סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "ועידת ואנזה"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 
(6 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
וועידת ונזה:
+
עם תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 התחילה בפועל ההשמדה של יהודים באירופה. כדי להרחיב את ההשמדה ולהכלילה על כל יהודי אירופה, כולל היהודים שבגרמניה ובמערב אירופה, היה הSS מוכרח להשיג את שיתוף הפעולה של רשויות השלטון בגרמניה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס היידריך ראש הRSHA, המשרד המרכזי לביטחון הרייך (זרוע מרכזית בSS), ועידה בואנזה, פרבר של ברלין, בה נידון הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. לועידה הוזמנו נציגים מדרג בכיר (אך לא הבכיר ביותר) מזרועות השלטון הנאצי, והיא נמשכה כשעה וחצי.
 +
 
 +
מטרות הועידה:
 +
 
 +
1. הבהרה וביסוס של סמכותו העליונה של היידריך, ושל הSS בכלל, בכל הקשור לטיפול ביהודים. התערבות של גורמים אחרים (משרדי ממשלה, מערכת המשפט, הצבא הגרמני...) בכל הקשור ליהודים, ובכל הקשור ל"פתרון הסופי" - אינה מקובלת. היידריך הבהיר שקיבל הוראה ישירה מגרינג, סגנו של היטלר, להוציא לפועל את הפתרון הסופי של הבעיה היהודית.
 +
 
 +
2. השגת הסכמה מלאה ושיתוף פעולה מלא בכל הקשור בביצוע הפתרון הסופי. למעשה רוב הנציגים בועידה ידעו מראש על מה מדובר, וכמובן שהסכימו על הפתרון הסופי: לא הועלו שאלות או טענות כלפי עצם ההחלטה להשמיד את כל היהודים באירופה. חוץ מזה, "הבוסים" שלהם, ובראשם הפיהרר, כבר החליטו על כך, ולא היה מקום לפקידים מדרג שני לערער על ההחלטה!
 +
 
 +
3. תיאום, מבחינה ארגונית, בין הגופים השונים שנציגיהם נכחו בועידה, בביצוע הפתרון הסופי ושאר החלטות הועידה.
  
כאשר התחיל מבצע ברברוסה התחיל מבצע ההשמדה של היהודים באירופה. מבצע שכזה לא היה יכול להיות מבוצע ללא שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס איידריך ראש הSD, בעיירה ונזה שבפרבר של ברלין וועידה לשמה לאחר מכן גם יהיה "וועדת הפתרון הסופי". לוועידה הוזמנה כל צמרת השלטון הנאצי, והיא נמשכה כשעה וחצי-שעתיים. המטרה העיקרית של הוועדה הייתה לתאם מבחינה ארגונית בין כל הגופים שייקחו חלק בפתרון הסופי. המטרה השנייה היא לתאם בין הנציגים של המשרדים השונים בכדי לרתום אותם אל השימה המרכזית של הרייך: פתרון הסופי. מטרה נוספת הייתה לקבוע מי יהיה זה שיפסוק בן חילוקי הדעות בין הרשויות השונות. 
 
  
 
מי השתתף בוועידה:
 
מי השתתף בוועידה:
  
-  נציגים של מספר מרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד החוץ, משרד התחבורה.
+
-  נציגים של מספר משרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ, המשרד לתכנית הארבע-שנתית (תכנית כלכלית) והמשרד לשטחים הכבושים במזרח.
 +
 
 +
-  נציג הגנרל גוברנמן (שטח המנהל הכללי בפולין - בו רוכזו מרבית היהודים). מזכירים של לשכת הקאנצלר ושל המפלגה הנאצית.
  
-  נציגים של אזורי כיבוש שבהם יש יהודים, כדוגמא איזור גנרל גוברמן.  
+
-  נציגים של זרועות הSS השונות, כולל הגסטאפו, הכפוף להיידריך. נציג הגסטאפו (ראש המחלקה היהודית): אדולף אייכמן, הכין את הטבלה של מספרי היהודים באירופה והוא גם שרשם את הפרוטוקול של הישיבה. מכל משתתפי הועידה הוא היה הפחות-בכיר (לכן "השפיטו" אותו לכתוב את הפרוטוקול)
  
נציגים של הצבא, הSS הגסטאפו (אדולף אייכמן).
+
בסך הכל השתתפו בועידה (בעצם - ישיבה): 15 איש.
  
