על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
טרטיף
הגדרת הקומדיה: יצירה דרמטית בעלת תוכן מבדח, הצוחקת למומי האדם
ולמגרעות החברה ומוקיעה ערכי אדם מדומים או מזויפים.
לכאורה נועדה הקומדיה להצחיק, הקהל בא לתיאטרון כדי להתבדר ולהנות. אולם אין מדובר בצחוק ובהנאה שמטרתן בידור ושעשוע בלבד. הקומדיה היא אמצעי לחינוך ולביקורת חברתית.
'''תוכן העלילה:''' מדובר במשפחה עמידה למדי, נוצרית מאמינה (יחסית) בעלת ראש משפחה (אורגון – האב) קל דעת ופתי, שמוכן "לאמץ" אל משפחתו פושט יד, קבצן שהופיע בביתם (הוא טרטיף). טרטיף, מציג עצמו כמעין רב קדוש שפרש מחיי הרכושניות והחומרניות ומקדיש את כל חייו לעבודת הקודש. בחלוף הימים הופך את טרטיף לסמכות ראשונה במעלה במשפחתו של אורגון, וזה, אינו עושה שום צעד מבלי לבקש את ברכתו ועצתו, אוהב אותו יותר מכל בני משפחתו, מצטט אותו בכל עניין, מעריץ אותו, מהלל אותו, ובקיצור מאוהב בו. בני המשפחה פרט לאמו של אורגון (מדאם פרנל) רואים לעומת השניים (אורגון ופרנל ) את פניו האמיתיות של טרטיף. המצב מאבד כל פרופורציה כאשר אורגון רוצה להשיא את בתו, מריאן, לטרטיף. מריאן מצידה מאוהבת בואלר שגם הוא מאוהב בה; הם אף השיגו את רשות האב להינשא, אולם הוא חזר בו ודרש שתתחתן עם טרטיף. המשפחה נחלצת לעזרת השניים; דורין, ( המשרתת של מריאן) מציעה שאלמיר (אשתו השנייה של אורגון ) תשוחח עם טרטיף בארבע עיניים שהרי רק לה יש השפעה עליו. בשיחה המתקיימת בין השניים פורץ טרטיף בווידוי אהבה ותשוקה הקיימת בו כלפי אלמיר. היא משתמשת בהצהרה כאיום: היא לא תגלה דבר ממה שנאמר לבעלה אורגון, אולם עליו להבטיח תמיכה גלויה ומלאה בזיווג של ואלר ומריאן. לפתע מגיח מהקיטון דאמיס (בנו של אורגון) שצוטט לשיחה לכל אורכה ובפזיזותו הוא רואה בהצהרת אהבים זו הזדמנות מצוינת לנקום בצביעותו וחוצפתו של טרטיף. הזדמנות לפקוח את עיני אביו. כאשר מגיע אורגון ושומע מפי בנו את העניין הוא בטוח שבנו מנסה להסיתו ולזהם את שמו של טרטיף, ודבר לא עוזר לשכנעו. אורגון מחליט להעניק את כל רכושו לטרטיף, ולהפכו ליורשו היחידי. בנקודה זו אלמיר מחליטה לפעול למען הצדק ויוזמת שיחה פרטית עם טרטיף כאשר אורגון מסתתר תחת השולחן ומאזין לשיחה. טרטיף מתגלה ברוב להיטותו לאלמיר, ובשיא התשוקה אורגון יוצא מתחת-לשולחן ודורש מטרטיף להסתלק מביתו. אורגון נזכר שהפקיד בידיו של טרטיף ארגז מסמכים של חברו ארגאס. אותו חבר, ארגאס, הפקיד את הארגז בידי אורגון חברו, לפני שנמלט לחו"ל כשהוצא צו מעצר נגדו. מדובר בניירות שכל חייו ורכושו של ארגאס תלויים בהם. הדבר השני שהדאיג עד מאוד את אורגון היה המסמך בו הוא נותן את כל רכושו לטרטיף. בזמן שהמשפחה מנסה למצוא פתרון מגיע מסייה לויאל,. לויאל, מציג עצמו כנציג ההוצאה לפועל, ופוקד על בני המשפחה לעזוב את הבית תוך פחות מיממה. בו-בזמן, מגיע ואלר (האהוב של מריאן בתו של אורגון),ומודיע כי טרטיף המנוול התייצב אצל המלך, והלשין על אורגון כמשתף פעולה עם איש שהוכרז כאויב המדינה (עם ארגאס),ואף הוצא נגדו צו-מעצר. ואלר מאיץ באורגון לברוח בכרכרה שהכין מראש, אולם זה, לא מספיק לצאת מביתו, ובפתח מופיע טרטיף בכבודו ובעצמו, מלווה בקצין על מנת לאסור את אורגון. הקצין אוסר את טרטיף במקום לאסור את אורגון. הקצין מסביר עצמו בכך שהמלך זיהה מיד את טרטיף כפושע ונוכל מבוקש. בסופו של דבר מחליט אורגון לסיים את הפרשה בהבעת תודה אל המלך על גמילות חסדיו ולאחר מכן להשיא את מריאן, בתו, לאהובה- ואלר.
א)הנושא: צעירים שמצליחים לממש את האהבה, מצליחים להתגבר על המכשול שהוא נאמנותו העוורת של אורגון לטרטיף בתוספת מעשה ההונאה של טרטיף. הצעירים מתגברים על הגורם החוסם שהוא הנאמנות וההתבזות של אורגון.
