סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסיכולוגיה

הוסרו 9,899 בתים, 01:22, 18 באפריל 2008
מ
שוחזר לעריכה אחרונה שבוצעה על ידי Amihai
*[[בעיות יסוד בהתפתחות]]<br>
*[[תיאוריית פיאז'ה והגישה ההתפתחותית-קוגניטיבית]] עקרונות: <br>1. לילדים קטנים יש חשיבה, אך היא שונה מזו של המבוגרים. הם חושבים בצורה יותר פשוטה, רפלקסיבית וסכמתית (סכמה = מכלול גירויים ממוינים, יחידה בסיסית של ידע מסוגים שונים).<br>2. התפתחות החשיבה היא בשלבים. אי אפשר לדלג על שלבים, וכל הילדים עוברים את אותם השלבים. השוני הוא בקצב החשיבה.<br>3. בכל שלב מתפתחת מיומנות חשיבה שונה וכל הזמן משתכללות צורות החשיבה. החשיבה הראשונית היא מולדת, תלוית חושים ורפלקסים (מציצה, אחיזה, בכי) ומתפתחת בהמשך.<br>4. להתפתחות החשיבה יש מטרה סופית וברורה: להגיע לחשיבה של מבוגר, חשיבה לוגית ורציונלית.<br>5. החשיבה היא תוצר של האינטראקציה בין הילד לסביבה.<br> סכמות:<br>סכמת הרפלקס – ייצוג התנועות הבסיסיות: בליעה, אחיזה, יניקה, מצמוץ.<br>סכמה אקוסטית – שמיעתית. היכולת להבדיל בין צעדי האם לצעדי האב.<br>סכמה סמנטית – לפי משמעות הגירוי.<br>סכמה ויזואלית – היכולת לדמיין מראות. <br>שיווי משקל – הומאוסטזיס, איזון, התאמה בין המידע/הגירוי שנקלט בחושים ובין הסכמות הקיימות. כשמופר האיזון נוצר מתח, שמוביל להטמעה או התאמה.<br>סכמת ההטמעה – הסכמה הראשונה, בה הגירויים החדשים נבלעים בסכמות ישנות (בצל בסכמת "לא טעים" ושוקולד בסכמת "טעים"). בשלב הסנסורי-מוטורי כל הגירויים נבלעים בתוך הסכמה "אמא" ובפעולות הראשונות שהילד עושה.<br>סכמת ההתאמה – ייצור סכמות חדשות או הרחבת הישנות על מנת להתאים את עצמנו לגירויים חדשים. התאמה היא סכמה מפותחת יותר – החיים כבר אינם רק שחור ולבן, לא כל מי שמטפל בתינוק הוא אמו.<br><br>השלבים:<br>1. השלב הסנסורי-מוטורי (גיל 0-שנה וחצי)<br><br>* סנסורי = חושי, מוטוריקה = רפלקסים ותגובות של השרירים.<br>הילד לומד דרך החושים, ומגיב בעזרתם ובעזרת הרפלקסים – אחיזה, בכי ומציצה.<br>הילד נולד עם סכמות, שהן מעין משקפיים דרכן רואים את העולם. בעזרת הסכמה אנו מקטלגים, ממיינים גירויים ונותנים להם משמעות. הסכמות הראשונות הן הרפלקסים והן משתכללות עם הזמן.<br><br>מאפיינים:<br>א. אינטליגנציה התנהגותית שמתבטאת בתחושות ובתנועות. עוד אין ייצוג פנימי (היכולת לזכור את החפץ או האדם גם בהעדרו או אם אינו בטווח החושים).<br>ב. מעבר מתגובות פסיביות (רפלקסיביות ואוטומטיות) לתגובות יזומות. למשל, הילד שולח את ידו לעבר החפץ.<br>ג. תיאום בין הסכמות (איך אחזיק את החפץ, איך אקרב אותו לפה  התפתחות קשר עין-יד).<br>ד. יש שימוש בסכמה אחת כדי להגיע לסכמה אחרת: הזזת הכרית (סכמת האחיזה) כדי למצוא את המוצץ (תגובות יזומות).<br>ה. לקראת סוף שלב זה מתפתחים הייצוגים הפנימיים:<br>• קביעות העצם או האובייקט: הידיעה שהחפץ קיים גם אם נעלם או אינו נראה לעין. מרגע שמתפתח הייצוג הפנימי ניתן לסובב את החפץ ולראות אותו מכל מיני זוויות והיבטים.<br>• חיקוי הדרגתי: תחילה מישהו מדגים ואז הילד מבצע יחד איתו. לאחר מכן הוא מחקה רק לפי בקשה ואז גם בלי שמבקשים ממנו או מדגימים לו.<br>• תפקוד סמלי: היכולת לייצג את האובייקטים בייצוגים פנימיים. התפקוד הסמלי הינו תנאי לחיקוי, כיוון שבלעדיו לא ניתן לפרק את הפעולות המרכיבות את המשימה ולכן לא ניתן לבצע אותה.