-  בכל הוועידה היו 14 איש.
 
  
 +
הנושאים שנידונו בוועידה:
  
נושאים שנידונו בוועידה:
+
1. סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941, ותיאור המצב החדש שנוצר לאחר "מבצע ברברוסה", כולל הנסיונות הראשונים בהשמדת יהודים כפי שכבר התרחשו אז בשטחי הכיבוש בבריה"מ.
  
-  סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941.
+
2. הצגת התכנית של הפתרון הסופי: "העברת יהודים למזרח" לצורך עבודה בפרך ולבסוף השמדה, והדגשת הכללתם של כל יהודי אירופה, כולל יהודי גרמניה (הנושא הכי רגיש) בתכנית.
  
-  עידוד ההגירה היהודים ותיאור המצב החדש שנוצר לאחר "מבצע ברברוסה".
+
"העברת היהודים למזרח" = לשון נקייה לפתרון הסופי (השמדה), אייכמן העיד במשפטו בירושלים שהנוכחים ידעו כולם במה בדיוק מדובר.
  
-  טיפול בבעיות מיוחדות: הקמת גטו זקנים (טרזנשטאט), נישואי תערובת.
+
3. דיון בטיפול בבעיות "מיוחדות": יחס ליהודים הנשואים לגרמנים/גרמניות, מעמדם של בני התערובת (המישלינגה) מדרגה ראשונה ושנייה.  
  
- העברת יהודים למזרח ככוח עבודה בכפייה.
+
(לגביהם לא התקבלה החלטה חד משמעית בועידה בשל התנגדות נציגי משרד הפנים והמשפטים להכללתם בפתרון הסופי, בניגוד לכתוב בספרי לימוד אחדים. זוהי דוגמא יחידה לחילוקי דעות בועידה. דרך אגב, ההחלטה לגביהם נדחתה למועד מאוחר יותר, אך בשל חילוקי דעות בצמרת השלטון הנאצי, וחשש מתגובת דעת הקהל בגרמניה לפירוק משפחות, לא התקבלה כל החלטה סופית לגבי יהודים או חצי-יהודים אלו, ורבים מהם שרדו את המלחמה)
  
- הצגה של טבלה שמציגה את מספר היהודים בארצות השונות שיכללו ב"פתרון הסופי".
+
4. הקמת גטו הזקנים בטרזנשטאט (צ'כיה)
  
* בוועידת ונזה לא הוחלט על הפתרון הסופי.
+
* חשוב להבין: בועידת ואנזה לא הוחלט על הפתרון הסופי!
 +
החלטה על השמדה טוטלית של היהודים התקבלה כמה חודשים מוקדם יותר ע"י צמרת המפלגה (מן הסתם ע"י היטלר עצמו), אך הועידה הייתה קריטית ביידוע, תיאום והכללה של הפתרון הסופי על כל יהודי אירופה.
  
  
הטבלה:
+
בועידה הוצגה הטבלה שהכין אייכמן, המציגה את מספר היהודים בארצות השונות שיכללו ב"פתרון הסופי", והיא מופיעה בפרוטוקול שכתב.
  
הטבלה מלמדת אותנו על שני דברים: טוטאליות וגלובאליות.
+
הטבלה מלמדת אותנו על שני דברים: הטוטאליות של ההשמדה והבירוקרטיזציה של ההשמדה (הפיכת תהליך ההשמדה להליך בירוקרטי הנעשה ע"י פקידים וע"י החלטות בועידות של פקידים, המתכננים את פרטי ההשמדה: העברת היהודים, שימוש באמצעי השמדה שונים - כאילו מדובר בעניין משרדי רגיל לחלוטין).
מדובר על השמדה של כ-11 מילון יהודים. הטבלה הזו כוללת יהודים ממדינות הגרורה ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו למשל רומניה, הונגריה, הטבלה כוללת יהודים במדינות ניטראליות כמו שוויץ, שבדיה, ספרד, פורטוגל. הטבלה כוללת יהודים ממדינות לא כבושות,
 
ויהודי צפון אפריקה.
 
