עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי, ועידת אוויאן

בשנת 1933 היגרו 37 אלף יהודים מגרמניה ואולם מאז ליל הבדולח, הממוצע השנתי נע בין 21 ל-25 אלף מהגרים בלבד.

הסיבות לירידה במספר המהגרים מגרמניה הנאצית לאחר ליל הבדולח

1.גורם רגשי: היה ליהודי גרמניה קשר רגשי חזק מאוד למדינה ולתרבות הגרמנית. 2.גורם כלכלי: היה קשה למהגרים יהודים מגרמניה להתקבל בארצות אחרות. על רקע המשבר הכלכלי העולמי, מהגרים לא היו רצויים והיה קשה מאוד למהגרים למצוא מקומות עבודה, בייחוד אלו שהשתייכו למעמד הבינוני. עובדה זו מסבירה מדוע יהודי גרמניה חששו עד כדי כך להיפרד מרכושם וגם את העובדה שהיו כאלה שחזרו לגרמניה. 3.האנטישמיות היורדת: הייתה תחושה שמדובר בתופעה חולפת, תחושה שהתחזקה על רקע ההקלה במדיניות האנטישמית במחצית השנייה של 1933 ושוב בתחילת 1936. 4.המנהיגות היהודית: המנהיגות היהודית בגרמניה ומחוצה לה התנגדה בדר"כ להגירה יהודית המונית. המנהיגות היהודית בגרמניה עודדה רק הגירה סלקטיבית (בני נוער, מובטלים וכו'). ארגונים יהודיים רבים בחו"ל התנגדו להגירה המונית מתוך החשש ששליטים אנטישמיים במדינות אחרות ינסו להיפטר מהאוכלוסיות היהודיות שלהן בדרכים דומות.

תנודות במספר היהודים בגרמניה הנאצית

• בשנת 1933 היו כ-580 אלף יהודים בגרמניה. במשך השנים הגדיר השלטון הנאצי 44 אלף נוצרים כיהודים עפ"י חוקי נירנברג.

• באוסטריה היו 185 אלף יהודים וב-1938, לאחר סיפוחה לגרמניה (האנשלוס), הפכו כולם לחלק מגרמניה.

• לאחר סיפוח חבל הסודטים בסוף 1938 (עפ"י הסכם מינכן – היטלר מאיים לתקוף את צ'כיה. ראשי המעצמות מתכנסים במינכן ולוחצים על צ'כיה לתת לגרמנים את חבל הסודטים), נוספו לגרמניה עוד 90 אלף יהודים.

• לאחר סיפוח העיר דנציג (פולין), נוספו לגרמניה עוד 1500 יהודים.

• ארבעת יעדי ההגירה העיקריים של יהודי גרמניה בשנים 1933-1939 היו: ארה"ב, ארץ ישראל, בריטניה, שאר מדינות אירופה ואמריקה הדרומית. ההגירה הפכה להמונית בשנת 1938, שבה התרחש פוגרום "ליל הבדולח", ו-30 אלף יהודים נאסרו במחנות ריכוז רק בשל היותם יהודים. במהלך השנה שלאחר הפוגרום ברחו מגרמניה כ-80 אלף יהודים ובסה"כ בשנים 33-39 עזבו את גרמניה כ-235 אלף יהודים, שהם כמחצית ממספר היהודים בגרמניה ערב עליית היטלר לשלטון.

סה"כ היו בגרמנית כ-900 אלף יהודים. רק פחות ממחציתם הצליחו לצאת מגרמניה. לא הייתה עלייה חופשית לא"י, כיוון שעפ"י הספר הלבן של צ'רצ'יל נקבע כל שנה מכסת קליטה של יהודים לפי "יכולת הקליטה הכלכלית" של הארץ.

