא הדובר. ( טעון שכנגד הוא שבפס' 8 ה' נשבע בגוף ראשון לכן אין סבה לפקפק שה' הוא הדובר).<BR><br />
# ראב"ע טוען שהדובר הוא ישראל שבגלות.<BR><br />
# יש אומרים שזה הנביא מדבר.<BR><br />
<br />
"למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט...." (תקבולת נרדפת), האל מבטיח כי לא יחשה לא ישקוט לא ישתוק לא ינוח למען ירושלים.<BR><br />
<br />
בפס' 1 יש 2 דימויים מה תפקידם במסגרת נבואת הנחמה? <BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה", "וישועתה כלפיד יבער". (תקבולת כיאסטית)<BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה"- הנביא מבטיח שצדקתה =גאולתה, של ציון תראה כנוגה = אור חזק ובוהק באפלה, וישועתה תראה כלפיד אש הבוער ומאיר בחשכה. (צדקה= ישועתה, הצדק שיעשה ה' עם העם).<BR><br />
הנביא מבטיח שלא ינוח ולא ישקוט ולא יפסיק להתפלל ולפעול למענה עד שצדקתה וכבודה יתגלו לעיני הגויים:" וראו גויים צדקך, מלכים כבודך". הגויים יראו את הצדקה שיעשה ה' עם העם, או יראו את הצדק שיעשה האל עם העם. מכל מקום עזרת ה' תעלה את כבוד העם בעיני הגויים ומלכיהם.<BR><br />
תפקידם של דימויים אלה של האור- להמחיש ולהדגיש את נס הגאולה שיופיע על רקע חשכת מצוקתם של הגולים.<BR><br />
<br />
"וקורא לך שם חדש, אשר פי ה' יקבנו".<BR><br />
יקבנו- ה' יקוב, יקרא, יבטא, יכנה, יפרש שם חדש לירושלים.<br />
בעבר כונתה ציון בכינויי גנאי שונים כמו "עזובה", "שממה". השמות ביטאו את מצבה של ירושלים בגלל שה' נטש אותה. השמות החדשים מבטאים גם גורל חדש. ה' מייעד לה גורל חדש. מעכשיו ה' חפץ בה ואוהב אותה כאישה נשואה לאיש= בעולה, אשר דואג לה ומעניק לה חסות.<BR><br />
השמות הישנים של ציון- עזובה, שממה, סימלו את עברה הקשה והקודר.<BR><br />
השמות החדשים- חפצי-בה, בעולה- מסמלים את עתידה המפואר והמכובד.<BR><br />
'''פס' 3''':" והיית עטרת תפארת ביד ה', וצניף מלוכה בכף אלוהיך".<BR><br />
ירושלים תהיה כעטרת תפארת, ככתר מפואר, וכצניף מלוכה, מצנפת, מעין כתר או כובע בד המשמש את המלכים. יש כאן מטאפורה, דימוי של העיר לכתר או למצנפת מלכות. כשם שמלך מתפאר בכתרו כך האל מתפאר בציון שהיא יקרה לו. לירושלים יהיה מעמד מיוחד ונעלה אצל ה'.<BR><br />
'''פס' 4''' מפרט את מה שנאמר בפס' 2, לגבי שינוי השמות.<BR><br />
'''פס' 5''', "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך".<BR><br />
הנביא משתמש בשורש בעל. שמה של הארץ יהיה בעולה, כלומר יהיו לה בעלים לא ארץ הפקר. בהמשך יש משמעות של יחסי מין. יחסי העם והארץ מדומים ליחסים בין בחור ובתולה, ויחסי ה' ועם ישראל מדומים ליחסי חתן וכלה. כמו שבחור בועל בתולה מתחתן, כל יבעלו בני הארץ את ארצם , כלומר יעבדוה ויפרוה. כמו שחתן שמח על נישואיו עם הכלה כך ה' ישמח על יחסיו עם העם.<BR><br />
<br />
<br />
'''פס' 6-9''', דאגת ה' לביטחונה של ציון. <BR><br />
מפס' אלה ניתן ללמוד על מצבה הקשה של ירושלים. בתקופת הכיבוש פרצו הבבלים את חומותיה, שרפו את שעריה, בזזו רכושה,והחריבו אותה. הנביא מבטיח שהביטחון יחזור לעיר.<BR> <br />
'''פס' 6-7'''. יש הרואים בהם שני דוברים ה' והנביא.<BR><br />
ה' אומר כי הפקיד שומרים על חומות העיר. מי הם השומרים?<BR><br />
יש אומרים שומרים ממש. – ה' הפקיד אותם לשמור על שלום העיר בגלל מצבה הקשה.<BR><br />
יש אומרים שהכוונה לדורשי שלומה של העיר, לנאמני ציון. המכונים גם "המזכירים את ה'"- שתפקידם להזכיר לאל להושיע את עמו, ולבנות את ציון.<BR><br />
באותו כיוון אומר רש"י- השומרים הם מלאכי השרת המזכירים לה' כי יש לבנות מחדש את החומות.<br />
פירוש אחר-רד"ק- אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים.<BR><br />
בהמשך פס' 6 ובפס' 7 הנביא אומר:" המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ".<BR><br />
"אל דמי לכם"- אל תשתקו , אל תהיה לכם דומיה, שקט.<BR><br />
"ואל תתנו דמי לו"- אל תתנו שקט לה' , התפללו והתחננו אליו ללא הפסק, עד שתבוא הישועה.<BR><br />
"עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ"- עד אשר יבנה ה' את ירושלים, ויגרום שתהילתה תצא בכל הארץ.<BR><br />
המלה "דמי" מופיעה בפס' 6 ובפס' 7- אילו שתי דרישות מצד הנביא מובעות באמצעותה?<BR><br />
בפס' 6- הנביא דורש מהשומרים לא לנוח ולא להפסיק להתפלל לה' למען טובת העם.<BR><br />
בפס' 7- הנביא דורש מהעם לא להניח לאל בתפילותיהם , לעורר אותו שיפעל למענם, עד שהעיר תחזור לימי תפארתה.<BR><br />
'''פס' 8-9'''.<BR><br />
"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו- אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו..."<BR><br />
בעבר אפשר ה' לאויבי ישראל לפגוע ביבוליה. לבוז אותם ולאכול אותם. בניגוד למצב בעבר נשבע האל בימינו, ידו החזקה, שלא יחזור מצב דומה. אלה שטרחו וגידלו ייהנו מהפרות.<BR><br />
מאספיו= אוספי התבואה יאכלו את יבולם, ומקבציו= מקבצי הענבים, ישתו את התירוש בחצרות בהמ"ק, לאות תודה על השפע שהאל הרעיף עליהם.זוהי הבטחה בתחום הכלכלי, בעוד ההבטחה הקודמת הייתה בתחום הביטחוני. (פס' 8-9 רומזים לביטול הקללות שנזכרו בספר דברים כ"ח).<BR><br />
את עניין השבועה ניתן לפרש בכמה דרכים:<BR><br />
*ה' נשבע שאם לא יקים את הבטחתו תיפגע יד ימינו<BR><br />
*ה' נשבע לקיים הבטחתו בעזרת יד ימינו, מלאת העוז.<BR><br />
*ה' נשבע בהרמת יד ימינו.<BR><br />
לשון השבועה: אם אתן...ואם ישתו... אם יהיה כך , תיפגע יד ימינו של הנשבע.<BR><br />
ה' לא ייתן שהזרים ייהנו מיבולי העם את היבולים יאכלו אלה שגידלו אותם.<BR><br />
ייתכן ואין כאן כוונה שהזרים נהנים מהיבולים כאשר העם בגלות. ייתכן והכוונה לרמוז לעתיד. בעתיד ירושלים תהיה עצמאית ולא יצטרכו לשלם מסים כבדים לשליטים הזרים.<BR><br />
("בחצרות קודשי"- יש המפרשים שהכוונה היא להעלאת מעשרות לבית המקדש ולאכילתם לפני ה').<br />
'''פס' 10-12'''- תיאור התגשמות הגאולה<BR><br />
'''פס' 10''': "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם, סולו סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על העמים".<br />
אל מי מופנית הנבואה ומה נדרש מהם?<BR><br />
הפנייה היא כנראה אל תושבי ירושלים שעלו כבר לארץ. הנביא מטיל עליהם את התפקיד לקבל את פני השבים ולהקל על בואם. <BR><br />
יש אומרים שהפנייה היא אל הגויים הנדרשים לפנות את הדרך לעולים. <br />
בשני המקרים סלילת הדרך היא מטאפורה .<BR><br />
יש הרואים בסלילה – סלילה של ממש . סלילת דרך מהעיר למקדש להקל על עולי הרגל.<BR><br />
הרימו נס- = הרימו דגל. דגל שיורם למעלה כדי שכל העמים יראו את גדולת ירושלים.<BR><br />
הדרישות של הנביא הם:<BR> <br />
*לפנות את המכשולים שבדרך ובשערי העיר- "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם".<BR><br />
*עליהם לסלול את הדרכים בציון להקל על השבים- " סולו סולו המסילה".<br />
*עליהם להסיר את האבנים שלא יפריעו-" סקלו מאבן".<BR><br />
-"הרימו נס"- הרמת דגל נתינת אות לגויים שהגיע הזמן להחזיר את הגולים.<BR><br />
'''פס' 11''': "הנה ה' השמיע על קצה הארץ, אמרו לבת ציון. הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו".<BR><br />
ה' מכריז על בשורת הגאולה שתגיע מקצה הארץ . תוכן הבשורה- ישעך, אלוהי הישועה שלך, בא.<BR><br />
הנה שכרו אתו- הגמול, השכר שהוא עומד לתת לעם נמצא אתו. ה' ייתן גמול לעם על כל שנות הסבל. הגמול זו הגאולה. הנביא חוזר כאן על דבריו בפרק מ'10.<BR><br />
(ופעולתו לפניו- אולי זה דימוי למלך מנצח המוביל לפניו את השבויים המנוצחים).<BR><br />
'''פס' 12'''- כשתבוא הגאולה ישתנה שמם של עם ישראל וירושלים:" וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה".<BR><br />
הנביא מסיים בכינויי חיבה לעם ולציון המבטאים את אהבת ה' , ואת העתיד הטוב שהוא מייעד להם: העם יכונה- עם קודש. "גאולי ה'"- אלה שזכו לגאולה.<BR><br />
ירושלים תכונה- "דרושה", "עיר לא נעזבה", בניגוד לשמה הישן "עזובה" פס' 4.<BR><br />
הנביא הבטיח בפס' 2 שיקרא לה שם חדש וכן במקום שמות הגנאי בעבר ובהווה יהיו לה שמות חדשים.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=8923מגילת העצמאות2005-10-27T15:53:48Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>'''מגילת (הכרזת) העצמאות'''<br />
<br />
ביום 14 מאי 1948 (ה' באייר תש"ח) בעיצומה של מלחמת העצמאות, הקריא דוד בן גוריון בפני "מועצת העם הזמנית" ובשידור רדיו את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. המגילה היא ההכרזה הרשמית על הקמתה של מדינת ישראל.<BR><br />
<br />
'''מגילת העצמאות נחלקת לשני חלקים עיקריים: היסטורי ואופרטיבי - ביצועי'''.<BR><br />
<br />
בחלק ההיסטורי סוקר דוד בן גוריון את האירועים העיקריים של העם היהודי תוך דגש כרונולוגי על: הקונגרס הציוני 1897, הצהרת בלפור בנובמבר 1917, תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר 1947 להקמת מדינה יהודית בא"י. בחלק זה מודגשת ההיסטוריה היהודית של עם ישראל. חיזוק הקשר ההיסטורי והמסורתי בין העם היהודי לארץ מולדתו.<BR><br />
<br />
'''מדוע מגיעה לעם היהודי מדינה על-פי מגילת העצמאות?'''<BR><br />
<br />
*קשר היסטורי – קשר היסטורי מתקופת התנ"ך וההתגבשות של עם ישראל לאורך הגלות, העליות השונות, הקמת היישובים בארץ ישראל, הפרחת השפה העברית, השאיפה לעצמאות ממלכתית, התפילה היהודית "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". על אלה מבססת ההכרזה את הקשר ההיסטורי עם הארץ ואת זכותו הטבעית של העם היהודי למדינה.<BR><br />
*הקונגרס הציוני הראשון – בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון, לאור קריאתו של חוזה המדינה , תיאודור הרצל, שהכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.<BR><br />
*הצהרת בלפור - ב- 2.11.1917 אושרה הצהרת הלורד בלפור בחבר הלאומים. זו הצהרה שנתנה תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי בין העם היהודי, לארץ ישראל, ולזכותו של העם היהודי להקים מחדש את מדינתו היהודית בארץ ישראל.<BR><br />
*השואה – מלחמת העולם השניה והשואה, בה הושמד כשליש מהעם היהודי, רבים אחרים הפכו לפליטים, מצב שהוכיח מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר מולדת.<BR><br />
*כ"ט בנובמבר – 29.11.47 – החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות – מדינה יהודית ומדינה ערבית ומובלעת בינלאומית. תכנית זו קבעה ששתי המדינות תהיינה מאוחדות מבחינה כלכלית. כל אחת מהמדינות תהייה בעלת משטר דמוקרטי וירושלים תהיה עיר בעלת מעמד בינלאומי. בהדרגה הבריטים הוציאו את כוחותיהם עד 1.8.48. היהודים הסכימו להחלטה, הערבים לא. לכן, ממשלת בריטניה סירבה לשתף פעולה בביצוע התכנית והחליטה להוציא את כוחותיה כבר ב- 15.5.48.<BR><br />
<BR><br />
<BR><br />
בחלק האופרטיבי-ביצועי קיימת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית בא"י. מרגע ההקמה יוכרו במדינה מוסדות השלטון: מועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם – הממשלה הזמנית.<BR><br />
בהמשך ההכרזה נקבעו העקרונות המנחים של מדינת ישראל: פתיחות לעלייה יהודית, פיתול הארץ, קיום יסודות החירות, הצדק והשלום, קיום שוויון זכויות מלא, הבטחת חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שמירת המקומות הקדושים של כל הדתות, נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם. במו כן נקבעו שאיפותיה של מדינת ישראל: קריאה לאו"ם לסייע לעם היהודי בהקמת המדינה, פנייה לעם הערבי תושבי המדינה לקחת חלק בבניית המדינה, פנייה למדינות השכנות לשיתוף פעולה, פנייה לעם היהודי בפזורה להתלכד עם מדינת ישראל.<BR><br />
<BR><br />
בחלק האופרטיבי-ביצועי יש דגש על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.<br />
<BR><br />
'''ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה יהודית''':<BR><br />
*הכרזה על הקמת המדינה – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל".<br />
*יעד לאומי: קבוץ התפוצות – "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".<br />
*קריאה לעם היהודי – "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".<br />
<br />
'''ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית''':<br />
'''עקרונות דמוקרטיים הבאים לידי ביטוי במגילה''':<br />
*עקרון החירות – "…תהא מושתת על יסוד החירות…".<BR><br />
*עקרון שלטון נבחר – "…ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה…".<BR><br />
*עקרון הפרדת רשויות "…בהתאם לחוקה שתיקבע…תפעל מועצת העם כמועצה זמנית ומוסד הבצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל…".<BR><br />
*עקרון השוויון – "…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני…".<BR><br />
*עקרון הפלורליזם – "…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה…" "…תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות…".<BR><br />
*עקרון פתרון סכסוכים בדרכי שלום – "…אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה, לכל המדינות השכנות ועמיהן…".<BR><br />
*עקרון שלטון החוק – "…בהתאם לחוקה שתיקבע…".<BR><br />
<br />
'''חשיבותה הפוליטית של מגילת העצמאות''':<br />
למגילת העצמאות חשיבות פוליטית עצומה, שכן נקבעו בה רשויות השלטון: "הרשות המחוקקת" היא מועצת המדינה הזמנית, ו"הרשות המבצעת" היא הממשלה הזמנית. מתוקף ההכרזה העבירה בריטניה את סמכויותיה השלטוניות לידי הממשלה הזמנית. בהכרזה לא נקבע מקומה של הרשות השופטת, והמענה לכך ניתן כעבור חודש ימים, עם פרסום "פקודת בתי-המשפט" ע"י "מועצת המדינה הזמנית".<BR><br />
חשיבות רבה במגילת העצמאות מוקדשת להבטחה לחוקה. החוקה העתידית היא בגדר התחייבות כלפי הכנסת לממש את כוונות חותמי מגילת העצמאות.<BR><br />
במגילת העצמאות מושם דגש על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מאז ועד היום נחקקו החוקים ברוח זו. על אף שערביי ישראל מהווים כחמישית מסך תושביה האזרחיים של המדינה נשמרו החוקים ברוח זו. לא בכדי טוענים ערביי ישראל כי אופייה היהודי של המדינה מקשה עליהם להזדהות עמה. חוק השבות, למשל, שימש כלי ניגוח בידי ערביי ישראל לקיפוחם בגלל אופייה היהודי של המדינה.<BR><br />
העקרונות המנחים במגילת העצמאות מצביעים על מטרתה לקיים מדינה דמוקרטית, חופשית וערכית. עקרונות הדמוקרטיה (חירות, שוויון וכו') באים כאן לידי ביטוי. הכרזת העצמאות מתייחסת באהדה לעניין השלום, ההכרזה מעלה על נס את חזונה המדיני של מדינת ישראל לחיי דו-קיום עם ערביי ישראל, וחיים מתוך שיתוף פעולה ושכנות טובה עם מדינות ערב השכנות.<BR><br />
<br />
'''מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות''':<br />
מגילת העצמאות מהווה ביטוי ישיר ונאמן להשקפת עולמם של מקימי מדינת ישראל בפרט ושל העם היהודי בכלל. למגילת העצמאות תוקף משפטי על אף שאינה נחשבת כחוקה. המגילה ברובה היא דקלרטיבית, דהיינו בעלת משמעות הצהרתית, אם כי מופיעים בה הוראות ועקרונות המחייבים מבחינה משפטית. המגילה מהווה את הנורמה הבסיסית של המשפט הישראלי, ה"אני מאמין" של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית.<BR><br />
חלקה השני של מגילת העצמאות, החלק הביצועי, שימש הבסיס המשפטי להקמת מדינת ישראל וממשלת ישראל.<br />
בג"צ (בית המשפט הגבוה לצדק) קבע שיש לפעול לפי עקרונות מגילת העצמאות, אלא אם חוקקה הכנסת חוק המנוגד לנאמר במגילת העצמאות.<BR><br />
במגילת העצמאות יש הבטחה לעתיד לחקיקת חוקה. בכך למעשה נכרכת המגילה עם התחום הקונסטיטוציוני (חוקתי) וכאמור, במקרים בהם הכנסת לא חוקקה חוקים מנוגדים, מסתמכים על הנאמר במגילת העצמאות.<BR><br />
<br />
<br />
'''חיזוק מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות במהלך השנים''':<BR><br />
'''חיזוק מעמדה המשפטי בא לביטוי:'''<BR><br />
א. התבססות על הכרת העצמאות כמסמך בעל חשיבות ערכית משפטית, המנחה את רשויות שלטון בפעולתן, קיבלה משנה תוקף ומעמדה המשפטי התחזק לאחר חקיקת שני חוקי היסוד:<BR> <br />
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.<BR> <br />
2. חוק יסוד חופש העיסוק.<BR><br />
בשני חוקים אלה ההכרזה מוזכרת בסעיף עקרונות היסוד: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".<br />
ב. בעקבות ההחלטה שניתנה בעתירת בני הזוג קעדאן – ערבים ישראליים, אשר ביקשו בשנת 1995 להירשם למגורים עם ילדיהם בישוב הקהילתי קציר, ונדחו בו במקום בשל היותם ערבים. בפסק דין, שניתן ב- 3/00, אמר השופט ברק: "כי החלטת המדינה להקצות לסוכנות קרקע להקמת היישוב הקהילתי הכפרי קציר ל"יהודים בלבד" היא בלתי חוקית. עליה להיות נגזרת מעקרון הנאמנות, המחייב שמקרקעי הציבור יוקצו בהגינות ובשוויון ועל-פי כללי מנהל תקין. "קביעת ביהמ"ש נשענת על הכרזת העצמאות, המחייבת את המדינה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין" "החלטה זו מחזקת את מעמדה של מגילת העצמאות בקביעת משמעותם של חוקי המדינה".<BR><br />
