מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית, והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן

מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית 1933-1939

שלבים במדיניות החוץ הנאצית

1933-1935:

1.פרישה מהחבר.

2. חוזה אי-התקפה עם פולין.

3. הסכם הצי עם אנגליה.

4. משאל העם בחבל הסאר.

5. פרישה מחבר הלאומים.

1936: הפלישה לחבל הרואר.

1936-1937: נקודת מפנה במדיניות החוץ.

10.3.1938: "אנשלוס" - סיפוח אוסטריה.

1.10.1938: קבלת שטחים מצ'כוסלובקיה.

מרץ 1939: חיסול צ'כוסלובקיה.

24.8.1939: חוזה ריבנטרופ-מולטוב, היטלר-סטאלין.

1.9.1939: הפלישה לפולין - פרוץ מלחמת העולם השנייה.

מטרות מדיניות החוץ של הנאצים

1. חידוש הרייך השני והקמה של "גרמניה הגדולה" (ההיסטורית). הדבר כולל את פולין, אלזס ולוריין, שלזיה וכו'.

2. הקמת צבא: עפ"י חוזה ורסאי אין צבא, רק מאה אלף איש ומהם 4000 קצינים. כמו כן, איסור להחזיק או לייצר נשק כבד. גרמניה מפורקת מנשק בניגוד למדינות אירופה האחרות. זוהי מטרה מיידית ותלויה רק בגרמניה. מהווה פתרון גם לאבטלה.

3. ביטול הסכמי ורסאי: גרמניה היא מדינה רביזיוניסטית (מתנגדת למצב הקיים ורוצה לשנות אותו) שרוצה לטהר את שמה. היא מתנגדת להסכמי ורסאי. היא ואיטליה חותרות לשנות את המפה הטריטוריאלית של אירופה - "ציר רומא-פולין". הם מחכים לעיתוי המתאים.

4. הרדמת מדינות אירופה שחוששות ביותר מגרמניה הנאצית (בעיקר מדינות מערב אירופה) למשל ע"י ברית אי-ההתקפה עם פולין.

5. החזרת מעמדה של גרמניה כמדינה מובילה באירופה. במשך כל המאה ה-19 גרמניה היא מעצמה כלכלית וצבאית (גם מדינית) באירופה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמניה מדינה זניחה - היא לא במעגל ההשפעה באירופה.

6. הגשמת האידיאולוגיה הנאצית: משטרים טוטאליטריים בעלי אידיאולוגיה מרגישים התחייבות לאידיאולוגיה. עקרון זה נכון במדיניות הפנים (נאציפיקציה) וגם במדיניות החוץ - הנאצים משנים את פני המדינה בהתאם לאידיאולוגיה שלהם. למשל: הגשמת רעיון "מרחב המחיה" - הנאציזם ירצה לממש רעיון זה באיזשהו שלב. הנאצים רוצים להשליט "סדר חדש" באירופה; המערכת הבינלאומית באירופה ובעולם צריכים יהיו בעתיד להתבסס על עקרונות נאצים - החזק שולט, אין שלום בין מדינות (שלום הוא מושג של חלש ושל מוסר - דבר מזויף). תהיינה מדינות שולטות, נשלטות ומנוצלות. יהיו גזעים שישרתו את הגזע הארי. היהודים אמורים להיות מחוסלים מן העולם. הנאצים מנסים להשליט את "הסדר החדש" רק ב-1941, לאחר שהגשימו את כל שאר המטרות, לאחר שגרמניה השתלטה על רוב אירופה.

הגישה שהנאצים מייצגים היא גישה מתגוננת - הגרמנים הם הקורבן, לא אירופה או היהודים.

