השוואה בין השיר "על הרי גלבוע" של טשרניחובסקי לסיפור המקראי: הבדלים בין גרסאות בדף

'''"על הרי גלבוע" שמואל א' פרק ל"א '''

[[Category:תנ"ך]]

'''שאול ונושא כליו '''

'''מספר עד-המספר בתנ"ך. '''

'''שוני:סוג המספר'''

<BR>

בסיפור המקראי, שאול מתואר כגאוותן, אף על סף מוות-"ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה, פן- יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי". (פס' ד'). שאול מעדיף שנושא כליו יהרוג אותו (ולאחר סירובו-להתאבד), מאשר למות בידי הפלשתים ולהיות קורבן להשפלותיהם האפשריות והצפויות. נוסף על כך, מתואר פחדו של שאול מהיורים בחץ וקשת לאחר הימצאו בידיהם-"ותכבד המלחמה אל-שאול, וימצהו המורים אנשים בקשת, ויחל מאוד מהמורים". (פס' ג').

<BR>

התיאורים בודדים ולא בא לידי ביטוי רגש רב. מהלך האירועים מתואר בצורה עובדתית. צורת הכתיבה אובייקטיבית (לפחות ככל הנוגע לסיפור מות שאול) ויבשה. אף מות הבנים כמעט ואינו מתואר (שורה אחת בלבד), בייחוד בהשוואה לתיאור מותם ההדרגתי בכל בית בשירו של שאול טשרניחובסקי."וידבקו פלשתים את שאול ואת-בניו, ויכו פלשתים את יהונתן ואת-אבינדב ואת מלכי-שוע בני שאול". (פס' ב')

המבנה מבחינה חיצונית וצבאית קיימת ירידה מבית לבית. בכל בית מצב הלוחמים ומצב שאול נואשים יותר, אבל מבחינה פנימית, נפשית, קיימת עליה בלתי פוסקת. שאול מתעלה מבית לבית מעל לאישיותו ולמשפחתו ונעשה סמל מוחשי של הגבורה הישראלית הלאומית. בכל בית חוזרת כפזמון השורה הנאמרת ע"י שאול: "רבים ממנו היום הערלים". הוא לוחם ללא הרף, אף על פי שהוא יודע כי מספר הלוחמים לצדו קטן וזעום לעומת מספרם העצום של הפלשתים הערלים.  

<BR> בבית א' שאול מצווה על נושא כליו: "תקע: חזקו ואמצו, גבורים עמלים!".

<BR>בבית ב'-"תקע ויחלצו היושבים על הכלים!".  

<BR> בבית ד'-"הבוז למשטינים ומפגרים עצלים".

<BR> בבית ה'- הכבש ישראל, אם נשחט כרחלים!".

<BR> כל בית מסיים בקריאת המלך לעזרה נוספת. המלחמה אינה נפסקת. היא תמשך גם בעתיד. סדר הקריאות הוא מהקרוב לרחוק, תחילה הוא פונה ללוחמים עצמם. אחר כך ליושבים על הכלים, אחר כך לשבטים שלא השתתפו. אחר כך לכל מי שפיגר או פחד להלחם, ולבסוף, בבית האחרון שאול פונה לכל העם בהווה ובעתיד, זועק ומצווה, תוך כדי רגעיו האחרונים, וזו היא גם צוואתו האחרונה: "תקע תקיעה גדולה תקע ותקע…עלו! תפסו מקומם של נופלים וכשלים!".

<BR>בשמואל א', התבוסה מותאמת להרגשתם של הלוחמים ושאול ובניו. החל בבריחתם של בנ"י ועד לפחדו של שאול. לדוגמה: "ופלשתים נלחמים בישראל, וינסו אנשי ישראל מפני פלישתים ויפלו חללים בהר גלבוע" (פס' א').

<BR>השיר מבוסס על אותו רעיון ולא קיימות סתירות בתוכן.

"...שופר אדירים על הרי גלבע"."...ויפלו חללים בהר גלבע" (פס' א') מהלך האירועים הוא באותו המקום-הרי הגלבוע.<BR>

הלוחמים העבריים המעטים לעומת הפלשתים הרבים, מצד אחד, ולעומת בני ישראל הרבים, שלא השתתפו בקרב זה, מצד שני.שורה החוזרת על עצמה בקביעות לאורך כל השיר-" רבים ממנו היום הערלים". כמותם הגדולה של הפלישתים מתוארת בהעצמה.