מלכים א' - פרקים י"ז-כ"א

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיכום זה לקוח או מבוסס על סיכום מאתר תנ"ך לבגרות של בי"ס "כרמל זבולון"
רמה:כיתות ח' - י"ב.

תוכן עניינים

פרקים יז' כא': סיפורי אליהו הנביא

פרק יז'

כדי להבין את הרקע למסופר בפרק, יש לקרוא את סיומו של פרק טז'. מסופר שם כי המלך אחאב נשא את איזבל, בתו של מלך צידון. איזבל הסיתה את אחאב, ובעקבותיו את העם כולו, לעבוד את הבעל, אל הגשם, במיתולוגיה הכנענית. מכאן מובן מדוע מכריז אליהו כי העונש על חטאי אחאב הוא בצורת: זאת כדי להוכיח לו, ולעם כולו, את אפסותו של הבעל ולהראות כי הכוח היחיד השולט בעולם הוא אלוהי ישראל.


בפרק יז' שלושה סיפורים שיש ביניהם קשר ספרותי, מילולי ורעיוני. הביטוי המנחה בפרק כולו הוא דבר ה' ומידת ההישמעות לו מהווה מוטיב מרכזי, המאחד את הסצינות השונות.

פס' 1 - הרקע לסיפור הבצורת: שני הגיבורים הם המלך אחאב ואליהו הנביא, מן העיר תשבה שבגלעד. זהו גם המקור לכינוי "אליהו התשבי".


פס' 2 - 7: אליהו בנחל כרית - ה' מצווה על אליהו לברוח ולהסתתר בנחל כרית, כנראה אחד מיובלי הירדן (או היבוק, בעבר הירדן). כנראה ששמו של הנחל - רומז על כך שמימיו מתייבשים - נכרתים.

אליהו שותה ממימי הנחל, והעורבים מביאים לו מזון. עובדה זו גרמה "כאבי ראש" לפרשנים, היות והעורב הוא עוף טמא, והקושי הוא כיצד אכל אליהו אוכל טמא? (הטומאה מועברת במגע). כל הניסיונות להסביר זאת - מגוחכים. כמובן שהאכלתו של אליהו על ידי העורבים היא מוטיב של נס - מוטיב החוזר בכל אחד משלושת הסיפורים בפרק. בסופו של דבר, הנחל מתייבש. אליהו הנמצא בעולם אלוהי חייב לציית לחוקי הקיום האנושי, והוא נאלץ לעזוב את הנחל. כך מקשר הסופר בין הסיפורים השונים.


פס' 8 - 16: אליהו בצרפת - נס כד הקמח וצפחת השמן - אליהו מצטווה ללכת לצרפת, אשר בצידון. זוהי מולדתו של הבעל, והמטרה היא להראות את אפסותו של הבעל, אפילו במולדתו שלו, מכיוון שגם כאן שוררת הבצורת. ה' אומר לאליהו "צוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך" בדיוק כמו שהוא אומר לו בסיפור הראשון: "ואת העורבים צוויתי לכלכלך שם" (פס' 4).


אליהו מעמיד את האישה האלמנה בשלושה מבחנים:

א - מבחן המים. זהו מבחן של אמונה. אליהו רוצה לראות אם האישה תפסיק ממלאכתה כדי להשקות אדם זר, וזאת בתקופה של בצורת.

ב - אליהו דורש מן האלמנה להאכיל אותו. חשוב לציין כי על פי מנהגי הכנסת האורחים במזרח הקדום, במקרה שזוהי פת לחמה האחרונה, אין האישה חייבת להאכיל את אליהו.

ג - אליהו דורש מהאישה להאכילו, לפני שהיא מאכילה את בנה. זאת בניגוד לכל אינסטינקט אימהי.


גם כאן יש מוטיב של נס (פס' 16). הביטוי "ימים" מסיים את הסיפור, כמו גם בסיפור הראשון (פס' 7).

