הלכתי - מלכים א' פרק כ'
מלכים א' פרק כ'
הערה: פרק זה דורש ידע בקיאותי והבנת מוקדים מרכזיים בו בלבד.
חלוקת הפרק לנושאים:
א' – ד' – מלך ארם עולה להלחם עם אחאב ואחאב נכנע לו
ה' – ט' – מלך ארם מבקש מאחאב את כל אשר לו, ואחאב מסרב
י' – כ"ב – מלך ארם נלחם עם ישראל ונס מפניהם
כ"ג – ל' – ארם עולים פעם נוספת ונסים שוב מפני ישראל
ל"א – ל"ד – מלך ארם מבקש רחמים ואחאב כורת עמו ברית
ל"ה – מ"ג – עונשו של אחאב על ששילח את מלך ארם חי
פסוקים א' – ד' – מלך ארם עולה להלחם עם אחאב ואחאב נכנע לו
פסוק א' – ובן הדד מלך ארם אסף את כל חילו, ו 32 מלכים שנכנעו לפניו מעמידים את חילותיהם לרשותו, ויש לכן לכל צבא בן הדד הרבה סוסים ומרכבות. ויעלה בן הדד וישים מצור על שומרון (=על ארץ 10 השבטים) וילחם בה.
פסוק ב' – וישלח בן הדד שליחים אל אחאב מלך ישראל הנמצא בעיר הבירה של ממלכת 10 השבטים.
פסוק ג' – ויאמרו לאחאב שליחי בן הדד – כך אמר בן הדד: כספך וזהבך לי הוא, ונשיך ובניך הטובים (=היפים ובריאי הבשר) לי הם.
פסוק ד' – ויען מלך ישראל ויאמר: כדברך, אדוני המלך, אני וכל אשר לי שייכים לך.
פסוקים ה' – ט' – מלך ארם מבקש מאחאב את כל אשר לו, ואחאב מסרב
פסוק ה' – וישובו שליחי בן הדד אל אחאב ויאמרו – כך אמר בן הדד: כי (=אכן) שלחתי אליך שליחים לאמר: כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן.
פסוק ו' – כי (=אכן) אם כעת מחר אצטרך לשלוח את עבדי אליך כי לא תתן לי את מה שבקשתי, דע לך שהם יחפשו בביתך ובבתי עבדיך וכל מה שעיניהם יחמדו והם ירצו לקחת – הם יקחו את זה איתם.
פסוק ז' – ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ, ויאמר: דעו נא וראו, כי רעה בן הדד מבקש, כי שלח אלי דרישה לקחת את נשי, בני, כספי וזהבי ולא מנעתי ממנו שיקח אותם ממני.
פסוק ח' – ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם (=הקצינים הבכירים): אל תשמע לו ואל תאבה (=תסכים) לדרישתו.
פסוק ט' – ויאמר אחאב לשליחי בן הדד: אמרו לאדוני המלך כל בקשתך הראשונה (שנכנע לך) – אעשה, והדבר הזה (לתת את נשי, בני, כספי וזהבי) – לא אוכל לעשות. וישובו שליחי בן הדד אל בן הדד ויגידו לו את תשובת אחאב.
פסוקים י' – כ"ב – מלך ארם נלחם עם ישראל ונס מפניהם
פסוק י' – וישלח בן הדד שליחים אל אחאב, ויאמר: אני נשבע שכך יעשון האלילים שלי וכך הם יוסיפו לעשות – כשחיילי יחריבו את שומרון לא יישאר עפר מהחורבות אפילו בכמות של גודל של אגרוף של היד בשביל כל החיילים שמאחורי. (כלומר בן הדד מכריז ואומר לאחאב שהוא הולך להשמיד את מלכות שומרון באופן טוטאלי.)
פסוק י"א – ויען מלך ישראל ויאמר – דברו ככה אל בן הדד: אל יתהלל חוגר כמפתח! (=אל יתהלל היוצא למלחמה שחוגר את חרבו אליו, כמו אחד שהרגע חזר מהמלחמה שפותח ומתיר את חגורת חרבו!)
פסוק י"ב – ויהיה כשמוע בן הדד את הדבר הזה, והוא באותו זמן שתה עם המלכים בסוכות (שהוקמו בגלל החום) – ויאמר אל עבדיו: הכינו מלחמה על שומרון!
פסוק י"ג – והנה נביא אחד ניגש אל אחאב מלך ישראל, ויאמר לו – כך אמר ה': הראית את כל ההמון הגדול הזה שבא מארם? הנני נותן אותו בידך היום וידעת כי אני ה'.