<br />
(מתוך "אפליה פסולה במקרקעין", "הארץ" 9.3.00)<br />
<br />
<br />
'''היהדות ומגילת העצמאות'''<br />
במגילת העצמאות לא מופיע שם האלוהים במפורש, וגם לא נושא ההשגחה האלוהית ותודה לבורא העולם. לקראת סופה של המגילה מופיע רק המשפט "מתוך ביטחון בצור ישראל…".<BR><br />
בזמנו, התנהל ויכוח בין דתיים לחילוניים בעניין איזכור שם האלוהים וההודיה לאלוהי ישראל. הדתיים רצו באיזכור שם האלוהים, שבזכותו הגיע עם ישראל לעצמאותו והקים את מדינתו, לאחר אלפיים שנות גלות. עם ישראל הוא עמו של האלוהים, ולכן יש להודות לאלוהים על חסדיו, ועל כך שהציל את שארית הפליטה והביאם לארץ ישראל.<BR><br />
החילוניים ראו את איזכור שם האלוהים במגילה בגדר כפייה דתית על הציבור הלא דתי.<BR><br />
הבחירה במונח "צור ישראל" נעשתה מתוך רצון להגיע לפשרה, במגמה למנוע פילוג בתוך העם. דוד בן גוריון אמר בעניין זה כי אין בביטוי "צור ישראל" פגיעה בעקרונות הדת, לא כל שכן שאין בביטוי זה כפייה דתית.</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=8922מגילת העצמאות2005-10-27T15:53:12Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
'''מגילת (הכרזת) העצמאות'''<br />
<br />
ביום 14 מאי 1948 (ה' באייר תש"ח) בעיצומה של מלחמת העצמאות, הקריא דוד בן גוריון בפני "מועצת העם הזמנית" ובשידור רדיו את מגילת העצמאות של מדינת ישראל. המגילה היא ההכרזה הרשמית על הקמתה של מדינת ישראל.<BR><br />
<br />
'''מגילת העצמאות נחלקת לשני חלקים עיקריים: היסטורי ואופרטיבי - ביצועי'''.<BR><br />
<br />
בחלק ההיסטורי סוקר דוד בן גוריון את האירועים העיקריים של העם היהודי תוך דגש כרונולוגי על: הקונגרס הציוני 1897, הצהרת בלפור בנובמבר 1917, תקופת השואה ומלחמת העולם השנייה, החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר 1947 להקמת מדינה יהודית בא"י. בחלק זה מודגשת ההיסטוריה היהודית של עם ישראל. חיזוק הקשר ההיסטורי והמסורתי בין העם היהודי לארץ מולדתו.<BR><br />
<br />
'''מדוע מגיעה לעם היהודי מדינה על-פי מגילת העצמאות?'''<BR><br />
<br />
*קשר היסטורי – קשר היסטורי מתקופת התנ"ך וההתגבשות של עם ישראל לאורך הגלות, העליות השונות, הקמת היישובים בארץ ישראל, הפרחת השפה העברית, השאיפה לעצמאות ממלכתית, התפילה היהודית "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". על אלה מבססת ההכרזה את הקשר ההיסטורי עם הארץ ואת זכותו הטבעית של העם היהודי למדינה.<BR><br />
*הקונגרס הציוני הראשון – בשנת 1897 התכנס הקונגרס הציוני הראשון, לאור קריאתו של חוזה המדינה , תיאודור הרצל, שהכריז על זכותו של העם היהודי לתקומה לאומית בארצו.<BR><br />
*הצהרת בלפור - ב- 2.11.1917 אושרה הצהרת הלורד בלפור בחבר הלאומים. זו הצהרה שנתנה תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי בין העם היהודי, לארץ ישראל, ולזכותו של העם היהודי להקים מחדש את מדינתו היהודית בארץ ישראל.<BR><br />
*השואה – מלחמת העולם השניה והשואה, בה הושמד כשליש מהעם היהודי, רבים אחרים הפכו לפליטים, מצב שהוכיח מחדש את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר מולדת.<BR><br />
*כ"ט בנובמבר – 29.11.47 – החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות עצמאיות – מדינה יהודית ומדינה ערבית ומובלעת בינלאומית. תכנית זו קבעה ששתי המדינות תהיינה מאוחדות מבחינה כלכלית. כל אחת מהמדינות תהייה בעלת משטר דמוקרטי וירושלים תהיה עיר בעלת מעמד בינלאומי. בהדרגה הבריטים הוציאו את כוחותיהם עד 1.8.48. היהודים הסכימו להחלטה, הערבים לא. לכן, ממשלת בריטניה סירבה לשתף פעולה בביצוע התכנית והחליטה להוציא את כוחותיה כבר ב- 15.5.48.<BR><br />
<BR><br />
<BR><br />
בחלק האופרטיבי-ביצועי קיימת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית בא"י. מרגע ההקמה יוכרו במדינה מוסדות השלטון: מועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם – הממשלה הזמנית.<BR><br />
בהמשך ההכרזה נקבעו העקרונות המנחים של מדינת ישראל: פתיחות לעלייה יהודית, פיתול הארץ, קיום יסודות החירות, הצדק והשלום, קיום שוויון זכויות מלא, הבטחת חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, שמירת המקומות הקדושים של כל הדתות, נאמנות לעקרונות מגילת האו"ם. במו כן נקבעו שאיפותיה של מדינת ישראל: קריאה לאו"ם לסייע לעם היהודי בהקמת המדינה, פנייה לעם הערבי תושבי המדינה לקחת חלק בבניית המדינה, פנייה למדינות השכנות לשיתוף פעולה, פנייה לעם היהודי בפזורה להתלכד עם מדינת ישראל.<BR><br />
<BR><br />
בחלק האופרטיבי-ביצועי יש דגש על אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.<br />
<BR><br />
'''ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה יהודית''':<BR><br />
*הכרזה על הקמת המדינה – "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל".<br />
*יעד לאומי: קבוץ התפוצות – "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות".<br />
*קריאה לעם היהודי – "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין, ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל".<br />
<br />
'''ההוכחות במגילת העצמאות להיות מדינת ישראל מדינה דמוקרטית''':<br />
'''עקרונות דמוקרטיים הבאים לידי ביטוי במגילה''':<br />
*עקרון החירות – "…תהא מושתת על יסוד החירות…".<BR><br />
*עקרון שלטון נבחר – "…ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה…".<BR><br />
*עקרון הפרדת רשויות "…בהתאם לחוקה שתיקבע…תפעל מועצת העם כמועצה זמנית ומוסד הבצוע שלה, מנהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל…".<BR><br />
*עקרון השוויון – "…תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני…".<BR><br />
*עקרון הפלורליזם – "…תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה…" "…תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות…".<BR><br />
*עקרון פתרון סכסוכים בדרכי שלום – "…אנו מושיטים יד לשלום ולשכנות טובה, לכל המדינות השכנות ועמיהן…".<BR><br />
*עקרון שלטון החוק – "…בהתאם לחוקה שתיקבע…".<BR><br />
<br />
'''חשיבותה הפוליטית של מגילת העצמאות''':<br />
למגילת העצמאות חשיבות פוליטית עצומה, שכן נקבעו בה רשויות השלטון: "הרשות המחוקקת" היא מועצת המדינה הזמנית, ו"הרשות המבצעת" היא הממשלה הזמנית. מתוקף ההכרזה העבירה בריטניה את סמכויותיה השלטוניות לידי הממשלה הזמנית. בהכרזה לא נקבע מקומה של הרשות השופטת, והמענה לכך ניתן כעבור חודש ימים, עם פרסום "פקודת בתי-המשפט" ע"י "מועצת המדינה הזמנית".<BR><br />
חשיבות רבה במגילת העצמאות מוקדשת להבטחה לחוקה. החוקה העתידית היא בגדר התחייבות כלפי הכנסת לממש את כוונות חותמי מגילת העצמאות.<BR><br />
במגילת העצמאות מושם דגש על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל. מאז ועד היום נחקקו החוקים ברוח זו. על אף שערביי ישראל מהווים כחמישית מסך תושביה האזרחיים של המדינה נשמרו החוקים ברוח זו. לא בכדי טוענים ערביי ישראל כי אופייה היהודי של המדינה מקשה עליהם להזדהות עמה. חוק השבות, למשל, שימש כלי ניגוח בידי ערביי ישראל לקיפוחם בגלל אופייה היהודי של המדינה.<BR><br />
העקרונות המנחים במגילת העצמאות מצביעים על מטרתה לקיים מדינה דמוקרטית, חופשית וערכית. עקרונות הדמוקרטיה (חירות, שוויון וכו') באים כאן לידי ביטוי. הכרזת העצמאות מתייחסת באהדה לעניין השלום, ההכרזה מעלה על נס את חזונה המדיני של מדינת ישראל לחיי דו-קיום עם ערביי ישראל, וחיים מתוך שיתוף פעולה ושכנות טובה עם מדינות ערב השכנות.<BR><br />
<br />
'''מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות''':<br />
מגילת העצמאות מהווה ביטוי ישיר ונאמן להשקפת עולמם של מקימי מדינת ישראל בפרט ושל העם היהודי בכלל. למגילת העצמאות תוקף משפטי על אף שאינה נחשבת כחוקה. המגילה ברובה היא דקלרטיבית, דהיינו בעלת משמעות הצהרתית, אם כי מופיעים בה הוראות ועקרונות המחייבים מבחינה משפטית. המגילה מהווה את הנורמה הבסיסית של המשפט הישראלי, ה"אני מאמין" של מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית.<BR><br />
חלקה השני של מגילת העצמאות, החלק הביצועי, שימש הבסיס המשפטי להקמת מדינת ישראל וממשלת ישראל.<br />
בג"צ (בית המשפט הגבוה לצדק) קבע שיש לפעול לפי עקרונות מגילת העצמאות, אלא אם חוקקה הכנסת חוק המנוגד לנאמר במגילת העצמאות.<BR><br />
במגילת העצמאות יש הבטחה לעתיד לחקיקת חוקה. בכך למעשה נכרכת המגילה עם התחום הקונסטיטוציוני (חוקתי) וכאמור, במקרים בהם הכנסת לא חוקקה חוקים מנוגדים, מסתמכים על הנאמר במגילת העצמאות.<BR><br />
<br />
<br />
'''חיזוק מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות במהלך השנים''':<BR><br />
'''חיזוק מעמדה המשפטי בא לביטוי:'''<BR><br />
א. התבססות על הכרת העצמאות כמסמך בעל חשיבות ערכית משפטית, המנחה את רשויות שלטון בפעולתן, קיבלה משנה תוקף ומעמדה המשפטי התחזק לאחר חקיקת שני חוקי היסוד:<BR> <br />
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.<BR> <br />
2. חוק יסוד חופש העיסוק.<BR><br />
בשני חוקים אלה ההכרזה מוזכרת בסעיף עקרונות היסוד: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם ובקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".<br />
ב. בעקבות ההחלטה שניתנה בעתירת בני הזוג קעדאן – ערבים ישראליים, אשר ביקשו בשנת 1995 להירשם למגורים עם ילדיהם בישוב הקהילתי קציר, ונדחו בו במקום בשל היותם ערבים. בפסק דין, שניתן ב- 3/00, אמר השופט ברק: "כי החלטת המדינה להקצות לסוכנות קרקע להקמת היישוב הקהילתי הכפרי קציר ל"יהודים בלבד" היא בלתי חוקית. עליה להיות נגזרת מעקרון הנאמנות, המחייב שמקרקעי הציבור יוקצו בהגינות ובשוויון ועל-פי כללי מנהל תקין. "קביעת ביהמ"ש נשענת על הכרזת העצמאות, המחייבת את המדינה לקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת גזע ומין" "החלטה זו מחזקת את מעמדה של מגילת העצמאות בקביעת משמעותם של חוקי המדינה".<BR><br />
<br />
(מתוך "אפליה פסולה במקרקעין", "הארץ" 9.3.00)<br />
<br />
<br />
'''היהדות ומגילת העצמאות'''<br />
במגילת העצמאות לא מופיע שם האלוהים במפורש, וגם לא נושא ההשגחה האלוהית ותודה לבורא העולם. לקראת סופה של המגילה מופיע רק המשפט "מתוך ביטחון בצור ישראל…".<BR><br />
בזמנו, התנהל ויכוח בין דתיים לחילוניים בעניין איזכור שם האלוהים וההודיה לאלוהי ישראל. הדתיים רצו באיזכור שם האלוהים, שבזכותו הגיע עם ישראל לעצמאותו והקים את מדינתו, לאחר אלפיים שנות גלות. עם ישראל הוא עמו של האלוהים, ולכן יש להודות לאלוהים על חסדיו, ועל כך שהציל את שארית הפליטה והביאם לארץ ישראל.<BR><br />
החילוניים ראו את איזכור שם האלוהים במגילה בגדר כפייה דתית על הציבור הלא דתי.<BR><br />
הבחירה במונח "צור ישראל" נעשתה מתוך רצון להגיע לפשרה, במגמה למנוע פילוג בתוך העם. דוד בן גוריון אמר בעניין זה כי אין בביטוי "צור ישראל" פגיעה בעקרונות הדת, לא כל שכן שאין בביטוי זה כפייה דתית.</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%22%D7%91&diff=8921ישעיה פרק ס"ב2005-10-27T15:47:07Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
[[תנ"ך| חזרה לסיכומים בתנ"ך]]<br />
נכתב ע"י המורה תמי בלנק, ביה"ס "אוסטרובסקי" רעננה<br />
----<br />
==ישעיהו - פרק ס"ב==<br />
נבואה זו שייכת לישעיהו השני, אשר ניבא בזמן הגלות . הוא משמיע נבואות נחמה לעודד את השבים.<BR><br />
<br />
===הרקע לנבואה===<br />
בנבואה זו מדובר בתקופת שיבת ציון.<BR><br />
בעקבות נבואות נחמה ששמע העם מפי הנביאים, הם באו מלאי תקוות אך ציפיותיהם נכזבו. המציאות הייתה שונה ממה שקיוו. הנבואה בפרק משקפת את האכזבה שחשו בכמה תחומים.<br />
* מעמד בינלאומי פס' 2-3, לא כפי שציפו.<br />
* מצב כלכלי, פס' 4.<br />
* מצב ביטחוני, פס' 6-8.<br />
* תחושה כללית שהאל נטש אותם, פס' 4, 12.<br />
<br />
הנביא ישעיהו מנסה בפרק להפריך תחושות אלה. הוא מעודד את העם להאמין שבעתיד יהיה טוב יותר.<BR><br />
'''פס' 1-5''', ציון תחזור להיות מכובדת כבעבר.<BR><br />
מיהו הדובר בפס' 1 ומה הוא מבטיח? כמה אפשרויות:<BR><br />
# מקובל לפרש שהדובר הוא ה'.<BR>אך יש מתנגדים האומרים שזה לא הגיוני כי בכל הפרק מדובר על ה' בגוף שלישי ולכן לא הגיוני שכאן ה' הוא הדובר. ( טעון שכנגד הוא שבפס' 8 ה' נשבע בגוף ראשון לכן אין סבה לפקפק שה' הוא הדובר).<BR><br />
# ראב"ע טוען שהדובר הוא ישראל שבגלות.<BR><br />
# יש אומרים שזה הנביא מדבר.<BR><br />
<br />
"למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט...." (תקבולת נרדפת), האל מבטיח כי לא יחשה לא ישקוט לא ישתוק לא ינוח למען ירושלים.<BR><br />
<br />
בפס' 1 יש 2 דימויים מה תפקידם במסגרת נבואת הנחמה? <BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה", "וישועתה כלפיד יבער". (תקבולת כיאסטית)<BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה"- הנביא מבטיח שצדקתה =גאולתה, של ציון תראה כנוגה = אור חזק ובוהק באפלה, וישועתה תראה כלפיד אש הבוער ומאיר בחשכה. (צדקה= ישועתה, הצדק שיעשה ה' עם העם).<BR><br />
הנביא מבטיח שלא ינוח ולא ישקוט ולא יפסיק להתפלל ולפעול למענה עד שצדקתה וכבודה יתגלו לעיני הגויים:" וראו גויים צדקך, מלכים כבודך". הגויים יראו את הצדקה שיעשה ה' עם העם, או יראו את הצדק שיעשה האל עם העם. מכל מקום עזרת ה' תעלה את כבוד העם בעיני הגויים ומלכיהם.<BR><br />
תפקידם של דימויים אלה של האור- להמחיש ולהדגיש את נס הגאולה שיופיע על רקע חשכת מצוקתם של הגולים.<BR><br />
<br />
"וקורא לך שם חדש, אשר פי ה' יקבנו".<BR><br />
יקבנו- ה' יקוב, יקרא, יבטא, יכנה, יפרש שם חדש לירושלים.<br />
בעבר כונתה ציון בכינויי גנאי שונים כמו "עזובה", "שממה". השמות ביטאו את מצבה של ירושלים בגלל שה' נטש אותה. השמות החדשים מבטאים גם גורל חדש. ה' מייעד לה גורל חדש. מעכשיו ה' חפץ בה ואוהב אותה כאישה נשואה לאיש= בעולה, אשר דואג לה ומעניק לה חסות.<BR><br />
השמות הישנים של ציון- עזובה, שממה, סימלו את עברה הקשה והקודר.<BR><br />
השמות החדשים- חפצי-בה, בעולה- מסמלים את עתידה המפואר והמכובד.<BR><br />
'''פס' 3''':" והיית עטרת תפארת ביד ה', וצניף מלוכה בכף אלוהיך".<BR><br />
ירושלים תהיה כעטרת תפארת, ככתר מפואר, וכצניף מלוכה, מצנפת, מעין כתר או כובע בד המשמש את המלכים. יש כאן מטאפורה, דימוי של העיר לכתר או למצנפת מלכות. כשם שמלך מתפאר בכתרו כך האל מתפאר בציון שהיא יקרה לו. לירושלים יהיה מעמד מיוחד ונעלה אצל ה'.<BR><br />
'''פס' 4''' מפרט את מה שנאמר בפס' 2, לגבי שינוי השמות.<BR><br />
'''פס' 5''', "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך".<BR><br />
הנביא משתמש בשורש בעל. שמה של הארץ יהיה בעולה, כלומר יהיו לה בעלים לא ארץ הפקר. בהמשך יש משמעות של יחסי מין. יחסי העם והארץ מדומים ליחסים בין בחור ובתולה, ויחסי ה' ועם ישראל מדומים ליחסי חתן וכלה. כמו שבחור בועל בתולה מתחתן, כל יבעלו בני הארץ את ארצם , כלומר יעבדוה ויפרוה. כמו שחתן שמח על נישואיו עם הכלה כך ה' ישמח על יחסיו עם העם.<BR><br />
<br />
<br />
'''פס' 6-9''', דאגת ה' לביטחונה של ציון. <BR><br />
מפס' אלה ניתן ללמוד על מצבה הקשה של ירושלים. בתקופת הכיבוש פרצו הבבלים את חומותיה, שרפו את שעריה, בזזו רכושה,והחריבו אותה. הנביא מבטיח שהביטחון יחזור לעיר.<BR> <br />
'''פס' 6-7'''. יש הרואים בהם שני דוברים ה' והנביא.<BR><br />
ה' אומר כי הפקיד שומרים על חומות העיר. מי הם השומרים?<BR><br />
יש אומרים שומרים ממש. – ה' הפקיד אותם לשמור על שלום העיר בגלל מצבה הקשה.<BR><br />
יש אומרים שהכוונה לדורשי שלומה של העיר, לנאמני ציון. המכונים גם "המזכירים את ה'"- שתפקידם להזכיר לאל להושיע את עמו, ולבנות את ציון.<BR><br />
באותו כיוון אומר רש"י- השומרים הם מלאכי השרת המזכירים לה' כי יש לבנות מחדש את החומות.<br />
פירוש אחר-רד"ק- אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים.<BR><br />
בהמשך פס' 6 ובפס' 7 הנביא אומר:" המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ".<BR><br />
"אל דמי לכם"- אל תשתקו , אל תהיה לכם דומיה, שקט.<BR><br />
"ואל תתנו דמי לו"- אל תתנו שקט לה' , התפללו והתחננו אליו ללא הפסק, עד שתבוא הישועה.<BR><br />
"עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ"- עד אשר יבנה ה' את ירושלים, ויגרום שתהילתה תצא בכל הארץ.<BR><br />
המלה "דמי" מופיעה בפס' 6 ובפס' 7- אילו שתי דרישות מצד הנביא מובעות באמצעותה?<BR><br />
בפס' 6- הנביא דורש מהשומרים לא לנוח ולא להפסיק להתפלל לה' למען טובת העם.<BR><br />
בפס' 7- הנביא דורש מהעם לא להניח לאל בתפילותיהם , לעורר אותו שיפעל למענם, עד שהעיר תחזור לימי תפארתה.<BR><br />
