הלכתי - מלכים א' פרק י"ג

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

מלכים א' פרק י"ג:

חלוקת הפרק לנושאים:

  • א' – ה' – נבואת איש האלוה-ים על מזבח ירבעם והמופת
  • ו' – י' – ידו של ירבעם חוזרת לאיתנה, ואיש האלה-ים הולך לדרכו
  • י"א – י"ט - הנביא הזקן משכנע את איש האלה-ים לשוב ולסעוד אצלו
  • כ' – כ"ה – עונשו של איש האלה-ים על שהמרה את פי ה'
  • כ"ו – ל"ב – הנביא הזקן קובר את איש האלה-ים
  • ל"ג – ל"ד – ירבעם ממשיך בדרכו הרעה

פסוקים א' – ה' – נבואת איש האלוה-ים על מזבח ירבעם והמופת

פסוק א'

והנה איש אלה-ים בא מארץ יהודה בשליחות ה' אל בית אל, וירבעם עומד (בבית אל) ליד המזבח שהוא הכין שם כדי להקריב קורבנות לעבודה זרה.

פסוק ב'

ויקרא איש האלה-ים על המזבח הזה: מזבח מזבח! (הוא קרא לו כך כדרך קריאה שצועקים פעמיים את השם, או פירוש אחר – מזבח אחד מכוון למזבח שבנה ירבעם בבית אל ומזבח שני למזבח שבנה ירבעם בדן) ואחר כך: ויאמר איש האלה-ים למזבח: יוולד בן לבית דוד, יאשיהו שמו, והוא יזבח עליך את כהני הבמות המקריבים עליך קורבנות לעבודה זרה והוא ישרוף עליך "עצמות אדם" (=עצמותיו של ירבעם, לפי רש"י ורד"ק, ומסבירים שהוא קרא לעצמות האלה כך "עצמות אדם" כדי לתת כבוד לירבעם)

פסוק ג'

ונתן איש האלה-ים מופת (=אות, סימן) לאמר שכך באמת יקרה: הנה המזבח נקרע ונשפך הדשן (=החול האפור משריפת הקורבנות) אשר עליו.

פסוק ד'

ויהי כשמוע המלך (ירבעם) את דבר איש האלה-ים אשר קרא על המזבח בבית אל, וישלח ירבעם את ידו מעל המזבח (=הרים את ידו מהמזבח והצביע אל איש האלה-ים) ואמר לחייליו: תפשוהו! ומה שקורה באותו רגע: ותתייבש ידו של ירבעם ולא יכל להשיבה אליו (כלומר ידו קפאה ולא זזה). [רש"י מעיר שמכאן רואים שלה' אכפת מכבוד צדיק יותר מאשר כבודו שלו, כי כאשר ידו של ירבעם התעסקה בלהקריב קורבנות לעבודה זרה – אז לא קרה כלום, אבל, כאשר היא כוונה על צדיק – היא התייבשה.]

פסוק ה'

והמזבח באמת נקרע, והדשן נשפך מהמזבח כפי שאמר איש האלה-ים.

פסוקים ו' – י' – ידו של ירבעם חוזרת לאיתנה, ואיש האלה-ים הולך לדרכו

פסוק ו'

ויען המלך (ירבעם) ויאמר אל איש האלה-ים: חל נא (=בקש נא) את פני ה' אלה-יך, והתפלל בעדי, ותשוב ידי אלי. ויחל איש האלה-ים את פני ה', ותשוב יד המלך אליו ותהי כבראשונה. [ירבעם אומר בבקשתו לאיש האלה-ים "אלה-יך", ורש"י מסיק מכאן שעדיין ירבעם עומד במרדו, כלומר עדיין בבקשתו הוא האמין באלילים ולא בה'.]

פסוק ז'

וידבר המלך (ירבעם) אל איש האלה-ים: בא איתי הביתה וסעדה (=ואכול) ואתנה לך (=ואתן לך מתנה).

פסוק ח'

ויאמר איש האלה-ים אל המלך: אם תתן לי את חצי ביתך לא אבוא עמך ולא אוכל לחם ולא אשתה מים במקום הזה (=בעיר הזאת, בבית אל). [ובפסוק הבא איש האלה-ים יפרט את סיבתו.]

פסוק ט'

כי כן צוה אותי בדבר ה' לאמר (=כי כך צוה אותי המלאך הדובר בי בדבר ה' לאמר): לא תאכל לחם ולא תשתה מים, ולא תשוב בדרך אשר הלכת (=ולא תעשה את ההלוך ואת החזור שלך לבית אל באותה דרך). [רד"ק אומר שהציווי על אכילה ושתיה בא כדי להראות לאנשי בית אל שכל מטרת איש האלה-ים היא רק להעביר נבואה, והציווי על האי-חזרה באותה דרך בא לאיש האלה-ים כדי שהוא לא יזכור את הדרך לבית אל ולא ישוב לשם.]

פסוק י'

וילך (איש האלה-ים) בדרך אחרת, ולא שב בדרך אשר בא בה אל בית אל.

