סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "פוגת המוות / פול צלאן"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 
שורה 107: שורה 107:
 
----
 
----
 
*בית הספר "כרמל זבולון"
 
*בית הספר "כרמל זבולון"
*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]
+
 
 +
 
 +
[[קטגוריה:ספרות]]

גרסה אחרונה מ־07:41, 14 ביולי 2006


חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותו בערב
אנחנו שותים אותו צהריים ובקר שותים אותו בלילה
אנחנו שותים ושותים
אנחנו כורים קבר ברוחות שם לא שוכבים בצפיפות
אדם גר בבית הוא משחק עם הנחשים וכותב
הוא כותב כשמחשיך לגרמניה זהב שערך מרגרטה
הוא כותב זאת ויוצא מן הבית והכוכבים מבהיקים ושורק לכלבי הציד שלו שיבואו
הוא שורק ליהודיו שיתייצבו מצווה לכרות קבר בקרקע
הוא פוקד עלינו פצחו בנגינה למחול

חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה
אנחנו שותים אותך בקר וצהרים אנחנו שותים אותך בערב
אנחנו שותים ושותים
אדם גר בבית הוא משחק עם הנחשים וכותב
הוא כותב כשמחשיך לגרמניה זהב שערך מרגרטה
שער האפר שלך שולמית אנחנו כורים קבר ברוחות שם לא שוכבים בצפיפות

הוא קורא העמיקו לקדוח בקרקע אתם ואתם כל השאר זמרו זמרו ונגנו
הוא שולח ידו לברזל בחגור ונופף בו עיניים כחולות לו
העמיקו אתים בקרקע אתם ואתם כל השאר המשיכו לנגן למחול

חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה
אנחנו שותים אותך צהריים ובוקר אנחנו שותים אותך בערב
אנחנו שותים ושותים
אדם גר בבית זהב שערך מרגרטה
שער האפר שלך שולמית הוא משחק עם הנחשים

הוא קורא המתיקו לנגן את המוות המוות הוא רב אמן מגרמניה
הוא קורא הקדירו את צלילי הכינור ותעלו כעשן באוויר
אז יהיה לכם קבר בענן שם לא שוכבים בצפיפות

חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך בלילה
אנחנו שותים אותך בצהריים המוות הוא רב אמן מגרמניה
אנחנו שותים אותך ערב ובוקר אנחנו שותים ושותים
המוות הוא רב אמן מגרמניה עיניים כחולות לו
הוא פוגע בך כדור עופרת פוגע ולא מחטיא
אדם גר בבית זהב שערך מרגרטה
הוא משסה בנו את כלביו מעניק לנו קבר באוויר
הוא משחק עם הנחשים וחולם לו שהמוות הוא רב אמן מגרמניה

זהב שערך מרגרטה
שער האפר שלך שולמית


(תרגום של נתן זך)


פוגה- יצירה מוזיקלית לארבעה קולות, המאופיינת במשחקי קולות של יציאות וכניסות. לכל קול יש תפקיד.

החיבור בין הפוגה כיצירה קולית מוזיקלית למוות יוצר שילוב מצמרר מבחינה אומנותית - שילוב בין תוכן קשה מאוד, לבין עיבוד אסטתי-אומנותי מדויק, מסוגנן וספרותי. (א.ב. יהושע במאמרו מתכוון לסוג כזה של יצירה כשהוא מדבר על הצורך למצוא סגנונות ודפוסים חדשים כדי להעביר את התוכן הקשה.)

אדורנו, פילוסוף – מוזיקולוג גרמני, טען שאחרי אושוויץ לא יכולה להווצר שירה, גם מבחינה אסתטית וגם מבחינה מוסרית.
"פוגת המוות" מוכיחה שאפשר ליצור יצירת אומנות העומדת במבחן הספרות, גם אם התוכן הוא קשה מנשוא.

משמעות הכותרת היא חיבור בין יצירה מוזיקלית מצלולית, לבין תוכן מאוד קשה. היצירה מוכיחה את נפלאות הפואטיקה הספרותית – ליצור גם כשהנושאים חורגים מגבול הדמיון האנושי.

תוכן השיר

תאור החיים הקשים במחנות, מתוך נקודת מבט של דובר קיבוצי, כאשר לכל אורך השיר יש השוואה או התייחסות גם לצד הגרמני וגם לצד היהודי. ההתייחסות לגרמניה היא בעיקר דרך סטריאוטיפים לדמות הגרמנית (שיער בלונדיני, עיניים כחולות, מוזיקה ...). היהודים מתוארים כקבוצה – כגוף קיבוצי, בעוד שהגרמני מתואר כיחיד.


מבחינת אמצעים אומנותיים יש בשיר שילוב של מצלול, מקצב מוזיקלי, העדר סימני פיסוק, מבנים לשוניים שחוזרים על עצמם, אבל משתנים כל פעם. היסודות האומנותיים מכניסים סדר ומבנה לתחושה הכואבת.
כבר בתחילת השיר יש שילוב בין התוכן לאמצעים האומנותיים, בעזרת האוקסימורון "חלב שחור", שבעיקר בא כדי להבליט את שילוב הניגודים. הניגודים האלה מופיעים לאורך כל השיר – בין היהודים לגרמנים, בין דמות הגרמני הרשע לדמות הגרמני האומן וכ"ו. הגרמני הוא רק אמן בכל דבר.

