סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הרצל

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התנועה הציונית בימי הרצל

תאודור בנימין-זאב הרצל נולד ב1860 בבודפשט, הונגריה, למשפחה יהודית מתבוללת מהמעמד הבינוני.
Herzl.jpg

בגיל 18 עבר עם משפחתו לוינה, אוסטריה, שם למד משפטים. למרות תוארו האקדמי המשפטי, עסק בכתיבת מחזות. הוא לא זכה להצלחה גדולה כמחזאי אולם זכה לקבל תפקיד של כתב בעיתון 'פריה נויה פרסה', במסגרתו נשלח כנציג העיתון לפריז. בצרפת שהה מספר שנים והבחין בגילויי האנטישמיות. הרצל הבין שהאנטישמיות אינה בעיה מקומית בלבד. כפתרון לבעיית האנטישמיות- חשב שהתבוללות תפתור את בעיית היהודים. נקודת מפנה בחיי הרצל הייתה משפטו של הקצין היהודי אלפרד דריפוס. ביצוע גזר הדין בטקס פומבי בפריז זעזע את הרצל והובילו לשינוי עמדותיו. הוא האמין בחפותו של דריפוס וטען ש"יהודי שסלל לעצמו, דרך של קצין צרפתי במטה הכללי הראשי אינו עשוי להגיע לידי פשע כזה". הרצל נדהם מגילויי האנטישמיות בעת הטקס המשפיל של קריעת דרגותיו ושבירת חרבו של דריפוס. משפט דריפוס סימל עבורו את חוסר התקווה שבאמנציפציה. הוא הבין שלא תהיה ליהודים תקווה באמנציפציה, התבוללות והגירה.


1.מהי הבעיה של העם היהודי בגולה ומהו פתרונה לפי הרצל?

הספר "מדינת היהודים", 1896:

זוהי חוברת קטנה כתובה בשפה הגרמנית ומיועדת ליהודי מערב אירופה בעיקר. בספר מסביר הרצל את הבעיה של העם היהודי בגולה ופתרונה. תוכנו של הספר: החלק הראשון דן בבעיית היהודים והאנטישמיות. החלק השני דן בתכנית חדשה המוצעת ע"י הרצל בכדי לפתור את בעיית היהודים.

בעיית העם היהודי בגולה:

1.האנטישמיות- הרצל רואה באנטישמיות את מקור הבעיות של היהודים בגולה: היהודים מעוררים שנאה בכל מקום בו הם נמצאים בשל היותם "נטע זר". לאן שילכו תלך אחריהם האנטישמיות. נדרש פתרון שיהא מוסכם על העולם.

2.כשלון האמנציפציה- בעייתם של היהודים מתרחבת עם קבלת האמנציפציה: היהודים החלו לעסוק במקצועות חופשיים, תוך התרכזות במקצועות שנחשבו לבלתי יצרניים וכן מואשמים בתפיסת משרות כלכליות של האוכלוסיה הסובבת. זה מעורר את קנאת האוכלוסייה. 3.אין פתרון לאנטישמיות. לא ע"י הגירה, לא ע"י התבוללות, לא ע"י משטר סובלני ולא התנצרות. האנטישמיות בגולה תחדל מלהתקיים כאשר היהודים לא יהיו קיימים בגולה.

פתרון בעיית העם היהודי בגולה :

השגת טריטוריה בהסכמת המעצמות- כשלון האמנציפציה, הרדיפות והאפליה דחפו חלק מהיהודים לעסוק בתנועות מהפכניות סוציאליסטיות, דבר שהגביר את האנטישמיות מצד המתנגדים לשיטה זו. הרצל מציע ליהודים ולעמי העולם לאפשר ליהודים לעבור ולחיות בטריטוריה משלהם (מתייחס בעיקר לתורכיה, גרמניה, ובריטניה). הוא מציע את א"י המולדת ההיסטורית תוך הסכמת הסולטן התורכי (מציע כחלופה אפשרית את ארגנטינה, ארץ עשירה ורחבת ידיים).

