סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "תת נושא 2- העלייה מתימן ומעדן"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 
שורה 1: שורה 1:
 +
== תאריכים חשובים: ==
  
 +
  1882 – 1881 – גל העלייה הראשון מתימן (אעלה בתמ"ר).
 +
  1914 – 1904 – המשך עלייה מתימן.
 +
  1948 – 1920 – המשך עלייה מתימן.
 +
  1942 – 1939 – עלו 543 איש מתימן, נקלטו על ידי "התאחדות התימנים".
 +
  1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן ינואר
 +
  1949- חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצריים יוני 1949- תחילת מבצע "על כנפי נשרים".
 +
  1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן.
 +
 +
 +
עקב 2 סיבות עיקריות:<br>
 +
א. תעמולה רבה של הסוכנות ושליחה הראשי יוסף בן דוד.<br>
 +
ב. הקצאת המסה הגדולה של הסרטיפיקטים ליהודי תימן, עקב חוסר האפשרות להעלות את יהודי אירופה בזמן המלחמה.<br><br>
 +
עם הגעתם של העולים לא"י התנהל מאבק בדבר הגוף שיקלוט אותם. מסיבות פוליטיות החליטה ההסתדרות הכללית להשתלב בתחום זה וגייסה לשם כך צעירים תימנים אשר עלו כמה שנים קודם לכן. הדבר עורר כעס רב מצד התאחדות התימנים. ארגונים נוספים ניסו אף הם להשתלב במהלך והמריבות הכבידו מאוד על חבלי הקליטה של העולים, עד כי נשמעו קולות כי מנסים לפגוע להם במסורת ולמשוך אותם למסגרת חיים חילונית.<br>מאי 1945 – סגירת שערי תימן, פסקה העלייה. יהודים שכבר יצאו מתימן לעדן חזרו לתימן או נשארו בעדן. עדן – מושבה בריטית מאז 1839, אשר הייתה כפופה לשלטון הבריטי בהודו. ממוקמת במקום אסטרטגי מבחינת דרכי מסחר, מקום אטרקטיבי ליהודים.<br>
 +
1937- העיר הופרדה מהודו וקיבלה מעמד של מושבת כתר ולסביבתה איזור של ארץ חסות. תחנת מעבר מרכזית בדרך מתימן לישראל.
 +
<br><br>
 +
 +
==תימן:==
 +
 +
בפברואר 1948 נרצח האימאם יחיא בידי קושרים ממשפחות המנהיגים המכובדות בתימן. בשבועיים שלאחר מכן היו פרעות רבות ביהודים, עד שבנו של האימאם, אחמד, השתלט על הפורעים. לאורך תקופת שלטונו סבלו היהודים מפרעות, עד אשר בראשית שנת 1949 בישר ליהודים כי כל מי שירצה להגר לא"י – יורשה לעשות זאת.<br>
 +
הסיבות שהביאו לשינוי הפתאומי:<br>
 +
1. היה רעב כבד בתימן ועזיבת כמות גדולה של יהודים עתידה הייתה להקטין את נטל הפרנסה על הממשלה.<br>
 +
2. יציאת היהודים הביאה הכנסות גדולות לשלטונות, עקב הרכוש שנינטש, מיסים שהוטלו ו"מתנות" שנאלצו
 +
לתת במקומות שונים בדרך.<br>
 +
3. האימאם חשש שהפרעות ביהודים יתרחבו ויסכנו את יציבות השלטון.<br>
 +
4. הידיעות על ההצלחות של צבאות ישראל גרמו מצד אחת לתוקפנות נגד היהודים, אולם האימאם נכנס גם לפחד מיסטי מנקמת האל במידה ולא יאפשר ליהודים לשוב לארצם. אחד התנאים ליציאת היהודים היה שעליהם למכור את רכושם וכן להעביר את הידע המקצועי שלהם בתחום בו עסקו לבני המקום. העברת ידע זו התבצעה לרוב בחופזה, ופעמים אף ניתן כסף לאדם על מנת שיעיד כי למד מקצוע מסוים.<br><br>
 +
 +
==ההכנות למבצע "על כנפי נשרים":==
 +
 +
  בשנת 1949 לפני ההחלטה על העלתם של יהודי תימן התנהל בא"י וויכוח ארוך. כולם הסכימו כי 4,000 היהודים<br> שמחכים מזה 3 שנים בעדן יעלו באופן מיידי, אולם לא הייתה הסכמה בדבר העלתם של שאר יהודי תימן.<br>
 +
 +
החששות מן העלייה נבעו משלושה גורמים עיקריים:<br>
 +
1. התנגדות ממשלת בריטניה לשחרר מעדן גברים בגיל גיוס.<br>
 +
2. מצבם הגופני הירוד והמחלות של יהודי תימן.<br>
 +
3. יכולת הקליטה המוגבלת של א"י באותה תקופה.<br> <br>
 +
9.10.1949- הוחלט על העלאת 35,000 איש עד סוף השנה, בתמיכתו ועידודו של דוד בן גוריון. מהלך זה הצביע על שינוי משמעותי של הגישה כלפי יהדות תימן בארץ. לאחר ההחלטה בישראל, צריך היה לשכנע את מנהיגי הארצות הסמוכות לסייע בעלייה. בריטניה- בעיקרון, לא אישרה לבנים בגיל גיוס לעזוב. היא לא רצתה שמדינות ערב יאשימו אותה בסיוע ליהודים.<br>