'''פס' 8-9'''.<BR><br />
"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו- אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו..."<BR><br />
בעבר אפשר ה' לאויבי ישראל לפגוע ביבוליה. לבוז אותם ולאכול אותם. בניגוד למצב בעבר נשבע האל בימינו, ידו החזקה, שלא יחזור מצב דומה. אלה שטרחו וגידלו ייהנו מהפרות.<BR><br />
מאספיו= אוספי התבואה יאכלו את יבולם, ומקבציו= מקבצי הענבים, ישתו את התירוש בחצרות בהמ"ק, לאות תודה על השפע שהאל הרעיף עליהם.זוהי הבטחה בתחום הכלכלי, בעוד ההבטחה הקודמת הייתה בתחום הביטחוני. (פס' 8-9 רומזים לביטול הקללות שנזכרו בספר דברים כ"ח).<BR><br />
את עניין השבועה ניתן לפרש בכמה דרכים:<BR><br />
*ה' נשבע שאם לא יקים את הבטחתו תיפגע יד ימינו<BR><br />
*ה' נשבע לקיים הבטחתו בעזרת יד ימינו, מלאת העוז.<BR><br />
*ה' נשבע בהרמת יד ימינו.<BR><br />
לשון השבועה: אם אתן...ואם ישתו... אם יהיה כך , תיפגע יד ימינו של הנשבע.<BR><br />
ה' לא ייתן שהזרים ייהנו מיבולי העם את היבולים יאכלו אלה שגידלו אותם.<BR><br />
ייתכן ואין כאן כוונה שהזרים נהנים מהיבולים כאשר העם בגלות. ייתכן והכוונה לרמוז לעתיד. בעתיד ירושלים תהיה עצמאית ולא יצטרכו לשלם מסים כבדים לשליטים הזרים.<BR><br />
("בחצרות קודשי"- יש המפרשים שהכוונה היא להעלאת מעשרות לבית המקדש ולאכילתם לפני ה').<br />
'''פס' 10-12'''- תיאור התגשמות הגאולה<BR><br />
'''פס' 10''': "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם, סולו סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על העמים".<br />
אל מי מופנית הנבואה ומה נדרש מהם?<BR><br />
הפנייה היא כנראה אל תושבי ירושלים שעלו כבר לארץ. הנביא מטיל עליהם את התפקיד לקבל את פני השבים ולהקל על בואם. <BR><br />
יש אומרים שהפנייה היא אל הגויים הנדרשים לפנות את הדרך לעולים. <br />
בשני המקרים סלילת הדרך היא מטאפורה .<BR><br />
יש הרואים בסלילה – סלילה של ממש . סלילת דרך מהעיר למקדש להקל על עולי הרגל.<BR><br />
הרימו נס- = הרימו דגל. דגל שיורם למעלה כדי שכל העמים יראו את גדולת ירושלים.<BR><br />
הדרישות של הנביא הם:<BR> <br />
*לפנות את המכשולים שבדרך ובשערי העיר- "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם".<BR><br />
*עליהם לסלול את הדרכים בציון להקל על השבים- " סולו סולו המסילה".<br />
*עליהם להסיר את האבנים שלא יפריעו-" סקלו מאבן".<BR><br />
-"הרימו נס"- הרמת דגל נתינת אות לגויים שהגיע הזמן להחזיר את הגולים.<BR><br />
'''פס' 11''': "הנה ה' השמיע על קצה הארץ, אמרו לבת ציון. הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו".<BR><br />
ה' מכריז על בשורת הגאולה שתגיע מקצה הארץ . תוכן הבשורה- ישעך, אלוהי הישועה שלך, בא.<BR><br />
הנה שכרו אתו- הגמול, השכר שהוא עומד לתת לעם נמצא אתו. ה' ייתן גמול לעם על כל שנות הסבל. הגמול זו הגאולה. הנביא חוזר כאן על דבריו בפרק מ'10.<BR><br />
(ופעולתו לפניו- אולי זה דימוי למלך מנצח המוביל לפניו את השבויים המנוצחים).<BR><br />
'''פס' 12'''- כשתבוא הגאולה ישתנה שמם של עם ישראל וירושלים:" וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה".<BR><br />
הנביא מסיים בכינויי חיבה לעם ולציון המבטאים את אהבת ה' , ואת העתיד הטוב שהוא מייעד להם: העם יכונה- עם קודש. "גאולי ה'"- אלה שזכו לגאולה.<BR><br />
ירושלים תכונה- "דרושה", "עיר לא נעזבה", בניגוד לשמה הישן "עזובה" פס' 4.<BR><br />
הנביא הבטיח בפס' 2 שיקרא לה שם חדש וכן במקום שמות הגנאי בעבר ובהווה יהיו לה שמות חדשים.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%22%D7%91&diff=8920ישעיה פרק ס"ב2005-10-27T15:46:15Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
[[תנ"ך| חזרה לסיכומים בתנ"ך]]<br />
נכתב ע"י המורה תמי בלנק, ביה"ס "אוסטרובסקי" רעננה<br />
----<br />
==ישעיהו - פרק ס"ב==<br />
נבואה זו שייכת לישעיהו השני, אשר ניבא בזמן הגלות . הוא משמיע נבואות נחמה לעודד את השבים.<BR><br />
<br />
===הרקע לנבואה===<br />
בנבואה זו מדובר בתקופת שיבת ציון.<BR><br />
בעקבות נבואות נחמה ששמע העם מפי הנביאים, הם באו מלאי תקוות אך ציפיותיהם נכזבו. המציאות הייתה שונה ממה שקיוו. הנבואה בפרק משקפת את האכזבה שחשו בכמה תחומים.<br />
* מעמד בינלאומי פס' 2-3, לא כפי שציפו.<br />
* מצב כלכלי, פס' 4.<br />
* מצב ביטחוני, פס' 6-8.<br />
* תחושה כללית שהאל נטש אותם, פס' 4, 12.<br />
<br />
הנביא ישעיהו מנסה בפרק להפריך תחושות אלה. הוא מעודד את העם להאמין שבעתיד יהיה טוב יותר.<BR><br />
'''פס' 1-5''', ציון תחזור להיות מכובדת כבעבר.<BR><br />
מיהו הדובר בפס' 1 ומה הוא מבטיח? כמה אפשרויות:<BR><br />
# מקובל לפרש שהדובר הוא ה'.<BR>אך יש מתנגדים האומרים שזה לא הגיוני כי בכל הפרק מדובר על ה' בגוף שלישי ולכן לא הגיוני שכאן ה' הוא הדובר. ( טעון שכנגד הוא שבפס' 8 ה' נשבע בגוף ראשון לכן אין סבה לפקפק שה' הוא הדובר).<BR><br />
# ראב"ע טוען שהדובר הוא ישראל שבגלות.<BR><br />
# יש אומרים שזה הנביא מדבר.<BR><br />
<br />
"למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט...." (תקבולת נרדפת), האל מבטיח כי לא יחשה לא ישקוט לא ישתוק לא ינוח למען ירושלים.<BR><br />
<br />
בפס' 1 יש 2 דימויים מה תפקידם במסגרת נבואת הנחמה? <BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה", "וישועתה כלפיד יבער". (תקבולת כיאסטית)<BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה"- הנביא מבטיח שצדקתה =גאולתה, של ציון תראה כנוגה = אור חזק ובוהק באפלה, וישועתה תראה כלפיד אש הבוער ומאיר בחשכה. (צדקה= ישועתה, הצדק שיעשה ה' עם העם).<BR><br />
הנביא מבטיח שלא ינוח ולא ישקוט ולא יפסיק להתפלל ולפעול למענה עד שצדקתה וכבודה יתגלו לעיני הגויים:" וראו גויים צדקך, מלכים כבודך". הגויים יראו את הצדקה שיעשה ה' עם העם, או יראו את הצדק שיעשה האל עם העם. מכל מקום עזרת ה' תעלה את כבוד העם בעיני הגויים ומלכיהם.<BR><br />
תפקידם של דימויים אלה של האור- להמחיש ולהדגיש את נס הגאולה שיופיע על רקע חשכת מצוקתם של הגולים.<BR><br />
<br />
'''"וקורא לך שם חדש, אשר פי ה' יקבנו"'''.<BR><br />
יקבנו- ה' יקוב, יקרא, יבטא, יכנה, יפרש שם חדש לירושלים.<br />
בעבר כונתה ציון בכינויי גנאי שונים כמו "עזובה", "שממה". השמות ביטאו את מצבה של ירושלים בגלל שה' נטש אותה. השמות החדשים מבטאים גם גורל חדש. ה' מייעד לה גורל חדש. מעכשיו ה' חפץ בה ואוהב אותה כאישה נשואה לאיש= בעולה, אשר דואג לה ומעניק לה חסות.<BR><br />
השמות הישנים של ציון- עזובה, שממה, סימלו את עברה הקשה והקודר.<BR><br />
השמות החדשים- חפצי-בה, בעולה- מסמלים את עתידה המפואר והמכובד.<BR><br />
'''פס' 3''':" והיית עטרת תפארת ביד ה', וצניף מלוכה בכף אלוהיך".<BR><br />
ירושלים תהיה כעטרת תפארת, ככתר מפואר, וכצניף מלוכה, מצנפת, מעין כתר או כובע בד המשמש את המלכים. יש כאן מטאפורה, דימוי של העיר לכתר או למצנפת מלכות. כשם שמלך מתפאר בכתרו כך האל מתפאר בציון שהיא יקרה לו. לירושלים יהיה מעמד מיוחד ונעלה אצל ה'.<BR><br />
'''פס' 4''' מפרט את מה שנאמר בפס' 2, לגבי שינוי השמות.<BR><br />
'''פס' 5''', "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך".<BR><br />
הנביא משתמש בשורש בעל. שמה של הארץ יהיה בעולה, כלומר יהיו לה בעלים לא ארץ הפקר. בהמשך יש משמעות של יחסי מין. יחסי העם והארץ מדומים ליחסים בין בחור ובתולה, ויחסי ה' ועם ישראל מדומים ליחסי חתן וכלה. כמו שבחור בועל בתולה מתחתן, כל יבעלו בני הארץ את ארצם , כלומר יעבדוה ויפרוה. כמו שחתן שמח על נישואיו עם הכלה כך ה' ישמח על יחסיו עם העם.<BR><br />
<br />
<br />
'''פס' 6-9''', דאגת ה' לביטחונה של ציון. <BR><br />
מפס' אלה ניתן ללמוד על מצבה הקשה של ירושלים. בתקופת הכיבוש פרצו הבבלים את חומותיה, שרפו את שעריה, בזזו רכושה,והחריבו אותה. הנביא מבטיח שהביטחון יחזור לעיר.<BR> <br />
'''פס' 6-7'''. יש הרואים בהם שני דוברים ה' והנביא.<BR><br />
ה' אומר כי הפקיד שומרים על חומות העיר. מי הם השומרים?<BR><br />
יש אומרים שומרים ממש. – ה' הפקיד אותם לשמור על שלום העיר בגלל מצבה הקשה.<BR><br />
יש אומרים שהכוונה לדורשי שלומה של העיר, לנאמני ציון. המכונים גם "המזכירים את ה'"- שתפקידם להזכיר לאל להושיע את עמו, ולבנות את ציון.<BR><br />
באותו כיוון אומר רש"י- השומרים הם מלאכי השרת המזכירים לה' כי יש לבנות מחדש את החומות.<br />
פירוש אחר-רד"ק- אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים.<BR><br />
בהמשך פס' 6 ובפס' 7 הנביא אומר:" המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ".<BR><br />
"אל דמי לכם"- אל תשתקו , אל תהיה לכם דומיה, שקט.<BR><br />
"ואל תתנו דמי לו"- אל תתנו שקט לה' , התפללו והתחננו אליו ללא הפסק, עד שתבוא הישועה.<BR><br />
"עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ"- עד אשר יבנה ה' את ירושלים, ויגרום שתהילתה תצא בכל הארץ.<BR><br />
המלה "דמי" מופיעה בפס' 6 ובפס' 7- אילו שתי דרישות מצד הנביא מובעות באמצעותה?<BR><br />
בפס' 6- הנביא דורש מהשומרים לא לנוח ולא להפסיק להתפלל לה' למען טובת העם.<BR><br />
בפס' 7- הנביא דורש מהעם לא להניח לאל בתפילותיהם , לעורר אותו שיפעל למענם, עד שהעיר תחזור לימי תפארתה.<BR><br />
'''פס' 8-9'''.<BR><br />
"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו- אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו..."<BR><br />
בעבר אפשר ה' לאויבי ישראל לפגוע ביבוליה. לבוז אותם ולאכול אותם. בניגוד למצב בעבר נשבע האל בימינו, ידו החזקה, שלא יחזור מצב דומה. אלה שטרחו וגידלו ייהנו מהפרות.<BR><br />
מאספיו= אוספי התבואה יאכלו את יבולם, ומקבציו= מקבצי הענבים, ישתו את התירוש בחצרות בהמ"ק, לאות תודה על השפע שהאל הרעיף עליהם.זוהי הבטחה בתחום הכלכלי, בעוד ההבטחה הקודמת הייתה בתחום הביטחוני. (פס' 8-9 רומזים לביטול הקללות שנזכרו בספר דברים כ"ח).<BR><br />
את עניין השבועה ניתן לפרש בכמה דרכים:<BR><br />
*ה' נשבע שאם לא יקים את הבטחתו תיפגע יד ימינו<BR><br />
*ה' נשבע לקיים הבטחתו בעזרת יד ימינו, מלאת העוז.<BR><br />
*ה' נשבע בהרמת יד ימינו.<BR><br />
לשון השבועה: אם אתן...ואם ישתו... אם יהיה כך , תיפגע יד ימינו של הנשבע.<BR><br />
ה' לא ייתן שהזרים ייהנו מיבולי העם את היבולים יאכלו אלה שגידלו אותם.<BR><br />
ייתכן ואין כאן כוונה שהזרים נהנים מהיבולים כאשר העם בגלות. ייתכן והכוונה לרמוז לעתיד. בעתיד ירושלים תהיה עצמאית ולא יצטרכו לשלם מסים כבדים לשליטים הזרים.<BR><br />
("בחצרות קודשי"- יש המפרשים שהכוונה היא להעלאת מעשרות לבית המקדש ולאכילתם לפני ה').<br />
'''פס' 10-12'''- תיאור התגשמות הגאולה<BR><br />
'''פס' 10''': "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם, סולו סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על העמים".<br />
אל מי מופנית הנבואה ומה נדרש מהם?<BR><br />
הפנייה היא כנראה אל תושבי ירושלים שעלו כבר לארץ. הנביא מטיל עליהם את התפקיד לקבל את פני השבים ולהקל על בואם. <BR><br />
יש אומרים שהפנייה היא אל הגויים הנדרשים לפנות את הדרך לעולים. <br />
בשני המקרים סלילת הדרך היא מטאפורה .<BR><br />
יש הרואים בסלילה – סלילה של ממש . סלילת דרך מהעיר למקדש להקל על עולי הרגל.<BR><br />
הרימו נס- = הרימו דגל. דגל שיורם למעלה כדי שכל העמים יראו את גדולת ירושלים.<BR><br />
הדרישות של הנביא הם:<BR> <br />
*לפנות את המכשולים שבדרך ובשערי העיר- "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם".<BR><br />
*עליהם לסלול את הדרכים בציון להקל על השבים- " סולו סולו המסילה".<br />
*עליהם להסיר את האבנים שלא יפריעו-" סקלו מאבן".<BR><br />
-"הרימו נס"- הרמת דגל נתינת אות לגויים שהגיע הזמן להחזיר את הגולים.<BR><br />
'''פס' 11''': "הנה ה' השמיע על קצה הארץ, אמרו לבת ציון. הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו".<BR><br />
ה' מכריז על בשורת הגאולה שתגיע מקצה הארץ . תוכן הבשורה- ישעך, אלוהי הישועה שלך, בא.<BR><br />
הנה שכרו אתו- הגמול, השכר שהוא עומד לתת לעם נמצא אתו. ה' ייתן גמול לעם על כל שנות הסבל. הגמול זו הגאולה. הנביא חוזר כאן על דבריו בפרק מ'10.<BR><br />
(ופעולתו לפניו- אולי זה דימוי למלך מנצח המוביל לפניו את השבויים המנוצחים).<BR><br />
פס' 12- כשתבוא הגאולה ישתנה שמם של עם ישראל וירושלים:" וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה".<BR><br />
הנביא מסיים בכינויי חיבה לעם ולציון המבטאים את אהבת ה' , ואת העתיד הטוב שהוא מייעד להם: העם יכונה- עם קודש. "גאולי ה'"- אלה שזכו לגאולה.<BR><br />
ירושלים תכונה- "דרושה", "עיר לא נעזבה", בניגוד לשמה הישן "עזובה" פס' 4.<BR><br />
הנביא הבטיח בפס' 2 שיקרא לה שם חדש וכן במקום שמות הגנאי בעבר ובהווה יהיו לה שמות חדשים.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8919שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T15:43:25Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div><br />
== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?<br />
<br />
נרשמתי ממש לפני 2 דקות...<br />
<br />
אני אשמח לקחת חלק פעיל (אפילו מאוד) באתר הזה.<br />
מאוד אהבתי את כל העניין של הקוד הפתוח ותמיכה בין משתמשים.<br />
<br />
דרך אגב הגעתי לאתר דרך איזשהו בלוג.<br />
<br />
אני אשמח מאוד אם תענו על השאלה שלי אם אוכל לקחת חלק פעיל באתר הזה. (:</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%22%D7%91&diff=8917ישעיה פרק ס"ב2005-10-27T15:40:54Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
[[תנ"ך| חזרה לסיכומים בתנ"ך]]<br />
נכתב ע"י המורה תמי בלנק, ביה"ס "אוסטרובסקי" רעננה<br />
----<br />
==ישעיהו - פרק ס"ב==<br />
נבואה זו שייכת לישעיהו השני, אשר ניבא בזמן הגלות . הוא משמיע נבואות נחמה לעודד את השבים.<BR><br />
<br />
===הרקע לנבואה===<br />
בנבואה זו מדובר בתקופת שיבת ציון.<BR><br />
בעקבות נבואות נחמה ששמע העם מפי הנביאים, הם באו מלאי תקוות אך ציפיותיהם נכזבו. המציאות הייתה שונה ממה שקיוו. הנבואה בפרק משקפת את האכזבה שחשו בכמה תחומים.<br />
* מעמד בינלאומי פס' 2-3, לא כפי שציפו.<br />
* מצב כלכלי, פס' 4.<br />
* מצב ביטחוני, פס' 6-8.<br />
* תחושה כללית שהאל נטש אותם, פס' 4, 12.<br />
<br />
הנביא ישעיהו מנסה בפרק להפריך תחושות אלה. הוא מעודד את העם להאמין שבעתיד יהיה טוב יותר.<BR><br />
פס' 1-5, ציון תחזור להיות מכובדת כבעבר.<BR><br />
מיהו הדובר בפס' 1 ומה הוא מבטיח? כמה אפשרויות:<BR><br />
# מקובל לפרש שהדובר הוא ה'.<BR>אך יש מתנגדים האומרים שזה לא הגיוני כי בכל הפרק מדובר על ה' בגוף שלישי ולכן לא הגיוני שכאן ה' הוא הדובר. ( טעון שכנגד הוא שבפס' 8 ה' נשבע בגוף ראשון לכן אין סבה לפקפק שה' הוא הדובר).<BR><br />
# ראב"ע טוען שהדובר הוא ישראל שבגלות.<BR><br />
# יש אומרים שזה הנביא מדבר.<BR><br />
<br />
"למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט...." (תקבולת נרדפת), האל מבטיח כי לא יחשה לא ישקוט לא ישתוק לא ינוח למען ירושלים.<BR><br />
<br />
בפס' 1 יש 2 דימויים מה תפקידם במסגרת נבואת הנחמה? <BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה", "וישועתה כלפיד יבער". (תקבולת כיאסטית)<BR><br />
"עד יצא כנגה צדקה"- הנביא מבטיח שצדקתה =גאולתה, של ציון תראה כנוגה = אור חזק ובוהק באפלה, וישועתה תראה כלפיד אש הבוער ומאיר בחשכה. (צדקה= ישועתה, הצדק שיעשה ה' עם העם).<BR><br />
הנביא מבטיח שלא ינוח ולא ישקוט ולא יפסיק להתפלל ולפעול למענה עד שצדקתה וכבודה יתגלו לעיני הגויים:" וראו גויים צדקך, מלכים כבודך". הגויים יראו את הצדקה שיעשה ה' עם העם, או יראו את הצדק שיעשה האל עם העם. מכל מקום עזרת ה' תעלה את כבוד העם בעיני הגויים ומלכיהם.<BR><br />
תפקידם של דימויים אלה של האור- להמחיש ולהדגיש את נס הגאולה שיופיע על רקע חשכת מצוקתם של הגולים.<BR><br />
<br />
"וקורא לך שם חדש, אשר פי ה' יקבנו"<BR><br />
יקבנו- ה' יקוב, יקרא, יבטא, יכנה, יפרש שם חדש לירושלים.<br />
בעבר כונתה ציון בכינויי גנאי שונים כמו "עזובה", "שממה". השמות ביטאו את מצבה של ירושלים בגלל שה' נטש אותה. השמות החדשים מבטאים גם גורל חדש. ה' מייעד לה גורל חדש. מעכשיו ה' חפץ בה ואוהב אותה כאישה נשואה לאיש= בעולה, אשר דואג לה ומעניק לה חסות.<BR><br />
השמות הישנים של ציון- עזובה, שממה, סימלו את עברה הקשה והקודר.<BR><br />
השמות החדשים- חפצי-בה, בעולה- מסמלים את עתידה המפואר והמכובד.<BR><br />
פס' 3:" והיית עטרת תפארת ביד ה', וצניף מלוכה בכף אלוהיך".<BR><br />