הגדרה: צ'רטר= אישור שמעניקה מדינה לחברה כלכלית/ מדינית לנהל עבורה שטח המצוי בשליטתה. המדינה המעניקה נשארת בעלת השטח ואילו החברה שמקבלת את הנכס כפופה לה וחייבת לדווח לה באופן שוטף בנוגע לשטח. לשם השגת הצ'רטר על ארץ ישראל (זיכיון להתיישבות יהודים בארץ ישראל) יש להקים שני ארגונים: "אגודת היהודים" ו"חברת היהודים":

1."אגודת היהודים": מעין ממשלה זמנית שתורכב מנציגי היהודים. גוף מדיני שינהל את המגעים הדיפלומטיים עם מדינות העולם לשם השגת צ'רטר. גוף שיעסוק בפוליטיקה, בניהול מו"מ. יתכנן את הקמת המדינה, יכתוב את חוקתה ויקבע את אופיה.

2."החברה היהודית": מוסד ביצועי – כלכלי, בנק יהודי מסחרי ציוני. גוף שיהא אחראי לכל הפעולות המעשיות והכלכליות של הקמת המדינה: רכישת קרקעות ופיתוחן, אירגון הגירת היהודים, בניית ישובים חדשים. מוציא לפועל את תכניות "אגודת היהודים". "מדינת מופת"- המדינה תהיה בעלת אופי אירופאי דמוקרטי: כל אזרחיה ייהנו משוויון אזרחי מלא. ערכים סוציאליים. פועלים יעבדו בתנאים משופרים. מדינה שוחרת שלום- צבא להגנה בלבד. הפרדה בין דת למדינה, חופש אמונה, אולם לרבנים יינתן מעמד מיוחד. דגל המדינה- לבן עם שבעה כוכבי זהב המסמלים את שבע שעות העבודה ביום. הספר עורר עניין רב ותורגם לשפות רבות. יהודי מזרח אירופה התלהבו מרעיונות הספר, יש שראו את הרצל כ"מלך היהודים החדש". היו גם שהתנגדו לרעיונות שהועלו בספר- בעיקר החרדים. יהודי מערב אירופה ראו בו סכנה להמשך השתלבותם בחברה האירופית.

  • מה היו פעולותיו של הרצל לקידום ומימוש תורתו?

א. כתבים:

א.1) "מדינת היהודים" 1896, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים. פורש את הבעיה היהודית ומציע דרכי פתרון להתמודד עמה (ראה פרוט למעלה).

א.2) "העולם" 1897, מוציא לאור עיתון בשם "העולם". העיתון מוצא על חשבונו, בשפה הגרמנית. מטרתו שהעיתון יהווה כלי ביטוי ליהודים, להדוף את האנטישמיות ולהגן על כבודה של היהדות. א.3) "אלטנוילנד" 1902, = ארץ חדשה ישנה. רומאן אוטופי.

בראש הספר מופיע המשפט "אם תרצו אין זו אגדה, אם לא תרצו, הרי מה שסיפרתי לכם בזה אגדה היא ותישאר אגדה". הספר מתאר חוויות מסע של שני ידידים, עו"ד משכיל יהודי מתבולל וידידו- נוצרי גרמני עשיר. שניהם מאוכזבים מן העולם, מחליטים לחיות באי בודד באוקיינוס השקט. בדרכם לאי מבקרים בא"י השוממה והלא מפותחת. משם מפליגים לאי, חיים בו 20 שנה בבדידות. בטרם ישובו למולדתם הם עוברים שוב דרך א"י. הפעם הם מוצאים ארץ חדשה, מודרנית ומשגשגת: חברה מודרנית, מתועשת, אוצרות הטבע שלה מנוצלים, "תעלת ימים" מחברת בין הים התיכון לים המלח, משתמשים במפל שנוצר ליצירת חשמל, קווי רכבת חוצים את הארץ, רשת כבישים מתקדמת. הערים בנויות בסגנון אירופאי. חיפה בעלת הנמל הגדול במזה"ת, טבריה משמשת כעיר מרפא, סביב ירושלים פרברים מודרניים ומתכנסים בה קונגרסים בינלאומיים. החברה, חברת מופת מוסרית, מושתתת על עקרונות של צדק סוציאלי והפרדת דת ממדינה: ביטוח בריאות, פנסיה, דמי אבטלה, שוויון זכויות לאישה. חינוך חינם מהגן עד לאוניברסיטה. במדינה שבע שעות עבודה ונשמר בה חופש הפרט וסובלנות כלפי העמים. חיים בשיתופיות תוך אפשרות לפיתוח היוזמה הפרטית. הממשלה שולטת באמצעי הייצור, הקרקע לאומית והחקלאות מפותחת. בספר חסר המאפיין הרוחני יהודי (תיאור הדברים בספר מקומם את "אחד העם" ששאף להקים בא"י מרכז רוחני לכל היהודים. ראה פירוט בהמשך).