פסוק י"ד – ויאמר אחאב לנביא: עם איזה חיילים אוכל לנצח את הצבא הענק הזה? ויאמר הנביא – כך אמר ה': בנערי שרי המדינות (=עם נערים גוים ששמרו בממלכת אחאב על שרים שבאו ממדינות אחרות, והם שרתו אותם). ויאמר לו אחאב: מי יהיה המפקד במלחמה? ויאמר לו הנביא: אתה.
פסוק ט"ו – ויעשה אחאב מפקד לנערי שרי המדינות והם היו 232 איש, ואחריהם עשה אחאב מפקד לכל שאר אנשי ישראל שיצאו למלחמה ומספרם היה 7000.
פסוק ט"ז – ויצאו ישראל בצהרים לקרב, ובן הדד בינתיים שותה ומשתכר בסוכות עם 32 המלכים שעוזרים לו (כי הוא מרגיש בטוח בנצחונו).
פסוק י"ז –ויצאו נערי שרי המדינות בראשונה, וישלח בן הדד שליחים לאמר לו מה קורה, ויגידו לו השליחים: אנשים יצאו משומרון.
פסוק י"ח – ויאמר לשליחיו בן הדד: אם לשלום הם יצאו – תפשו אותם חיים, ואם למלחמה הם יצאו – חיים תפשום! [כתזכורת, זה באמת פסוק שלא מובן מה רוצה להגיד כאן בן הדד, אבל, מבחינת פרק זה אין צורך להבין זאת, כי זה לא דרוש בבגרות.]
פסוק י"ט – ואלה יצאו לקרב מעיר הבירה של שומרון – נערי שרי המדינות ואחריהם 7000 אנשי ישראל.
פסוק כ' – ויכו כל איש מישראל את איש ארם שמולו, וינוסו ארם וירדפם ישראל, וימלט בן הדד מלך ארם על סוס עם עוד פרשים שנמלטו איתו.
פסוק כ"א – ויצא מלך ישראל לקרב, ויך את הסוסים ואת המרכבות של ארם, והכה בארם מכה גדולה. (הנצחון מיוחס לאחאב "הכה בארם מכה גדולה" כי הוא המלך.)
פסוק כ"ב – ויגש הנביא אל מלך ישראל, ויאמר לו: לך התחזק (=התכונן לעוד מלחמה) ודע וראה את אשר תעשה, כי לתשובת השנה (=לאחר שנה) מלך ארם עולה עליך.
פסוקים כ"ג – ל' – ארם עולים פעם נוספת ונסים שוב מפני ישראל
פסוק כ"ג – ועבדי מלך ארם (=בן הדד) אמרו אליו: אלהי הרים אלה-יהם, על כן הם נצחו אותנו, ואולם, אם נלחם איתם במישור אז ננצח אותם.
פסוק כ"ד – ואת הדבר הזה עשה – הסר את 32 המלכים שלך איש ממקומו (=מתפקידו) ושים פחות (=נציבים) תחתיהם.
פסוק כ"ה – ואתה תמנה (=תשים) לך חיילים חדשים במקום החיילים שנפלו בקרב הראשון, ואותו דבר תעשה לגבי הסוסים והמרכבות, ונלחם איתם במישור וננצח אותם. וישמע (בן הדד) לקולם ויעש כן.
פסוק כ"ו – ויהי לתשובת השנה (=ויהי לאחר שנה), ויעש בן הדד מפקד לחייליו, ויעל אל מקום שנקרא אפק כדי לקיים שם את המלחמה עם ישראל.
פסוק כ"ז – ובני ישראל גם נפקדו במפקד וכולם נשארו בחיים (אף אחד לא מת בקרב הראשון), ויחנו בני ישראל נגד ארם, וישראל נראו במערכה הזו כמו 2 עדרי עיזים לעומת עדר שלם שממלא את הארץ.
פסוק כ"ח – ויגש איש האלה-ים (=הנביא, שראינו בהתחלה בפסוק י"ג) אל מלך ישראל, ויאמר – כך אמר ה': מכיוון שאמרו ארם שה' הוא אלה-י הרים ולא אלה-י עמקים הוא – לכן אתן את כל ההמון הגדול הזה בידך, וידעתם כי אני ה'.
פסוק כ"ט – ויחנו אלה מול אלה שבעת ימים, ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה, ויכו בני ישראל את ארם 100,000 רגלי (=חיילים רגליים) ביום אחד.
פסוק ל' – וינוסו הנותרים לאפק, אל העיר שנמצאת שם, ותפול חומת העיר על 27,000 איש הנותרים, ובן הדד נס (=ברח) ויבוא אל העיר חדר בחדר (=כשהגיע לעיר הוא נכנס אל חדר פנימי מאוד כדי להסתתר).
פסוקים ל"א – ל"ד – מלך ארם מבקש רחמים ואחאב כורת עמו ברית
פסוק ל"א – ויאמרו לבן הדד עבדיו: הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל - מלכי חסד הם, לכן נשים שקים במותנינו (כדי שנראה שאנחנו נכנעים) וחבלים בראשנו (כדי להראות שאנחנו מוכנים להתלות), ונצא אל מלך ישראל, אולי יחיה את נפשך.