ירושלים תהיה כעטרת תפארת, ככתר מפואר, וכצניף מלוכה, מצנפת, מעין כתר או כובע בד המשמש את המלכים. יש כאן מטאפורה, דימוי של העיר לכתר או למצנפת מלכות. כשם שמלך מתפאר בכתרו כך האל מתפאר בציון שהיא יקרה לו. לירושלים יהיה מעמד מיוחד ונעלה אצל ה'.<BR><br />
פס' 4 מפרט את מה שנאמר בפס' 2, לגבי שינוי השמות.<BR><br />
פס' 5, "כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוהיך".<BR><br />
הנביא משתמש בשורש בעל. שמה של הארץ יהיה בעולה, כלומר יהיו לה בעלים לא ארץ הפקר. בהמשך יש משמעות של יחסי מין. יחסי העם והארץ מדומים ליחסים בין בחור ובתולה, ויחסי ה' ועם ישראל מדומים ליחסי חתן וכלה. כמו שבחור בועל בתולה מתחתן, כל יבעלו בני הארץ את ארצם , כלומר יעבדוה ויפרוה. כמו שחתן שמח על נישואיו עם הכלה כך ה' ישמח על יחסיו עם העם.<BR><br />
<br />
<br />
פס' 6-9, דאגת ה' לביטחונה של ציון. <BR><br />
מפס' אלה ניתן ללמוד על מצבה הקשה של ירושלים. בתקופת הכיבוש פרצו הבבלים את חומותיה, שרפו את שעריה, בזזו רכושה,והחריבו אותה. הנביא מבטיח שהביטחון יחזור לעיר.<BR> <br />
פס' 6-7. יש הרואים בהם שני דוברים ה' והנביא.<BR><br />
ה' אומר כי הפקיד שומרים על חומות העיר. מי הם השומרים?<BR><br />
יש אומרים שומרים ממש. – ה' הפקיד אותם לשמור על שלום העיר בגלל מצבה הקשה.<BR><br />
יש אומרים שהכוונה לדורשי שלומה של העיר, לנאמני ציון. המכונים גם "המזכירים את ה'"- שתפקידם להזכיר לאל להושיע את עמו, ולבנות את ציון.<BR><br />
באותו כיוון אומר רש"י- השומרים הם מלאכי השרת המזכירים לה' כי יש לבנות מחדש את החומות.<br />
פירוש אחר-רד"ק- אבלי ציון שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים.<BR><br />
בהמשך פס' 6 ובפס' 7 הנביא אומר:" המזכירים את ה' אל דמי לכם. ואל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ".<BR><br />
"אל דמי לכם"- אל תשתקו , אל תהיה לכם דומיה, שקט.<BR><br />
"ואל תתנו דמי לו"- אל תתנו שקט לה' , התפללו והתחננו אליו ללא הפסק, עד שתבוא הישועה.<BR><br />
"עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ"- עד אשר יבנה ה' את ירושלים, ויגרום שתהילתה תצא בכל הארץ.<BR><br />
המלה "דמי" מופיעה בפס' 6 ובפס' 7- אילו שתי דרישות מצד הנביא מובעות באמצעותה?<BR><br />
בפס' 6- הנביא דורש מהשומרים לא לנוח ולא להפסיק להתפלל לה' למען טובת העם.<BR><br />
בפס' 7- הנביא דורש מהעם לא להניח לאל בתפילותיהם , לעורר אותו שיפעל למענם, עד שהעיר תחזור לימי תפארתה.<BR><br />
פס' 8-9.<BR><br />
"נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו- אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו..."<BR><br />
בעבר אפשר ה' לאויבי ישראל לפגוע ביבוליה. לבוז אותם ולאכול אותם. בניגוד למצב בעבר נשבע האל בימינו, ידו החזקה, שלא יחזור מצב דומה. אלה שטרחו וגידלו ייהנו מהפרות.<BR><br />
מאספיו= אוספי התבואה יאכלו את יבולם, ומקבציו= מקבצי הענבים, ישתו את התירוש בחצרות בהמ"ק, לאות תודה על השפע שהאל הרעיף עליהם.זוהי הבטחה בתחום הכלכלי, בעוד ההבטחה הקודמת הייתה בתחום הביטחוני. (פס' 8-9 רומזים לביטול הקללות שנזכרו בספר דברים כ"ח).<BR><br />
את עניין השבועה ניתן לפרש בכמה דרכים:<BR><br />
- ה' נשבע שאם לא יקים את הבטחתו תיפגע יד ימינו<BR><br />
- ה' נשבע לקיים הבטחתו בעזרת יד ימינו, מלאת העוז.<BR><br />
- ה' נשבע בהרמת יד ימינו.<BR><br />
לשון השבועה: אם אתן...ואם ישתו... אם יהיה כך , תיפגע יד ימינו של הנשבע.<BR><br />
ה' לא ייתן שהזרים ייהנו מיבולי העם את היבולים יאכלו אלה שגידלו אותם.<BR><br />
ייתכן ואין כאן כוונה שהזרים נהנים מהיבולים כאשר העם בגלות. ייתכן והכוונה לרמוז לעתיד. בעתיד ירושלים תהיה עצמאית ולא יצטרכו לשלם מסים כבדים לשליטים הזרים.<BR><br />
("בחצרות קודשי"- יש המפרשים שהכוונה היא להעלאת מעשרות לבית המקדש ולאכילתם לפני ה').<br />
פס' 10-12- תיאור התגשמות הגאולה<BR><br />
פס' 10: "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם, סולו סולו המסילה, סקלו מאבן, הרימו נס על העמים".<br />
אל מי מופנית הנבואה ומה נדרש מהם?<BR><br />
הפנייה היא כנראה אל תושבי ירושלים שעלו כבר לארץ. הנביא מטיל עליהם את התפקיד לקבל את פני השבים ולהקל על בואם. <BR><br />
יש אומרים שהפנייה היא אל הגויים הנדרשים לפנות את הדרך לעולים. <br />
בשני המקרים סלילת הדרך היא מטאפורה .<BR><br />
יש הרואים בסלילה – סלילה של ממש . סלילת דרך מהעיר למקדש להקל על עולי הרגל.<BR><br />
הרימו נס- = הרימו דגל. דגל שיורם למעלה כדי שכל העמים יראו את גדולת ירושלים.<BR><br />
הדרישות של הנביא הם:<BR> <br />
-לפנות את המכשולים שבדרך ובשערי העיר- "עיברו עברו בשערים. פנו דרך העם".<BR><br />
-עליהם לסלול את הדרכים בציון להקל על השבים- " סולו סולו המסילה".<br />
-עליהם להסיר את האבנים שלא יפריעו-" סקלו מאבן".<BR><br />
-"הרימו נס"- הרמת דגל נתינת אות לגויים שהגיע הזמן להחזיר את הגולים.<BR><br />
פס' 11: "הנה ה' השמיע על קצה הארץ, אמרו לבת ציון. הנה ישעך בא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו".<BR><br />
ה' מכריז על בשורת הגאולה שתגיע מקצה הארץ . תוכן הבשורה- ישעך, אלוהי הישועה שלך, בא.<BR><br />
הנה שכרו אתו- הגמול, השכר שהוא עומד לתת לעם נמצא אתו. ה' ייתן גמול לעם על כל שנות הסבל. הגמול זו הגאולה. הנביא חוזר כאן על דבריו בפרק מ'10.<BR><br />
(ופעולתו לפניו- אולי זה דימוי למלך מנצח המוביל לפניו את השבויים המנוצחים).<BR><br />
פס' 12- כשתבוא הגאולה ישתנה שמם של עם ישראל וירושלים:" וקראו להם עם הקודש גאולי ה' ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה".<BR><br />
הנביא מסיים בכינויי חיבה לעם ולציון המבטאים את אהבת ה' , ואת העתיד הטוב שהוא מייעד להם: העם יכונה- עם קודש. "גאולי ה'"- אלה שזכו לגאולה.<BR><br />
ירושלים תכונה- "דרושה", "עיר לא נעזבה", בניגוד לשמה הישן "עזובה" פס' 4.<BR><br />
הנביא הבטיח בפס' 2 שיקרא לה שם חדש וכן במקום שמות הגנאי בעבר ובהווה יהיו לה שמות חדשים.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Amihai&diff=8915שיחת משתמש:Amihai2005-10-27T15:36:38Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div><br />
== יא חכם הורדנו את המונה עד שנסדר את הבעיה ==<br />
<br />
תפסיק להחזיר את זה כל הזמן<br />
הבעיה עם המונה הסתדרה...אם היית היום בבצפר היית יודע :)<br />
<br />
== נפגעתי מאוד מהתמונה שלך ==<br />
<br />
אני דורש פיצויים<br />
<br />
== חסמת אותה על הערך שהיא כתבה בהיסטוריה?? ==<br />
<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
<br />
גם אני מצטרף... אז היא כתבה שטויות שתי דקות אח"כ היא מחקה הכל לבד.... אני הייתי מסתפק בלהזהיר אותה שלא לעשות כאלה דברים עוד אחרת היא תחסם... לא חוסמים משתמשים ישר... זה לא טוב וזה סתם מרגיז ויכול לגרור פעולות נקמה בעתיד...[[User:גיא|גיא]] 12:28, 5 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
Hello from Bot :)<br />
<br />
== Hi ==<br />
<br />
Another Bot Test<br />
<br />
== ��� ==<br />
<br />
���� ����� ��� �� �����<br />
<br />
== מקודם זאת הייתה בדיקת בוט בעברית שלא הצליחה. זאת גם בדיקה. ==<br />
<br />
הממ<br />
<br />
== ברוך/ה הבא/ה לסיכומונה! ==<br />
<br />
<br />
<br />
שלום Amihai וברוך/ה הבא/ה לסיכומונה!<BR><br />
<br />
על מנת לדעת עוד על סיכומונה לחץ/י [[סיכומונה:אודות|כאן]].<br />
<br />
אנא קרא/י את [[סיכומונה:חוקים|חוקי האתר]] לפני פעולת עריכה כלשהי.<br />
<br />
עזרה בתפעול האפשרויות באתר תמצא/י ב[[המדריך לעורך|מדריך לעורך]].<br />
<br />
מומלץ להתנסות ב[[סיכומונה:ארגז החול|ארגז החול]] לפני ניסיון העריכה הראשון שלך על מנת לשמור על הסדר באתר.<br />
<br />
<br />
<br />
אנא כתוב/כתבי ב[[User:Amihai|דף המשתמש שלך]] את שמך ואת כתובת האימייל שלך.<br />
<br />
<br />
<br />
שימוש נעים באתר,<br />
<br />
צוות סיכומונה.<br />
<br />
== תחסום אותו לצמיתות ==<br />
אני מצטרף ליגיל בדרישה... אנשים כאלה אין להם מקום באתר גם לא בעוד כמה ימים... בינתיים כתבתי הודעה בעמוד הראשי על מה שהוא עשה ובדף משתמש שלו [[User:גיא|גיא]] 11:20, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
למה מחקת את ההודעה שלי מהעמוד הראשי????<br />
<br />
היא בלטה יותר מדי..העברתי אותה לפורום..--[[User:Amihai|Amihai]] 11:22, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
הפעם אני תומך בהחלטה של עמיחי, ההודעה הזאת לא תציג אותנו באור יפה בעמוד הראשי [[User:Yagil|Yagil]] 11:31, 13 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== זה בדיוק מה שבאתי לעשות ==<br />
<br />
לשנות את סיכומונה מלינק לסתם כתב<br />
[[User:Yagil|Yagil]]<br />
בחלה --[[User:Amihai|Amihai]] 14:36, 14 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== הוידאו רעיון ענק ==<br />
<br />
קבל כל הכבוד[[User:Yagil|Yagil]]<br />
אני יכין עוד כמה...אבל בינתיים צריך להשתדל לא...כדי שזה לא ייקח לנו את כל הרוחב פס..<br />
<br />
אז תעלה את זה למקום אחר<br />
<br />
אבל ככה אני לא יוכל להבטיח שהסרטון יהיה זמין כל הזמן,או שניתן יהיה להוריד אותו במהירות...<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 10:39, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== ששש..אל תגלה ==<br />
<br />
[[User:גיא|גיא]] 11:52, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== חח ואתה אומר לגיא לא לשחק עם המערכת ==<br />
<br />
זמני הוא לבן <BR><br />
לבן כמו שלא היה אדם מעולם<br />
לי יש גישה לMYSQL אז אפשר להתפרע עם הדמיון :)..<br />
אני לא משחק איתה זה יגיל הוא ביקש להיות גם דבלופר ונתתי לו... ומאז הוא מוסיף כותרות למשתמשים... ולא חייבים גישה לMYSQL אתה יכול להכניס מה שאתה רוצה גם בלעדי זה[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
אתה יכול למחוק אנשים? --[[User:Amihai|Amihai]] 13:22, 15 יוני 2005 (IDT)<br />
אתה יכול לראות כמה שוקל הright שלהם? :)<br />
למה לי לראות כמה שוקל הרייט שלהם??? ואם אני ארצה למחוק משתמש אני תמיד יכול לגשת לSQL כמוך ולשלוח שאילתה שתמחק... ותרסן את יגיל... הוא עוד פעם שם כינויים לזמני...[[User:גיא|גיא]]<br />
<br />
חחחח..--[[User:Amihai|Amihai]] 13:26, 15 יוני 2005 (IDT)K<br />
<br />
== למה מחקת את ההודעה שכתבתי לבן?! ==<br />
<br />
[[User:Raz|Raz]] 17:40, 16 יוני 2005 (IDT)<br />
<br />
== שינויים אחרונים ==<br />
<br />
<br />
<br />
ניסיתם את הצורה השנייה של השינויים האחרונים?<br />
<br />
העדפות -> Recent changes and stub preferences.<br />
<br />
נראה לי יותר נוח במיוחד עם כל העריכות שמישהו שומר כל שניה בעמוד של האונ' (;<br />
<br />
סיימתי עכשיו ... (:<br />
<br />
מי אתה?</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:Nadavgross&diff=8914שיחת משתמש:Nadavgross2005-10-27T15:34:39Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>?אתה עדיין עורך את הסיכום "בגרות במזה"ת- טופס 19104" ?<br />
<br />
סיימתי (:</div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%94%22%D7%AA-_%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%A1_19104&diff=8911בגרות במזה"ת- טופס 191042005-10-27T15:33:52Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
'''האסלאם של מוחמד:'''<BR><br />
הקדמה: עד תקופתו של מוחמד, התקופה שהייתה באזור נקראה "תקופת הג'אהיליה"- (תקופת הבוּרוּת)- מבחינה דתית, אלה שנקראים ג'אהלים הם עובדי אלילים, אחד שלא מאמין באללה- באלוהים האחד. משמעות שנייה- ג'אהל- פרא אדם, ברברי, וואח'ש.<BR><br />
מאפייני האזור- חצי האי ערב- 3 מליון קמ"ר. אין מקורות מים, אין אגמים ונהרות, ישנות נאות מדבר. אין אפשרות לחקלאות.<BR><br />
אמצעי התעבורה הבלעדי למדבר הוא הגמל- אפשר להשתמש בעור שלו לאוהלים ולאכול את הבשר, אפשר לשתות את חלב הנאקה.<BR><br />
שבט בדואי- אי אפשר לחיות במדבר לבד, לכן חיים בשבטים שמורכבים מחמולות (משפחה רחבה). מתפרנסים ממסחר, גניבות ובזיזות. <br />
מאפייני הבדואים- 'עצביה'- קנאות לשבט. הבדואי הטוב הוא האמיץ, גברי, נדיב, בעל חוכמת חיים. 'סיד'- ראש השבט, נבחר בהצבעה ע"י זקני השבט.<BR><br />
שבט קורייש- השבט שישב במכה, היגר לשם אחרי שגר בחצי האי ערב, מי ששלט שם הוא קוצָי.<BR><br />
האשם- אבא של סבא של מוחמד. הנהיג את המסחר הבינלאומי במזרח הקרוב. בגללו מכה גדלה ונעשתה עיר עשירה.<BR> <br />
'''האימפריות באזור'''<BR><br />
*אתיופיה- שלטה באזור קרן אפריקה. <BR><br />
*האימפריה הביזנטית- שלטה בטורקיה ומזרח אירופה.<BR><br />
*האימפריה הפרסית- השושלת הססאנית, עובדי אלילים, שלטה באיראן ועיראק (של היום).<BR><br />
*האימפריה הביזנטית והפרסית חששו מפלישה, והקימו ממלכות חסות- אל חירה לפרסים וע'סאן לביזנטיון.<BR><br />
<br />
'''===מוחמד (570- 632)==='''<br />
<br />
'''570-622- תקופת מכה'''<BR><br />
'''622-632- תקופה אל מדינה'''<BR><br />
'''תקופת מכה:'''<BR><br />
*תקופה 1: מגיל 0-6: שבט קורייש היושב במכה, בתוך חמולת ההאשמים.<BR> <br />
'''אביו של מוחמד- עבדאללה/ עבדמנאת'''<BR><br />
'''אמו של מוחמד- אמינה'''<BR><br />
כשמוחמד נולד הופיעו מספר תופעות טבע שכנראה בשרו על כך שנולד נביא גדול. מוחמד חי כילד עני, יתום ועובד אלילים.<BR><br />
*תקופה 2: מגיל 6-25: עובר לאימוץ אצל דודו, אחיו של עבדאללה- אבו טאלב.<BR><br />
אבו טאלב נותן למוחמד חסות, מכיוון שהיה אמיד מבחינה כלכלית.<BR><br />
כשמוחמד מגיע לאבו- טאלב הוא מתגורר עם כל המשפחה של דודו, וגם עם בנו של אבו טאלב- עלי.<BR><br />
למוחמד ולעלי יש קשר חזק, שמאוחר יותר גורם לכך שעלי הוא אחד המאמינים הראשונים במוחמד.<BR> במסעות של מוחמד בעולם המסחר, פגש מוחמד בסוריה אנשי דת נוצרים ויהודים שמספרים לו על האלוהים האחד שלהם, ומספרים לו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. הוא שומע את הסיפורים בע"פ, ואח"כ הם מופיעים בסיפורים בקוראן באופן חלקי ושונה.<BR><br />
מוחמד לראשונה נחשף לתופעה של אימפריה ותוהה למה במקום שממנו בא, אי אפשר להקים אימפריה.<BR><br />
*תקופה 3: משנת 595 עד 610: מוחמד פוגש את חדיג'ה- חדיג'ה שומעת על מוחמד, שהיה סוחר מוצלח ושולחת מישהו שיתלווה אליו, שתדע אם הוא מתאים לה.<BR><br />
היא מחליטה להעסיק אותו ומאוחר יותר מחליטה להתחתן איתו. למוחמד ולחדיג'ה היו 2 בנים שמתו בגיל צעיר ו4 בנות- 3 מהן בעלות חשיבות בגלל בעליהן.<BR><br />
*תקופה 4: מ610 עד 622: <br />
1. קבלת המסר האלוהי הראשון.<BR><br />
2. תחילת בניית מחנה המאמינים.<BR><br />
3. מסע הלילה לירושלים והעלייה לשמיים.<BR><br />
4. תחילת בניית הדת: קוראן, מצוות.<br />
מוחמד מגיע להר חירא- מוחמד הרגיש בדיכאון, והוא עמד על סף התאבדות. הוא הלך להתבודד בהר חירא מדי פעם. בלילה אחד, היה מוחמד בהר חירא בלילה שנקרא מאז "לילת אל-קדר" (ליל הגורל). בלילה הזה נגלה אל מוחמד המלאך גבריאל (ג'יבריל). בידיו של גבריאל הייתה יריעה שעליה היו פסוקים מפרק 96- שם הפרשה "פרשת טיפת הדם הקפואה".<BR><br />
מוחמד חוזר למכה, וכל יום הוא מטיף לתושבים את יסודות הדת החדשה. והוא אומר שמי שלא יעבור להאמין באללה, יסתבך.<BR><br />
ב12 שנים מוחמד צובר 100 אנשים- רובם בני משפחתו. אחד המאמינים הראשונים היה אבו בכר, שהאמין בו ישר אחרי המסע הלילי.<BR><br />
<br />
'''מסע הלילה לירושלים:'''<BR><br />
אִסראא- המסע הלילה לירושלים<BR><br />
מִעראג'- העלייה לשמיים<BR><br />
קיימות 2 גישות:<BR><br />
* מוחמד אכן נסע לירושלים ועלה לשמיים בלילה אחד.<BR><br />
* הסיפור לא היה ולא נברא.<BR><br />
מוחמד היה בביתו, וכשיצא ראה את גבריאל ולידו את הבוראק. צורת הבוראק- ראש של אישה, גוף של בהמה, כנפיים של נשר וזנב של טווס.<BR><br />
הבוראק מגיעה לירושלים בשנייה אחת, ומוחמד קושר אותה בכותל המערבי שנקרא "הבוראק".<BR><br />
מוחמד נכנס להר הבית, שבו נמצאת אבן השתייה- שהאמונה מספרת שממנה נברא העולם, וגם עליה נבנה בית המקדש. מוחמד מדבר עם האבן ועולה לשמיים. הוא עובר את 7 הרקיעים, מוחמד פוגש ומדבר עם אלוהים.<BR> אלוהים אומר למוחמד שהדת שלו צריכה להתפלל 50 פעם ביום. משה רבנו אומר לו שזה יותר מדי ומחליטים על 5 תפילות.<BR><br />
הפסוק היחיד המתאר את המסע הלילי: "אשרי האל אשר הסיע את עבדו (מוחמד) מן המסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הקיצוני (אל אקצא)".<BR><br />
<br />
'''ההג'רה:'''<BR><br />
'''סיבות לעזיבת מכה''':<BR><br />
מוחמד ניסה לאסלם את אנשי מכה, ובשלב כלשהו הבין שאי אפשר:<BR><br />