פס' 17 - 24: החייאת בנה של האלמנה - בנה של האישה מת, והיא באה בטענות אל אליהו כי עצם בואו אליה עורר כנראה את האל להיזכר בחטאיה, והיא נענשת במות בנה. אליהו לוקח את הילד לחדרו, ומחייה אותו, לא לפני שהוא בא בטענה אל האל : "הגם על האלמנה....הריעות להמית את בנה" כלומר, לא רק שהענשת את העם בבצורת, אתה גם רוצה להרע לאלמנה זו, שגרמה לי רק טוב? אליהו מוסיף ומתפלל לה' שיחיה את הילד, וגם כאן מתחולל נס, והילד שב לחיים.


פס' 24: "עתה זה ידעתי כי איש אלוהים אתה, ודבר ה' בפיך אמת" - כבר בפס' 18 ידעה האלמנה כי אליהו הוא "איש אלוהים", אך אם קודם חשבה אולי שכוחו רק להרע, הרי עכשיו היא יודעת את כוחו האמיתי.

אמונתה של האישה הנכריה בדבר ה' היא שיא הישגיו של אליהו כנביא. עתה נותר לראות אם גם אחאב ועם ישראל יכירו בה', ובאליהו נביאו.



פרק י"ח

לאחר שהות ממושכת חוזר אליהו לישראל, כדי להחריף את המאבק נגד אחאב ואיזבל ופולחן הבעל. בפסוקים הראשונים הולכים אחאב ועובדיהו (זהו שם תיאופורי - שם הכולל בתוכו מרכיב של שם ה', כמו גם אליהו, שם המכיל שניים ממרכיבי שמו של האל: אל+יהו) לחפש מזון עבור הבקר והסוסים. (זוהי תמונה מעט נלעגת: המלך עצמו הולך לחפש אוכל לסוסים...). עובדיהו מתואר כ"ירא ה' מאד" והוא מחביא מפני חמתה של איזבל 100 נביאים, ודואג להם לאוכל ומים.


עובדיהו ואחאב פונים לכיוונים מנוגדים, וכך פוגש עובדיהו באליהו. הוא מתרגש ונסער הן מעצם הפגישה עם הנביא המפורסם, והן בגלל דרישתו של אליהו שילך ויקרא את אחאב לפגוש אותו. עובדיהו, המכיר את נטייתו של אליהו להיעלם, מפחד כי עד שיחזור, אליהו כבר לא יישאר במקום, ואחאב יהרגנו. אליהו מרגיע את עובדיהו, ונפגש עם אחאב. הוא דורש מאחאב להתמודד עם נביאי הבעל, כדי להוכיח את צדקת דרכו ואמונתו. אליהו זקוק להתמודדות הן כדי להראות את אפסותו של הבעל, והן כדי לפקוח את עיני העם, ולהשיבם לדרך הנכונה.

ההתמודדות בין אליהו ונביאי הבעל נערכת על הר הכרמל, מקום בו היה כבר בעבר מזבח לה' (פס' 30). כדי להוכיח את כוחו של ה' מעניק אליהו לנביאי הבעל את כל היתרונות האפשריים. הם רבים, והוא יחיד. הם יתחילו את ההתמודדות, כך שאם חפצם יעלה בידם, אליהו כבר לא יוכל להוכיח את עליונותו של ה'.


אליהו פונה אל העם בשאלה: "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? אליהו דורש מהעם להחליט אחת ולתמיד אם הם מאמינים בה', או בבעל, אך צירוף של אמונה בשני הכוחות אינו אפשרי.

נביאי הבעל פותחים בהתמודדות, אך הבעל כמובן אינו עונה למאמציהם. אליהו לועג להם ולבעל.

באירוניה הוא מציע להם לצעוק, כדי להעיר את הבעל שישן אולי את שנת הצהרים שלו...

לאחר כשלון נביאי הבעל, מנסה אליהו את כוחו. כדי להעצים את הנס, הוא שופך 4 דליי מים,ו 12 אבנים כמס' שבטי ישראל על העצים הקורבן והמזבח. הוא מתפלל לה', כדי שיוכיח לעם ישראל את כוחו, וה' נענה לו ואש אוחזת בפר, במזבח ואפילו במים. העם מתרשם מאד ומכריז בהכנעה "ה' הוא האלוהים".