ב. ניסיונות שכנוע וגיוס תומכים:

הרצל פנה אל עשירי היהודים כדי לממן את רכישת האדמות וההגירה של היהודים לא"י, ע"י מתן הכספים לאימפריה העות'מנית, בתמורה להסכמתה ליישוב היהודים בא"י. הוא פנה אל הנדבן היהודי הברון מוריס הירש, אולם פגישתו עמו העלתה חרס. החליט לפנות אל הברון אדמונד דה-רוטשילד ("הנאום אל הרוטשילדים"), אולם גם זה דחה את הרצל ולא היה מוכן להיעתר לבקשתו. לאור אכזבותיו מעשירי היהודים, פנה להמוני היהודים בספרו : "מדינת היהודים", 1896.

ג. הקונגרס הציוני הראשון, באזל, 1897:

הרצל פעל לקיום מפגשים דיפלומטיים עוד לפני כינוס הקונגרס. נסע לקושטא, בירת האימפריה העות'מנית, לא הצליח להתקבל לשיחה עם הסולטן ולכן קיים שיחות עם שריו, שיחות שלא הובילו לתוצאות ממשיות. בניסיון לשכנע את התורכים, החליט לפנות לגרמניה, לה השפעה על האימפריה העות'מנית. הרצל נפגש עם הארכידוכס מבאדן, דודו של הקייזר הגרמני וילהלם השני. הרצל הציג בפניו את רעיונותיו כפי שמופיעים בספרו "מדינת היהודים". הדוכס גילה עניין והבטיח לסייע לו להתקבל לשיחה עם הקייזר. מה שהתרחש רק כעבור שנה וחצי. אי היענותם של הסולטן והקייזר וכישלונו לגייס את עשירי היהודים, הוביל את הרצל לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.

מטרות כינוס הקונגרס:

1.הגברת המודעות בעולם לבעיית היהודים תוך הדגשה של הציונות ומטרותיה. 2.יצירת תשתית ארגונית לתנועה הציונית. הקמת מוסדות לקידום הרעיון הציוני ובחירת הנהגה מרכזית שתוביל את העם היהודי להגשמת שאיפותיו הלאומיות. 3.יצירת אחדות ושיתוף נציגים ציוניים מכל העולם, תוך הצגת מצע משותף לכל הזרמים בציונות. 4.השגת מימון לפעילות הציונית והמשך ניסיונות דיפלומטיים להשגת הצ'רטר.

"תכנית באזל":

29 באוגוסט 1897, התכנסו 197 נציגים ציוניים מכל רחבי העולם. בנאום הפתיחה הרצל הדגיש כי הציונות היא שיבה אל היהדות לפני השיבה לא"י. שיבח את עבודת האדמה בא"י והדגיש את נחיצות הפעילות הדיפלומטית. על היהודים לשאוף תחילה להשיג צ'רטר מן השלטונות התורכיים, למען עלייתם והתיישבותם בא"י, דבר זה יביא ברכה לא"י השוממה. לאחר נאומי הפתיחה הצירים התחלקו לועדות עבודה, ההחלטות העקרוניות עיצבו את "תכנית באזל". 1."הציונות שואפת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל מובטח על פי משפט הכלל". 2.יישובה של א"י על ידי עובדי אדמה, בעלי מלאכה ותעשייה. 3.ארגונה של היהדות כולה וליכודה ע"י מפעלים יעילים, מקומיים וכלליים, מתאימים לפי חוקי כל ארץ וארץ. ("הציונות הטריטוריאליסטית"). 4.העמקת הרגש הלאומי יהודי וההכרה הלאומית היהודית. ("הציונות הרוחנית"). 5.פעולות הכנה הנחוצות לשם השגת הסכמת הממשלות הנחוצה כדי להגיע אל המטרות של הציונות. ("הציונות המדינית"). 6.ההסתדרות הציונית העולמית ומוסדותיה: המוסד העליון הוא הקונגרס העולמי כמייצג את נבחרי האומה. הוא יתכנס לעיתים קרובות, בדרך כלל אחת לשנה, שמש כבית המחוקקים של העם היהודי. הגוף השני הוא "הועד הפועל הציוני" – אשר נבחר מתוך כלל הקונגרס, הוא מתכנס כאשר לא מתקיים קונגרס. מתוך "הועד הפועל הציוני" ייצא "הועד הפועל המצומצם", (ההנהלה) אשר מבצע את החלטות הקונגרס והחלטות "הועד הפועל הציוני". גופים אלה משקפים את אופייה הדמוקרטי של התנועה הציונית. 7.כל יהודי בן 18 ומעלה המשלם את "השקל" – כדמי חבר להסתדרות הציונית – זכאי להיחשב כחבר ההסתדרות הציונית ורשאי לבחור את נציגי התנועה הציונית. 8.התקבלה עמדתו של הרצל באשר ליחסים בין התנועה הציונית והדת היהודית: לא תתקבל כל פעילות שיש בה כדי לפגוע באמונה דתית כלשהי לרבות היהדות. 9.בקונגרס הוחלט להקים מוסדות כלכליים-חברתיים ובהם: oהקמת בנק לאומי (בנק אנגלו-פלשתינא, אפ"ק) וקרן לאומית למימון פעולות oהתנועה הציונית. oהקמת הקרן הקיימת לישראל – קק"ל – למען רכישת אדמות בא"י oייסוד אוניברסיטה עברית.