יחס האנשים: האנשים ראו את מוחמד כאיש מוזר, שהיו רבים כמוהו, והתעלמו ממנו. הבעיה התחילה שמוחמד התחיל להטיף ולאיים, ואמר שיום הדין מתקרב, ואז האלוהים ישפוט את בני האדם לפני אמונתם. מוחמד בז על הרדיפה של אנשי מכה לכסף.<BR><br />
תושבי מכה מתחילים לחשוב בגלל שאנשים חשובים במכה ובעלי השפעה חזקה מתאסלמים, ביניהם עומר- אחד המתנגדים הגדולים למוחמד שלבסוף התאסלם. אנשי מכה מטילים חרם על מוחמד ועל החמולה ומנסים לרצוח אותו אבל אבו טלב הגן עליו בגופו. מאוחר יותר חדיג'ה ואבו טאלב מתו ומוחמד מבין שאין לו מה לחפש במכה.<BR><br />
'''הסיבות להגעה לאל מדינה:'''<BR><br />
1. באלמדינה יש אוכלוסיה גדולה של שבטים יהודים, שמאמינה באל אחד, ואין צורך לשכנע אותם שיש אל אחד, אלא רק לשכנע אותם שהוא שליח האל.<BR><br />
2. באל מדינה יש מלחמת אזרחים בין 2 שבטים שנאבקים על השליטה בעיר (אוס וחזרג'). מוחמד יעשה סדר ויהיה המנהיג בעיר.<BR><br />
3. חלק מאנשי אלמדינה מכירים את מוחמד מביקורם במכה ומעודדים אותו לעבור לאלמדינה.<BR><br />
משמעות ההג'רה:<BR><br />
להגירה יש '''2 משמעויות''':<BR><br />
1. מעבר פיסי.<BR><br />
2. מעבר סמלי- מזכיר את המעבר של אברהם אבינו, שהיגר מאור כשדים לחרן, ואז לכנען. המעבר הוא מחושך לאור, ממקום שהיה להם רע למקום שבו יהיה להם טוב.<BR><br />
המעבר הוא תחילה של עידן חדש ובניית חברה חדשה. הסיבה לכך שמתחיל עידן חדש היא זו שגרמה לתחילת לוח השנה האסלאמי שמתחיל ב622 לפי הלוח הגרגוריאני. הלוח הולך ע"פ שנת ירח ושונה מהלוח הגרגוריאני שהוא שנת שמש.<BR><br />
'''תקופת אל מדינה- 622- 632''':<BR><br />
התקופה החשובה ביותר בבניית הדת האסלאם.<BR><br />
מטרה מרכזית באלמדינה: יצירת מסגרת, זהות חדשה- דתית אסלאמית, מסגרת שתהיה שונה מהמסגרת השבטית.<br />
הקבוצות באלמדינה: הקבוצה של מוחמד שנמצאת באלמדינה נקראת המהגרים (100 איש). קבוצה שנייה נקראת אנצאר (המסייעים)- האנשים שהזמינו את מוחמד לאלמדינה. קבוצות נוספות- היהודים, עובדי אלילים וקבוצה נוספת: מנאפיקון- הצבועים, שהתאסלמו מאינטרסים אישיים ולא כי רצו להאמין באללה. מוחמד ידע שברגע שהאסלאם יהיה בבעיה הם יהיו הראשונים שיעזבו ויעברו להיות נגד האסלאם.<BR> <br />
חוזה האומה: מוחמד כותב מסמך שנקרא "עהד אל אומה". הנקודות המרכזיות- ליצור את המכנה המשותף- הזהות המשותפת- האסלאם. הסעיפים בחוזה:<BR><br />
1. כל תושבי אל מדינה הם חלק מהאומה.<BR><br />
2. במידה ויש בעיה שמתעוררת באלמדינה- היחיד שיכול לפתור אותה, והסמכות היחידה שייכת למוחמד.<br />
<BR><br />
3. במידה ומתרחשת מלחמה, המלחמה מחייבת כל אחד ליטול חלק, ולא משנה נגד מי המלחמה (אפילו שבטים שבעבר היו חלק ממכה/אלמדינה).<BR><br />
4. המסגרות השבטיות (אל מדינה ומכה) נשארות קיימות ולא מבטלים אותם.<BR><br />
5. אסור לבקש עזרה וסיוע מאנשי מכה- הסעיף תקף על כל תושבי אלמדינה, וגם על מי שעדיין לא התאסלם.<BR><br />
6. אסור לאדם פרטי ללכת ולבצע בעצמו נקמת דם. העדה המוסלמית תחליט אם תתבצע נקמת דם.<BR><br />
<br />
'''סוגיית יחסי מוחמד עם היהודים''':<BR><br />
'''מוחמד מנסה לגרום ליהודים להתאסלם בעזרת מספר צעדים''':<BR><br />
*מוחמד קובע שכיוון התפילה יהיה לירושלים, כמו ביהדות.<BR><br />
*הוא מחליט על יום צום, שנקרא עשורא- היום העשירי של החודש ה7 (חודש מוחרם) של השנה המוסלמית, כמו חודש תשרי ביום העשירי: יום כיפור. הסיבות של הצום הן כמו יום כיפור: חרטה, חשבון נפש, האמונה מספרת גם שביום כיפור ירדו לוחות הברית למשה.<br />
*מוחמד מספר ליהודים סיפורים מהקוראן שבהם יש דמויות מהתנ"ך.<BR><br />
אף יהודי מאל מדינה לא התאסלם, למרות ניסיונותיו של מוחמד. בגלל שהם חשבו שמוחמד הוא נביא שקר, ולא קונים את הסיפורים שלו.<BR><br />
<br />
'''תגובת מוחמד ליהודים''':<BR><br />
תגובתו של מוחמד קשה מאוד ליהודים, הוא עוזב אותם ומפסיק את ניסיונות השכנוע. הוא משנה את הטכניקות שבהם השתמש לשכנוע היהודים.<BR><br />
הוא משנה את כיוון התפילה למכה.<BR><br />
הוא משנה את העשורא- לחודש הרמדאן.<BR><br />
מוחמד מלכלך על היהודים ואומר שאי אפשר לסמוך עליהם, הם עם בוגדני ואומר שהיהודים זייפו את התורה. מוחמד מגש שני שבטים יהודים, ושבט אחד (קוריט'ה) הוא הורג את כל הגברים שבו.<BR><br />
תקופת אלמדינה:<BR><br />
<BR><br />
'''פעולות מוחמד בתחום הצבאי''': מוחמד נלחם במלחמות על רקע אידיאולוגי ע"מ להגדיל את שטחי האמונה של האסלאם.<BR><br />
'''הג'יהאד''':<BR><br />
ג.ה.ד- עשיית מאמץ.<BR><br />
עשיית מאמץ למען האסלאם. מקובל לחשוב שהשמעות של הג'יהאד היא מלחמת קודש (טרור, אלימות, פיגועים). ישנם 2 סוגים של ג'יהאד:<BR><br />
*ג'יהאד גדול- קשה לביצוע, חשוב יותר- מגוון פעולות לא אלימות לקידום האסלאם- הטפה, שכנוע, לדבוק באמונה, חינוך.<BR><br />
*ג'יהאד קטן- מלחמת קודש- מעשי טרור. להפיץ את האמונה באמצעות אלימות.<BR><br />
ג'יהאד זו מצווה של כל העדה, כל העדה צריכה לבצע אותה ביחד.<BR><br />
שאהיד- זה שמת בחלק מעשיית ג'יהאד.<BR><br />
'''הקרבות והפעולות המדיניות של מוחמד''':<BR><br />
<BR><br />
*קרב בדר (624)- המלחמה הראשונה של האסלאם- מוזכרת באסלאם. בדר זהו שם של מקום ליד מכה.<br />
המוסלמים מאלמדינה נלחמו נגד שבט קורייש. מוחמד רצה להחליש את מכה ע"י רצון של תקיפה של שיירות המסחר ממכה. במקום השיירה שחמקה מהם, הם פגשו בכוח צבאי גדול וחזק ממכה. מוחמד דוגל באסטרטגיה של מלחמה עם כל הצבא, במקום מה שהיה נהוג עד אז של לוחם מול לוחם.<BR><br />
אם האסלאם היה מפסיד בקרב, זה היה סופו של האסלאם. הצבא המוסלמי נלחם נגד צבא מכה, הביס אותו והבין שצבא מכה ירצו בנקמת דם ומתכוננים לקרב הבא.<BR><br />
*קרב אוּחוּד (625)- המוסלמים מתחילים את הקרב בצורה טובה, והם חשבו שהקרב בידיים שלהם, ומתחילים לבזוז ולריב בניהם על הרכוש אותו הם בזזו. ואז הלוחמים ממכה נכנסו חזרה לקרב והרגו 65 מוסלמים, מוחמד נפצע והשמועות שרצו ספרו שמוחמד נהרג, חוקרים כיום טוענים שמוחמד הוא זה שהפיץ את השמועה, כדי שלוחמי אל מדינה ישבו שהם נצחו בקרב. ברגע שהשמועה ניפוצה, הסתיים הקרב (בכל זאת- הפסד למוסלמים).<BR><br />
*המצור על העיר אלמדינה (627): צבע גדול של מכה צר על העיר אלמדינה. אנשי אלמדינה חופרים בורות סביב העיר, וצבא מכה לא מכיר את המכשול הזה. וחייליו לא יודעים איך עוברים את זה.<BR><br />
מוחמד משחד את שכירי החרב ממכה, כך שיקבלו תמרים תמורת עזיבתם מהצבא של מכה. אנשי מכה נכשלו במשימתם- להרוג את מוחמד.<BR><br />
*חוזה חודיביה (628):<BR><br />
1. הודנא (שביתת נשק) ל10 שנים.<BR><br />
2. אם תושב מכה רוצה להתאסלם, הוא חייב לקבל אישור ממכה.<BR><br />
3. מוחמד מקבל רשות לעלות לרגל לכעבה. מבחינת מוחמד, ההסכם הזה הוא הצלחה, כי ההסכם נחתם עם עיר שבה הוא בגד, והכניעה שלו (ושל מכה) להסכם הזה היא סוג של ויתור. בעקבות ההסכם, מכה נחלשת, יותר מתאסלמים מאשר בעבר.<BR><br />
*כיבוש העיר מכה- 630: מוחמד כובש את מכה בלי בעיה או קרב גדול, הוא (וצבאו) מטהרים את העיר מדברים הקשורים לפולחן אלילים. מוחמד אומר שההסכם עם תושבי מכה היה זמני, כי הצד השני של החותמים (מכה) הם כופרים.<BR><br />
'''חשיבות ההג'רה''':<BR><br />
*חשיבות פוליטית: מוחמד מפליט לשליט<BR><br />
המוסלמים מפליטים למדינה.<BR><br />
אל מדינה- מנווה מדבר למרכז פוליטי<BR><br />
*חשיבות חברתית: היווצרות מעמדות.<BR><br />
*חשיבות דתית: צמיחה במספר המאמינים: ממאה לאלפים, האסלאם- הדת העיקרית בחצי האי ערב. תחילת עיצובם של עיקרי הפולחן המוסלמי: המוסלמים מקבלים את 3 המצוות הנותרות: צום, עלייה לרגל, והעדות.<br />
מוחמד מקבל את 24 הצורות הנותרות של האסלאם.<BR><br />
<br />
'''הקוראן:'''<BR><br />
שורש ק.ר.א- מוחמד הקריא לאנשי מכה ואל מדינה את הפסוקים מהקוראן. שם נוסף לקוראן: פורקאן. <BR><br />
114 סורות (פרקים): 90 ממכה, 24 מאלמדינה.<BR><br />
לכל פרק בקוראן יש שם, שהשם מכיל מילה שמופיעה בפרק, או על הנושא של הפרק. לאחר שם הפרק כתוב איפה הוא ניתן (מכה או אל מדינה), וכתוב את מספר הפסוקים בפרק. המשפט הראשון בכל פרק: בשם האלוהים הרחמן והרחום.<BR><br />
ב30 פרקים בקוראן ישנן אותיות מסתוריות שמופיעות לפני הפסוק הראשון (בין 2-4 אותיות)- הן נקראות "אותיות הפוָתִח". פירושים:<BR><br />
1. לאותיות אין פירוש- ליצור אפקט של סקרנות, הפתעה לקורא.<BR><br />
2. ראשי תיבות של השמות של האנשים שהעתיקו את הפרק הזה.<BR><br />
3. סוג של טיוטה, ניסיונות העתקה, ואסור למחוק אותן.<BR><br />
4. אלה קיצורים של שמות האל.<BR><br />
איה- פסוק (פירוש נוסף: מופת, נס)<BR><br />
חזב- (מפלגה)- צירוף של 2 פרקים וישנם כ60 חזבים.<BR> <br />
ג'זא- צירוף של 4 פרקי קוראן. משתמשים בגזא בחגים.<BR><br />
<br />
'''עריכת הקוראן''':<BR><br />
הקוראן לא נכתב עם מותו של מוחמד, ותהליך הורדתו הסתיים.<BR><br />
צחאבה- קבוצת המקורבים ביותר לנביא. נקראת גם חמלת אל-קוראן- נושאי הקוראן (בזיכרונם).<BR><br />
היו כאלה שזכרו את הפסוקים שמוחמד הקריא, והיו כאלה שכתבו על כל מה שיכלו. ישנן מספר בעיות:<BR><br />
1. האנשים שוכחים את הסיפור, וכל אחד זוכר את הסיפור בנוסח שונה.<BR><br />
2. האנשים מהצחאבה נהרגים במלחמות, ומספר האנשים שזוכרים את הפסוקים קטן. האחד שהחליט להתחיל לערוך את הקוראן היה החליף ה-3 עת'מאן ששלט בין 644-654.<BR><br />
עת'מאן מינה ועדה שתפקידה לערוך את הקוראן שבראשה עמד זייד בן ת'אבת. הועדה מזמינה את כל מי שתיעד חלק מהקוראן. הועדה קוראת את התיעודים, ובוחנת מה נכון ומה לא נכון או לא מדויק.<BR><br />
תהליך העריכה לקח מספר שנים. והפרסום הראשון של הקוראן היה ב651.<BR><br />
'''הבעיות בעריכה''':<BR><br />
העורכים לא ידעו איך לסדר את הפרקים. רצו סדר כרונולוגי כדי לעקוב אחרי התפתחותה של נבואת מוחמד וגם כי בקוראן הופיעו מספר חוקים שחלקם שונו עם הזמן. הפסוק שמופיע מאוחר יותר הוא זה שקובע (אל נאסח ואל מנסוח- המבטל והמבוטל). <BR><br />
העורכים מוותרים על הסדר הכרונולוגי כי חששו שאם יטעו בתאריך ההורדה של סורה אחת או יותר זה יהיה חילול הקודש.<BR><br />
בקוראן הייתה בעיה עם ניקוד דיאקריטי, ויצרו 7 נוסחאות מיוחדות לקריאה בקוראן. <BR><br />
היו קבוצות שטענו שהועדה לא אמינה והורידו פסוקים חשובים בגלל ראייה פוליטית.<BR><br />
'''התייחסות המוסלמים לקוראן''':<BR><br />
היחס של המוסלמים לקוראן הוא בהערצה מאוד קיצונית, על סף הסגידה.<BR><br />
אל לוח אל מחפוט'- הלוח הגנוז- המוסלמים טוענים שהקוראן הוא חלק מהלוח הגנוז. הלוח הגנוז נמצא מאז בריאת העולם אצל אללה. הספר הקדוש אמור לעזור לבני האדם עם הקשיים בעולם. כל תקופה היסטורית, אללה מוריד פיסות (קטעים).<BR> <br />
הפיסה הראשונה הייתה התורה, השנייה זו הברית החדשה (אוָנגליון) והפיסה השלישית והאחרונה היא הקוראן- הפיסה המושלמת ביותר, הגדולה ביותר.<BR><br />
אל קוראן ע'יר מחלוק- הקוראן נצחי. לדעת המוסלמים כל דבר שנברא הוא לא מושלם, אבל הקוראן היה מאז ומתמיד, לכן הוא מושלם.<BR><br />
אעג'אז אל קוראן- הקוראן בלתי ניתן לחיקוי, מרוב השלמות של הקוראן (בסגנון הכתיבה והתוכן). <br />
הכותאב- בית ספר לילדים קטנים שבו לומדים את הקוראן בלבד, כדי שהילדים יכירו היטב את הקוראן ויוכלו לשנן אותו.<BR><br />
'''סורת אל פאתיחה''':<BR><br />
נתנה במכה, ופסוקיה שבעה.<BR><br />
"בשם האלוהים הרחמן והרחום"- 2 משמותיו של אללה.<BR><br />
"התהילה לאלוהים ריבון העולמים."- השולט בעולם הזה ובעולם הבא.<BR><br />
"הרחמן והרחום אדון יום הדין"- מי שאחראי על יום הדין- יום הגורל.<BR><br />
"אותך נעבוד וממך נבקש עזר"- נעבוד אותך, והגמול יהיה עזרה ממך.<BR><br />
"הנחנו באורח מישרים"- אלה שהולכים בדרך הישר, אותם אללה ינחה.<BR><br />
"אורח אלה אשר חנותָ אותם.<BR><br />
"אשר לא החרון עליהם ולא (מן) התועים"- לא אלה שאללה כועס עליהם, ולא התועים בדרך.<BR><br />
הסורה הראשונה והחשובה ביותר, הגרעין של התפילה המוסלמית. כוללת את הרעיונות החשובים והבולטים ביותר בקוראן. על אף שהיא לא הארוכה ביותר, היא החשובה ביותר, ולכן היא הפותחת. מוחמד לא מוזכר בסורת אל פאתיחה כי העורכים רצו שהסורה תתאים לכל המונותיאיסטים.<BR><br />
הסיבה שהסורה קצרה במיוחד היא כדי שאלה שלא יודעים לקרוא יוכלו לזכור את הסורה בע"פ, והמוסרים שיודעים לקרוא, אבל לא בערבית יידעו את הסורה בע"פ.<BR><br />
<BR><br />
'''נושאים מרכזיים בסורות של מכה''':<BR><br />
90 סורות, קצרות יותר, הסגנון נוטה יותר לשירה מאשר פרוזה. הסורות קצרות כי מוחמד צריך למשוך מאמינים והסורות קצרות כדי לא לשעמם את המאמינים.<BR><br />
א. יום הדין- רעיון מרכזי חשוב, הרעיון הראשון שמוחמד משתמש בו. רעיון שהרגיז המון אנשים במכה, הוא איים על אלה שלא מאמינים בו. הוא מתאר את יום הדין, התיאורים מתחלקים לשניים:<BR><br />
1. תופעות טבע- הרים ישקעו ויקומו, שיטפונות, שריפות, רעמים, ברקים, רעידות אדמה.<BR><br />
2. מה שיקרה לבני האדם- אלוהים ישפוט גם את החיים וגם את המתים. השיפוט יקבע ע"פ האמונה, מי שמאמין באל אחד, ומתפלל לו ילך לגן עדן, אלה שלא- לגיהינום!<BR><br />
ב. גדולת האל ויחודו:<BR><br />
מדבר על השליטה של אלוהים, על היכולות שלו מול היכולת האפסית של האלילים.<BR><br />
ג. סיפורי נביאים ושליחים: אלוהים שולח כל תקופת זמן שליחים, לפעמים העם שומע לנביא ויש מקרים שהוא לא, ושם מתואר מה קורה לשליח, לדוגמא: שני נביאים: הוּד וצלאח הגיעו לעם, העם לא האמין בהם והשבטים הושמדו.<BR><br />
ד. 2 ממצוות האסלאם: התפילה והצדקה. אדם שיתפלל ויתן צדקה יינצל ביום הדין.<BR><br />
ה. התייחסות לצד המוסרי של האסלאם- המלצות, תקנות ביחס למוסר:<BR><br />
1. יחס הוגן ליתומים ולאלמנות: עזרה כספית, ולא לזנוח אותם.<BR><br />
2. המלצה לשחרר עבדים- באותו זמן העבדים היו שוק עבודה רחב מאוד, הוא מסרב שיהיה אדם שנולד כאסלאמי ויהיה עבד.<BR><br />
3. מוחמד קורא לבטל לחלוטין את מנהג הואד: בתקופת הג'אהיליה, אם למשפחה נולדת בת, בד"כ היו קוברים את התינוקת חיה באדמה. בנים היו כוח עבודה, ולכן הבנות היו בעלות חשיבות פחותה.<BR><br />
'''רעיונות מרכזיים בסורות של אל-מדינה''':<BR><br />
24 סורות, ארוכות יותר, ולכן הן מופיעות בתחילת הקוראן. הסגנון ספרותי יותר, כוללות רעיונות שלא הופיעו בסורות במכה. הרעיונות:<BR><br />
1. תיאורים של מלחמות, הנסיונות של מוחמד לבניית האומה, המגעים עם הקבוצות השונות (יהודים), כיבוש מכה.<BR><br />
2. השלמה של שלוש המצוות- מצוות הצום, עלייה לרגל, והעדות.<BR><br />
3. באל מדינה הקימו את האומה המוסלמית והיא זקוקה לחוקים, הקוראן כולל את החוקים: התייחסות בנוגע לגניבות ופשעים, ומה העונשים הראויים לכך. האיסור על שתיית אלכוהול, הימורים ומשחקי מזל. דיני מלחמה, איך להתנהג בשעת מלחמה. דיני אישות- נישואין, גירושים ומוות.<BR><br />
4. דת אברהם והכעבה- מוחמד יודע שהיהודים יטענו שהם היו לפני, לכן האסלאם זה "זיוף". מוחמד ינסה להוכיח שהאסלאם הייתה הדת הראשונה. מוחמד טוען שאברהם, אבי המונותיאיזם, שכן בחצי האי ערב, ולכן היה ערבי. אברהם בנה את הכעבה במכה, מוחמד היה החניף הראשון. הכעבה זה המקדש הראשון שנוסד בשביל אללה.<BR><br />
'''פרשנות הקוראן''':<BR><br />
מהי פרשנות ומהן מטרותיה? להסביר דברים שלא מובנים, להרחיב ולהצדיק.<BR><br />
פרשנות הקוראן: הפרשן יוצא מתוך נקודת הנחה שהכול נכון, שהכול מוצדק. המטרה היא לגרום למאמין לקיים את כל מה שכתוב בקוראן.<BR><br />
יש פרשן דתי שבא להצדיק, לפרש ולמשוך קוראים, ויש פרשן חילוני שבא רק לפרש ולהסביר. המוסלמים זקוקים לפרשנות כדי לדעת מה הם קוראים בדיוק, כי זו דת הלכה- צריך להתנהג בדיוק כמו שכתוב, והפרשנות עוזרת לדעת איך צריך להתנהג.<BR><br />
הפרשנות חשובה גם לחוקרים, כי באסלאם התפתחו קבוצות שונות, הקבוצות מחפשות כלים להוכיח את דעתם ומוצאים הצדקה בפרשנות הקוראן.<BR><br />
*התפתחות הפרשנות- הפרשנות הראשונה מופיעה בקוראן עצמו, בסוגיה איך להתייחס לניקוד הדיאקריטי.<BR><br />
המילונים- במאה הראשונה/שנייה הופיעו המילונים שבאו לפרש מילים בודדות בעלות מספר משמעויות.<BR><br />
הזרם הרציונליסטי- הזרם הקדום באסלאם. המשמעות של הרציונליסטי זה הגיוני. הוא בא להוכיח שיש התאמה בין הדת להגיון. אפשר להבין את הקוראן בדרך שכלית. הקבוצה שבלטה בזרם הזה היא המועתזילה. המועתזילה לא היו חלק מהעם, טענו שלכל פרשנות צריך הגיון, ושצריך לבסס את הדברים. הם התעסקו בעיקר ב"ייחוד האל", על כך שהאל הוא יחיד, הוא שונה מכל דבר אחר. הם מסבירים את זה ע"י הסברת האנשת האל, האנשת האל מכחישה את ייחוד האל, כי האל מידמה לבן אדם. הם מסבירים את זה כך שהיד והרגל שמתייחסים לאלוהים מסמלים משהו, למשל יד האלוהים- חסד האלוהים, כיסא האלוהים- כבוד האל. הפרשנות הזו נקראת תאויל- פרשנות אלגוריתמית- סמלית.<BR><br />
*שיעים- השיעים זו כת, שטוענת שיורשו של מוחמד צריך להיות עלי בן אבו טאלב. השליט מהפלג השיעי ייקרא "אימאם". לשיעים יש בעיה להוכיח את הטענה שלהם ע"י הקוראן. כי עלי לא מוזכר בצורה של יורש בקוראן, אבל יש להם 3 טיעונים ונימוקים שעלי אכן יורשו של מוחמד:<BR><br />
