סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאבק השחורים למען שוויון זכויות במאה ה- 20

נוספו 5,862 בתים, 08:22, 16 ביוני 2007
אין תקציר עריכה
==מאבק השחורים לשוויון זכויות==
לאחר שחרור האפרו-אמריקאים החלו את חייהם בצפון אמריקה כעבדים שהובאו החל משנת 1610 למושבות שמאוחר יותר הפכו לארצות הברית. בחוקת ארצות הברית עצמה ישנה התייחסות לעבדות, אם כי הניסוחים הם זהירים ולא מפורשים.כל עוד מדובר בעבדים, קשה מאוד לדבר על מאבק לשוויון זכויות - במצב זה יש להתייחס קודם כל למתן זכויות בסיסיות כלשהן, וראשונה להן הזכות לחירות. היו שחורים שזכו בחירות משום שאדוניהם החליטו לשחררם, אך עיקר המאבק לביטול העבדות התבטא במאבק בין מדינות הצפון, שהתנגדו לעבדות, ובין מדינות הדרום, שהסתמכו על עבודת עבדים. מאבק זה הגיע לשיאו במלחמת האזרחים האמריקנית.שחרורם הסופי של העבדים בעקבות מלחמת האזרחים אושר בדצמבר 1865 בתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית.למרות החוקה האמריקאית היתה תקופה שבה נראה שיגיע שוויון הקוראת להעניק זכויות שוות לכל אזרחי ארהארצות הברית ללא קשר לדת, גזע ומין עדיין היו נהוגים בארצות הברית חוקים אשר קיפחו את זכויותיהם של השחורים. מדיניות זו נקראה מדיניות ההפרדה שבה מתקנים ציבוריים כמו ברזי מים, ספסלים ציבוריים ועוד היו שמורים ל"לבנים"בבלבד. בנוסף נותני שירות פרטיים כמו מסעדות, אמצעי תחבורה, מלונות, אוניברסיטאות ובתי חולים לא היו חייבים לשרת "שחורים", אך האפליה הבוטה ביותר הייתה במדיניות ההפרדה בבתי הספר הציבוריים.אך כעבור כ20 שנה התחילו לצוץ אפליות נגד השחוריםבנוסף להפליה זו, הייתה הפליה כנגד שחורים גם במקומות העבודה, בכל הקשור לקבלה לעבודה, שכר, או קידום מקצועי. צבע עורו של אדם היו עילה למניעת כניסתו לאוניברסיטאות או למשרות ציבוריות. הפליה זו נוצרה הן בגלל תנאים חברתיים-כלכליים (כמו השכלה ירודה יותר, ועוני גדול יותר בקרב מיעוטים). הפליה זו הייתה לעתים רשמית (כמו אוניברסטאות ללבנים פרוטסטנטים בלבד), או בלתי רשמית (מוסכמה לפיה מי שמועסק בדרגי הניהול הוא פרוטסטנטי ולבן. התחילו לראות הפרדה בין לבנים ושחורים בנוסף, הייתה הפליה במקומות ציבוריים המגורים - שכונות מגורים רבות היו שכונות ללבנים בלבד, כאשר אם שחורים היו עוברים לגור בשכונה זו, הם היו עלולים להיתקל בגילויי אלימות, שריפת הבית או רצח.)במדינות הדרום, שחורים שסירבו לקבל רמזים דקים, נתלו או נשרפו על ידי הקו קלוקס קלאן. במקרים רבים כגון: אמצעי תחבורהאלימות כנגד שחורים קיבלה עידוד או התעלמות מצד שופטים, מחוקקים ובעיקר המשטרה המקומית. ואילו במקרים אחרים, היו משפטים מוטים כנגד שחורים שהואשמו בעברות כמו אונס או רצח על סמך ראיות מפוברקות, כאשר ההרשעות ניתנות על ידי חבר מושבעים לבן. משפט סקוטסבורו התרחש בשנות ה-30 בעיירה סקוטסבורו שבמדינת אלבמה, כאשר תשעה נערים שחורים הואשמו באונס של שתי