אליהו, נלהב מניצחונו על נביאי הבעל, מוריד אותם אל נחל קישון, ושוחט אותם שם. אליהו חוזר להר הכרמל, ובעזרת טקס מאגי מחולל נס, והגשם מתקרב, ובכך בא סיפור הבצורת אל סופו, לא לפני שאליהו מבצע נס נוסף, ורץ לפני מרכבתו של אחאב.

פרק י"ט

מעשה אליהו בהר חורב הוא סיפור רב אירועים ומרשים ביותר. אווירת הסיפור היא אל-טבעית: מלאך ה' מאכיל ומשקה את הנביא, המבקש למות, ונותן בו כוח ללכת 40 יום ולילה להר חורב, שם מתלונן הנביא על בני עמו וזוכה להתגלות ה' ושליחות משולשת בצידה.


פס' 1 - 2: איזבל אינה מעיזה להרוג את אליהו, אך גורמת לו לברוח ממלכתה. איזבל משתמשת בלשון רבים: "כה יעשון אלוהים וכה יוסיפון..." כיאות למי שמאמינה באלים רבים.

פס' 3: אליהו הולך "אל נפשו" - הנביא רואה בנפשו את חזות הכל, ומנתק את עצמו משליחותו הנבואית.

  • אליהו ויונה הנביא - שניהם מעדיפים את כבודם העצמי ומבקשים מה' לממש את נבואותיהם לשם כך. לאחר שביקש למות (כמו יונה!) לא נותר לאליהו אלא לישון בצל הרותם, ממש כמו יונה, הנח בצל הקיקיון.

כשם שאיזבל שלחה אל אליהו מלאך להזהירו, כך שולח ה' מלאך אל אליהו, אבל כדי לעודדו.

  • אליהו ומשה - ההשוואה ממש מתבקשת. בשני הסיפורים מוטיבים משותפים: הר חורב, 40 יום ולילה, הרצון למות ועוד.

אליהו מגיע אל המערה, כלומר זוהי מערה מיודעת, וברור שהכוונה למערה בה שהה משה בנקרת הצור (שמות לג' 22). אבל יש כאן הבדל עקרוני: בעוד משה מבקש רחמים על עמו, למרות החטאים הכבדים, אליהו מבקש מה' להעניש את העם.

פס' 10: תלונתו של אליהו מורכבת מששה סעיפים, החל בקנאתו לנביאי ה', וכלה בקנאתו לעצמו. לאחר שבקש מה' לקחת את נפשו (פס' 4) הוא מבקש עתה נקמה בעם ישראל (ולא באיזבל!) על שרצו להרגו.

פס' 11 - 12: תיאור התגלות האל (תיאופניה) ערוך בדפוס של שלושה-ארבעה: שלושה כוחות הרסניים תחילה, וניגודם - הדממה הדקה בסיום - זהו השקט שאחרי הסערה, ואז גם מופיע האל.

בכל המקורות הספרותיים במזרח הקדום הופעת האל מתוארת באמצעות איתני הטבע: אש, רעש, רעידת אדמה, ברקים ורעמים, קולות שופר, גשמים עזים וכו'.


פס' 15 - 21: על אליהו מוטלות שלוש משימות:


א.ללכת למשוח את חזאל למלך על ארם. את השליחות הזו ביצע אלישע, תלמידו של אליהו. שליחות זו באה להראות את העובדה שה' הוא אל אוניברסלי, ותחום שלטונו אינו מוגבל לישראל בלבד.

ב.למשוח למלך על ישראל את יהוא בן נמשי. גם משימה זו בוצעה על ידי אלישע (למעשה - על ידי תלמידו)

ג. למנות את אלישע בן שפט לתלמידו, ובהמשך, לממשיכו כנביא על ישראל. את המשימה הזו מבצע אליהו באופן מיידי. אלישע נפרד ממשפחתו ומצטרף אל אליהו.

כלים אישיים