1. השיעים טוענים שהיה כתוב שעלי אכן מונה להיות יורשו של מוחמד אבל בשלב עריכת הקוראן השמיטו את העדות הזו.<BR><br />
2. ביום הדין יבוא המשיח, הוא יביא את הנוסח המלא של הקוראן ובו הוכחה כתובה שעלי צריך להיות יורשו של מוחמד.<BR><br />
3. השיעים טוענים בדרך האלגוריה שעלי מוזכר בקוראן ברמזים, לדוגמא: פסוק בקוראן שבו מוזכרות 2 מנורות, שלטענתם מסמלות את חסן וחוסיין- שני בניו של עלי.<BR><br />
המיסטיקה- התנועה הצוּפית- המיסטיקה מחפשת דרך ישירה בין המאמין לבין האל, מנסה לגרום למאמין לממש את הקשר בצורה מרגשת כך שירגיש איחוד בינו לבין האל. לריגוש הזה מגיעים ע"י מספר טקסים:<BR><br />
1. עליה לקברי צדיקים: דרך הצדיק (שיש לו סגולה) מתקרבים לאל.<BR><br />
2. טקס הצ'יכֶּר- בטקס קוראים את השם "אללה" אלפי פעמים, ומגיעים לשיכרון חושים.<BR><br />
3. לקרוא פרשנויות בקשר לאסלאם, או למצוא פרשנויות חדשות.<BR><br />
המיסטיקנים הראשונים היו מעין נזירים, צנועים מאוד, והם לבשו בגד מוזר שעשוי צמר, צמר בערבית- צ'וף. בפרשנות שלהם הם מחפשים הוכחות לטענות שלהם: שהדרך שצריך להתקרב לאל היא ע"י טקסים. הם טוענים שהמסע לירושלים היה חלום. הפסוק עם המנורות שלפי השיעים מסמלות את בניו של עלי, המנורות לפיהן הן לב המאמין, לב נקי.<BR><br />
הם גם טוענים שהמצוות חייבות להיות מתוך כוונה, ואם עושים את המצווה מתוך חובה, אין צורך לעשות אותה.<BR><br />
*הפרשנות המודרנית- פרשנות שנכתבה בתקופה המודרנית. הפרשנים מנסים לגשר בין כתבי הקודש והאמונה לבין החיים המודרניים. עם בוא ההמצאות החדשות, שין להם אזכור בקוראן ניסו הפרשנים למצוא הוכחות לכך שזה כן מוזכר. בעניין הנשים, לכל מוסלמי מותר לשאת 4 נשים, באו אנשים ואמרו שצריך להיות כמו העולם המודרני, והפרשנים אמרו שאפשר, רק אם לכל הנשים יינתן אותו היחס.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%94%22%D7%AA-_%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%A1_19104&diff=8908בגרות במזה"ת- טופס 191042005-10-27T15:32:18Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
'''האסלאם של מוחמד:'''<BR><br />
הקדמה: עד תקופתו של מוחמד, התקופה שהייתה באזור נקראה "תקופת הג'אהיליה"- (תקופת הבוּרוּת)- מבחינה דתית, אלה שנקראים ג'אהלים הם עובדי אלילים, אחד שלא מאמין באללה- באלוהים האחד. משמעות שנייה- ג'אהל- פרא אדם, ברברי, וואח'ש.<BR><br />
מאפייני האזור- חצי האי ערב- 3 מליון קמ"ר. אין מקורות מים, אין אגמים ונהרות, ישנות נאות מדבר. אין אפשרות לחקלאות.<BR><br />
אמצעי התעבורה הבלעדי למדבר הוא הגמל- אפשר להשתמש בעור שלו לאוהלים ולאכול את הבשר, אפשר לשתות את חלב הנאקה.<BR><br />
שבט בדואי- אי אפשר לחיות במדבר לבד, לכן חיים בשבטים שמורכבים מחמולות (משפחה רחבה). מתפרנסים ממסחר, גניבות ובזיזות. <br />
מאפייני הבדואים- 'עצביה'- קנאות לשבט. הבדואי הטוב הוא האמיץ, גברי, נדיב, בעל חוכמת חיים. 'סיד'- ראש השבט, נבחר בהצבעה ע"י זקני השבט.<BR><br />
שבט קורייש- השבט שישב במכה, היגר לשם אחרי שגר בחצי האי ערב, מי ששלט שם הוא קוצָי.<BR><br />
האשם- אבא של סבא של מוחמד. הנהיג את המסחר הבינלאומי במזרח הקרוב. בגללו מכה גדלה ונעשתה עיר עשירה.<BR> <br />
'''האימפריות באזור'''<BR><br />
*אתיופיה- שלטה באזור קרן אפריקה. <BR><br />
*האימפריה הביזנטית- שלטה בטורקיה ומזרח אירופה.<BR><br />
*האימפריה הפרסית- השושלת הססאנית, עובדי אלילים, שלטה באיראן ועיראק (של היום).<BR><br />
*האימפריה הביזנטית והפרסית חששו מפלישה, והקימו ממלכות חסות- אל חירה לפרסים וע'סאן לביזנטיון.<BR><br />
<br />
'''===מוחמד (570- 632)==='''<br />
<br />
'''570-622- תקופת מכה'''<BR><br />
'''622-632- תקופה אל מדינה'''<BR><br />
'''תקופת מכה:'''<BR><br />
*תקופה 1: מגיל 0-6: שבט קורייש היושב במכה, בתוך חמולת ההאשמים.<BR> <br />
'''אביו של מוחמד- עבדאללה/ עבדמנאת'''<BR><br />
'''אמו של מוחמד- אמינה'''<BR><br />
כשמוחמד נולד הופיעו מספר תופעות טבע שכנראה בשרו על כך שנולד נביא גדול. מוחמד חי כילד עני, יתום ועובד אלילים.<BR><br />
*תקופה 2: מגיל 6-25: עובר לאימוץ אצל דודו, אחיו של עבדאללה- אבו טאלב.<BR><br />
אבו טאלב נותן למוחמד חסות, מכיוון שהיה אמיד מבחינה כלכלית.<BR><br />
כשמוחמד מגיע לאבו- טאלב הוא מתגורר עם כל המשפחה של דודו, וגם עם בנו של אבו טאלב- עלי.<BR><br />
למוחמד ולעלי יש קשר חזק, שמאוחר יותר גורם לכך שעלי הוא אחד המאמינים הראשונים במוחמד.<BR> במסעות של מוחמד בעולם המסחר, פגש מוחמד בסוריה אנשי דת נוצרים ויהודים שמספרים לו על האלוהים האחד שלהם, ומספרים לו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. הוא שומע את הסיפורים בע"פ, ואח"כ הם מופיעים בסיפורים בקוראן באופן חלקי ושונה.<BR><br />
מוחמד לראשונה נחשף לתופעה של אימפריה ותוהה למה במקום שממנו בא, אי אפשר להקים אימפריה.<BR><br />
*תקופה 3: משנת 595 עד 610: מוחמד פוגש את חדיג'ה- חדיג'ה שומעת על מוחמד, שהיה סוחר מוצלח ושולחת מישהו שיתלווה אליו, שתדע אם הוא מתאים לה.<BR><br />
היא מחליטה להעסיק אותו ומאוחר יותר מחליטה להתחתן איתו. למוחמד ולחדיג'ה היו 2 בנים שמתו בגיל צעיר ו4 בנות- 3 מהן בעלות חשיבות בגלל בעליהן.<BR><br />
*תקופה 4: מ610 עד 622: <br />
1. קבלת המסר האלוהי הראשון.<BR><br />
2. תחילת בניית מחנה המאמינים.<BR><br />
3. מסע הלילה לירושלים והעלייה לשמיים.<BR><br />
4. תחילת בניית הדת: קוראן, מצוות.<br />
מוחמד מגיע להר חירא- מוחמד הרגיש בדיכאון, והוא עמד על סף התאבדות. הוא הלך להתבודד בהר חירא מדי פעם. בלילה אחד, היה מוחמד בהר חירא בלילה שנקרא מאז "לילת אל-קדר" (ליל הגורל). בלילה הזה נגלה אל מוחמד המלאך גבריאל (ג'יבריל). בידיו של גבריאל הייתה יריעה שעליה היו פסוקים מפרק 96- שם הפרשה "פרשת טיפת הדם הקפואה".<BR><br />
מוחמד חוזר למכה, וכל יום הוא מטיף לתושבים את יסודות הדת החדשה. והוא אומר שמי שלא יעבור להאמין באללה, יסתבך.<BR><br />
ב12 שנים מוחמד צובר 100 אנשים- רובם בני משפחתו. אחד המאמינים הראשונים היה אבו בכר, שהאמין בו ישר אחרי המסע הלילי.<BR><br />
<br />
'''מסע הלילה לירושלים:'''<BR><br />
אִסראא- המסע הלילה לירושלים<BR><br />
מִעראג'- העלייה לשמיים<BR><br />
קיימות 2 גישות:<BR><br />
* מוחמד אכן נסע לירושלים ועלה לשמיים בלילה אחד.<BR><br />
* הסיפור לא היה ולא נברא.<BR><br />
מוחמד היה בביתו, וכשיצא ראה את גבריאל ולידו את הבוראק. צורת הבוראק- ראש של אישה, גוף של בהמה, כנפיים של נשר וזנב של טווס.<BR><br />
הבוראק מגיעה לירושלים בשנייה אחת, ומוחמד קושר אותה בכותל המערבי שנקרא "הבוראק".<BR><br />
מוחמד נכנס להר הבית, שבו נמצאת אבן השתייה- שהאמונה מספרת שממנה נברא העולם, וגם עליה נבנה בית המקדש. מוחמד מדבר עם האבן ועולה לשמיים. הוא עובר את 7 הרקיעים, מוחמד פוגש ומדבר עם אלוהים.<BR> אלוהים אומר למוחמד שהדת שלו צריכה להתפלל 50 פעם ביום. משה רבנו אומר לו שזה יותר מדי ומחליטים על 5 תפילות.<BR><br />
הפסוק היחיד המתאר את המסע הלילי: "אשרי האל אשר הסיע את עבדו (מוחמד) מן המסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הקיצוני (אל אקצא)".<BR><br />
<br />
'''ההג'רה:'''<BR><br />
'''סיבות לעזיבת מכה''':<BR><br />
מוחמד ניסה לאסלם את אנשי מכה, ובשלב כלשהו הבין שאי אפשר:<BR><br />
יחס האנשים: האנשים ראו את מוחמד כאיש מוזר, שהיו רבים כמוהו, והתעלמו ממנו. הבעיה התחילה שמוחמד התחיל להטיף ולאיים, ואמר שיום הדין מתקרב, ואז האלוהים ישפוט את בני האדם לפני אמונתם. מוחמד בז על הרדיפה של אנשי מכה לכסף.<BR><br />
תושבי מכה מתחילים לחשוב בגלל שאנשים חשובים במכה ובעלי השפעה חזקה מתאסלמים, ביניהם עומר- אחד המתנגדים הגדולים למוחמד שלבסוף התאסלם. אנשי מכה מטילים חרם על מוחמד ועל החמולה ומנסים לרצוח אותו אבל אבו טלב הגן עליו בגופו. מאוחר יותר חדיג'ה ואבו טאלב מתו ומוחמד מבין שאין לו מה לחפש במכה.<BR><br />
'''הסיבות להגעה לאל מדינה:'''<BR><br />
1. באלמדינה יש אוכלוסיה גדולה של שבטים יהודים, שמאמינה באל אחד, ואין צורך לשכנע אותם שיש אל אחד, אלא רק לשכנע אותם שהוא שליח האל.<BR><br />
2. באל מדינה יש מלחמת אזרחים בין 2 שבטים שנאבקים על השליטה בעיר (אוס וחזרג'). מוחמד יעשה סדר ויהיה המנהיג בעיר.<BR><br />
3. חלק מאנשי אלמדינה מכירים את מוחמד מביקורם במכה ומעודדים אותו לעבור לאלמדינה.<BR><br />
משמעות ההג'רה:<BR><br />
להגירה יש '''2 משמעויות''':<BR><br />
1. מעבר פיסי.<BR><br />
2. מעבר סמלי- מזכיר את המעבר של אברהם אבינו, שהיגר מאור כשדים לחרן, ואז לכנען. המעבר הוא מחושך לאור, ממקום שהיה להם רע למקום שבו יהיה להם טוב.<BR><br />
המעבר הוא תחילה של עידן חדש ובניית חברה חדשה. הסיבה לכך שמתחיל עידן חדש היא זו שגרמה לתחילת לוח השנה האסלאמי שמתחיל ב622 לפי הלוח הגרגוריאני. הלוח הולך ע"פ שנת ירח ושונה מהלוח הגרגוריאני שהוא שנת שמש.<BR><br />
'''תקופת אל מדינה- 622- 632''':<BR><br />
התקופה החשובה ביותר בבניית הדת האסלאם.<BR><br />
מטרה מרכזית באלמדינה: יצירת מסגרת, זהות חדשה- דתית אסלאמית, מסגרת שתהיה שונה מהמסגרת השבטית.<br />
הקבוצות באלמדינה: הקבוצה של מוחמד שנמצאת באלמדינה נקראת המהגרים (100 איש). קבוצה שנייה נקראת אנצאר (המסייעים)- האנשים שהזמינו את מוחמד לאלמדינה. קבוצות נוספות- היהודים, עובדי אלילים וקבוצה נוספת: מנאפיקון- הצבועים, שהתאסלמו מאינטרסים אישיים ולא כי רצו להאמין באללה. מוחמד ידע שברגע שהאסלאם יהיה בבעיה הם יהיו הראשונים שיעזבו ויעברו להיות נגד האסלאם.<BR> <br />
חוזה האומה: מוחמד כותב מסמך שנקרא "עהד אל אומה". הנקודות המרכזיות- ליצור את המכנה המשותף- הזהות המשותפת- האסלאם. הסעיפים בחוזה:<BR><br />
1. כל תושבי אל מדינה הם חלק מהאומה.<BR><br />
2. במידה ויש בעיה שמתעוררת באלמדינה- היחיד שיכול לפתור אותה, והסמכות היחידה שייכת למוחמד.<br />
<BR><br />
3. במידה ומתרחשת מלחמה, המלחמה מחייבת כל אחד ליטול חלק, ולא משנה נגד מי המלחמה (אפילו שבטים שבעבר היו חלק ממכה/אלמדינה).<BR><br />
4. המסגרות השבטיות (אל מדינה ומכה) נשארות קיימות ולא מבטלים אותם.<BR><br />
5. אסור לבקש עזרה וסיוע מאנשי מכה- הסעיף תקף על כל תושבי אלמדינה, וגם על מי שעדיין לא התאסלם.<BR><br />
6. אסור לאדם פרטי ללכת ולבצע בעצמו נקמת דם. העדה המוסלמית תחליט אם תתבצע נקמת דם.<BR><br />
<br />
'''סוגיית יחסי מוחמד עם היהודים''':<BR><br />
'''מוחמד מנסה לגרום ליהודים להתאסלם בעזרת מספר צעדים''':<BR><br />
*מוחמד קובע שכיוון התפילה יהיה לירושלים, כמו ביהדות.<BR><br />
*הוא מחליט על יום צום, שנקרא עשורא- היום העשירי של החודש ה7 (חודש מוחרם) של השנה המוסלמית, כמו חודש תשרי ביום העשירי: יום כיפור. הסיבות של הצום הן כמו יום כיפור: חרטה, חשבון נפש, האמונה מספרת גם שביום כיפור ירדו לוחות הברית למשה.<br />
*מוחמד מספר ליהודים סיפורים מהקוראן שבהם יש דמויות מהתנ"ך.<BR><br />
אף יהודי מאל מדינה לא התאסלם, למרות ניסיונותיו של מוחמד. בגלל שהם חשבו שמוחמד הוא נביא שקר, ולא קונים את הסיפורים שלו.<BR><br />
<br />
'''תגובת מוחמד ליהודים''':<BR><br />
תגובתו של מוחמד קשה מאוד ליהודים, הוא עוזב אותם ומפסיק את ניסיונות השכנוע. הוא משנה את הטכניקות שבהם השתמש לשכנוע היהודים.<BR><br />
הוא משנה את כיוון התפילה למכה.<BR><br />
הוא משנה את העשורא- לחודש הרמדאן.<BR><br />
מוחמד מלכלך על היהודים ואומר שאי אפשר לסמוך עליהם, הם עם בוגדני ואומר שהיהודים זייפו את התורה. מוחמד מגש שני שבטים יהודים, ושבט אחד (קוריט'ה) הוא הורג את כל הגברים שבו.<BR><br />
תקופת אלמדינה:<BR><br />
<BR><br />
'''פעולות מוחמד בתחום הצבאי''': מוחמד נלחם במלחמות על רקע אידיאולוגי ע"מ להגדיל את שטחי האמונה של האסלאם.<BR><br />
'''הג'יהאד''':<BR><br />
ג.ה.ד- עשיית מאמץ.<BR><br />
עשיית מאמץ למען האסלאם. מקובל לחשוב שהשמעות של הג'יהאד היא מלחמת קודש (טרור, אלימות, פיגועים). ישנם 2 סוגים של ג'יהאד:<BR><br />
*ג'יהאד גדול- קשה לביצוע, חשוב יותר- מגוון פעולות לא אלימות לקידום האסלאם- הטפה, שכנוע, לדבוק באמונה, חינוך.<BR><br />
*ג'יהאד קטן- מלחמת קודש- מעשי טרור. להפיץ את האמונה באמצעות אלימות.<BR><br />
ג'יהאד זו מצווה של כל העדה, כל העדה צריכה לבצע אותה ביחד.<BR><br />
שאהיד- זה שמת בחלק מעשיית ג'יהאד.<BR><br />
הקרבות והפעולות המדיניות של מוחמד:<BR><br />
<BR><br />
*קרב בדר (624)- המלחמה הראשונה של האסלאם- מוזכרת באסלאם. בדר זהו שם של מקום ליד מכה.<br />
המוסלמים מאלמדינה נלחמו נגד שבט קורייש. מוחמד רצה להחליש את מכה ע"י רצון של תקיפה של שיירות המסחר ממכה. במקום השיירה שחמקה מהם, הם פגשו בכוח צבאי גדול וחזק ממכה. מוחמד דוגל באסטרטגיה של מלחמה עם כל הצבא, במקום מה שהיה נהוג עד אז של לוחם מול לוחם.<BR><br />
אם האסלאם היה מפסיד בקרב, זה היה סופו של האסלאם. הצבא המוסלמי נלחם נגד צבא מכה, הביס אותו והבין שצבא מכה ירצו בנקמת דם ומתכוננים לקרב הבא.<BR><br />
*קרב אוּחוּד (625)- המוסלמים מתחילים את הקרב בצורה טובה, והם חשבו שהקרב בידיים שלהם, ומתחילים לבזוז ולריב בניהם על הרכוש אותו הם בזזו. ואז הלוחמים ממכה נכנסו חזרה לקרב והרגו 65 מוסלמים, מוחמד נפצע והשמועות שרצו ספרו שמוחמד נהרג, חוקרים כיום טוענים שמוחמד הוא זה שהפיץ את השמועה, כדי שלוחמי אל מדינה ישבו שהם נצחו בקרב. ברגע שהשמועה ניפוצה, הסתיים הקרב (בכל זאת- הפסד למוסלמים).<BR><br />
*המצור על העיר אלמדינה (627): צבע גדול של מכה צר על העיר אלמדינה. אנשי אלמדינה חופרים בורות סביב העיר, וצבא מכה לא מכיר את המכשול הזה. וחייליו לא יודעים איך עוברים את זה.<BR><br />
מוחמד משחד את שכירי החרב ממכה, כך שיקבלו תמרים תמורת עזיבתם מהצבא של מכה. אנשי מכה נכשלו במשימתם- להרוג את מוחמד.<BR><br />
*חוזה חודיביה (628):<BR><br />
1. הודנא (שביתת נשק) ל10 שנים.<BR><br />
2. אם תושב מכה רוצה להתאסלם, הוא חייב לקבל אישור ממכה.<BR><br />
3. מוחמד מקבל רשות לעלות לרגל לכעבה. מבחינת מוחמד, ההסכם הזה הוא הצלחה, כי ההסכם נחתם עם עיר שבה הוא בגד, והכניעה שלו (ושל מכה) להסכם הזה היא סוג של ויתור. בעקבות ההסכם, מכה נחלשת, יותר מתאסלמים מאשר בעבר.<BR><br />
*כיבוש העיר מכה- 630: מוחמד כובש את מכה בלי בעיה או קרב גדול, הוא (וצבאו) מטהרים את העיר מדברים הקשורים לפולחן אלילים. מוחמד אומר שההסכם עם תושבי מכה היה זמני, כי הצד השני של החותמים (מכה) הם כופרים.<BR><br />
'''חשיבות ההג'רה''':<BR><br />
*חשיבות פוליטית: מוחמד מפליט לשליט<BR><br />
המוסלמים מפליטים למדינה.<BR><br />
אל מדינה- מנווה מדבר למרכז פוליטי<BR><br />
*חשיבות חברתית: היווצרות מעמדות.<BR><br />
*חשיבות דתית: צמיחה במספר המאמינים: ממאה לאלפים, האסלאם- הדת העיקרית בחצי האי ערב. תחילת עיצובם של עיקרי הפולחן המוסלמי: המוסלמים מקבלים את 3 המצוות הנותרות: צום, עלייה לרגל, והעדות.<br />
מוחמד מקבל את 24 הצורות הנותרות של האסלאם.<BR><br />
<br />
'''הקוראן:'''<BR><br />
שורש ק.ר.א- מוחמד הקריא לאנשי מכה ואל מדינה את הפסוקים מהקוראן. שם נוסף לקוראן: פורקאן. <BR><br />
114 סורות (פרקים): 90 ממכה, 24 מאלמדינה.<BR><br />
לכל פרק בקוראן יש שם, שהשם מכיל מילה שמופיעה בפרק, או על הנושא של הפרק. לאחר שם הפרק כתוב איפה הוא ניתן (מכה או אל מדינה), וכתוב את מספר הפסוקים בפרק. המשפט הראשון בכל פרק: בשם האלוהים הרחמן והרחום.<BR><br />
ב30 פרקים בקוראן ישנן אותיות מסתוריות שמופיעות לפני הפסוק הראשון (בין 2-4 אותיות)- הן נקראות "אותיות הפוָתִח". פירושים:<BR><br />
1. לאותיות אין פירוש- ליצור אפקט של סקרנות, הפתעה לקורא.<BR><br />
2. ראשי תיבות של השמות של האנשים שהעתיקו את הפרק הזה.<BR><br />
3. סוג של טיוטה, ניסיונות העתקה, ואסור למחוק אותן.<BR><br />
4. אלה קיצורים של שמות האל.<BR><br />
איה- פסוק (פירוש נוסף: מופת, נס)<BR><br />
חזב- (מפלגה)- צירוף של 2 פרקים וישנם כ60 חזבים.<BR> <br />
ג'זא- צירוף של 4 פרקי קוראן. משתמשים בגזא בחגים.<BR><br />
<br />
'''עריכת הקוראן''':<BR><br />
הקוראן לא נכתב עם מותו של מוחמד, ותהליך הורדתו הסתיים.<BR><br />
צחאבה- קבוצת המקורבים ביותר לנביא. נקראת גם חמלת אל-קוראן- נושאי הקוראן (בזיכרונם).<BR><br />
היו כאלה שזכרו את הפסוקים שמוחמד הקריא, והיו כאלה שכתבו על כל מה שיכלו. ישנן מספר בעיות:<BR><br />
1. האנשים שוכחים את הסיפור, וכל אחד זוכר את הסיפור בנוסח שונה.<BR><br />
2. האנשים מהצחאבה נהרגים במלחמות, ומספר האנשים שזוכרים את הפסוקים קטן. האחד שהחליט להתחיל לערוך את הקוראן היה החליף ה-3 עת'מאן ששלט בין 644-654.<BR><br />