הסכם ה"העברה"

חיים ארלוזרוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הגה תוכנית שעל-פיה הסוכנות תרכוש סחורות גרמניות ובתמורה יינתן ליהודים לעזוב את גרמניה עם רכושם. לפי תקנות ההגירה הבריטיות, יהודי שהיו לו לפחות 1000 ליש"ט, הוגדר כ"קפיטליסט" והרשו לו ולבני משפחתו לעלות ארצה מחוץ למכסה השנתית לעולים. כך, אם היהודים היו מורשים לעלות עם רכושם, כולם היו יכולים להיכנס לא"י. לכולם היה אינטרס בהסכם – לגרמניה (יכולה למכור מוצרים תעשייתיים), לתנועה הציונית (היהודים עוזבים את גרמניה למקום בטוח יותר), לשלטונות המנדט וליישוב היהודי (יהודים באים עם כסף רב לארץ ומשקיעים בה).

פרטי התוכנית:

1.יהודי גרמניה הרוצים לעלות ארצה ימכרו את רכושם ויעבירו את הונם לחשבון בנק מיוחד שהסוכנות היהודית תפתח בברלין.

2.הסוכנות תשתמש בכסף כדי לקנות סחורות גרמניות שיש להן ביקוש בארץ.

3.כאשר היהודים האלה עלו ארצה, הסוכנות נתנה להם כ-70 אחוז מערך הרכוש שלהם בלירות ארצישראליות ולכן הם כולם מוגדרים עפ"י הבריטים כ"קפיטליסטים" ויכולים לעלות ארצה.

לתוכנית הייתה התנגדות בחוגים שונים כיוון שבאותם השנים גופים יהודיים שונים ניסו לארגן חרם עולמי על מוצרים גרמניים כדי ללחוץ על היטלר למתן או אפילו לבטל את המדיניות האנטישמית שלו.

ההסכם עם גרמניה פעל גם בחודשים הראשונים שלאחר פרוץ המלחמה, עד שהופסק בשל ההסגר שהוטל הכלכלי על גרמניה. בתוך פחות מ-7 שנים הועברו לא"י בזכות ההסכם 8 מיליון ליש"ט ועוד 6 מיליון בעקיפים. עשרות אלפי עולים הגיעו לארץ ומספר גדול מהם נהנה מן הגידול ביכולת הקליטה של הארץ, כתוצאה מהזרמת ההון שנתאפשרה בעקבות ההסכם.

ועידת אויאן, יולי 1938

מטרות הועידה

המטרה המוצהרת של הועידה הייתה מציאת ארצות מקלט ליהודים ולמתנגדי המשטר הלא-יהודים בגרמניה, שיש להם צורך דחוף להגר ממנו. הערכת הועידה הייתה שהיו כחצי מיליון אנשים כאלה.

ארה"ב הבטיחה לפני כינוס הועידה שאף מדינה לא תצטרך לשנות את הקלות ההגירה שלה כדי לקלוט מהגרים יהודים מגרמניה. על אף הכרזה זאת, הייתה תחושה שברגע שהועידה תיפתח, ארה"ב תצא במחווה דיפלומטית שתחייב בסופו של דבר גם את המדינות האחרות.

עמדות המדינות בועידה:

• ארה"ב: "המחווה האמריקאית" הייתה שמעתה היא לא תיתן לבעיות בירוקרטיות למנוע ממנה למלא את המכסה השנתית למהגרים מגרמניה ומאוסטריה.

• הרפובליקה הדומיניקנית: הציעה לקלוט 100 אלף יהודים, אך היא ציפתה לעזרה ביצירת התנאים לקליטתם – עזרה שהיא לא קיבלה.

• אוסטרליה: נציג אוסטרליה אמר שאין להם בעיית אנטישמיות, ואם הם יקלטו יהודים חדשים, תהיה בעיה של אנטישמיות.

• קנדה: הסכימה לקלט כל יהודי שהוא חקלאי.

תוצאות הועידה:

1.ברמה הפורמלית הוקמה עוד ועדה – הועדה הבין-ממשלתית לענייני פליטים.