נשים לבנות ברכבת. לאחר משפט הורשעו כל הנאשמים ושמונה מהם נדונו למוות. ההרשעה נעשתה למרות בעיית ראיות קשה, מסעדותביניהן העובדה שאחת הנשים הכחישה לאחר מכן את קיומו של האונס. לאחר הליך משפטי ארוך ומספר ערעורים,מלונותזוכו רוב הנאשמים או זכו לחנינה,אוניברסיטאותאחדים לאחר שנים רבות בכלא. משפט סקוטסבורו הביא לקדמת הבמה התקשורתית את המתח בין הליברלים תומכי זכויות האדם שבסיסם היה במדינות הצפון,בתי חולים וכו'לבין הלך הרוח השמרני-גזעני בקרב התושבים הלבנים של מדינות הדרום. בתחילת המאה ה-20 לא טרח בית המשפט העליון למנוע ממדינות ארצות הברית להגביל את זכויות האזרח. בשנת ב-1896 נתן אף אישר בית הדם המשפט את זכות המדינות להפריד בין גזעים.ב-1954 התאחדו חברי בית המשפט העליון הפדרלי לגיטמציה להפרדה , בראשם הנשיא ארל וורן, בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך, שבה נקבע לראשונה כי הפרדה גזעית אינה חוקתית. ניסיון לממש החלטה זו בכך שקבע שמתן שירות נפרד אך שווה לשחורים אינו סותר בשנת 1957 במדינת ארקנסו נתקל בהתנגדות עזה של מושל המדינה, התנגדות שגרמה להתערבות של כוח צבאי פדרלי כדי לאכוף את התיקון ה14 לחוקהמימוש ההחלטה (אירוע הידוע כמשבר ליטל רוק).במשך 2 דורות היתה הפרדה גזעית בין שחורים ללבניםבשנות השישים נקבע העיקרון כי לכל אדם מגיע קול שווה, כלומר המחוזות בבחירות לבית הנבחרים חייבים להיות שווים באוכלוסייתם.בתוך קהילות השחורים לא קמה התנגדות מהפכנית מאורגנת בעיקר בגלל שמנהיגיהם השחורים חשבו שצריך קודם להעלות את רמת המחייה והמצב הסוציואקונומי הסוציו-אקונומי של השחורים.בעקבות שתי מלחמות העולם התחילה נהירה של שחורים מהרום מהדרום אל המרכזים העירוניים בצפון. בערים הגדולות בצפון נוצרו גטאות של כושים שחורים שהפכו למרכזים תוססים של תנועת המרי הכושיתהשחורה.כמו כן במלחמות העולם שירתו חיילים שחורים רבים שראו את עצמם כאמריקאים לכל דבר ולא הסכימו לחזור לתנאי האפליה שלהם לפני המלחמה.לקראת שנות ה50 וה60, מונהגים ע"י אינדוידואלים חזקים התמרדו השחורים בהפליה הגזענית בצורה אלימה ולא אלימה כאחד ולבסוף השיגו את רצונם לשוויון זכויות מלא.את מאבק השחורים הנהיג הכומר מרטין לותר קינג, שקרא לאנשיו להיאבק למען זכויותיהם תוך התנגדות בלתי אלימה. בשנות השישים נערכו צעדות והפגנות המוניות שקראו לשוויון מלא לשחורים. המצעד הגדול ביותר היה "המצעד על וושינגטון" ובו צעדו יחד כרבע מליון שחורים ולבנים (אוגוסט 1963). בהדרגה השיגו השחורים שוויון.הישגים: 1. זכויות הצבעה- הובטח לשחורים אכיפה יעילה יותר של זכות ההצבעה בבחירות למוסדות הפדרליים ללא הבדל גזע וצבע עור. החוק קבע שכל מי שגמר 6 כיתות יחשב כיודע קריא וכתיב.2. נאסרה אפליה בשירותים בציבור3. הזדמנות שווה בתעסוקה: מעסיקים, איגודים מקצועיים וסוכנות תעסוקה נדרשים להתייחס לכל בני האדם ללא הבדל גזע דת, צבע מין או מוצא לאומי
25
עריכות

תפריט ניווט