 +
מצד שני – היה צורך דחוף לדילול הכמויות הגדולות של יהודי תימן אשר הגיעו לעדן, וחיו שם בתנאים מאוד קשים. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין ישראל למנהיגי המושבה הצליחו הדיפלומטים הישראלים לקבל את הסכמת השלטונות לעזיבת היהודים. <br><br>
 +
 +
הגורמים העיקריים שסייעו להצלחת המבצע:<br>
 +
1. המשא ומתן המדיני שקדם לעליה.<br>
 +
2. ארגון העלייה בתימן בהשתתפות הסוכנות היהודים והג'וינט.<br>
 +
3. פעילות מערך הקליטה בארץ שלבי העלייה: תקופה עולים מתימן עולים מעדן סה"כ.<br><br>
 +
שלב 1 דצמבר 1948 – מרץ 1949 5,550 5,550 <br>
 +
שלב 2 יוני 1949 – ספטמבר 1950 41,092 1,770 42,862 <br>
 +
שלב 3 אוקטובר 1950 – אפריל 1956 1,334 449 1,793 סה"כ 47,986 2,219 50,205 <br><br>
 +
 +
==שלב ראשון:==
 +
 +
הבעיה הדחופה ביותר בנושא העלייה מתימן עם קום המדינה הייתה העלאת הפליטים שנתקעו בעדן<br>מאז 1945 – כ- 4,000 איש.<br>
 +
המאמצים נבעו מחמש סיבות:<br>
 +
1. המטרה הלאומית של עליה וקיבוץ גלויות.<br>
 +
2. העולים התימנים היו ידועים כאנשים המסתגלים במהירות ומסתפקים במועט.<br>
 +
3. העלאת העולים שנתקעו בעדן תדרבן את שאר יהודי תימן לעלות.<br>
 +
4. הסכנה לפרעות ביהודים.<br>
 +
5. המצב הבריאותי הקשה של הפליטים והצורך בהענקת טיפול רפואי ברמה גבוהה.<br>
 +
באותה תקופה עדיין שררה בארץ מלחמת העצמאות, והממשלה התלבטה האם נכון להעלות כמויות גדולות לארץ בזמן המלחמה.<br>
 +
לבסוף הכריעו הקולות שטענו כי המצב בתימן מחייב עלייה מיידית, והוחלט על המשך העלייה – השלב השני.<br><br>
 +
 +
 +
== שלב שני: ==
 +
 +
לאחר הפסקה של כשלושה חדשים התחדשה העלייה. המוני יהודים זרמו למחנה "גאולה" שבעדן במטרה לעלות לארץ.<br>ההגעה לעדן הייתה ברגל או ברכב, והייתה כרוכה במכשולים רבים בדרך, עייפות, שודדים ותשלומי מיסי מעבר<br>במקומות שונים לאורך הדרך. הוקם מחנה נוסף בעדן, גם הוא בחאשד ונקרא אף הוא מחנה גאולה.נציגי הצוות<br>הרפואי שהגיע מן הארץ על מנת להעריך את מצבם הבריאות של הפליטים חזר עם רשמים קשים מאוד, ולבסוף,<br>על אף הכוונה לסיים את הטיפול הרפואי במחנה על מנת למנוע הבאת מחלות לארץ- עלו הפליטים גם ללא טיפול<br>על מנת לזרז את התהליך. העולים בעליה זו היו מותשים מאוד והתייחסו לכל אנשי הצוות במחנה כאל מנהלים<br>בעלי סגולה, בטחו בהם וצייתו לכל הוראותיהם. הוחלט להעלות את העולים ארצה למטוס, ולא באוניה, חרף<br>העלויות הגבוהות. הממשלה פחדה מ 'הפרעות' מצד מצריים וסעודיה, וכן לא רצתה לאבד זמן. (מפחד שהבריטים<br> יתחרטו ומפאת מצבם הגופני הירוד של העולים).<br><br>
 +
 +
== השלב השלישי: ==
 +
 +
בשלב זה נמשכו הטיסות לארץ דרך עדן. הטסת העולים לארץ: למרות העלויות הגבוהות של טיסה ביחס להפלגה, הוטסו כל העולים לארץ משיקולים של ביטחון וחיסכון בזמן. הטיסות בוצעו על ידי חברה אמריקאית, נמשכו כ- 8 שעות וכל מטוס הכיל כ- 150 עולים. <br>
 +
על אף המלחמה המתמשכת בארץ לא נפגעו המטוסים והגיעו כולם ליעדם בשלום.<br><br>
 +
 +
==הקליטה בארץ:==
 +
 +
בעת העלייה נאלצו רבים מן העולים להשאיר חלק מרכושם במחנה, כיוון שלא ניתן היה להעלותו למטוס.<br>פעמים אחרות נאמר להם כי רכושם יועבר דרך הים. הרכוש אכן הועבר, אולם הוא לא הושם בנמל, ועם<br>הזמן נלקח על ידי אנשים שונים. פרשת ילדי תימן הנעדרים: הילדים, בעיקר החולים, שוכנו במבנים נפרדים<br>מן ההורים, אשר באו לבקרם מדי יום. עם השנים עלה חשד כי עקב אי סדר במרפאות נאמר לאמהות מסוימות<br>בטעות כי ילדיהם נפטרו במשך הלילה. לאחר שנים, כאשר הוקמה וועדת חקירה בנושא עלה כי אכן ישנם מספר<br>ילדים אשר אומצו מכיוון שלהוריהם נמסר בטעות כי הם נפטרו ועל כן לא באו לקחתם.
 +
 +
 +
 +
 +
[[קטגוריה:העליות הגדולות מארצות האסלאם בשנים 1948 -1967(זמני)]]