כמו כן, יש משחק במצלול "חלב שחור של שחר אנחנו שותים..."
נוסף על כך יש חזרות שיוצרות תחושה של טקסיות או ריטואל – אנחנו, שותים . . .


הבית השני חוזר על הפרטים שבבית הראשון, אך יש בו שינוי של פרטים מסוימים והוספה של אנלוגיה. ההוספה היא העמדה ניגודית קונקרטית בין מרגרטה, אשר מייצגת את האישה הגרמנייה, לבין שולמית, המייצגת את היהודייה.
שולמית זהו שם מייצג ליהודים. השם הזה מופיע בשיר השירים.
שיר השירים הוא אלגוריה למערכת יחסים בין עם ישראל לאלוהים. יש כאן העמדה אירונית בין הקשר הטוב שקיים בין העם היהודי לאלוהים, כפי שמצטייר במקרא, לבין הסיטואציה בתקופת השואה, בה העם חסר ישע וחסר אלוהים.

נוסף על כך קיים חיבור בין המוות לשירה בביטוי "שער האפר שלך שולמית". שולמית מייצגת את שיר השירים, ושיער האפר מייצג את המוות.


הבית השלישי מתמקד בדמות הגרמני, ובאופן שבו הוא מצווה על היהודים.
הבית הזה משתמש במיטונימיה מאוד ברורה המאפיינת את הגרמנים "עיניים כחולות לו". דמות הגרמני מוצגת כדמות חזקה, כמעט כל – יכולה.
הגרמני מצווה שני דברים: מצד אחד הוא מצווה על היהודים להמשיך להעמיק בקרקע, ומצד שני הוא מצווה על אותה חבורת ילדים להמשיך לנגן. גם כאן יש חיבור בין המוות לנגינה, שהוא החיבור הכי אוקסימורוני והכי מאפיין את דמות הגרמני – רב אומן מבחינת האיכות התרבותית, ורב אמן מבחינת תעשיית המוות.
דמות הגרמני מופיעה פה כיחיד, בודדת, כאשר הוא מכונה בגוף שלישי נסתר – "הוא", דבר שיוצר ניכור וריחוק.
בית רביעי חוזר על האלמנטים של חלב שחור של שחר, ואלמנטים נוספים של הבית הראשון, כאשר בבית זה ניכר מוטיב נוסף – הגרמני המשחק עם נחשים. הנחש מסמל את השטניות והרוע שבעולם – נחש הוציא את אדם מגן עדן.


כמו כן, מיוצגת התפיסה כי גם הגרמני הוא אדם, והרוע קיים בתוך האדם. אותו אדם שמשחק עם נחשים, הוא גם זה שיושב וכותב מכתבי אהבה לאהובתו בגרמניה.
שוב יש אנלוגיה בין שתי הנשים, כאשר הביטוי "אפר" מזכיר לנו שרפה, את מה שנשאר אחרי השרפה.


הבית החמישי מוסיף אלמנט חדש, המופיע בביטוי "המוות הוא רב אמן מגרמניה". יש כאן האנשה של המוות, שמדגישה את הפרפקציוניזם הגרמני – הגרמני שמתמקצע בכל דבר, מתמקצע גם במוות. הביטוי "המשיכו לנגן את המוות" מבליט שוב את החיבור שבין המוות לנגינה.
הגרמני, הרוצח, קורא לאותם יהודים להמשיך ולנגן תוך כדי שרפתן, תוך כדי עלייתם לאוויר כעשן. העשן מתחבר ל"קבר בענן". היהודים אמנם חופרים בורות, אבל לאחר שרפתם – כל מה שנותר מהם זה עשן העולה השמיימה, וקברם יהיה בענן, שם לא שוכבים בצפיפות. ביטוי זה מוסיף אירוניה – לכאורה זהו עניין טוב, אך אנו מבינים את הכוונה האמיתית.


הבית השישי מכיל בתוכו את כל המוטיבים שהוזכרו לאורך כל השיר: חלב שחור, המוות הוא רב אמן מגרמניה, עיניים כחולות לו, משחק עם נחשים, שיסוי הכלבים, כריית קבר באוויר וזהב השער של מרגרטה.

סיום השיר מחבר את בקולות יחד. למעשה יש פה יצירה הרמונית, חיבור של כל הקולות, אבל ביצירה ההרמונית הזו יש הרבה כאב.
שתי השורות האחרונות מחדדות את הניגוד הכי מכאיב: יש התייחסות ספציפית לאישה היהודייה והגרמנייה דרך השיער – האריות והשיער הבלונדיני יהיה תמיד לגרמניה, אך ליהודיים יישאר שיער האפר, השרפה.

לסיכום, פוגת המוות היא יצירה ספרותית המוכיחה שאפשר לעלות נושאים מאוד קשים, בדרך עיצוב אסתטית אומנותית, תוך שימוש במצלול, בלשון פיגורטיבית, במקצב, משחקי לשון, כאשר דווקא האמצעים האומנותיים והאסתטיקה מחדדים את התוכן הקשה.
היצירה גוברת על המכשולים האסתטיים שצוינו ע"י א.ב. יהושע במאמרו, וגם עונה על שתי ההסתייגויות הגדולות- ההסתייגות המוסרית, וההסתייגות האסתטית.



  • בית הספר "כרמל זבולון"