<br><br> 2. השלב הקדם-פרופורציונאלי (גיל שנה וחצי-שבע)<br>בשלב זה הילד לומד לדבר. הוא מתחלק לשני חלקים:<br><br>1. הקדם-מושגי (גיל שנה וחצי-ארבע)<br>הילד כבר מבטא חפצים אך לא מושגים ורעיונות. יש לו ייצוגים פנימיים וחשיבה מורכבת, אך בשלב זה עוד אין לו את היכולת למיין חפצים לקבוצות אלא רק למימדים (צבע וכד'). <br>שלב זה מתאפיין גם בחשיבה אגוצנטרית (ההתייחסות לעולם מנקודת מבט אישית. לדוגמה: השמש שוקעת כי אני צריך לישון) ובחשיבה טרנסדיקטיבית (התפיסה של שני אירועים סמוכים בזמני התרחשותם כסיבה ותוצאה (יש חושך כדי שאירדם).<br>אנימיזם = הנפשה. מתן רוח חיים לאובייקטים (הדובי כועס עלי).<br><br>תנאים להתפתחות השלב הקדם מושגי:<br>א. ייצוגים פנימיים – זכירת האובייקט שאינו נראה לעין מאפשרת חשיבה מורכבת.<br>ב. חיקוי – חיקוי המודלים מלמד תפקידים חברתיים.<br>ג. משחק סמלי – הילד משתמש בחפץ כדי לייצג אובייקט (השלכה). מאפשר הטמעת הגירויים (למשל: ההבנה שעל מטאטא אפשר גם לרכב ולא רק לנקות איתו).<br>ד. [[התפתחות השפה – מאפשרת תקשורת וביטוי עצמי לילד.<br><br>2. הקדם-אינטואיטיבי (גיל 4-7)<br> מאפיינים:<br>א. חשיבה אינטואיטיבית (אינטואיציה= תחושה פנימית שאינה לוגית. פיאז'ה מגדיר אותה כמוטעית כי אינה מבוססת האישיות על עובדות).<br>ב. חשיבה ריכוזית – חוסר היכולת להבין היבטים שונים של אותו האובייקט והעדר יכולת שימור (תפיסת מאפיין החפץ כקבוע למרות השינוי בצורתו).<br>לדוגמה: אם שמים בכוס נמוכה ובכוס גבוהה את אותה כמות המים, הילד יטעה לחשוב שבגבוהה יש יותר – אין שימור של מאפיין הכמות של המים.<br>ג. חוסר יכולת להיפוך חשיבה (אם שפכנו מים לכוס הוא לא יכול לראות את האפשרות שנשפוך אותם חזרה לקנקן).<br>ד. קיבעון תפקודי – הקושי להתייחס אל האובייקט כאל חפץ שניתן להשתמש בו באופן נוסף.פי אריקסון]]<br> <br>3. שלב האופרנציות (גיל 7-11)<br><br>אופרנציה = פעולה שכלית לוגית.<br>בשלב זה החשיבה היא הגיונית. הילד מפתח כישורים חברתיים, זונח את האגוצנטריות ורוכש את היכולות להיפוך חשיבה, קישור בין אירועים, חשיבה מופשטת וחשיבה לוגית מורכבת. הילד יכול בשלב זה להבין את המצוי (ההווה) אך לא את האפשרי (העתיד).<br>שלב זה חשוב ביותר כי הוא מהווה נקודת מפנה בחשיבה האינטלקטואלית.<br><br>מאפיינים:<br>א. התפזרות – הילד מצליח להתמקד בו זמנית בכמה היבטים של אותה סיטואציה.<br>ב. יכולת סיווג וקטלוג לקבוצות גם פריטים שיש להם יותר מתכונה אחת משותפת (חלוקה לצורה, צבע ומרקם).<br>ג. היפוך מחשבתי – היכולת לדמיין את הפעולה ההפוכה לזו שבוצעה גם מבלי לראותה.<br>ד. פיצוי – היכולת להבין שמימד אחד יכול לפצות על מימד אחר (גובה הכוס מפצה על צרותה וכך היא מכילה אותה כמות מים).<br>ה. ייצור סדרות – לפי סולם עולה או יורד. <br>ו. יכולת השימור – תפיסה של שתי מידות (אורך, נפח, משקל, כמות וכו') כשוות למרות הבדלים בצורתן.<br>ז. ביזוריות מחשבתית – היכולת לקלוט שני מימדים או יותר בעת ובעונה אחת.<br><br>4. שלב האופרציות הפורמאליות (גיל 12-15)<br><br>בשלב זה נוצרת חשיבה מופשטת, גמישה יותר, כמו חשיבה מדעית. הילד יכול לחשוב לא רק על המצוי אלא גם על האפשרי, ולבדוק הצהרות ודעות בהגיון. הוא מפתח חשיבה רפלקסיבית (היכולת לחשוב על מה שאתה חושב). הוא משער השערות כלליות על מה הגורמים לבעיה ואיך יפתור אותה, ומציע מספר דרכי פתרון אפשריים תוך בחינת הקשר בין דרכים בתוך הבעיה. בנוסף הוא מסוגל לחשיבה היפותטית. <br>  
*[[התפתחות האישיות על פי אריקסון]]<br>
== פסיכולוגיה חברתית: ==

תפריט ניווט