גרסה אחרונה מ־08:51, 3 בינואר 2009

תאריכים חשובים:

 1882 – 1881 – גל העלייה הראשון מתימן (אעלה בתמ"ר). 
 1914 – 1904 – המשך עלייה מתימן.
 1948 – 1920 – המשך עלייה מתימן.
 1942 – 1939 – עלו 543 איש מתימן, נקלטו על ידי "התאחדות התימנים".
 1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן ינואר 
 1949- חתימת הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצריים יוני 1949- תחילת מבצע "על כנפי נשרים".
 1944 – 1943 – הגיעו מעל 4,000 עולים מתימן.


עקב 2 סיבות עיקריות:
א. תעמולה רבה של הסוכנות ושליחה הראשי יוסף בן דוד.
ב. הקצאת המסה הגדולה של הסרטיפיקטים ליהודי תימן, עקב חוסר האפשרות להעלות את יהודי אירופה בזמן המלחמה.

עם הגעתם של העולים לא"י התנהל מאבק בדבר הגוף שיקלוט אותם. מסיבות פוליטיות החליטה ההסתדרות הכללית להשתלב בתחום זה וגייסה לשם כך צעירים תימנים אשר עלו כמה שנים קודם לכן. הדבר עורר כעס רב מצד התאחדות התימנים. ארגונים נוספים ניסו אף הם להשתלב במהלך והמריבות הכבידו מאוד על חבלי הקליטה של העולים, עד כי נשמעו קולות כי מנסים לפגוע להם במסורת ולמשוך אותם למסגרת חיים חילונית.
מאי 1945 – סגירת שערי תימן, פסקה העלייה. יהודים שכבר יצאו מתימן לעדן חזרו לתימן או נשארו בעדן. עדן – מושבה בריטית מאז 1839, אשר הייתה כפופה לשלטון הבריטי בהודו. ממוקמת במקום אסטרטגי מבחינת דרכי מסחר, מקום אטרקטיבי ליהודים.
1937- העיר הופרדה מהודו וקיבלה מעמד של מושבת כתר ולסביבתה איזור של ארץ חסות. תחנת מעבר מרכזית בדרך מתימן לישראל.