עת'מאן מינה ועדה שתפקידה לערוך את הקוראן שבראשה עמד זייד בן ת'אבת. הועדה מזמינה את כל מי שתיעד חלק מהקוראן. הועדה קוראת את התיעודים, ובוחנת מה נכון ומה לא נכון או לא מדויק.<BR><br />
תהליך העריכה לקח מספר שנים. והפרסום הראשון של הקוראן היה ב651.<BR><br />
'''הבעיות בעריכה''':<BR><br />
העורכים לא ידעו איך לסדר את הפרקים. רצו סדר כרונולוגי כדי לעקוב אחרי התפתחותה של נבואת מוחמד וגם כי בקוראן הופיעו מספר חוקים שחלקם שונו עם הזמן. הפסוק שמופיע מאוחר יותר הוא זה שקובע (אל נאסח ואל מנסוח- המבטל והמבוטל). <BR><br />
העורכים מוותרים על הסדר הכרונולוגי כי חששו שאם יטעו בתאריך ההורדה של סורה אחת או יותר זה יהיה חילול הקודש.<BR><br />
בקוראן הייתה בעיה עם ניקוד דיאקריטי, ויצרו 7 נוסחאות מיוחדות לקריאה בקוראן. <BR><br />
היו קבוצות שטענו שהועדה לא אמינה והורידו פסוקים חשובים בגלל ראייה פוליטית.<BR><br />
'''התייחסות המוסלמים לקוראן''':<BR><br />
היחס של המוסלמים לקוראן הוא בהערצה מאוד קיצונית, על סף הסגידה.<BR><br />
אל לוח אל מחפוט'- הלוח הגנוז- המוסלמים טוענים שהקוראן הוא חלק מהלוח הגנוז. הלוח הגנוז נמצא מאז בריאת העולם אצל אללה. הספר הקדוש אמור לעזור לבני האדם עם הקשיים בעולם. כל תקופה היסטורית, אללה מוריד פיסות (קטעים).<BR> <br />
הפיסה הראשונה הייתה התורה, השנייה זו הברית החדשה (אוָנגליון) והפיסה השלישית והאחרונה היא הקוראן- הפיסה המושלמת ביותר, הגדולה ביותר.<BR><br />
אל קוראן ע'יר מחלוק- הקוראן נצחי. לדעת המוסלמים כל דבר שנברא הוא לא מושלם, אבל הקוראן היה מאז ומתמיד, לכן הוא מושלם.<BR><br />
אעג'אז אל קוראן- הקוראן בלתי ניתן לחיקוי, מרוב השלמות של הקוראן (בסגנון הכתיבה והתוכן). <br />
הכותאב- בית ספר לילדים קטנים שבו לומדים את הקוראן בלבד, כדי שהילדים יכירו היטב את הקוראן ויוכלו לשנן אותו.<BR><br />
'''סורת אל פאתיחה''':<BR><br />
נתנה במכה, ופסוקיה שבעה.<BR><br />
"בשם האלוהים הרחמן והרחום"- 2 משמותיו של אללה.<BR><br />
"התהילה לאלוהים ריבון העולמים."- השולט בעולם הזה ובעולם הבא.<BR><br />
"הרחמן והרחום אדון יום הדין"- מי שאחראי על יום הדין- יום הגורל.<BR><br />
"אותך נעבוד וממך נבקש עזר"- נעבוד אותך, והגמול יהיה עזרה ממך.<BR><br />
"הנחנו באורח מישרים"- אלה שהולכים בדרך הישר, אותם אללה ינחה.<BR><br />
"אורח אלה אשר חנותָ אותם.<BR><br />
"אשר לא החרון עליהם ולא (מן) התועים"- לא אלה שאללה כועס עליהם, ולא התועים בדרך.<BR><br />
הסורה הראשונה והחשובה ביותר, הגרעין של התפילה המוסלמית. כוללת את הרעיונות החשובים והבולטים ביותר בקוראן. על אף שהיא לא הארוכה ביותר, היא החשובה ביותר, ולכן היא הפותחת. מוחמד לא מוזכר בסורת אל פאתיחה כי העורכים רצו שהסורה תתאים לכל המונותיאיסטים.<BR><br />
הסיבה שהסורה קצרה במיוחד היא כדי שאלה שלא יודעים לקרוא יוכלו לזכור את הסורה בע"פ, והמוסרים שיודעים לקרוא, אבל לא בערבית יידעו את הסורה בע"פ.<BR><br />
<BR><br />
'''נושאים מרכזיים בסורות של מכה''':<BR><br />
90 סורות, קצרות יותר, הסגנון נוטה יותר לשירה מאשר פרוזה. הסורות קצרות כי מוחמד צריך למשוך מאמינים והסורות קצרות כדי לא לשעמם את המאמינים.<BR><br />
א. יום הדין- רעיון מרכזי חשוב, הרעיון הראשון שמוחמד משתמש בו. רעיון שהרגיז המון אנשים במכה, הוא איים על אלה שלא מאמינים בו. הוא מתאר את יום הדין, התיאורים מתחלקים לשניים:<BR><br />
1. תופעות טבע- הרים ישקעו ויקומו, שיטפונות, שריפות, רעמים, ברקים, רעידות אדמה.<BR><br />
2. מה שיקרה לבני האדם- אלוהים ישפוט גם את החיים וגם את המתים. השיפוט יקבע ע"פ האמונה, מי שמאמין באל אחד, ומתפלל לו ילך לגן עדן, אלה שלא- לגיהינום!<BR><br />
ב. גדולת האל ויחודו:<BR><br />
מדבר על השליטה של אלוהים, על היכולות שלו מול היכולת האפסית של האלילים.<BR><br />
ג. סיפורי נביאים ושליחים: אלוהים שולח כל תקופת זמן שליחים, לפעמים העם שומע לנביא ויש מקרים שהוא לא, ושם מתואר מה קורה לשליח, לדוגמא: שני נביאים: הוּד וצלאח הגיעו לעם, העם לא האמין בהם והשבטים הושמדו.<BR><br />
ד. 2 ממצוות האסלאם: התפילה והצדקה. אדם שיתפלל ויתן צדקה יינצל ביום הדין.<BR><br />
ה. התייחסות לצד המוסרי של האסלאם- המלצות, תקנות ביחס למוסר:<BR><br />
1. יחס הוגן ליתומים ולאלמנות: עזרה כספית, ולא לזנוח אותם.<BR><br />
2. המלצה לשחרר עבדים- באותו זמן העבדים היו שוק עבודה רחב מאוד, הוא מסרב שיהיה אדם שנולד כאסלאמי ויהיה עבד.<BR><br />
3. מוחמד קורא לבטל לחלוטין את מנהג הואד: בתקופת הג'אהיליה, אם למשפחה נולדת בת, בד"כ היו קוברים את התינוקת חיה באדמה. בנים היו כוח עבודה, ולכן הבנות היו בעלות חשיבות פחותה.<BR><br />
'''רעיונות מרכזיים בסורות של אל-מדינה''':<BR><br />
24 סורות, ארוכות יותר, ולכן הן מופיעות בתחילת הקוראן. הסגנון ספרותי יותר, כוללות רעיונות שלא הופיעו בסורות במכה. הרעיונות:<BR><br />
1. תיאורים של מלחמות, הנסיונות של מוחמד לבניית האומה, המגעים עם הקבוצות השונות (יהודים), כיבוש מכה.<BR><br />
2. השלמה של שלוש המצוות- מצוות הצום, עלייה לרגל, והעדות.<BR><br />
3. באל מדינה הקימו את האומה המוסלמית והיא זקוקה לחוקים, הקוראן כולל את החוקים: התייחסות בנוגע לגניבות ופשעים, ומה העונשים הראויים לכך. האיסור על שתיית אלכוהול, הימורים ומשחקי מזל. דיני מלחמה, איך להתנהג בשעת מלחמה. דיני אישות- נישואין, גירושים ומוות.<BR><br />
4. דת אברהם והכעבה- מוחמד יודע שהיהודים יטענו שהם היו לפני, לכן האסלאם זה "זיוף". מוחמד ינסה להוכיח שהאסלאם הייתה הדת הראשונה. מוחמד טוען שאברהם, אבי המונותיאיזם, שכן בחצי האי ערב, ולכן היה ערבי. אברהם בנה את הכעבה במכה, מוחמד היה החניף הראשון. הכעבה זה המקדש הראשון שנוסד בשביל אללה.<BR><br />
'''פרשנות הקוראן''':<BR><br />
מהי פרשנות ומהן מטרותיה? להסביר דברים שלא מובנים, להרחיב ולהצדיק.<BR><br />
פרשנות הקוראן: הפרשן יוצא מתוך נקודת הנחה שהכול נכון, שהכול מוצדק. המטרה היא לגרום למאמין לקיים את כל מה שכתוב בקוראן.<BR><br />
יש פרשן דתי שבא להצדיק, לפרש ולמשוך קוראים, ויש פרשן חילוני שבא רק לפרש ולהסביר. המוסלמים זקוקים לפרשנות כדי לדעת מה הם קוראים בדיוק, כי זו דת הלכה- צריך להתנהג בדיוק כמו שכתוב, והפרשנות עוזרת לדעת איך צריך להתנהג.<BR><br />
הפרשנות חשובה גם לחוקרים, כי באסלאם התפתחו קבוצות שונות, הקבוצות מחפשות כלים להוכיח את דעתם ומוצאים הצדקה בפרשנות הקוראן.<BR><br />
*התפתחות הפרשנות- הפרשנות הראשונה מופיעה בקוראן עצמו, בסוגיה איך להתייחס לניקוד הדיאקריטי.<BR><br />
המילונים- במאה הראשונה/שנייה הופיעו המילונים שבאו לפרש מילים בודדות בעלות מספר משמעויות.<BR><br />
הזרם הרציונליסטי- הזרם הקדום באסלאם. המשמעות של הרציונליסטי זה הגיוני. הוא בא להוכיח שיש התאמה בין הדת להגיון. אפשר להבין את הקוראן בדרך שכלית. הקבוצה שבלטה בזרם הזה היא המועתזילה. המועתזילה לא היו חלק מהעם, טענו שלכל פרשנות צריך הגיון, ושצריך לבסס את הדברים. הם התעסקו בעיקר ב"ייחוד האל", על כך שהאל הוא יחיד, הוא שונה מכל דבר אחר. הם מסבירים את זה ע"י הסברת האנשת האל, האנשת האל מכחישה את ייחוד האל, כי האל מידמה לבן אדם. הם מסבירים את זה כך שהיד והרגל שמתייחסים לאלוהים מסמלים משהו, למשל יד האלוהים- חסד האלוהים, כיסא האלוהים- כבוד האל. הפרשנות הזו נקראת תאויל- פרשנות אלגוריתמית- סמלית.<BR><br />
*שיעים- השיעים זו כת, שטוענת שיורשו של מוחמד צריך להיות עלי בן אבו טאלב. השליט מהפלג השיעי ייקרא "אימאם". לשיעים יש בעיה להוכיח את הטענה שלהם ע"י הקוראן. כי עלי לא מוזכר בצורה של יורש בקוראן, אבל יש להם 3 טיעונים ונימוקים שעלי אכן יורשו של מוחמד:<BR><br />
1. השיעים טוענים שהיה כתוב שעלי אכן מונה להיות יורשו של מוחמד אבל בשלב עריכת הקוראן השמיטו את העדות הזו.<BR><br />
2. ביום הדין יבוא המשיח, הוא יביא את הנוסח המלא של הקוראן ובו הוכחה כתובה שעלי צריך להיות יורשו של מוחמד.<BR><br />
3. השיעים טוענים בדרך האלגוריה שעלי מוזכר בקוראן ברמזים, לדוגמא: פסוק בקוראן שבו מוזכרות 2 מנורות, שלטענתם מסמלות את חסן וחוסיין- שני בניו של עלי.<BR><br />
המיסטיקה- התנועה הצוּפית- המיסטיקה מחפשת דרך ישירה בין המאמין לבין האל, מנסה לגרום למאמין לממש את הקשר בצורה מרגשת כך שירגיש איחוד בינו לבין האל. לריגוש הזה מגיעים ע"י מספר טקסים:<BR><br />
1. עליה לקברי צדיקים: דרך הצדיק (שיש לו סגולה) מתקרבים לאל.<BR><br />
2. טקס הצ'יכֶּר- בטקס קוראים את השם "אללה" אלפי פעמים, ומגיעים לשיכרון חושים.<BR><br />
3. לקרוא פרשנויות בקשר לאסלאם, או למצוא פרשנויות חדשות.<BR><br />
המיסטיקנים הראשונים היו מעין נזירים, צנועים מאוד, והם לבשו בגד מוזר שעשוי צמר, צמר בערבית- צ'וף. בפרשנות שלהם הם מחפשים הוכחות לטענות שלהם: שהדרך שצריך להתקרב לאל היא ע"י טקסים. הם טוענים שהמסע לירושלים היה חלום. הפסוק עם המנורות שלפי השיעים מסמלות את בניו של עלי, המנורות לפיהן הן לב המאמין, לב נקי.<BR><br />
הם גם טוענים שהמצוות חייבות להיות מתוך כוונה, ואם עושים את המצווה מתוך חובה, אין צורך לעשות אותה.<BR><br />
*הפרשנות המודרנית- פרשנות שנכתבה בתקופה המודרנית. הפרשנים מנסים לגשר בין כתבי הקודש והאמונה לבין החיים המודרניים. עם בוא ההמצאות החדשות, שין להם אזכור בקוראן ניסו הפרשנים למצוא הוכחות לכך שזה כן מוזכר. בעניין הנשים, לכל מוסלמי מותר לשאת 4 נשים, באו אנשים ואמרו שצריך להיות כמו העולם המודרני, והפרשנים אמרו שאפשר, רק אם לכל הנשים יינתן אותו היחס.<BR></div>Nadavgrosshttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%94%22%D7%AA-_%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%A1_19104&diff=8898בגרות במזה"ת- טופס 191042005-10-27T15:20:16Z<p>Nadavgross: </p>
<hr />
<div>{{דרוש תיקון עריכה}}<br />
'''האסלאם של מוחמד:'''<BR><br />
הקדמה: עד תקופתו של מוחמד, התקופה שהייתה באזור נקראה "תקופת הג'אהיליה"- (תקופת הבוּרוּת)- מבחינה דתית, אלה שנקראים ג'אהלים הם עובדי אלילים, אחד שלא מאמין באללה- באלוהים האחד. משמעות שנייה- ג'אהל- פרא אדם, ברברי, וואח'ש.<BR><br />
מאפייני האזור- חצי האי ערב- 3 מליון קמ"ר. אין מקורות מים, אין אגמים ונהרות, ישנות נאות מדבר. אין אפשרות לחקלאות.<BR><br />
אמצעי התעבורה הבלעדי למדבר הוא הגמל- אפשר להשתמש בעור שלו לאוהלים ולאכול את הבשר, אפשר לשתות את חלב הנאקה.<BR><br />
שבט בדואי- אי אפשר לחיות במדבר לבד, לכן חיים בשבטים שמורכבים מחמולות (משפחה רחבה). מתפרנסים ממסחר, גניבות ובזיזות. <br />
מאפייני הבדואים- 'עצביה'- קנאות לשבט. הבדואי הטוב הוא האמיץ, גברי, נדיב, בעל חוכמת חיים. 'סיד'- ראש השבט, נבחר בהצבעה ע"י זקני השבט.<BR><br />
שבט קורייש- השבט שישב במכה, היגר לשם אחרי שגר בחצי האי ערב, מי ששלט שם הוא קוצָי.<BR><br />
האשם- אבא של סבא של מוחמד. הנהיג את המסחר הבינלאומי במזרח הקרוב. בגללו מכה גדלה ונעשתה עיר עשירה.<BR> <br />
האימפריות באזור- אתיופיה- שלטה באזור קרן אפריקה.<BR><br />
האימפריה הביזנטית- שלטה בטורקיה ומזרח אירופה.<BR><br />
האימפריה הפרסית- השושלת הססאנית, עובדי אלילים, שלטה באיראן ועיראק (של היום).<BR><br />
האימפריה הביזנטית והפרסית חששו מפלישה, והקימו ממלכות חסות- אל חירה לפרסים וע'סאן לביזנטיון.<BR><br />
<br />
===מוחמד (570- 632)===<br />
<br />
'''570-622- תקופת מכה'''<BR><br />
'''622-632- תקופה אל מדינה'''<BR><br />
'''תקופת מכה:'''<BR><br />
*תקופה 1: מגיל 0-6: שבט קורייש היושב במכה, בתוך חמולת ההאשמים.<BR> <br />
'''אביו של מוחמד- עבדאללה/ עבדמנאת'''<BR><br />
'''אמו של מוחמד- אמינה'''<BR><br />
כשמוחמד נולד הופיעו מספר תופעות טבע שכנראה בשרו על כך שנולד נביא גדול. מוחמד חי כילד עני, יתום ועובד אלילים.<BR><br />
*תקופה 2: מגיל 6-25: עובר לאימוץ אצל דודו, אחיו של עבדאללה- אבו טאלב.<BR><br />
אבו טאלב נותן למוחמד חסות, מכיוון שהיה אמיד מבחינה כלכלית.<BR><br />
כשמוחמד מגיע לאבו- טאלב הוא מתגורר עם כל המשפחה של דודו, וגם עם בנו של אבו טאלב- עלי.<BR><br />
למוחמד ולעלי יש קשר חזק, שמאוחר יותר גורם לכך שעלי הוא אחד המאמינים הראשונים במוחמד.<BR> במסעות של מוחמד בעולם המסחר, פגש מוחמד בסוריה אנשי דת נוצרים ויהודים שמספרים לו על האלוהים האחד שלהם, ומספרים לו את סיפורי התנ"ך והברית החדשה. הוא שומע את הסיפורים בע"פ, ואח"כ הם מופיעים בסיפורים בקוראן באופן חלקי ושונה.<BR><br />
מוחמד לראשונה נחשף לתופעה של אימפריה ותוהה למה במקום שממנו בא, אי אפשר להקים אימפריה.<BR><br />
*תקופה 3: משנת 595 עד 610: מוחמד פוגש את חדיג'ה- חדיג'ה שומעת על מוחמד, שהיה סוחר מוצלח ושולחת מישהו שיתלווה אליו, שתדע אם הוא מתאים לה.<BR><br />
היא מחליטה להעסיק אותו ומאוחר יותר מחליטה להתחתן איתו. למוחמד ולחדיג'ה היו 2 בנים שמתו בגיל צעיר ו4 בנות- 3 מהן בעלות חשיבות בגלל בעליהן.<BR><br />
*תקופה 4: מ610 עד 622: <br />
1. קבלת המסר האלוהי הראשון.<BR><br />
2. תחילת בניית מחנה המאמינים.<BR><br />
3. מסע הלילה לירושלים והעלייה לשמיים.<BR><br />
4. תחילת בניית הדת: קוראן, מצוות.<br />
מוחמד מגיע להר חירא- מוחמד הרגיש בדיכאון, והוא עמד על סף התאבדות. הוא הלך להתבודד בהר חירא מדי פעם. בלילה אחד, היה מוחמד בהר חירא בלילה שנקרא מאז "לילת אל-קדר" (ליל הגורל). בלילה הזה נגלה אל מוחמד המלאך גבריאל (ג'יבריל). בידיו של גבריאל הייתה יריעה שעליה היו פסוקים מפרק 96- שם הפרשה "פרשת טיפת הדם הקפואה".<BR><br />
מוחמד חוזר למכה, וכל יום הוא מטיף לתושבים את יסודות הדת החדשה. והוא אומר שמי שלא יעבור להאמין באללה, יסתבך.<BR><br />
ב12 שנים מוחמד צובר 100 אנשים- רובם בני משפחתו. אחד המאמינים הראשונים היה אבו בכר, שהאמין בו ישר אחרי המסע הלילי.<BR><br />
<br />
'''מסע הלילה לירושלים:'''<BR><br />
אִסראא- המסע הלילה לירושלים<BR><br />
מִעראג'- העלייה לשמיים<BR><br />
קיימות 2 גישות:<BR><br />
* מוחמד אכן נסע לירושלים ועלה לשמיים בלילה אחד.<BR><br />
* הסיפור לא היה ולא נברא.<BR><br />
מוחמד היה בביתו, וכשיצא ראה את גבריאל ולידו את הבוראק. צורת הבוראק- ראש של אישה, גוף של בהמה, כנפיים של נשר וזנב של טווס.<BR><br />
הבוראק מגיעה לירושלים בשנייה אחת, ומוחמד קושר אותה בכותל המערבי שנקרא "הבוראק".<BR><br />
מוחמד נכנס להר הבית, שבו נמצאת אבן השתייה- שהאמונה מספרת שממנה נברא העולם, וגם עליה נבנה בית המקדש. מוחמד מדבר עם האבן ועולה לשמיים. הוא עובר את 7 הרקיעים, מוחמד פוגש ומדבר עם אלוהים.<BR> אלוהים אומר למוחמד שהדת שלו צריכה להתפלל 50 פעם ביום. משה רבנו אומר לו שזה יותר מדי ומחליטים על 5 תפילות.<BR><br />
הפסוק היחיד המתאר את המסע הלילי: "אשרי האל אשר הסיע את עבדו (מוחמד) מן המסגד הקדוש (במכה) אל המסגד הקיצוני (אל אקצא)".<BR><br />
<br />
'''ההג'רה:'''<BR><br />
סיבות לעזיבת מכה:<BR><br />
מוחמד ניסה לאסלם את אנשי מכה, ובשלב כלשהו הבין שאי אפשר:<BR><br />
יחס האנשים: האנשים ראו את מוחמד כאיש מוזר, שהיו רבים כמוהו, והתעלמו ממנו. הבעיה התחילה שמוחמד התחיל להטיף ולאיים, ואמר שיום הדין מתקרב, ואז האלוהים ישפוט את בני האדם לפני אמונתם. מוחמד בז על הרדיפה של אנשי מכה לכסף.<BR><br />
תושבי מכה מתחילים לחשוב בגלל שאנשים חשובים במכה ובעלי השפעה חזקה מתאסלמים, ביניהם עומר- אחד המתנגדים הגדולים למוחמד שלבסוף התאסלם. אנשי מכה מטילים חרם על מוחמד ועל החמולה ומנסים לרצוח אותו אבל אבו טלב הגן עליו בגופו. מאוחר יותר חדיג'ה ואבו טאלב מתו ומוחמד מבין שאין לו מה לחפש במכה.<BR><br />
הסיבות להגעה לאל מדינה:<BR><br />
1. באלמדינה יש אוכלוסיה גדולה של שבטים יהודים, שמאמינה באל אחד, ואין צורך לשכנע אותם שיש אל אחד, אלא רק לשכנע אותם שהוא שליח האל.<BR><br />
2. באל מדינה יש מלחמת אזרחים בין 2 שבטים שנאבקים על השליטה בעיר (אוס וחזרג'). מוחמד יעשה סדר ויהיה המנהיג בעיר.<BR><br />
3. חלק מאנשי אלמדינה מכירים את מוחמד מביקורם במכה ומעודדים אותו לעבור לאלמדינה.<BR><br />
משמעות ההג'רה:<BR><br />
להגירה יש 2 משמעויות:<BR><br />
1. מעבר פיסי<BR><br />
2. מעבר סמלי- מזכיר את המעבר של אברהם אבינו, שהיגר מאור כשדים לחרן, ואז לכנען. המעבר הוא מחושך לאור, ממקום שהיה להם רע למקום שבו יהיה להם טוב.<BR><br />
המעבר הוא תחילה של עידן חדש ובניית חברה חדשה. הסיבה לכך שמתחיל עידן חדש היא זו שגרמה לתחילת לוח השנה האסלאמי שמתחיל ב622 לפי הלוח הגרגוריאני. הלוח הולך ע"פ שנת ירח ושונה מהלוח הגרגוריאני שהוא שנת שמש.<BR><br />
תקופת אל מדינה- 622- 632:<BR><br />
התקופה החשובה ביותר בבניית הדת האסלאם.<BR><br />
מטרה מרכזית באלמדינה: יצירת מסגרת, זהות חדשה- דתית אסלאמית, מסגרת שתהיה שונה מהמסגרת השבטית.<br />
