סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "ועידת ואנזה"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 1: שורה 1:
עם תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 התחילה בפועל ההשמדה של יהודים באירופה. כדי להרחיב את ההשמדה ולהכלילה על כל יהודי אירופה, כולל היהודים שבגרמניה ובמערב אירופה, היה הSS מוכרח להשיג את שיתוף הפעולה של רשויות השלטון בגרמניה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס היידריך ראש הRSHA, המשרד המרכזי לביטחון הרייך (זרוע מרכזית בSS), בואנזה, פרבר של ברלין, את ועידת ואנזה, בה נידון הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. לועידה הוזמנו נציגים מדרג בכיר (אך לא הבכיר ביותר) מזרועות השלטון הנאצי, והיא נמשכה פחות משעתיים. המטרה העיקרית של הועידה הייתה לתאם מבחינה ארגונית בין כל הגופים שייקחו חלק בפתרון הסופי. המטרה השנייה הייתה להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולרתום אותם אל המשימה המרכזית של הרייך: הפתרון הסופי של הבעייה היהודית. מטרה נוספת הייתה לבסס את סמכותו של הSS ושל היידריך עצמו בכל הקשור לטיפול ביהודים.
+
עם תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 התחילה בפועל ההשמדה של יהודים באירופה. כדי להרחיב את ההשמדה ולהכלילה על כל יהודי אירופה, כולל היהודים שבגרמניה ובמערב אירופה, היה הSS מוכרח להשיג את שיתוף הפעולה של רשויות השלטון בגרמניה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס היידריך ראש הRSHA, המשרד המרכזי לביטחון הרייך (זרוע מרכזית בSS), ועידה בואנזה, פרבר של ברלין, בה נידון הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. לועידה הוזמנו נציגים מדרג בכיר (אך לא הבכיר ביותר) מזרועות השלטון הנאצי, והיא נמשכה כשעה וחצי.
 +
 
 +
מטרות הועידה:
 +
 
 +
1. הבהרה וביסוס של סמכותו העליונה של היידריך, ושל הSS בכלל, בכל הקשור לטיפול ביהודים. התערבות של גורמים אחרים (משרדי ממשלה, מערכת המשפט, הצבא הגרמני...) בכל הקשור ליהודים, ובכל הקשור ל"פתרון הסופי" - אינה מקובלת. היידריך הבהיר שקיבל הוראה ישירה מגרינג, סגנו של היטלר, להוציא לפועל את הפתרון הסופי של הבעיה היהודית.
 +
 
 +
2. השגת הסכמה מלאה ושיתוף פעולה מלא בכל הקשור בביצוע הפתרון הסופי. למעשה רוב הנציגים בועידה ידעו מראש על מה מדובר, וכמובן שהסכימו על הפתרון הסופי: לא הועלו שאלות או טענות כלפי עצם ההחלטה להשמיד את כל היהודים באירופה. חוץ מזה, "הבוסים" שלהם, ובראשם הפיהרר, כבר החליטו על כך, ולא היה מקום לפקידים מדרג שני לערער על ההחלטה!
 +
 
 +
3. תיאום, מבחינה ארגונית, בין הגופים השונים שנציגיהם נכחו בועידה, בביצוע הפתרון הסופי ושאר החלטות הועידה.  
 +
 
  
 
מי השתתף בוועידה:
 
מי השתתף בוועידה:
  
-  נציגים של מספר משרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ והמשרד לשטחים הכבושים במזרח.
+
-  נציגים של מספר משרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ, המשרד לתכנית הארבע-שנתית (תכנית כלכלית) והמשרד לשטחים הכבושים במזרח.
  
נציגים של הגנרל גוברמן. מזכירים של לשכת הקאנצלר ושל המפלגה הנאצית.
+
נציג הגנרל גוברנמן (שטח המנהל הכללי בפולין - בו רוכזו מרבית היהודים). מזכירים של לשכת הקאנצלר ושל המפלגה הנאצית.
  
-  נציגים של זרועות הSS, כולל הגסטאפו(למשל: אדולף אייכמן, שגם רשם את הפרוטוקול).
+
-  נציגים של זרועות הSS השונות, כולל הגסטאפו, הכפוף להיידריך. נציג הגסטאפו (ראש המחלקה היהודית): אדולף אייכמן, הכין את הטבלה של מספרי היהודים באירופה והוא גם שרשם את הפרוטוקול של הישיבה. מכל משתתפי הועידה הוא היה הפחות-בכיר (לכן "השפיטו" אותו לכתוב את הפרוטוקול)
  
-  בסך הכל 15 איש.
+
-  בסך הכל השתתפו בועידה (בעצם - ישיבה): 15 איש.
  
  
נושאים שנידונו בוועידה:
+
הנושאים שנידונו בוועידה:
  
 
-  סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941.
 
-  סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941.

גרסה מ־07:33, 21 בינואר 2011

עם תחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 התחילה בפועל ההשמדה של יהודים באירופה. כדי להרחיב את ההשמדה ולהכלילה על כל יהודי אירופה, כולל היהודים שבגרמניה ובמערב אירופה, היה הSS מוכרח להשיג את שיתוף הפעולה של רשויות השלטון בגרמניה. לכן ב20 בינואר 1942 מכנס היידריך ראש הRSHA, המשרד המרכזי לביטחון הרייך (זרוע מרכזית בSS), ועידה בואנזה, פרבר של ברלין, בה נידון הפתרון הסופי של הבעיה היהודית. לועידה הוזמנו נציגים מדרג בכיר (אך לא הבכיר ביותר) מזרועות השלטון הנאצי, והיא נמשכה כשעה וחצי.