  
בטבלה הוכנסו 200 מיהודי אלבניה, מה שמהווה דוגמא לטוטאליות של הטבלה הזו.  
+
הטבלה הזו כוללת כ- 11 מיליון יהודים מכל אירופה ומצפון אפריקה: יהודים ממדינות ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו למשל רומניה והונגריה, יהודים ממדינות נייטראליות כמו שווייץ, שבדיה, ספרד ופורטוגל. הטבלה כוללת יהודים ממדינות לא כבושות כמו בריטניה ואת יהודי צפון אפריקה, שנשלטו ע"י משטר וישי, ששיתף פעולה עם הגרמנים. בטבלה הוכנסו אף 200 מיהודי אלבניה, מה שמהווה דוגמא לטוטאליות של הטבלה הזו (אף יהודי לא יחמוק מגורלו).  
  
וועידה זו נזכרת בהיסטוריה בעיקר בגלל אותה הטבלה.
+
ועידה זו נזכרת בהיסטוריה בעיקר בגלל הפרוטוקול, הכולל את הטבלה, המעידה על שאיפת הנאצים להשמיד את כל היהודים עד האחרון שבהם.

גרסה אחרונה מ־07:50, 21 בינואר 2011

עם תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 התחילה בפועל ההשמדה של יהודים באירופה. כדי להרחיב את ההשמדה ולהכלילה על כל יהודי אירופה, כולל היהודים שבגרמניה ובמערב אירופה, היה הSS מוכרח להשיג את שיתוף הפעולה של רשויות השלטון בגרמניה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס היידריך ראש הRSHA, המשרד המרכזי לביטחון הרייך (זרוע מרכזית בSS), ועידה בואנזה, פרבר של ברלין, בה נידון הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. לועידה הוזמנו נציגים מדרג בכיר (אך לא הבכיר ביותר) מזרועות השלטון הנאצי, והיא נמשכה כשעה וחצי.

מטרות הועידה:

1. הבהרה וביסוס של סמכותו העליונה של היידריך, ושל הSS בכלל, בכל הקשור לטיפול ביהודים. התערבות של גורמים אחרים (משרדי ממשלה, מערכת המשפט, הצבא הגרמני...) בכל הקשור ליהודים, ובכל הקשור ל"פתרון הסופי" - אינה מקובלת. היידריך הבהיר שקיבל הוראה ישירה מגרינג, סגנו של היטלר, להוציא לפועל את הפתרון הסופי של הבעיה היהודית.

2. השגת הסכמה מלאה ושיתוף פעולה מלא בכל הקשור בביצוע הפתרון הסופי. למעשה רוב הנציגים בועידה ידעו מראש על מה מדובר, וכמובן שהסכימו על הפתרון הסופי: לא הועלו שאלות או טענות כלפי עצם ההחלטה להשמיד את כל היהודים באירופה. חוץ מזה, "הבוסים" שלהם, ובראשם הפיהרר, כבר החליטו על כך, ולא היה מקום לפקידים מדרג שני לערער על ההחלטה!

3. תיאום, מבחינה ארגונית, בין הגופים השונים שנציגיהם נכחו בועידה, בביצוע הפתרון הסופי ושאר החלטות הועידה.


מי השתתף בוועידה:

- נציגים של מספר משרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ, המשרד לתכנית הארבע-שנתית (תכנית כלכלית) והמשרד לשטחים הכבושים במזרח.

- נציג הגנרל גוברנמן (שטח המנהל הכללי בפולין - בו רוכזו מרבית היהודים). מזכירים של לשכת הקאנצלר ושל המפלגה הנאצית.