תימן:

בפברואר 1948 נרצח האימאם יחיא בידי קושרים ממשפחות המנהיגים המכובדות בתימן. בשבועיים שלאחר מכן היו פרעות רבות ביהודים, עד שבנו של האימאם, אחמד, השתלט על הפורעים. לאורך תקופת שלטונו סבלו היהודים מפרעות, עד אשר בראשית שנת 1949 בישר ליהודים כי כל מי שירצה להגר לא"י – יורשה לעשות זאת.
הסיבות שהביאו לשינוי הפתאומי:
1. היה רעב כבד בתימן ועזיבת כמות גדולה של יהודים עתידה הייתה להקטין את נטל הפרנסה על הממשלה.
2. יציאת היהודים הביאה הכנסות גדולות לשלטונות, עקב הרכוש שנינטש, מיסים שהוטלו ו"מתנות" שנאלצו לתת במקומות שונים בדרך.
3. האימאם חשש שהפרעות ביהודים יתרחבו ויסכנו את יציבות השלטון.
4. הידיעות על ההצלחות של צבאות ישראל גרמו מצד אחת לתוקפנות נגד היהודים, אולם האימאם נכנס גם לפחד מיסטי מנקמת האל במידה ולא יאפשר ליהודים לשוב לארצם. אחד התנאים ליציאת היהודים היה שעליהם למכור את רכושם וכן להעביר את הידע המקצועי שלהם בתחום בו עסקו לבני המקום. העברת ידע זו התבצעה לרוב בחופזה, ופעמים אף ניתן כסף לאדם על מנת שיעיד כי למד מקצוע מסוים.

ההכנות למבצע "על כנפי נשרים":

 בשנת 1949 לפני ההחלטה על העלתם של יהודי תימן התנהל בא"י וויכוח ארוך. כולם הסכימו כי 4,000 היהודים
שמחכים מזה 3 שנים בעדן יעלו באופן מיידי, אולם לא הייתה הסכמה בדבר העלתם של שאר יהודי תימן.

החששות מן העלייה נבעו משלושה גורמים עיקריים:
1. התנגדות ממשלת בריטניה לשחרר מעדן גברים בגיל גיוס.
2. מצבם הגופני הירוד והמחלות של יהודי תימן.
3. יכולת הקליטה המוגבלת של א"י באותה תקופה.

9.10.1949- הוחלט על העלאת 35,000 איש עד סוף השנה, בתמיכתו ועידודו של דוד בן גוריון. מהלך זה הצביע על שינוי משמעותי של הגישה כלפי יהדות תימן בארץ. לאחר ההחלטה בישראל, צריך היה לשכנע את מנהיגי הארצות הסמוכות לסייע בעלייה. בריטניה- בעיקרון, לא אישרה לבנים בגיל גיוס לעזוב. היא לא רצתה שמדינות ערב יאשימו אותה בסיוע ליהודים.
מצד שני – היה צורך דחוף לדילול הכמויות הגדולות של יהודי תימן אשר הגיעו לעדן, וחיו שם בתנאים מאוד קשים. לאחר משא ומתן אינטנסיבי בין ישראל למנהיגי המושבה הצליחו הדיפלומטים הישראלים לקבל את הסכמת השלטונות לעזיבת היהודים.

הגורמים העיקריים שסייעו להצלחת המבצע:
1. המשא ומתן המדיני שקדם לעליה.
2. ארגון העלייה בתימן בהשתתפות הסוכנות היהודים והג'וינט.
3. פעילות מערך הקליטה בארץ שלבי העלייה: תקופה עולים מתימן עולים מעדן סה"כ.