מטרות הועידה:

1. הבהרה וביסוס של סמכותו העליונה של היידריך, ושל הSS בכלל, בכל הקשור לטיפול ביהודים. התערבות של גורמים אחרים (משרדי ממשלה, מערכת המשפט, הצבא הגרמני...) בכל הקשור ליהודים, ובכל הקשור ל"פתרון הסופי" - אינה מקובלת. היידריך הבהיר שקיבל הוראה ישירה מגרינג, סגנו של היטלר, להוציא לפועל את הפתרון הסופי של הבעיה היהודית.

2. השגת הסכמה מלאה ושיתוף פעולה מלא בכל הקשור בביצוע הפתרון הסופי. למעשה רוב הנציגים בועידה ידעו מראש על מה מדובר, וכמובן שהסכימו על הפתרון הסופי: לא הועלו שאלות או טענות כלפי עצם ההחלטה להשמיד את כל היהודים באירופה. חוץ מזה, "הבוסים" שלהם, ובראשם הפיהרר, כבר החליטו על כך, ולא היה מקום לפקידים מדרג שני לערער על ההחלטה!

3. תיאום, מבחינה ארגונית, בין הגופים השונים שנציגיהם נכחו בועידה, בביצוע הפתרון הסופי ושאר החלטות הועידה.


מי השתתף בוועידה:

- נציגים של מספר משרדים ממשלתיים שרלוונטיים לנושא, ובהם: משרד הפנים, משרד המשפטים, משרד החוץ, המשרד לתכנית הארבע-שנתית (תכנית כלכלית) והמשרד לשטחים הכבושים במזרח.

- נציג הגנרל גוברנמן (שטח המנהל הכללי בפולין - בו רוכזו מרבית היהודים). מזכירים של לשכת הקאנצלר ושל המפלגה הנאצית.

- נציגים של זרועות הSS השונות, כולל הגסטאפו, הכפוף להיידריך. נציג הגסטאפו (ראש המחלקה היהודית): אדולף אייכמן, הכין את הטבלה של מספרי היהודים באירופה והוא גם שרשם את הפרוטוקול של הישיבה. מכל משתתפי הועידה הוא היה הפחות-בכיר (לכן "השפיטו" אותו לכתוב את הפרוטוקול)

- בסך הכל השתתפו בועידה (בעצם - ישיבה): 15 איש.


הנושאים שנידונו בוועידה:

- סקירה על המצב של היהודים והמדיניות הנאצית כלפי היהודים עד סוף 1941.

- תיאור המצב החדש שנוצר לאחר "מבצע ברברוסה", והנסיונות הראשונים בהשמדת יהודים כפי שכבר התרחשו אז בשטחי הכיבוש בבריה"מ.

- טיפול בבעיות מיוחדות: יחס ליהודים הנשואים לגרמנים/גרמניות, מעמד בני התערובת (המישלינגה) מדרגה ראשונה ושנייה.

(לגביהם לא התקבלה החלטה חד משמעית בועידה בשל התנגדות נציגי משרד הפנים והמשפטים להכללתם בפתרון הסופי)

- הקמת גטו הזקנים בטרזנשטאט (צ'כיה)

- העברת יהודים למזרח: לצורך עבודה בפרך ולבסוף השמדה. "העברת היהודים למזרח" = לשון נקייה לפתרון הסופי (השמדה), אייכמן העיד במשפטו בירושלים שהנוכחים ידעו כולם במה בדיוק מדובר.

- הצגה של טבלה שהכין אייכמן, המציגה את מספר היהודים בארצות השונות שיכללו ב"פתרון הסופי".

  • חשוב להבין: בועידת ואנזה לא הוחלט על הפתרון הסופי, החלטה על השמדה טוטלית של היהודים התקבלה כמה חודשים מוקדם יותר ע"י צמרת המפלגה (מן הסתם ע"י היטלר עצמו), אך הועידה הייתה קריטית ביידוע, תיאום והכללה של הפתרון הסופי על כל יהודי אירופה.


הטבלה:

הטבלה מלמדת אותנו על שני דברים: הטוטאליות של ההשמדה והבירוקרטיזציה של ההשמדה (הפיכת תהליך ההשמדה להליך בירוקרטי הנעשה ע"י פקידים וע"י החלטות בועידות של פקידים, המתכננים את פרטי ההשמדה: העברת היהודים, שימוש באמצעי השמדה שונים - כאילו מדובר בעניין משרדי רגיל לחלוטין).

מדובר על תכנית להשמיד כ-11 מיליון יהודים. הטבלה הזו כוללת יהודים ממדינות ששיתפו פעולה עם הגרמנים, כמו למשל רומניה והונגריה, הטבלה כוללת יהודים ממדינות נייטראליות כמו שווייץ, שבדיה, ספרד ופורטוגל. הטבלה כוללת יהודים ממדינות לא כבושות כמו בריטניה ויהודי צפון אפריקה. בטבלה הוכנסו אף 200 מיהודי אלבניה, מה שמהווה דוגמא לטוטאליות של הטבלה הזו (אף יהודי לא יחמוק מגורלו).

ועידה זו נזכרת בהיסטוריה בעיקר בגלל אותה הטבלה, המעידה על שאיפת הנאצים להשמיד את כל היהודים עד האחרון שבהם.