טופס המנדט - עקרי התחייבויותיה של ברטניה

טופס המנדט באפריל 1920 התקבלה בועידת סן רמו אשר באיטליה החלטה על חלוקת המנדטים במזרח התיכון. בריטניה קיבלה יפוי כוח שמשמעותו ניהול ארץ ישראל שעיקרו הכנת היהודים בארץ ישראל לעצמאות. נקודת המוצא במסמך זה היא הצהרת בלפור. ביולי 1922 אישר חבר הלאומים כי בריטניה תהיה מדינת המנדט בארץ ישראל ומשמעות החלטה זו היא המשכה הישיר של ועידת סן רמו המכינה את ארץ ישראל לעצמאות. בטופס המנדט אשר אושר ע"י חבר הלאומים נכתבו הוראות ביצוע לבריטניה וכן הגדרת היעוד של ארץ ישראל עפ"י השקפת המדינות החברות בחבר הלאומים. במבוא לכתב המנדט נאמר כי ממשלת המנדט תהיה אחראית להגשמת הצהרת בלפור ובעצם חוזרת עליה (עם הסייגים שלה).

התחייבויותיה של בריטניה על-פי כתב המנדט.

ההתחייבויות הקשורות לבית הלאומי היהודי.

1. על ממשלת המנדט הבריטי לפעול ליצירת בית לאומי יהודי לעם היהודי בארץ ישראל תוך כדי יצירת תשתית כלכלית, מדינית ומנהלית אשר תשמש בסיס להקמת הבית הלאומי היהודי.

2. על ממשלת המנדט להקל על העלייה היהודית לארץ ישראל ולאפשר התיישבות צפופה של יהודים תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית.

3. על ממשלת המנדט להכיר בהסתדרות הציונית ונציגותה בארץ ישראל, הסוכנות היהודית, שתפקידה יהיה מתן יעוץ לממשלת המנדט ביחס לענייני הישוב היהודי ולשתף פעולה איתה בכל העניינים הקשורים להקמת הבית הלאומי היהודי. יש לתת לסוכנות היהודית סמכות לניהול שרותים ועבודות ציבוריות וכן סמכות לפתח את אוצרות הטבע בארץ ישראל ולנהלם וזאת אם לא יינקטו צעדים בתחום זה ע"י ממשלת המנדט.

4. על ממשלת המנדט הוטל לעודד ולסייע בהקמת מוסדות שלטון עצמי יהודי.

5. להכיר בין יתר השפות, האנגלית והערבית, בשפה העברית כשפה רשמית לבני הארץ.

6. על ממשלת המנדט לחוקק חוק התאזרחות שייצור את התנאים הנוחים להתאזרחות העולים והמתיישבים היהודים בארץ ישראל.

ההתחייבויות הקשורות לכלל תושבי הארץ

1. על ממשלת המנדט לדאוג שלא ייפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל והודגש כי קידום רעיון הבית הלאומי היהודי לא יתבצע אם תהיה פגיעה באינטרסים ובזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל

2. הערבית תשתמש שפה רשמית לצד האנגלית והעברית.

3. על ממשלת המנדט הוטל לנקוט צעדים אשר יבטיחו את ההגנה על המקומות הקדושים ואת חופש הפולחן.

משמעותו של כתב המנדט היא תחילתו של מימוש רעיון הבית הלאומי ותחילת מימושה של הצהרת בלפור. חשיבותו בכך שהוא שימש בסיס חוקי לפעולותיה של ממשלת המנדט בארץ ובעיקר בביסוס מעמדו של הישוב היהודי בארץ. מרבית כתב המנדט מיוחד לקידום רעיון הבית הלאומי היהודי.