פסוק ל"ב – ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל מלך ישראל, ויאמרו: עבדך בן הדד אמר: תחי נא נפשי! ויאמר אחאב: העודנו חי? אחי הוא!
פסוק ל"ג – והאנשים (=עבדי בן הדד) ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו (=ראו שיש סימן טוב במה שאמר אחאב והם מהרו לענות לאחאב) ויאמרו: אחיך בן הדד! (=אכן הוא אחיך!) ויאמר (אחאב): בואו קחו (=הביאו) את בן הדד. ויצא בן הדד (ממחבואו) אל אחאב, ויעלהו אחאב על המרכבה (=על מרכבת אחאב עצמה, מרכבת המלך). [אחאב אם כן במקום לשים לב שמשקרים לו, מראה לבן הדד שהוא בן ברית שלו.]
פסוק ל"ד – ויאמר אליו (בן הדד לאחאב): הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב לך, וחוצות (=ושווקים) תוכל לשים בדמשק (עיר הבירה שלי) כמו שאבי שם שווקים בארץ שומרון, ואחאב ענה לו: ואני בברית אשלח אותך. ויכרות לו (אחאב) ברית וישלחהו. הערה: היום בד"כ פירוש המילה "חוצות" הוא רחובות, ולא שווקים.
פסוקים ל"ה – מ"ג – עונשו של אחאב על ששילח את מלך ארם חי
פסוק ל"ה – ואיש אחד מבני הנביאים [והכוונה למיכיהו בן ימלה וזה אותו נביא גם שראינו בפסוק י"ג שדיבר אל אחאב] אמר אל רעהו בדבר ה': הכיני נא (=הכה אותי)! וימאן האיש להכותו. [פסוק זה הוא משל לאחאב שלא היכה את בן הדד כפי שהיה צריך לעשות.]
פסוק ל"ו – ויאמר לו הנביא (מיכיהו): מכיוון שלא שמעת בקול ה' – הנך הולך מאיתי ויכה אותך האריה, וילך אותו אחד מהנביא וימצאהו האריה ויכהו.
פסוק ל"ז – וימצא הנביא איש אחר, ויאמר לו הנביא: הכיני נא! ויכהו האיש הכה ופצוע. הערה: פסוקים ל"ה – ל"ז עוסקים במשל על אחאב שיקבל עונש על כך שלא הרג את בן הדד, והעונש הוא שאחאב ימות במקומו של בן הדד. בכל אופן אין ממש צורך להכנס לפרטי המשל והנמשל.
פסוק ל"ח – וילך הנביא, ויעמוד על הדרך להמתין שיבוא המלך, ויתחפש באפר עיניו (=וישנה את מראהו כדי שהמלך לא יכיר אותו). [המלך הכיר את הנביא ואנחנו יודעים זאת למשל מפסוק י"ג.]
פסוק ל"ט – ויהי המלך (אחאב) עובר בדרך והוא (=והנביא) צעק אל המלך, ויאמר: עבדך יצא בקרב המלחמה [כלומר הנביא התחפש לחייל ישראל שנפצע בקרב], והנה איש סר (מהקרב) ויבא אלי איש (=שבוי מלחמה מארם), ויאמר לי: שמור את האיש הזה, אם הוא יברח – נפשך תהיה תחת נפשו, או שתשלם קנס גדול מאוד: ככר כסף שלם.
פסוק מ' – ממשיך הנביא המחופש בדבריו לאחאב: ויהי עבדך הולך ומסתובב פה ושם, והוא (=והשבוי) איננו! ויאמר אליו מלך ישראל: כן משפטך אתה חרצת! (=אכן, אתה חתכת את הדין בעצמך, ולכן עליך עכשיו או למות או לשלם ככר כסף!)
פסוק מ"א – וימהר הנביא ויסר את האפר מעל עיניו, ויכר אותו מלך ישראל כי מהנביאים הוא.
פסוק מ"ב – ויאמר אליו הנביא – כך אמר ה': מכיוון ששילחת את איש חרמי (=האיש שהחרמתי, בן הדד מלך ארם) מיד (=מידך) – לכן תהיה נפשך תחת נפשו (=אתה תמות במקומו) ועמך תחת עמו.
פסוק מ"ג – וילך מלך ישראל על (=אל) ביתו סר וזעף (=סוער וכועס), ויבוא שומרונה. [אחאב הלך קודם לביתו הזמני שליד אפק, שם התקיים הקרב, ואחר כך הוא חזר לארץ שומרון.]
- תוכן זה אינו מופץ תחת רישיון ה GNUFDL.