פסוקים י"א – י"ט - הנביא הזקן משכנע את איש האלה-ים לשוב ולסעוד אצלו

פסוק י"א

ונביא אחד זקן יושב בבית אל, ויבוא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלה-ים היום בבית אל, וגם את הדברים אשר דיבר אל המלך, ויספרום לאביהם. [בתחילת הפסוק כתוב "ויספר" ואחרכך כתוב "ויספרום" – קשה! אז מסביר הרד"ק שבהתחלה בא רק בן אחד וסיפר לו, ואחר כך באו שאר הבנים וסיפרו לו בדיוק את אותם הדברים שאמר הבן הראשון.]

פסוק י"ב

וידבר אליהם אביהם: לאיזה דרך הלך איש האלה-ים? ויראו בניו את הדרך אשר הלך איש האלה-ים אשר בא מיהודה, ויאמרו לאביהם: בדרך זו הוא הלך! [ההסבר לפסוק זה הוא ע"פ הרד"ק.]

פסוק י"ג

ויאמר הנביא הזקן אל בניו: חבשו לי החמור (=הכינו לי את החמור לרכיבה), ויחבשו לו החמור וירכב עליו.

פסוק י"ד

וילך הנביא הזקן אחרי איש האלה-ים, וימצאהו יושב תחת האלה (=תחת האילן), ויאמר אליו: האתה איש האלה-ים אשר באת מארץ יהודה? ויאמר: אני.

פסוק ט"ו

ויאמר אליו הנביא הזקן: לך איתי הביתה ואכול לחם.

פסוק ט"ז

ויאמר אליו איש האלה-ים: לא אוכל לשוב איתך ולבוא איתך, ולא אוכל לחם ולא אשתה איתך מים במקום הזה. [ובפסוק הבא הוא יסביר לו למה הוא לא יכול]

פסוק י"ז

כי דבר אלי בדבר ה' (=כי דבר נבואה בא אלי ע"י מלאך שדיבר אלי בשם ה') וכך נאמר לי: לא תאכל לחם ולא תשתה בבית אל מים, לא תשוב ללכת בדרך אשר הלכת בה. (במילים אחרות, איש האלה-ים מסביר את מה שאמר לירבעם בפסוק ט')

פסוק י"ח

ויאמר לו הנביא הזקן: גם אני נביא כמוך ומלאך דיבר אלי בדבר ה' לאמר: השב את איש האלה-ים איתך אל ביתך ויאכל לחם וישתה מים, כיחש לו. [המילים "כיחש לו" נכתבו בסוף הפסוק ע"י מחבר ספר מלכים והמילים באות להגיד שהזקן שיקר לו והוא היה באמת נביא שקר – ע"פ דברי מצודת דוד ורד"ק.]

פסוק י"ט

וישוב איש האלה-ים איתו, ויאכל לחם בביתו וישתה מים.


פסוקים כ' – כ"ה – עונשו של איש האלה-ים על שהמרה את פי ה'

פסוק כ'

ויהי כאשר הם יושבים אל השולחן לאכול, ובאותו רגע, ויהי דבר ה' אל הנביא הזקן אשר השיב את איש האלה-ים מדרכו לביתו. [הנבואה באה דווקא לנביא השקר ולא לנביא האמת, שזה איש האלה-ים, וההסבר לכך הוא שאיש האלה-ים המרה את פי ה' והלך לאכול ולשתות בבית אל בניגוד למה שצווה, ולכן באה הנבואה לנביא השקר שהוא עצמו יספר אותה לאיש האלה-ים, וכך איש האלה-ים יבין את חטאו ועונשו.]

פסוק כ"א

ויקרא הנביא הזקן אל איש האלה-ים אשר בא מארץ יהודה לאמר – כה (=כך) אמר ה': יען כי מרית פי ה' (=מכיוון שהמרת את פי ה') ולא שמרת את המצוה אשר צוך ה' אלהיך. [דבר ה' ממשיך בפסוק הבא.]

פסוק כ"ב

ומכיוון שישבת ואכלת לחם ושתית מים במקום אשר אמר לך המלאך: אל תאכל לחם ואל תשתה מים! לכן עונשך יהיה שלא תבוא נבלתך (=גופתך) אל קבר אבותיך (כלומר לא תשוב לארץ יהודה אלא תמות בדרך, ובמילה "נבלה" יש רמז לכך שגופתו של איש האלה-ים תהיה מושלכת בדרך כמו נבלה של חיה שמושלכת כך).

פסוק כ"ג

ויהי אחרי שאכל איש האלה-ים את הלחם ושתה מים בבית הנביא הזקן, ויחבוש לו החמור לנביא אשר השיבו (=כלומר לנביא הזקן היה חמור והוא חבש [=הכין] את החמור הזה לאיש האלה-ים. המילה "לנביא" פירושה: של הנביא, של הנביא הזקן. מדוע יש לפרש כך? כי לאיש האלה-ים לא היה חמור, כמתואר בפסוק י"ד.) הערה: גם בפסוק זה וגם בפסוק כ' כתוב הביטוי "לנביא אשר הושיבו" והוא מכוון על הנביא הזקן שהושיב את איש האלה-ים מדרכו לביתו. מהי משמעות ביטוי זה? תשובה אפשרית היא: לנביא השקר אשר הושיב את נביא האמת מדרכו התגלתה נבואה.