במה חשיבותו של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל?

1.הקונגרס הפך את התנועה הציונית לתנועה לאומית – יהודית גדולה, גאה ומפורסמת בעיתוני העולם, אשר העלתה את הבעיה היהודית לתודעה העולמית ודרשה פתרונות. (פינסקר וועידת קטוביץ' לא עשו זאת).

2.הקונגרס הפך לפרלמנט של העם היהודי ויצר הנהגה מדינית לתנועה הציונית – כשעל כולם התקבלה מנהיגותו של הרצל. הקונגרס ליכד את התנועה הציונית, באמצעותו נוצרה פשרה בין הזרם של "הציונות המעשית" לבין הזרם של "הציונות המדינית", כשהזרם המוביל הוא "הזרם המדיני".

3.מוסדות התנועה היו מסגרת שביטאה את רצון של העם ושאיפתו להגדרה עצמית, בדרך לריבונות והקמת בית לאומי. 4.הקונגרס תרם לחיזוק התהליך המדיני והדמוקרטי בתנועה הציונית, באמצעותו נערכו דיונים, בחירות חופשיות ונוסדו גופים למימון המפעל הציוני כגון: "קרן היסוד", "אוצר ההתיישבות היהודית" – בנק אפ"ק, "הקרן הקיימת לישראל" (שתפקידה לרכוש אדמות) והמשרד הארצישראלי" ביפו, אשר סייע לעולים בארץ.

5.בבאזל הונח המסד למדינת ישראל. הרצל סיכם ביומנו: "אילו באתי לסכם את קונגרס באזל באמרה אחת, שעלי להישמר לא לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים, אילו אמרתי זאת הים בקול, היו צוחקים לי, אולי בעוד חמש שנים, וודאי בעוד חמישים שנה יסכימו הכל. המדינה כבר נוסדה בתמצית מהותה, ברצון העם להיות מדינה...".

ד. הפעילות הדיפלומטית של הרצל להשגת הצ'רטר:

הרצל כיוון את מרבית מאמציו בפעילות דיפלומטית, שתכליתה השגת צ'רטר. ראה בכך "ציונות גלויה" בעלת יתרונות מספר: •איחוד הכוחות היהודיים למשימה משותפת, לשכנוע המעצמות להסכים למכור ליהודים אדמות, אשר עליהן יקומו ישובים יהודיים חדשים. •התנגד לרעיון יישוב א"י ע"י הסתננות, ללא תוקף בינ"ל. שאף קודם כל להשיג צ'רטר ליהודים בא"י. מתן זיכיון שיכיל את הערובות הפומביות והמשפטיות הדרושות להתיישבות בא"י. את הצ'רטר הרצל ראה כפתרון ביניים בדרך ליעד הסופי. ע"י כך תתאפשר עלייה לא"י, התיישבות ובהמשך הכרה בזכות היהודים למדינה משלהם.

