על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי, ועידת אוויאן: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כל מה שמחקתי היה לא קשור לנושא, יש לפתוח בשבילו דף אחר
אין תקציר עריכה
(כל מה שמחקתי היה לא קשור לנושא, יש לפתוח בשבילו דף אחר)
שורה 1: שורה 1:
בשנת 1933 היגרו 37 אלף יהודים מגרמניה ואולם מאז ליל הבדולח, הממוצע השנתי נע בין 21 ל-25 אלף מהגרים בלבד.
===הסיבות לירידה במספר המהגרים מגרמניה הנאצית לאחר ליל הבדולח===
1'''.גורם רגשי:''' היה ליהודי גרמניה קשר רגשי חזק מאוד למדינה ולתרבות הגרמנית.
2.'''גורם כלכלי:''' היה קשה למהגרים יהודים מגרמניה להתקבל בארצות אחרות. על רקע המשבר הכלכלי העולמי, מהגרים לא היו רצויים והיה קשה מאוד למהגרים למצוא מקומות עבודה, בייחוד אלו שהשתייכו למעמד הבינוני. עובדה זו מסבירה מדוע יהודי גרמניה חששו עד כדי כך להיפרד מרכושם וגם את העובדה שהיו כאלה שחזרו לגרמניה.
3.'''האנטישמיות היורדת:''' הייתה תחושה שמדובר בתופעה חולפת, תחושה שהתחזקה על רקע ההקלה במדיניות האנטישמית במחצית השנייה של 1933 ושוב בתחילת 1936.
4.'''המנהיגות היהודית:''' המנהיגות היהודית בגרמניה ומחוצה לה התנגדה בדר"כ להגירה יהודית המונית. המנהיגות היהודית בגרמניה עודדה רק הגירה סלקטיבית (בני נוער, מובטלים וכו'). ארגונים יהודיים רבים בחו"ל התנגדו להגירה המונית מתוך החשש ששליטים אנטישמיים במדינות אחרות ינסו להיפטר מהאוכלוסיות היהודיות שלהן בדרכים דומות.
===תנודות במספר היהודים בגרמניה הנאצית===
*בשנת 1933 היו כ-580 אלף יהודים בגרמניה. במשך השנים הגדיר השלטון הנאצי 44 אלף נוצרים כיהודים עפ"י חוקי נירנברג.
*באוסטריה היו 185 אלף יהודים וב-1938, לאחר סיפוחה לגרמניה (האנשלוס), הפכו כולם לחלק מגרמניה.
*לאחר סיפוח חבל הסודטים בסוף 1938 (עפ"י הסכם מינכן – היטלר מאיים לתקוף את צ'כיה. ראשי המעצמות מתכנסים במינכן ולוחצים על צ'כיה לתת לגרמנים את חבל הסודטים), נוספו לגרמניה עוד 90 אלף יהודים.
*לאחר סיפוח העיר דנציג (פולין), נוספו לגרמניה עוד 1500 יהודים.
*ארבעת יעדי ההגירה העיקריים של יהודי גרמניה בשנים 1933-1939 היו: ארה"ב, ארץ ישראל, בריטניה, שאר מדינות אירופה ואמריקה הדרומית. ההגירה הפכה להמונית בשנת 1938, שבה התרחש פוגרום "ליל הבדולח", ו-30 אלף יהודים נאסרו במחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים. במהלך השנה שלאחר הפוגרום ברחו מגרמניה כ-80 אלף יהודים ובסה"כ בשנים 33-39 עזבו את גרמניה כ-235 אלף יהודים, שהם כמחצית ממספר היהודים בגרמניה ערב עליית היטלר לשלטון.
סה"כ היו בגרמנית כ-900 אלף יהודים. רק פחות ממחציתם הצליחו לצאת מגרמניה. לא הייתה עלייה חופשית לא"י, כיוון שעפ"י הספר הלבן של צ'רצ'יל נקבע כל שנה מכסת קליטה של יהודים לפי "יכולת הקליטה הכלכלית" של הארץ.
===הסכם ה"העברה"===
חיים ארלוזרוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הגה תוכנית שעל-פיה הסוכנות תרכוש סחורות גרמניות ובתמורה יינתן ליהודים לעזוב את גרמניה עם רכושם. לפי תקנות ההגירה הבריטיות, יהודי שהיו לו לפחות 1000 ליש"ט, הוגדר כ"קפיטליסט" והרשו לו ולבני משפחתו לעלות ארצה מחוץ למכסה השנתית לעולים. כך, אם היהודים היו מורשים לעלות עם רכושם, כולם היו יכולים להיכנס לא"י. לכולם היה אינטרס בהסכם – לגרמניה (יכולה למכור מוצרים תעשייתיים), לתנועה הציונית (היהודים עוזבים את גרמניה למקום בטוח יותר), לשלטונות המנדט וליישוב היהודי (יהודים באים עם כסף רב לארץ ומשקיעים בה).
====פרטי התוכנית:====
====פרטי התוכנית:====


תפריט ניווט