- נציגים של זרועות הSS השונות, כולל הגסטאפו, הכפוף להיידריך. נציג הגסטאפו (ראש המחלקה היהודית): אדולף אייכמן, הכין את הטבלה של מספרי היהודים באירופה והוא גם שרשם את הפרוטוקול של הישיבה. מכל משתתפי הועידה הוא היה הפחות-בכיר (לכן "השפיטו" אותו לכתוב את הפרוטוקול)

- בסך הכל השתתפו בועידה (בעצם - ישיבה): 15 איש.


הנושאים שנידונו בוועידה:

1. סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941, ותיאור המצב החדש שנוצר לאחר "מבצע ברברוסה", כולל הנסיונות הראשונים בהשמדת יהודים כפי שכבר התרחשו אז בשטחי הכיבוש בבריה"מ.

2. הצגת התכנית של הפתרון הסופי: "העברת יהודים למזרח" לצורך עבודה בפרך ולבסוף השמדה, והדגשת הכללתם של כל יהודי אירופה, כולל יהודי גרמניה (הנושא הכי רגיש) בתכנית.

"העברת היהודים למזרח" = לשון נקייה לפתרון הסופי (השמדה), אייכמן העיד במשפטו בירושלים שהנוכחים ידעו כולם במה בדיוק מדובר.

3. דיון בטיפול בבעיות "מיוחדות": יחס ליהודים הנשואים לגרמנים/גרמניות, מעמדם של בני התערובת (המישלינגה) מדרגה ראשונה ושנייה.

(לגביהם לא התקבלה החלטה חד משמעית בועידה בשל התנגדות נציגי משרד הפנים והמשפטים להכללתם בפתרון הסופי, בניגוד לכתוב בספרי לימוד אחדים. זוהי דוגמא יחידה לחילוקי דעות בועידה. דרך אגב, ההחלטה לגביהם נדחתה למועד מאוחר יותר, אך בשל חילוקי דעות בצמרת השלטון הנאצי, וחשש מתגובת דעת הקהל בגרמניה לפירוק משפחות, לא התקבלה כל החלטה סופית לגבי יהודים או חצי-יהודים אלו, ורבים מהם שרדו את המלחמה)

4. הקמת גטו הזקנים בטרזנשטאט (צ'כיה)

  • חשוב להבין: בועידת ואנזה לא הוחלט על הפתרון הסופי!

החלטה על השמדה טוטלית של היהודים התקבלה כמה חודשים מוקדם יותר ע"י צמרת המפלגה (מן הסתם ע"י היטלר עצמו), אך הועידה הייתה קריטית ביידוע, תיאום והכללה של הפתרון הסופי על כל יהודי אירופה.


בועידה הוצגה הטבלה שהכין אייכמן, המציגה את מספר היהודים בארצות השונות שיכללו ב"פתרון הסופי", והיא מופיעה בפרוטוקול שכתב.

הטבלה מלמדת אותנו על שני דברים: הטוטאליות של ההשמדה והבירוקרטיזציה של ההשמדה (הפיכת תהליך ההשמדה להליך בירוקרטי הנעשה ע"י פקידים וע"י החלטות בועידות של פקידים, המתכננים את פרטי ההשמדה: העברת היהודים, שימוש באמצעי השמדה שונים - כאילו מדובר בעניין משרדי רגיל לחלוטין).

הטבלה הזו כוללת כ- 11 מיליון יהודים מכל אירופה ומצפון אפריקה: יהודים ממדינות ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו למשל רומניה והונגריה, יהודים ממדינות נייטראליות כמו שווייץ, שבדיה, ספרד ופורטוגל. הטבלה כוללת יהודים ממדינות לא כבושות כמו בריטניה ואת יהודי צפון אפריקה, שנשלטו ע"י משטר וישי, ששיתף פעולה עם הגרמנים. בטבלה הוכנסו אף 200 מיהודי אלבניה, מה שמהווה דוגמא לטוטאליות של הטבלה הזו (אף יהודי לא יחמוק מגורלו).

ועידה זו נזכרת בהיסטוריה בעיקר בגלל הפרוטוקול, הכולל את הטבלה, המעידה על שאיפת הנאצים להשמיד את כל היהודים עד האחרון שבהם.