סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הלכתי - מלכים א' פרק י"ט

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מלכים א' פרק י"ט

חלוקת הפרק לנושאים:

  • א' – ח' – אליהו בורח מפני איזבל למדבר ומשם להר חורב
  • ט' – י"ד – ה' מתגלה לאליהו בהר חורב
  • ט"ו – י"ח – ה' שולח את אליהו למשוח מלך לארם, מלך לישראל, ונביא
  • י"ט – כ"א – אלישע הולך אחרי אליהו

פסוקים א' – ח' – אליהו בורח מפני איזבל למדבר ומשם להר חורב

פסוק א' – ויגד אחאב לאיזבל (אשתו) את כל אשר עשה אליהו (בפרק הקודם, והכוונה לנס של האש במזבח ולהחזרת הגשמים) ואת כל אשר הרג את כל נביאי הבעל בחרב.

פסוק ב' – ותשלח איזבל מלאך (=שליח) אל אליהו לאמר: אני נשבעת לך שכה (=שכך) יעשון האלהים (=האלילים) שלי וכך הם יוסיפו לעשות (ולא מפורט מה הם יעשו), כי (=אכן) מחר אשים את נפשך כמו אחד מנפשות נביאי הבעל שהרגת. [ראינו שאליהו הרג את נביאי הבעל בפרק הקודם, פסוק מ' – "ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם."]

פסוק ג' – וירא אליהו שהוא בסכנה, ויקם וילך אל נפשו (=להציל את נפשו), ויבא אל באר שבע אשר בארץ יהודה, וינח את נערו שם. [הנער בפסוק זה הוא אותו נער שהתלווה לאליהו בפרק הקודם. ראינו עליו למשל בפרק הקודם בפסוק מ"ג.]

פסוק ד' – והוא אליהו הלך במדבר לבדו דרך יום (=הליכה במשך יום אחד), ויבוא וישב תחת רותם אחד [רותם = שיח מדברי] , ויאמר: רבים ימי ואין לי צורך בהם! עתה ה', קח את נפשי כי ימי חיי ארוכים יותר מימי חייהם של אבותי.

פסוק ה' – וישכב אליהו ויישן תחת רותם אחד, והנה זה (=ומיד באותו רגע שהוא נרדם) מלאך נוגע בו, ויאמר לו: קום ואכול! [בפסוק הקודם היה כתוב "תחת רותם אחד" ובפסוק זה כתוב שאליהו ישן "תחת רותם אחד" במקום לכתוב שהוא ישן תחת "הרותם"! אז מסביר הרד"ק שסגנון הכתיבה הזה בא להראות שהרותם הזה היה יחידי, והוא היה המחסה היחיד של אליהו, ואליהו חסה תחת הרותם הזה ממש בדוחק! ובמילים אחרות, לפי רד"ק, סגנון הכתיבה מראה את הצמצום של מקום המחסה שהיה לאליהו.]

פסוק ו' – ויבט אליהו, והנה מראשותיו (=סמוך לראשו) עוגת רצפים (=עוגה שנאפתה על גבי גחלים) וצפחת מים (=וצלוחית עם מים), ויאכל וישת וישוב וישכב.

פסוק ז' – וישוב מלאך ה' שנית, ויגע בו, ויאמר: קום אכול כי רב ממך הדרך! (=הדרך שאתה רוצה ללכת בה רחוקה מאוד מפה!) [רד"ק לומד מפסוק זה שאליהו בפעם הראשונה לא אכל את כל העוגה ולא שתה את כל המים כי הרי מלאך ה' בא אליו שנית.]

פסוק ח' – ויקם ויאכל וישתה, וילך אליהו בכח האכילה ההיא 40 יום ו 40 לילה עד הר האלה-ים, הר חורב. [אליהו הלך בדרך במשך אותה תקופה ששהה משה בהר סיני.] הערה: מצודת דוד מסביר שזה שאליהו הלך "בכח האכילה ההיא", הכוונה שבנס האוכל והשתיה לא התעכלו במעיו במשך כל תקופת ההליכה עד להר חורב. הרד"ק גם אומר שזה נס שדומה לנס משה רבינו, שהרי משה רבינו כששהה בהר סיני גם לא אכל ולא שתה.

פסוקים ט' – י"ד – ה' מתגלה לאליהו בהר חורב

פסוק ט' – ויבא שם אל המערה (שבה היה נמצא משה, והיא נקראת "נקרת הצור"), וילן שם, והנה דבר ה' אליו, ויאמר: מה לך פה אליהו? (=למה באת הנה, אליהו?) [ה' שואל את השאלה הזאת לא מפני שהוא לא יודע את התשובה כי הוא הרי יודע אותה! ה' עושה זאת כדי לפתוח בדברים עם אליהו, כמו שהוא פתח בדברים עם קין, על ידי ששאל אותו "אי הבל אחיך?"]

פסוק י' – ויאמר אליהו: קנא קנאתי לה' (=מקנא הייתי קנאת ה' להרוג את נביאי הבעל), כי נביאי הבעל האלה עזבו את הברית שכרת עם ישראל כאן בהר סיני, את מזבחותיך הם הרסו (כפי שראינו בפרק קודם, פסוק ל'), ואת נביאיך הרגו בחרב עד שרק אני נותרתי לבדי, ויבקשו את נפשי לקחת אותה.