שלב 1 דצמבר 1948 – מרץ 1949 5,550 5,550
שלב 2 יוני 1949 – ספטמבר 1950 41,092 1,770 42,862
שלב 3 אוקטובר 1950 – אפריל 1956 1,334 449 1,793 סה"כ 47,986 2,219 50,205

שלב ראשון:

הבעיה הדחופה ביותר בנושא העלייה מתימן עם קום המדינה הייתה העלאת הפליטים שנתקעו בעדן
מאז 1945 – כ- 4,000 איש.

המאמצים נבעו מחמש סיבות:
1. המטרה הלאומית של עליה וקיבוץ גלויות.
2. העולים התימנים היו ידועים כאנשים המסתגלים במהירות ומסתפקים במועט.
3. העלאת העולים שנתקעו בעדן תדרבן את שאר יהודי תימן לעלות.
4. הסכנה לפרעות ביהודים.
5. המצב הבריאותי הקשה של הפליטים והצורך בהענקת טיפול רפואי ברמה גבוהה.
באותה תקופה עדיין שררה בארץ מלחמת העצמאות, והממשלה התלבטה האם נכון להעלות כמויות גדולות לארץ בזמן המלחמה.
לבסוף הכריעו הקולות שטענו כי המצב בתימן מחייב עלייה מיידית, והוחלט על המשך העלייה – השלב השני.


שלב שני:

לאחר הפסקה של כשלושה חדשים התחדשה העלייה. המוני יהודים זרמו למחנה "גאולה" שבעדן במטרה לעלות לארץ.
ההגעה לעדן הייתה ברגל או ברכב, והייתה כרוכה במכשולים רבים בדרך, עייפות, שודדים ותשלומי מיסי מעבר
במקומות שונים לאורך הדרך. הוקם מחנה נוסף בעדן, גם הוא בחאשד ונקרא אף הוא מחנה גאולה.נציגי הצוות
הרפואי שהגיע מן הארץ על מנת להעריך את מצבם הבריאות של הפליטים חזר עם רשמים קשים מאוד, ולבסוף,
על אף הכוונה לסיים את הטיפול הרפואי במחנה על מנת למנוע הבאת מחלות לארץ- עלו הפליטים גם ללא טיפול
על מנת לזרז את התהליך. העולים בעליה זו היו מותשים מאוד והתייחסו לכל אנשי הצוות במחנה כאל מנהלים
בעלי סגולה, בטחו בהם וצייתו לכל הוראותיהם. הוחלט להעלות את העולים ארצה למטוס, ולא באוניה, חרף
העלויות הגבוהות. הממשלה פחדה מ 'הפרעות' מצד מצריים וסעודיה, וכן לא רצתה לאבד זמן. (מפחד שהבריטים
יתחרטו ומפאת מצבם הגופני הירוד של העולים).

השלב השלישי:

בשלב זה נמשכו הטיסות לארץ דרך עדן. הטסת העולים לארץ: למרות העלויות הגבוהות של טיסה ביחס להפלגה, הוטסו כל העולים לארץ משיקולים של ביטחון וחיסכון בזמן. הטיסות בוצעו על ידי חברה אמריקאית, נמשכו כ- 8 שעות וכל מטוס הכיל כ- 150 עולים.
על אף המלחמה המתמשכת בארץ לא נפגעו המטוסים והגיעו כולם ליעדם בשלום.

הקליטה בארץ:

בעת העלייה נאלצו רבים מן העולים להשאיר חלק מרכושם במחנה, כיוון שלא ניתן היה להעלותו למטוס.
פעמים אחרות נאמר להם כי רכושם יועבר דרך הים. הרכוש אכן הועבר, אולם הוא לא הושם בנמל, ועם
הזמן נלקח על ידי אנשים שונים. פרשת ילדי תימן הנעדרים: הילדים, בעיקר החולים, שוכנו במבנים נפרדים
מן ההורים, אשר באו לבקרם מדי יום. עם השנים עלה חשד כי עקב אי סדר במרפאות נאמר לאמהות מסוימות
בטעות כי ילדיהם נפטרו במשך הלילה. לאחר שנים, כאשר הוקמה וועדת חקירה בנושא עלה כי אכן ישנם מספר
ילדים אשר אומצו מכיוון שלהוריהם נמסר בטעות כי הם נפטרו ועל כן לא באו לקחתם.