הקבוצות באלמדינה: הקבוצה של מוחמד שנמצאת באלמדינה נקראת המהגרים (100 איש). קבוצה שנייה נקראת אנצאר (המסייעים)- האנשים שהזמינו את מוחמד לאלמדינה. קבוצות נוספות- היהודים, עובדי אלילים וקבוצה נוספת: מנאפיקון- הצבועים, שהתאסלמו מאינטרסים אישיים ולא כי רצו להאמין באללה. מוחמד ידע שברגע שהאסלאם יהיה בבעיה הם יהיו הראשונים שיעזבו ויעברו להיות נגד האסלאם.<BR> <br />
חוזה האומה: מוחמד כותב מסמך שנקרא "עהד אל אומה". הנקודות המרכזיות- ליצור את המכנה המשותף- הזהות המשותפת- האסלאם. הסעיפים בחוזה:<BR><br />
1. כל תושבי אל מדינה הם חלק מהאומה.<BR><br />
2. במידה ויש בעיה שמתעוררת באלמדינה- היחיד שיכול לפתור אותה, והסמכות היחידה שייכת למוחמד.<br />
<BR><br />
3. במידה ומתרחשת מלחמה, המלחמה מחייבת כל אחד ליטול חלק, ולא משנה נגד מי המלחמה (אפילו שבטים שבעבר היו חלק ממכה/אלמדינה).<BR><br />
4. המסגרות השבטיות (אל מדינה ומכה) נשארות קיימות ולא מבטלים אותם.<BR><br />
5. אסור לבקש עזרה וסיוע מאנשי מכה- הסעיף תקף על כל תושבי אלמדינה, וגם על מי שעדיין לא התאסלם.<BR><br />
6. אסור לאדם פרטי ללכת ולבצע בעצמו נקמת דם. העדה המוסלמית תחליט אם תתבצע נקמת דם.<BR><br />
<br />
סוגיית יחסי מוחמד עם היהודים:<BR><br />
מוחמד מנסה לגרום ליהודים להתאסלם בעזרת מספר צעדים:<BR><br />
מוחמד קובע שכיוון התפילה יהיה לירושלים, כמו ביהדות.<BR><br />
הוא מחליט על יום צום, שנקרא עשורא- היום העשירי של החודש ה7 (חודש מוחרם) של השנה המוסלמית, כמו חודש תשרי ביום העשירי: יום כיפור. הסיבות של הצום הן כמו יום כיפור: חרטה, חשבון נפש, האמונה מספרת גם שביום כיפור ירדו לוחות הברית למשה.<br />
מוחמד מספר ליהודים סיפורים מהקוראן שבהם יש דמויות מהתנ"ך.<BR><br />
אף יהודי מאל מדינה לא התאסלם, למרות ניסיונותיו של מוחמד. בגלל שהם חשבו שמוחמד הוא נביא שקר, ולא קונים את הסיפורים שלו.<BR><br />
<br />
תגובת מוחמד ליהודים:<BR><br />
תגובתו של מוחמד קשה מאוד ליהודים, הוא עוזב אותם ומפסיק את ניסיונות השכנוע. הוא משנה את הטכניקות שבהם השתמש לשכנוע היהודים.<BR><br />
הוא משנה את כיוון התפילה למכה.<BR><br />
הוא משנה את העשורא- לחודש הרמדאן.<BR><br />
מוחמד מלכלך על היהודים ואומר שאי אפשר לסמוך עליהם, הם עם בוגדני ואומר שהיהודים זייפו את התורה. מוחמד מגש שני שבטים יהודים, ושבט אחד (קוריט'ה) הוא הורג את כל הגברים שבו.<BR><br />
תקופת אלמדינה:<BR><br />
<BR><br />
פעולות מוחמד בתחום הצבאי: מוחמד נלחם במלחמות על רקע אידיאולוגי ע"מ להגדיל את שטחי האמונה של האסלאם.<BR><br />
הג'יהאד:<BR><br />
ג.ה.ד- עשיית מאמץ.<BR><br />
עשיית מאמץ למען האסלאם. מקובל לחשוב שהשמעות של הג'יהאד היא מלחמת קודש (טרור, אלימות, פיגועים). ישנם 2 סוגים של ג'יהאד:<BR><br />
ג'יהאד גדול- קשה לביצוע, חשוב יותר- מגוון פעולות לא אלימות לקידום האסלאם- הטפה, שכנוע, לדבוק באמונה, חינוך.<BR><br />
ג'יהאד קטן- מלחמת קודש- מעשי טרור. להפיץ את האמונה באמצעות אלימות.<BR><br />
ג'יהאד זו מצווה של כל העדה, כל העדה צריכה לבצע אותה ביחד.<BR><br />
שאהיד- זה שמת בחלק מעשיית ג'יהאד.<BR><br />
הקרבות והפעולות המדיניות של מוחמד:<BR><br />
קרב בדר (624)- המלחמה הראשונה של האסלאם- מוזכרת באסלאם. בדר זהו שם של מקום ליד מכה.<br />
המוסלמים מאלמדינה נלחמו נגד שבט קורייש. מוחמד רצה להחליש את מכה ע"י רצון של תקיפה של שיירות המסחר ממכה. במקום השיירה שחמקה מהם, הם פגשו בכוח צבאי גדול וחזק ממכה. מוחמד דוגל באסטרטגיה של מלחמה עם כל הצבא, במקום מה שהיה נהוג עד אז של לוחם מול לוחם.<BR><br />
אם האסלאם היה מפסיד בקרב, זה היה סופו של האסלאם. הצבא המוסלמי נלחם נגד צבא מכה, הביס אותו והבין שצבא מכה ירצו בנקמת דם ומתכוננים לקרב הבא.<BR><br />
קרב אוּחוּד (625)- המוסלמים מתחילים את הקרב בצורה טובה, והם חשבו שהקרב בידיים שלהם, ומתחילים לבזוז ולריב בניהם על הרכוש אותו הם בזזו. ואז הלוחמים ממכה נכנסו חזרה לקרב והרגו 65 מוסלמים, מוחמד נפצע והשמועות שרצו ספרו שמוחמד נהרג, חוקרים כיום טוענים שמוחמד הוא זה שהפיץ את השמועה, כדי שלוחמי אל מדינה ישבו שהם נצחו בקרב. ברגע שהשמועה ניפוצה, הסתיים הקרב (בכל זאת- הפסד למוסלמים).<BR><br />
המצור על העיר אלמדינה (627): צבע גדול של מכה צר על העיר אלמדינה. אנשי אלמדינה חופרים בורות סביב העיר, וצבא מכה לא מכיר את המכשול הזה. וחייליו לא יודעים איך עוברים את זה.<BR><br />
מוחמד משחד את שכירי החרב ממכה, כך שיקבלו תמרים תמורת עזיבתם מהצבא של מכה. אנשי מכה נכשלו במשימתם- להרוג את מוחמד.<BR><br />
חוזה חודיביה (628):<BR><br />
1. הודנא (שביתת נשק) ל10 שנים.<BR><br />
2. אם תושב מכה רוצה להתאסלם, הוא חייב לקבל אישור ממכה.<BR><br />
3. מוחמד מקבל רשות לעלות לרגל לכעבה. מבחינת מוחמד, ההסכם הזה הוא הצלחה, כי ההסכם נחתם עם עיר שבה הוא בגד, והכניעה שלו (ושל מכה) להסכם הזה היא סוג של ויתור. בעקבות ההסכם, מכה נחלשת, יותר מתאסלמים מאשר בעבר.<BR><br />
כיבוש העיר מכה- 630: מוחמד כובש את מכה בלי בעיה או קרב גדול, הוא (וצבאו) מטהרים את העיר מדברים הקשורים לפולחן אלילים. מוחמד אומר שההסכם עם תושבי מכה היה זמני, כי הצד השני של החותמים (מכה) הם כופרים.<BR><br />
חשיבות ההג'רה:<BR><br />
חשיבות פוליטית: מוחמד מפליט לשליט<BR><br />
המוסלמים מפליטים למדינה.<BR><br />
אל מדינה- מנווה מדבר למרכז פוליטי<BR><br />
חשיבות חברתית: היווצרות מעמדות.<BR><br />
חשיבות דתית: צמיחה במספר המאמינים: ממאה לאלפים, האסלאם- הדת העיקרית בחצי האי ערב. תחילת עיצובם של עיקרי הפולחן המוסלמי: המוסלמים מקבלים את 3 המצוות הנותרות: צום, עלייה לרגל, והעדות.<br />
מוחמד מקבל את 24 הצורות הנותרות של האסלאם.<BR><br />
<br />
'''הקוראן:'''<BR><br />
שורש ק.ר.א- מוחמד הקריא לאנשי מכה ואל מדינה את הפסוקים מהקוראן. שם נוסף לקוראן: פורקאן. <BR><br />
114 סורות (פרקים): 90 ממכה, 24 מאלמדינה.<BR><br />
לכל פרק בקוראן יש שם, שהשם מכיל מילה שמופיעה בפרק, או על הנושא של הפרק. לאחר שם הפרק כתוב איפה הוא ניתן (מכה או אל מדינה), וכתוב את מספר הפסוקים בפרק. המשפט הראשון בכל פרק: בשם האלוהים הרחמן והרחום.<BR><br />
ב30 פרקים בקוראן ישנן אותיות מסתוריות שמופיעות לפני הפסוק הראשון (בין 2-4 אותיות)- הן נקראות "אותיות הפוָתִח". פירושים:<BR><br />
1. לאותיות אין פירוש- ליצור אפקט של סקרנות, הפתעה לקורא.<BR><br />
2. ראשי תיבות של השמות של האנשים שהעתיקו את הפרק הזה.<BR><br />
3. סוג של טיוטה, ניסיונות העתקה, ואסור למחוק אותן.<BR><br />
4. אלה קיצורים של שמות האל.<BR><br />
איה- פסוק (פירוש נוסף: מופת, נס)<BR><br />
חזב- (מפלגה)- צירוף של 2 פרקים וישנם כ60 חזבים.<BR> <br />
ג'זא- צירוף של 4 פרקי קוראן. משתמשים בגזא בחגים.<BR><br />
<br />
עריכת הקוראן:<BR><br />
הקוראן לא נכתב עם מותו של מוחמד, ותהליך הורדתו הסתיים.<BR><br />
צחאבה- קבוצת המקורבים ביותר לנביא. נקראת גם חמלת אל-קוראן- נושאי הקוראן (בזיכרונם).<BR><br />
היו כאלה שזכרו את הפסוקים שמוחמד הקריא, והיו כאלה שכתבו על כל מה שיכלו. ישנן מספר בעיות:<BR><br />
1. האנשים שוכחים את הסיפור, וכל אחד זוכר את הסיפור בנוסח שונה.<BR><br />
2. האנשים מהצחאבה נהרגים במלחמות, ומספר האנשים שזוכרים את הפסוקים קטן. האחד שהחליט להתחיל לערוך את הקוראן היה החליף ה-3 עת'מאן ששלט בין 644-654.<BR><br />
עת'מאן מינה ועדה שתפקידה לערוך את הקוראן שבראשה עמד זייד בן ת'אבת. הועדה מזמינה את כל מי שתיעד חלק מהקוראן. הועדה קוראת את התיעודים, ובוחנת מה נכון ומה לא נכון או לא מדויק.<BR><br />
תהליך העריכה לקח מספר שנים. והפרסום הראשון של הקוראן היה ב651.<BR><br />
הבעיות בעריכה:<BR><br />
העורכים לא ידעו איך לסדר את הפרקים. רצו סדר כרונולוגי כדי לעקוב אחרי התפתחותה של נבואת מוחמד וגם כי בקוראן הופיעו מספר חוקים שחלקם שונו עם הזמן. הפסוק שמופיע מאוחר יותר הוא זה שקובע (אל נאסח ואל מנסוח- המבטל והמבוטל). <BR><br />
העורכים מוותרים על הסדר הכרונולוגי כי חששו שאם יטעו בתאריך ההורדה של סורה אחת או יותר זה יהיה חילול הקודש.<BR><br />
בקוראן הייתה בעיה עם ניקוד דיאקריטי, ויצרו 7 נוסחאות מיוחדות לקריאה בקוראן. <BR><br />
היו קבוצות שטענו שהועדה לא אמינה והורידו פסוקים חשובים בגלל ראייה פוליטית.<BR><br />
התייחסות המוסלמים לקוראן:<BR><br />
היחס של המוסלמים לקוראן הוא בהערצה מאוד קיצונית, על סף הסגידה.<BR><br />
אל לוח אל מחפוט'- הלוח הגנוז- המוסלמים טוענים שהקוראן הוא חלק מהלוח הגנוז. הלוח הגנוז נמצא מאז בריאת העולם אצל אללה. הספר הקדוש אמור לעזור לבני האדם עם הקשיים בעולם. כל תקופה היסטורית, אללה מוריד פיסות (קטעים).<BR> <br />
הפיסה הראשונה הייתה התורה, השנייה זו הברית החדשה (אוָנגליון) והפיסה השלישית והאחרונה היא הקוראן- הפיסה המושלמת ביותר, הגדולה ביותר.<BR><br />
אל קוראן ע'יר מחלוק- הקוראן נצחי. לדעת המוסלמים כל דבר שנברא הוא לא מושלם, אבל הקוראן היה מאז ומתמיד, לכן הוא מושלם.<BR><br />
אעג'אז אל קוראן- הקוראן בלתי ניתן לחיקוי, מרוב השלמות של הקוראן (בסגנון הכתיבה והתוכן). <br />
הכותאב- בית ספר לילדים קטנים שבו לומדים את הקוראן בלבד, כדי שהילדים יכירו היטב את הקוראן ויוכלו לשנן אותו.<BR><br />
סורת אל פאתיחה:<BR><br />
נתנה במכה, ופסוקיה שבעה.<BR><br />
"בשם האלוהים הרחמן והרחום"- 2 משמותיו של אללה.<BR><br />
"התהילה לאלוהים ריבון העולמים."- השולט בעולם הזה ובעולם הבא.<BR><br />
"הרחמן והרחום אדון יום הדין"- מי שאחראי על יום הדין- יום הגורל.<BR><br />
"אותך נעבוד וממך נבקש עזר"- נעבוד אותך, והגמול יהיה עזרה ממך.<BR><br />
"הנחנו באורח מישרים"- אלה שהולכים בדרך הישר, אותם אללה ינחה.<BR><br />
"אורח אלה אשר חנותָ אותם.<BR><br />
"אשר לא החרון עליהם ולא (מן) התועים"- לא אלה שאללה כועס עליהם, ולא התועים בדרך.<BR><br />
הסורה הראשונה והחשובה ביותר, הגרעין של התפילה המוסלמית. כוללת את הרעיונות החשובים והבולטים ביותר בקוראן. על אף שהיא לא הארוכה ביותר, היא החשובה ביותר, ולכן היא הפותחת. מוחמד לא מוזכר בסורת אל פאתיחה כי העורכים רצו שהסורה תתאים לכל המונותיאיסטים.<BR><br />
הסיבה שהסורה קצרה במיוחד היא כדי שאלה שלא יודעים לקרוא יוכלו לזכור את הסורה בע"פ, והמוסרים שיודעים לקרוא, אבל לא בערבית יידעו את הסורה בע"פ.<BR><br />
<BR><br />
נושאים מרכזיים בסורות של מכה:<BR><br />
90 סורות, קצרות יותר, הסגנון נוטה יותר לשירה מאשר פרוזה. הסורות קצרות כי מוחמד צריך למשוך מאמינים והסורות קצרות כדי לא לשעמם את המאמינים.<BR><br />
א. יום הדין- רעיון מרכזי חשוב, הרעיון הראשון שמוחמד משתמש בו. רעיון שהרגיז המון אנשים במכה, הוא איים על אלה שלא מאמינים בו. הוא מתאר את יום הדין, התיאורים מתחלקים לשניים:<BR><br />
1. תופעות טבע- הרים ישקעו ויקומו, שיטפונות, שריפות, רעמים, ברקים, רעידות אדמה.<BR><br />
2. מה שיקרה לבני האדם- אלוהים ישפוט גם את החיים וגם את המתים. השיפוט יקבע ע"פ האמונה, מי שמאמין באל אחד, ומתפלל לו ילך לגן עדן, אלה שלא- לגיהינום!<BR><br />
ב. גדולת האל ויחודו:<BR><br />
מדבר על השליטה של אלוהים, על היכולות שלו מול היכולת האפסית של האלילים.<BR><br />
ג. סיפורי נביאים ושליחים: אלוהים שולח כל תקופת זמן שליחים, לפעמים העם שומע לנביא ויש מקרים שהוא לא, ושם מתואר מה קורה לשליח, לדוגמא: שני נביאים: הוּד וצלאח הגיעו לעם, העם לא האמין בהם והשבטים הושמדו.<BR><br />
ד. 2 ממצוות האסלאם: התפילה והצדקה. אדם שיתפלל ויתן צדקה יינצל ביום הדין.<BR><br />
ה. התייחסות לצד המוסרי של האסלאם- המלצות, תקנות ביחס למוסר:<BR><br />
1. יחס הוגן ליתומים ולאלמנות: עזרה כספית, ולא לזנוח אותם.<BR><br />
2. המלצה לשחרר עבדים- באותו זמן העבדים היו שוק עבודה רחב מאוד, הוא מסרב שיהיה אדם שנולד כאסלאמי ויהיה עבד.<BR><br />
3. מוחמד קורא לבטל לחלוטין את מנהג הואד: בתקופת הג'אהיליה, אם למשפחה נולדת בת, בד"כ היו קוברים את התינוקת חיה באדמה. בנים היו כוח עבודה, ולכן הבנות היו בעלות חשיבות פחותה.<BR><br />
רעיונות מרכזיים בסורות של אל-מדינה:<BR><br />
24 סורות, ארוכות יותר, ולכן הן מופיעות בתחילת הקוראן. הסגנון ספרותי יותר, כוללות רעיונות שלא הופיעו בסורות במכה. הרעיונות:<BR><br />
1. תיאורים של מלחמות, הנסיונות של מוחמד לבניית האומה, המגעים עם הקבוצות השונות (יהודים), כיבוש מכה.<BR><br />
2. השלמה של שלוש המצוות- מצוות הצום, עלייה לרגל, והעדות.<BR><br />
3. באל מדינה הקימו את האומה המוסלמית והיא זקוקה לחוקים, הקוראן כולל את החוקים: התייחסות בנוגע לגניבות ופשעים, ומה העונשים הראויים לכך. האיסור על שתיית אלכוהול, הימורים ומשחקי מזל. דיני מלחמה, איך להתנהג בשעת מלחמה. דיני אישות- נישואין, גירושים ומוות.<BR><br />
4. דת אברהם והכעבה- מוחמד יודע שהיהודים יטענו שהם היו לפני, לכן האסלאם זה "זיוף". מוחמד ינסה להוכיח שהאסלאם הייתה הדת הראשונה. מוחמד טוען שאברהם, אבי המונותיאיזם, שכן בחצי האי ערב, ולכן היה ערבי. אברהם בנה את הכעבה במכה, מוחמד היה החניף הראשון. הכעבה זה המקדש הראשון שנוסד בשביל אללה.<BR><br />
פרשנות הקוראן:<BR><br />
מהי פרשנות ומהן מטרותיה? להסביר דברים שלא מובנים, להרחיב ולהצדיק.<BR><br />
פרשנות הקוראן: הפרשן יוצא מתוך נקודת הנחה שהכול נכון, שהכול מוצדק. המטרה היא לגרום למאמין לקיים את כל מה שכתוב בקוראן.<BR><br />
יש פרשן דתי שבא להצדיק, לפרש ולמשוך קוראים, ויש פרשן חילוני שבא רק לפרש ולהסביר. המוסלמים זקוקים לפרשנות כדי לדעת מה הם קוראים בדיוק, כי זו דת הלכה- צריך להתנהג בדיוק כמו שכתוב, והפרשנות עוזרת לדעת איך צריך להתנהג.<BR><br />
הפרשנות חשובה גם לחוקרים, כי באסלאם התפתחו קבוצות שונות, הקבוצות מחפשות כלים להוכיח את דעתם ומוצאים הצדקה בפרשנות הקוראן.<BR><br />
התפתחות הפרשנות- הפרשנות הראשונה מופיעה בקוראן עצמו, בסוגיה איך להתייחס לניקוד הדיאקריטי.<BR><br />
המילונים- במאה הראשונה/שנייה הופיעו המילונים שבאו לפרש מילים בודדות בעלות מספר משמעויות.<BR><br />
הזרם הרציונליסטי- הזרם הקדום באסלאם. המשמעות של הרציונליסטי זה הגיוני. הוא בא להוכיח שיש התאמה בין הדת להגיון. אפשר להבין את הקוראן בדרך שכלית. הקבוצה שבלטה בזרם הזה היא המועתזילה. המועתזילה לא היו חלק מהעם, טענו שלכל פרשנות צריך הגיון, ושצריך לבסס את הדברים. הם התעסקו בעיקר ב"ייחוד האל", על כך שהאל הוא יחיד, הוא שונה מכל דבר אחר. הם מסבירים את זה ע"י הסברת האנשת האל, האנשת האל מכחישה את ייחוד האל, כי האל מידמה לבן אדם. הם מסבירים את זה כך שהיד והרגל שמתייחסים לאלוהים מסמלים משהו, למשל יד האלוהים- חסד האלוהים, כיסא האלוהים- כבוד האל. הפרשנות הזו נקראת תאויל- פרשנות אלגוריתמית- סמלית.<BR><br />
שיעים- השיעים זו כת, שטוענת שיורשו של מוחמד צריך להיות עלי בן אבו טאלב. השליט מהפלג השיעי ייקרא "אימאם". לשיעים יש בעיה להוכיח את הטענה שלהם ע"י הקוראן. כי עלי לא מוזכר בצורה של יורש בקוראן, אבל יש להם 3 טיעונים ונימוקים שעלי אכן יורשו של מוחמד:<BR><br />
1. השיעים טוענים שהיה כתוב שעלי אכן מונה להיות יורשו של מוחמד אבל בשלב עריכת הקוראן השמיטו את העדות הזו.<BR><br />
2. ביום הדין יבוא המשיח, הוא יביא את הנוסח המלא של הקוראן ובו הוכחה כתובה שעלי צריך להיות יורשו של מוחמד.<BR><br />
3. השיעים טוענים בדרך האלגוריה שעלי מוזכר בקוראן ברמזים, לדוגמא: פסוק בקוראן שבו מוזכרות 2 מנורות, שלטענתם מסמלות את חסן וחוסיין- שני בניו של עלי.<BR><br />
המיסטיקה- התנועה הצוּפית- המיסטיקה מחפשת דרך ישירה בין המאמין לבין האל, מנסה לגרום למאמין לממש את הקשר בצורה מרגשת כך שירגיש איחוד בינו לבין האל. לריגוש הזה מגיעים ע"י מספר טקסים:<BR><br />
1. עליה לקברי צדיקים: דרך הצדיק (שיש לו סגולה) מתקרבים לאל.<BR><br />
2. טקס הצ'יכֶּר- בטקס קוראים את השם "אללה" אלפי פעמים, ומגיעים לשיכרון חושים.<BR><br />
3. לקרוא פרשנויות בקשר לאסלאם, או למצוא פרשנויות חדשות.<BR><br />
המיסטיקנים הראשונים היו מעין נזירים, צנועים מאוד, והם לבשו בגד מוזר שעשוי צמר, צמר בערבית- צ'וף. בפרשנות שלהם הם מחפשים הוכחות לטענות שלהם: שהדרך שצריך להתקרב לאל היא ע"י טקסים. הם טוענים שהמסע לירושלים היה חלום. הפסוק עם המנורות שלפי השיעים מסמלות את בניו של עלי, המנורות לפיהן הן לב המאמין, לב נקי.<BR><br />
הם גם טוענים שהמצוות חייבות להיות מתוך כוונה, ואם עושים את המצווה מתוך חובה, אין צורך לעשות אותה.<BR><br />
הפרשנות המודרנית- פרשנות שנכתבה בתקופה המודרנית. הפרשנים מנסים לגשר בין כתבי הקודש והאמונה לבין החיים המודרניים. עם בוא ההמצאות החדשות, שין להם אזכור בקוראן ניסו הפרשנים למצוא הוכחות לכך שזה כן מוזכר. בעניין הנשים, לכל מוסלמי מותר לשאת 4 נשים, באו אנשים ואמרו שצריך להיות כמו העולם המודרני, והפרשנים אמרו שאפשר, רק אם לכל הנשים יינתן אותו היחס.<BR></div>Nadavgross