עמדתו של הרצל כלפי ירושלים (ירושלים בתפיסה הציונית של הרצל)

עמדתו של הרצל כלפי ירושליים

הרצל כמנהיג הציונות במאה ה19 ייחל להקמת מדינה יהודית לאומית אשר לא תיהיה מושתת על עקרונות דתיים. כבר בשנת 1896 טען הרצל כי ריבונות יהודית בא"י אין פירושה כי באופן אוטומטי ירושליים תיהיה בירתה. הרצל לא התקשה לראות בירושליים סביבה אקסטריטוריאלית שלא תכלל בריבונות היהודית בא"י בתמורה לקבלת הכרה בינלאומית בריבונות היהודית בא"י.

בשנת 1898 גיבש הרצל תכנית מורכבת יותר לעתיד ירושליים, לפי חזונו:

  • העיר העתיקה תהיה תחת שלטון בינלאומי ותהווה מרכז אמונה לעמים כולם.
  • היהודים יוכלו לבנות היכל תפילה בשטח העיר העתיקה – לא באזור הר הבית (לא בגלל קדושת המקום למוסלמים, אלא בעיקר בגלל כיפת הסלע שנראתה היטב מהר הזיתים).
  • מחוץ לחומות תוקם עיר בסגנון אירופאי מודרני שתהייה בירתה המדינית, תרבותית ומדעית של העם היהודי.

לדעת הרצל, ירושלים הוא מכשול גדול להקמת מדינה יהודית בא"י. ואפילו היה מוכן לוותר על ירושלים כבר אז.

בשנת 1898 ביקר הרצל בירושלים. קודם לכן, למד על גיאוגרפיה של העיר והכין תוכנית מסובכת להגנת ירושלים בהמשך.

יש 2 בעיות בהכרה הציונית המודרנית מאז ועד היום:

א. סוגיית הזהות היהודית-ציונית של תושבי העיר.
ב. סוגיית הריבונות המדינית בירושלים.