ד.1) גרמניה:

בניסיון לשכנע את התורכים, החליט לפנות לגרמניה. ראה בגרמניה מעצמה אירופית חשובה, לה יחסים מדיניים וכלכליים עם תורכיה. באמצעות הגרמנים קיווה לשכנע את התורכים לתת צ'רטר ליהודים בארץ ישראל. הרצל נפגש לראשונה עם הקייזר באוקטובר 1898. הקייזר היה בדרכו לא"י במטרה לגבש ברית עם הסולטן כנגד הבריטים ולהשיג זיכיון להקמת מסילת ברזל מברלין לבגדד.

  • הטיעונים שהעלה בפני הקייזר:

•פתרון לאנטישמיות – הרגשות האנטישמים בגרמניה חזקים והגירתם של היהודים תתקבל בברכה בכל שכבות העם. (אין יהודים= אין אנטישמיות= אין בעיות חברתיות).

•תועלת תרבותית – התרבות המערבית תובא לא"י. היהודים יביאו סדר ניקיון ומעודנות של המערב, הייתה זאת "עטיפה" של הרעיונות האימפריאליים של מדינות המערב.

•תועלת כלכלית לגרמניה – מדינת יהודים תאפשר לגרמניה להחדיר את מוצריה ולהעמיק את קשרי המסחר שלה במזה"ת.

הקייזר היה סבור שתורכיה לא תסרב להצעות, משום שהסולטן היה זקוק לגרמניה בכדי לבלום את בריטניה וצרפת שהיו מעונינות בפירוקה של האימפריה. הקייזר קבע להיפגש עם הרצל שוב בירושלים. הפגישה השנייה נערכה כשבועיים לאחר הפגישה הראשונה, הרצל נפגש עם הקייזר באופן אקראי ב"מקווה ישראל". הרצל חזר והדגיש את דבריו, אולם הפעם הקייזר לא גילה עניין מיוחד. התברר שהסולטן סירב באופן מוחלט לדון בהצעות הציוניות. הרצל הבין שלא ישיג את מטרותיו ע"י הקייזר הגרמני ומחליט לפנות לסולטן עבד אל-חמיד השני, ישירות.

ד.2) תורכיה:

הרצל נסע לקושטא עוד לפני כינוס הקונגרס הציוני הראשון, אך כאמור נפגש רק עם שרי הסולטן. הוא ביקש צ'רטר להתיישבות של יהודים בא"י, בתמורה הציע:

1.כיסוי חובות – באפשרות היהודים להבריא את כלכלת האימפריה, ההון היהודי יפרע את חובותיה. כלומר: כיסוי חובותיה של האימפריה בתמורה למתן הצ'רטר.

2.שגשוג כלכלי לאזור על בסיס כישורי היהודים – יישוב יהודים יגרום לפריחת א"י והאזור כולו. גם יהדות העולם תתרום את חלקה לתיעוש א"י.

3.נאמנותם של היהודים – היהודים יתמכו באימפריה ובמדיניותה, וישמרו על יציבות באזור.

4.הציע עזרה במו"מ עם הארמנים, שהעסיקו את התורכים בדרישות לשחרור עצמי.

הסולטן מוכן לשקול בחיוב הגירת יהודים לאסיה הקטנה, בתנאי שיקבלו את הנתינות העות'מנית ולא יתרכזו באזור אחד. הרצל לא רואה בכך תשובה שלילית לחלוטין והדבר מהווה תקווה להמשך מבחינתו. הרצל מבקר חמש פעמים בקושטא אך רק בעת ביקורו הרביעי ב1901, אורגנה להרצל פגישה עם הסולטן. בפגישה הזו הסולטן לא נקט בעמדה מפורשת, אלא הבטיח לתת הגנה ליהודים אם יבקשו מקלט בארצותיו. הסולטן אף רמז שאם הרצל יציע לו הצעה כספית ברורה יש מקום להמשך המו"מ על הצ'רטר. הרצל הסתמך על הסכמתם של עשירי היהודים ברגע שתהיה הסכמה מצד הסולטן אולם הן הסולטן והן היהודים העשירים לא הסכימו לתוכניותיו. ב1902, בעת ביקורו החמישי בקושטא, פגישה שנייה עם הסולטן. הסולטן הודיע שיאפשר רכישת זיכיון לניצול המכרות בתורכיה ובתמורה יוכלו היהודים להגר בצורה חופשית לכל תחומי האימפריה, פרט לא"י וכן שהיהודים יקבלו עליהם את הנתינות העות'מנית. הרצל התעקש לקבל צ'רטר רק על א"י ולכן השיחה הגיעה למבוי סתום.