פסוק כ"ד

וילך איש האלה-ים לדרכו, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו, ותהי נבלתו מושלכת בדרך, והחמור (שרכב עליו איש האלה-ים) עומד על הגופה מצד אחד והאריה מצד שני. [ומכאן שהנבואה שמסר הנביא הזקן לאיש האלה-ים התקיימה, ולא רק זאת, אלא גם האריה – לא טרף את החמור! האריה בא לקיים את שליחות ה' בלבד!]

פסוק כ"ה

מיד אחר כך: והנה אנשים עוברים בדרך ויראו את הנבלה של איש האלה-ים מושלכת בדרך ואת האריה עומד עליה (ולא טורף את החמור שלידו), ויבואו ויספרו זאת אל אנשי בית אל ששם נמצא הנביא הזקן.

פסוקים כ"ו – ל"ב – הנביא הזקן קובר את איש האלה-ים

פסוק כ"ו

וישמע הנביא הזקן אשר השיבו (=השיב את איש האלה-ים) מן הדרך את מה שסיפרו האנשים, ויאמר: איש האלה-ים הוא אשר מרה את פי ה', ויתנהו ה' לאריה וישברהו (=ויעוות את צורתו בלבד, בלי לאכול אותו) וימיתהו כדבר ה' אשר דיבר לו (=אשר דיבר עליו).

פסוק כ"ז

וידבר הנביא הזקן אל בניו: חבשו (=הכינו) לי את החמור! ויחבושו.

פסוק כ"ח

וילך וימצא הנביא הזקן את נבלתו של איש האלה-ים מושלכת בדרך, והחמור והאריה עומדים על הנבלה, לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור (=ולא נגע בחמור).

פסוק כ"ט

וישא הנביא הזקן את נבלת איש האלה-ים, ויניחהו אל החמור (=על החמור), וישיב את נבלתו איתו לבית אל, ויבוא אל בית אל כדי לספוד לו ולקבור אותו.

פסוק ל'

וינח את נבלתו בקברו (=בקבר שהנביא הזקן הכין מלכתחילה בשביל עצמו ולא בשביל משהו אחר), ויספדו (הנביא הזקן ובניו) עליו ויאמרו: הוי אחי!

פסוק ל"א

ויהי אחרי שקברו אותו, ויאמר הנביא הזקן אל בניו: כשאני אמות – קברו אותי בקבר זה אשר קבור בו איש האלה-ים, איפה שעצמותיו מונחות שם הניחו את עצמותי. [והוא השתמש במילה "עצמות" כי העצמות הן אלה שנשארות מכל הגוף.]

פסוק ל"ב

ומפרט הנביא הזקן לבניו מדוע לעשות כך: כי היה יהיה הדבר (=כי אני יודע שתתקיים הנבואה) אשר קרא (איש האלה-ים) בדבר ה' על המזבח אשר בבית אל ועל כל בתי הבמות (=בתי המזבחות) אשר בערי שומרון (=אשר בחלקם של 10 השבטים שעליהם מלך ירבעם). [נביא השקר ידע (אולי ע"י השיחה שלו עם איש האלה-ים כשהיה אצלו בבית) שיאשיהו ישרוף את כל עצמותיהם של החוטאים לעבודה זרה, ולכן הוא ביקש להיות קבור עם איש האלה-ים, כדי שאת עצמותיו לא ישרפו.]

פסוקים ל"ג – ל"ד – ירבעם ממשיך בדרכו הרעה

פסוק ל"ג

אחר הדבר הזה – למרות כל המופתים שהיו לא שב ירבעם מדרכו הרעה. מה הוא כן עשה: פעם אחר פעם הוא מינה אנשים מקצות העם (מהחשובים שבהם ומהפחותים שבהם) להיות כהני במות (=כהנים לעבודה זרה), כל מי שרצה להיות כהן במות היה ממלא את ידו (=מקדש את עצמו לכהונה) והוא נהיה לכהן במות.

פסוק ל"ד

ויהיו המעשים האלה של ירבעם מביאים עליו עונש, והעונש הוא הכחדת והשמדת בית ירבעם מעל פני האדמה. [כלומר בית ירבעם יחרב כליל]

  • הערות: הגמרא בסנהדרין אומרת ש"איש האלה-ים" זה עידו הנביא. דבר נוסף, כתוב שהנביא הזקן ישב בבית אל, אבל באמת, מקום מוצאו הוא מעיר אחרת, כפי שכתוב במלכים ב' (כ"ג י"ח) – "וימלטו עצמותיו את עצמות הנביא אשר בא משומרון" (שומרון זה שם כללי לארץ של 10 השבטים).

  • תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.

פירושים לפרק

כלים אישיים