פסוק י"א – ויאמר (מלאך ה' לאליהו): צא מהמערה, ועמדת בהר לפני ה', והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזקה המפרקת הרים ומשברת סלעים לפני ה' (התיאורים של הרוח שהיא מפרקת הרים ומשברת סלעים הם תיאורים שבאו בלשון הפלגה [=לשון מוגזמת] כדי להמחיש את הדבר, לפי רד"ק), ואליהו שומע קול נבואה שאומר לו: לא ברוח ה'! (=אין כבוד השכינה עובר ברוח הזאת שראית!) ואחר הרוח בא רעש, ואליהו שוב פעם שומע קול נבואה שאומר לו: לא ברעש ה'! (=אין כבוד השכינה עובר ברעש הזה ששמעת!)

פסוק י"ב – ואחר הרעש בא אש, ואליהו שומע עוד קול נבואה: לא באש ה'! (=אין כבוד השכינה עובר באש הזאת!) ואחר האש בא קול דממה דקה. [מה שקורה כאן בעצם הוא סערה שלמה, רעידות, טבע מתפרץ עד שפתאום מגיעה דממה.]

פסוק י"ג – ויהי כשמוע אליהו (את הדממה הזאת) הוא הבין שכבוד ה' כעת עובר בהר – וילט (=ויכסה) את פניו באדרתו (=במעילו), ויצא מהמערה ויעמוד בפתחה, והנה בא אליו קול, ויאמר: מה לך פה אליהו? (=האם עדיין אתה פה כדי לבקש נקמה?)

פסוק י"ד – ויאמר אליהו: קנא קנאתי לה' (=מקנא הייתי קנאתי לה' ולא לכבודי, ובשביל זה אבקש נקמה)! אלה שאני מקנא בהם (נביאי הבעל) עזבו את הברית שכרת עם ישראל כאן בהר סיני, את מזבחותיך הם הרסו, ואת נביאיך הרגו בחרב עד שרק אני נותרתי לבדי, ויבקשו את נפשי לקחת אותה. [יש כאן מעין חזרה על פסוק י'.]

פסוקים ט"ו – י"ח – ה' שולח את אליהו למשוח מלך לארם, מלך לישראל, ונביא

פסוק ט"ו – ויאמר ה' אליו: לך שוב אל הדרך שממנה באת הנה (כי לא יהרגו אותך), ופנה ממנה אל מדבר דמשק, ובאת ומשחת את חזאל למלך על ארם.

פסוק ט"ז – ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל (=על 10 השבטים) ואת אלישע בן שפט שמוצאו מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך. [רש"י לומד שה' ציווה את אליהו למשוך נביא תחתיו כי אין ברצון ה' יותר בנביא המלמד קטגוריה על ישראל.]

פסוק י"זומכיוון שאליהו ביקש נקמה על בית אחאב ועל כל מי שעובד לבעל אומר לו ה': והיה הנמלט מחרב חזאל (=ואם יהיה משהו מבית אחאב או עובד לבעל שחזאל מלך ארם לא יהרוג אותו) ימית אותו יהוא, והנמלט מחרב יהוא ימית אותו אלישע.

פסוק י"ח – והשארתי בישראל 7000 איש, ואותם נשארים הם אנשים שלא השתחוו לבעל ולא נשקו לו בפה. [נשיקה בפה לפסל הייתה חלק מעבודת הבעל] הערה: מצודת דוד מציין שבדברי ה' אלו לאליהו, רואים שמלבד אותם 7000 איש לא היו בממלכת ישראל עוד אנשים שלא עבדו לבעל.

פסוקים י"ט – כ"א – אלישע הולך אחרי אליהו

פסוק י"ט – וילך אליהו משם (=מהר חורב) וימצא את אלישע בן שפט והוא הולך אחר השוורים החורשים את האדמה, 12 שוורים צמודים (=קשורים אחד לשני) הולכים לפניו, ואלישע הולך אחר השור ה- 12 (השור האחרון). ויעבור אליהו אליו וישלך אדרתו (=מעילו) אליו כדי לרמוז לו שהוא יהיה נביא לה' (אדרתו של אליהו היא אדרת של נביאים). [מהסתכלות פשוטה בפסוק, לא ברור מה בא להגיד לנו כל תיאור החרישה הזה שעושה אלישע! הרד"ק עונה שיש כאן סימן לאלישע שהוא יהיה נביא לא רק על על ישראל (=על 10 השבטים) אלא גם על יהודה ובנימין – כלומר על כל 12 שבטי ישראל.]

פסוק כ' – ויעזוב אלישע את השוורים וירוץ אחרי אליהו ויאמר: אשקה נא (=תן לי רק לתת נשיקה) לאבי ולאמי ואלכה אחריך. ויאמר לו אליהו: לך שוב, כי מה עשיתי לך (=לך לנשק ואביך ואמך ושוב אלי, כי הנפלאות שעשיתי בעבר – אתה גם תעשה כאלה אם תלך אחרי). [יש מפרשים אחרת: "לך שוב, כי מה עשיתי לך" = לך ושוב לנשקם, אין שום בעיה בכך, הרי מה עשיתי לך שתבוא אחרי?]

פסוק כ"א – וישוב אחורה (לנשק לאביו ולאמו), ויקח שור אחד מ 12 שווריו, ויזבחהו, ובכלי הבקר (=ובכלי המחרשה שהיה קשור לשוורים) הוא בישל לאנשים שחרשו איתו את השדה את בשר השור, ויתן להם את הבשר הזה, ויאכלו, ויקם אלישע וילך אחרי אליהו וישרתהו. [מצודת דוד מציין שרואים מכאן כמה אלישע היה שמח עד כדי כך שהוא הכין בשר לכולם.] הערה: האנשים שחרשו עם אלישע בשדה נקראים בפסוק "עם". מכאן יש לציין שהמילה "עם" בתנ"ך לא תמיד משמשת כביטוי לאנשי ארץ מסויימת.


  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.