•מה היו הסיבות לכישלון במו"מ עם התורכים?

•הסולטן ראה בציונות תנועה לאומית שהתבססותה תגרום להתגברות דרישות לאומים אחרים באימפריה וכך תחליש אותה יותר.

•מגעיו של הסולטן עם הרצל, היו תכסיס של הסולטן בעת שניהל משא ומתן כלכלי עם הצרפתים. הרצל שימש כזרז להשגת תנאים טובים יותר, ולהסכמת הצרפתים בנוגע לתכנית הכלכלית בין שתי המדינות.

•הסולטן גרס שלא ניתן לממש את ההבטחות בדבר סיוע כספי של עשירי היהודים, שכן הללו לא תמכו בהרצל.

•הצעת הסולטן להתפזר ברחבי האימפריה נגדה את הרעיון הציוני שחייב את א"י. לאור האמור, הרצל החליט לפנות אל הבריטים.

ד.3) בריטניה:

בשנת 1902 הוזמן הרצל להרצות בפני הועדה המלכותית שמונתה ע"י הפרלמנט הבריטי ועסקה בתופעת הגירת המוני יהודים לבריטניה. בהזדמנות זו הרצל הציע לבריטים להקים אוטונומיה יהודית, בשטחים שלהם בגבול הסמוך לא"י: קפריסין או אל-עריש שבחצי האי סיני. הטיעונים שהעלה בפני הבריטים: 1.פתרון להגירה ולאנטישמיות – בריטניה מעונינת להפסיק הגירת יהודים לתחומה, טריטוריה באזור סיני תיתן מענה לבעיה זו . 2.נאמנות והקמת אזור חיץ שיגן על תעלת סואץ – יישוב יהודים במקום יחזק את שליטתה של בריטניה מול החזית הגרמנית והתורכית באזור.

3.תועלת כלכלית לאימפריה הבריטית – הקמת התיישבות יהודית בתחומי האימפריה הבריטית, תמשוך מתיישבים יהודים עשירים, בעלי מקצועות חופשיים ויזמים, יביא שגשוג ותועלת לבריטניה. oמה היו תוצאות השיחות עם הבריטים?

תוכנית ההתיישבות בקפריסין ירדה מן הפרק בשל בעיות קיימות בין האוכלוסיות היוונית והתורכית באי, יישוב היהודים באי עלול לסבך המצב. הבריטים הסכימו להצעת אל-עריש משום שהאזור לא היה מיושב. הצלחת התוכנית הייתה תלויה ביכולת להעביר מים מהנילוס. מונתה ועדה מיוחדת לבדוק הנושא. נמצא כי יישוב יהודי באל-עריש יתסיס את העם המצרי שלא יאפשר מימוש רעיון כזה. מחסור במים לא יאפשר להקים ישובים באזור. הבאת מים מהנילוס יקרה ואינה מציאותית. תורכיה עשויה לתקוף את המושבה היהודית ולהשתלט על תעלת-סואץ.

גם תוכנית אל-עריש ירדה מן הפרק, אך נמשכו מגמות החיפוש לפתרונות אחרים: שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברלין, לאחר ביקור באפריקה, הציע להרצל את אוגנדה שבאפריקה המזרחית, הרצל דחה את ההצעה בשלב זה. באפריל 1903, ערך ביקור בעיר קישינייב שברוסיה לאחר הפוגרום הקשה ביהודים. הרצל, מזועזע מתוצאות הפוגרום, חשש מסכנה קיומית ליהודי רוסיה, החליט להביא את הצעת אוגנדה לדיון בקונגרס הציוני השישי (ראה בהמשך).

ד.4) רוסיה: לאחר הפוגרום הרצל נפגש עם שר הפנים הרוסי פלווה. הרצל ביקש: להתערב אצל התורכים למען צ'רטר, לסייע כלכלית להגירה ולאשר את פעולות התנועה הציונית ברוסיה. ואולם, השר לא הסכים לפעילות לאומית מצד היהודים ופעולות מול התורכים לא היו ברות ביצוע. עם זאת, הסכים להגירת היהודים מרוסיה.