ב)הסוף הטוב: סוף טוב הכל טוב הוא תמיד פורקן שמסמן סוף של קומדיה.
ג)פורקנים מקומיים: בנוסף לסוף הטוב יש פורקנים מקומיים למשל: כשדורין מתחצפת למאדאם פרנל (עמ' 8), כשאורגון רודף אחרי דורין (עמ' 30-31) כדי לסתור לה ומפספס. כשאורגון מסתתר מתחת לשולחן, כשטרטיף עוגב על אלמיר. האפיזודות הקטנות האלה יוצרות מתח, אך באותו זמן מאפשרות פורקן מידי המתבטא בצחוק.
ד)עיצוב הדמות: בטרטיף האובייקט העיקרי לצחוק הוא האב אורגון. לאורגון יש שני מאפיינים:
1)מונומאניה - כפייתיות שיגעון לדבר אחד.
2) חוסר מודעות קיצוני - הבא לידי ביטוי ביחס לטרטיף. נחיתות ההבנה של אורגון באה לידי ביטוי גם בתוך המחזה עצמו: לא רק הצופים רואים את נחיתותו, אלא גם בתוך המחזה עצמו נוצר פער אירוני. כלומר יש דמויות שמעריכות אותו באור מגוחך, כיוון שהוא לא מודע לבעייתו.
ה)עקרון ההיפוך: דורין בתור משרתת היא נחותה אך בינה לבין אורגון יש היפוך. האדון שאמור להיות בעל אפיון נעלה לעומתה, הוא חסר מודעות, מוצג כטיפש והמשרתת היא שנונה וערמומית. דורין לא צריכה לשמור על מצוות כיבוד אב ויכולה להרשות לעצמה דברים שאחרים לא יכולים להרשות לעצמם. הסצינה הידועה ביותר המבטאת את הנחיתות של אורגון היא כאשר הוא יורד מתחת לשולחן. הנחיתות אינה רק באי-ההבנה שלו אלא מתבטאת גם בתנוחה הפיסית.
ו)המסכה: (תמונה 4 מערכה 4 עמ' 75). הכוונה למסכה של המונו-מניאק ההולך על דבר אחד. זו מסכה לא רצונית הנובעת מחוסר מודעות. ישנה גם מסכה שהיא רצונית - זו של טרטיף. המעורר צחוק הוא כאשר המסכה הרצונית ידועה לצופה. הצופה יודע שטרטיף בחר להתחפש לאדם דתי, כדי לסחוט כספים מאורגון. אך אורגון לא יודע שטרטיף הוא מזויף - עוטה מסכה. מסכה זו בולטת בכל פעם שהיא עומדת "לנשור". למשל, כאשר טרטיף עומד ליד דורין, רואה את שדיה וחושק בה. הוא בא ומסתיר את שדיה במטפחת וממזמז אותה קצת. גם אלמיר עוטה מסכה רצונית, כאשר היא מעמידה פנים שהיא מעונינת בטרטיף. במקרה זה טרטיף לא יודע שאלמיר היא המסכה. כשמריאן ו-ואלר נפגשים לאחר שנודע לואלר שמריאן מיועדת להתחתן עם טרטיף, כל אחד מהם שם את מסכת ה"לא מעוניין".
ז)חידודי הלשון: השנינות של דורין היא זו שמאפשרת להציג את אורגון כמגוחך ומדרבנת את האחרים להתנגד לו (חידודי לשון - תומפסון).
ח)החזרתיות: השיעולים החוזרים של אלמיר כדי שאורגון ייצא מתחת לשולחן. השאלות החוזרות של אורגון: "וטרטיף?".
ט)ההגזמות: ההגזמות בתיאור טרטיף החסוד כשהוא אוכל. (ברגסון - ההצמדות לגופני).
י)הגורמים הפיסיים (תומפסון): כשאורגון מנסה לתת לדורין סתירה ולא מצליח. כשמאדאם פרנל מפליקה למשרתת שלה. כשואלר לא עוזב את המקום כי הוא נעלב ממריאן.
י"א)הקללות: "נחשה בעלת מצח נחושה". "חולירע". (בעיקר בתמונה 6 מערכה 3 עמ' 59). מסלול הקומדיה - סדר יציב והרמוני מופר ע"י טיפשות או כפייתיות ובסוף שב על כנו לאחר שמסולק או מנוטרל הגורם המפר את ההרמוניה. (בכל טריק מניפולטיבי של המחזאי- חילופי זהויות, כוחות על טבעיים, אורח עם מידע חדש וכד') כלומר מסלול הקומדיה מעגלי
'''דמות ה"מזג"- עפ"י נורתופ פריי''' בקומדיה מהסוג שכתב מולייר נוטות הדמויות לסטריאוטיפים לדמות החוסמת-תפקיד מרכזי בקומדיה לפי פריי דמות זו היא "מזג":
"היא כפויה על ידי מזגה, ותפקידה במחזה הוא בראש וראשונה לחזור שוב ושוב על התנהגותה הכפייתית. (קמצן, אינו יכול לעשות או לומר דבר שאינו קשור בהטמנת זהב ובחסיכת כסף) הדמות המייצגת את ה"מזג" בקומדיה היא בדרך כלל אדם בעל מידה לא מעטה של כוח ושל יוקרה חברתית: יש בידו לאלץ חלק ניכר מדמויות המחזה לנהוג בהתאם לכפיתיות האישית שלו. "המזג" קשור באורח הדוק בעניינו של החוק האבסורדי, הבלתי הגיוני, שעלילת הקומדיה נעה לקראת שבירתו".