הגשמת המטרות במדיניות החוץ

1. פרישה מהחבר ומהוועדה לפירוק נשק באוקטובר 1933: הנאצים טוענים כי זכותם, כמו כל מדינה לאומית, להתחמש. הובטח כי אחרי גרמניה יפורקו שאר מדינות אירופה - אך זה לא קרה. לאירופה הדמוקרטית לא היו משאבים להשקיע בצבא, בגלל המשבר הכלכלי של 1929 וגם מכיוון שהמדינות צריכות "ללקק את הפצעים" לאחר מלחמת העולם הראשונה - חייבים להשקיע בשכבות החלשות שלחמו במלחמה. אנגליה וצרפת, שומרות על ה"שלום האירופאי הקיבוצי", מוותרות - הן מוצאות כל פעם סיבות למה לא להגיב בחומרה ו"לעמוד על המשמר" של חוזה ורסאי. לגישה זו של מדינות אירופה קוראים "מדיניות הפייסנות" והיא מלווה את המערב כל שנות ה-30. כאן היא מתחילה.

2. הסכם אי התקפה גרמניה-פולין: הסכם זה נחתם בינואר 1934. פולין הייתה מעוניינת לתקוף את גרמניה, אך לא הייתה יכולה לעשות זאת כיוון שצרפת סירבה. לכן, החליטה פולין לחתום על הסכם אי התקפה עם גרמניה. האינטרס של היטלר בהסכם זה היה שבכך הוא ממשיך בתהליך ה"הרדמה" של אירופה. בנוסף, הוא ממילא לא יכול לצאת למלחמה - אין לו צבא, אירופה מיד תצא להגנתה של פולין על מנת לשמור על "השלום הקיבוצי". כך היטלר מעביר רושם שהוא אינו מעוניין לתקוף את פולין וכאשר יהיו לו הכוחות, הוא יתעלם מהחוזה ויתקוף את פולין. צרפת הקימה במזרח אירופה חזית מזרחית נגד גרמניה. מערכת בריתות זאת מחליפה את רוסיה. המשמעות של הסכם זה היא ביצירת שאננות בפולין ובמערב - מדיניות ההרדמה מצליחה. משמעות נוספת היא שאירופה אינה מגיבה לאתגרים שהיטלר מציב בפניה - "מדיניות הפייסנות" - קו זה מתגלה בתגובתה של אירופה לפעולות של גרמניה. באירופה של אותה תקופה שרר הלך רוח של פציפיזם - לא רצו מלחמה - זו אחת הסיבות למדיניות הפייסנות של אנגליה וצרפת כלפי גרמניה.

3. משאל עם בחבל הסאר: חבל הסאר, על פי החלטת ועידת ורסאי, נמסר לניהול "חבר הלאומים" למשך 15 שנים. בתום מועד זה אמור להתקיים משאל, שבו יכריעו התושבים בדבר עתידו של החבל. קדמה למשאל תעמולה נאצית רעשנית, ובסיומה הכריעו התושבים ברוב גדול בעד "חזרה למולדת הגרמנית". היה זה ניצחון תעמולתי חשוב להיטלר והוא התעודד לקראת צעדו הבא, שהיה ההפרה הבוטה הראשונה של חוזה ורסאי- הקמת צבא בלא התחשבות בהגבלות.

4. הסכם הצי עם אנגליה: בריטניה נקטה במהלך מפתיע. היא חתמה עם גרמניה (יוני 1935) הסכם ימי ולפיו, בניגוד לחוזה ורסאי, הכירו הבריטים בזכותה של גרמניה להקים כוח ימי, כולל צוללות, שיגיע עד כדי 35% מין הצי הבריטי.

5. הפלישה לחבל הריין: במרס 1936 חצו כוחות צבא גרמני את הגשרים על נהר הריין ונכנסו לחבל הריין, שהיה מפורז על פי החלטות ועידת ורסאי. פרוז החבל, שגבל בצרפת, נועד למנוע התקרבות צבא גרמני לאדמה צרפתית ולהעניק ביטחון מארץ זו, וצעדו של היטלר הדליק נורות אדומות בפריז. אבל צרפת, בעקבות חולשתה הפנימית, לא הפגינה יד חזקה. בדיעבד התברר כי פעולה צרפתית הייתה עשויה לשנות את המצב. אולם הצרפתים לא הגיבו, פרוז חבל הריין בוטל, וצבא גרמני ניצב על גבולם. חבר הלאומים גינה צעד זה של גרמניה אולם אף הוא לא נקט כל אמצעי מעשי נגדה.