2.יהודי העולם ויהודי גרמניה בפרט נקלעו לדיכאון שכן ועידת אויאן נתפסה על-ידם כועידת התקווה האחרונה.

3.היטלר חגג ניצחון תעמולתי גדול.

4.ועידת אויאן הובילה יחד עם ועידת מינכן ל"ליל הבדולח". בועידת אויאן היטלר ראה שמדינות העולם החופשי אינן מוכנות לקלוט יהודים מגרמניה במספרים גדולים ולכן גרמניה לא תצליח להיפטר מהיהודים בדרכי שלום. ועידת מינכן הראתה שהמעצמות הדמוקרטיות חוששת עד כדי כך ממלחמה, שהן לא יעיזו להיכנס לעימות עם גרמניה. לכן הנאצים החליטו להפעיל טרור ברוטאלי כדי לאלץ את יהודי גרמניה לברוח בהמוניהם והתוצאה הייתה "ליל הבדולח".

===מסע הסט. לואיס, מאי-יוני ===1939

1. 13.5.39: אניית נוסעים גרמנית – "סנט לואיס" – יוצאת עם 930 פליטים יהודים. ל-734 אישורי כניסה לארה"ב תוך 3 שנים. לכולם אישורי נחיתה בקובה.

2. 24.5.39: השלטונות הקובניים מעוררים ספקות באשר לתקפותם של אישורי הנחיתה.

3. 27.5.39: האנייה עוגנת בהוואנה (קובה), רק 22 פליטים מורשים לרדת לחוף.

4. 2.6.39: ממשלת קובה מורה לאנייה לעזוב את המים הטריטוריאליים של קובה.

5. 3.6.39: מחלקת המדינה האמריקאית דוחה הצעה שפליטים בעלי רישיונות יורשו לנחות בארה"ב.

6. 4.6.39: האנייה מפליגה לאורך חופי פלורידה. יהודי ארה"ב מציעים לקובנים ערבות כספית המגיעה לסכום של מיליון דולר.

7. 5.6.39: ממשלת קובה מציעה להרשות לפליטים לחנות באיי פינוס. היא חוזרת בה יום למחרת.

8. 6.6.39: הנשיא רוזבלט מקבל מברק ובו בקשה שארה"ב תשקול מחדש את סירובה לספק מקלט לפליטים. הוא אינו מגיב.

9. 6-9.6.39: האנייה חוזרה לאירופה. צ'ילי, פרגואי וארגנטינה סרבו להציע מקלט.

10. 10.6.39: ממשלת ארה"ב מסרבת סופית להרשות לפליטים לרדת.

11. 11.6.39: רב החובל הגרמני של האנייה מתכוון להעלות את ספינתו על החוף האנגלי כדי למנוע את החזרה להמבורג.

12. 12-13.6.39: בריטניה, הולנד, בלגיה וצרפת מסכימות לקבל את הפליטים.

13. 17.6.39: הפליטים יורדים לחוף באנטוורפן.

14. 819 הפליטים שקיבלו מקלט באירופה מצאו עצמם תוך 12 חודשים תחת שלטון גרמניה ורבים מהם ודאי נרצחו במחנות ההשמדה. 287 הפליטים שנתקבלו ע"י בריטניה הושמו במעצר כ"זרים אויבים" כשנה לאחר כניסתם. אולם הם נשארו בחיים.

מסקנות מועידת אואין והסנט לואיס

ועידת אויאן ומסע הסט. לואיס הראו עד כדי כמה העולם החופש בגלל וארה"ב בפרט לא היו מוכנים לפתוח את שעריהם לפליטים יהודים. היו לכך שני גורמים עיקריים:

1.המשבר הכלכלי היה בעיצומו והייתה הרבה התנגדות בכל מדינה ומדינה לכניסת מהגרים העלולים להתחרות בכוח העבודה המקומי. 2.לפני המלחמה שררה מידה לא מבוטלת של אנטישמיות, אפילו במדינות הדמוקרטיות ביותר.