על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.
היסטוריה ב' - מאפייני הקבוצות השונות בצרפת והקשרים ביניהן
צרפתי בן דת משה (היהודים הוותיקים):
כשמו כן הוא, שייכותו הראשונה היא צרפתית מבחינת האזרחות והקשר ללאום הצרפתי. החלק השני בזהותו הוא הדת, אך יהדותו לא מצוינת במפורש אלא כבן דת משה.
מאפייני הצרפתים בני דת משה (היהודים הוותיקים):
1) זכו לאמנציפציה ב-1791, כלומר הפכו לאזרחים שכינויים: "צרפתים בני דת משה". בתקופת שלטונו של נפוליאון הוגדרו בחוק זכויותיו של היהודי ודתו הפכה לעניינו הפרטי בלבד, דלתות רבות נפתחו בפניו בתחום החברה והתרבות והוא סיגל לעצמו ערכים של האומה הצרפתית המזוהים עם לאומיות מודרנית בהתלהבות רבה.
2) היהודי הצרפתי יכול היה להיות צאצא של משפחה מבורדו, אלזאס לוריין וכו' אך הוא חש תודה עמוקה למדינה שהעניקה לו חופש ושוויון, פתחה בפניו שערים ואפשרה לו להתקדם בחברה.
3) קבוצה זו מנתה כ-90,000 צרפתים וותיקים בעלי ייחוס, משולבים היטב בחברה ומאמינים בערכי היסוד של סביבתם.
4) חיו בחברה בה יש הפרדה בין דת למדינה, כלומר אין דתו של האזרח משפיעה על דבר מה בזכויותיו ובחובותיו.
5) רובם חיו בערים הגדולות, בעיקר בפריז, ושם חיו במשולש בין כיכר הרפובליקה, הבסטיליה ובית העירייה.
6) רובם עסקו במקצועות חופשיים - סוחרי עתיקות, עסקים פיננסים (משפחת רוטשילד) ואחרים פנו למגזר הציבורי והפוליטי (לאון בלום).
7) בד"כ נמנו עם ניטרליות פוליטית ושנאו לבטא השתייכות פוליטית.
8) הם לא תפסו עד כמה הפטריוטיזם שקשר אותם למדינה הצרפתית, הרחיק אותם יותר ויותר מן המסורת היהודית. הם לא היו קשורים למוסדות היהודיים שהיו אמורים לייצגם ורק רבע מהם היה קשור לארגון המרכזי בפריז, הארגון שייצג את הצרפתים בני דת משה בכנסים בינלאומיים שנקרא כי"ח (כל ישראל חברים) ומ-1860 הרחיב את פעילותו לחינוך הילדים היהודים במזרח התיכון.
9) הקונסיסטואר המרכזי של פריז היה המוסד אשר ייצג את הצרפתי בן דת משה מבחינת הדת, הוא ריכז את הקשר עם המועצות היהודיות ומינה רבנים. הרכבו היה בנוי משכבה של חילונים שהופקדו על הפולחן והחינוך הדתי, על העזרה והצדקה, והוא זה שניהל משא ומתן עם השלטונות.
10) הצרפתי בן דת משה הקפיד לנתק את עצמו מן המצע הלאומי של התנועה הציונית ולהבהיר שאין לו נגיעה אישית בציונות למרות שעקב אחר פעולותיה של התנועה הציונית בפלסטינה.
11) הצרפתי בן דת משה היה בעל שייכות כפולה - צרפתית ויהודית כאחד. לדוגמא: רמון ארון אשר חי בצפון צרפת ולמד בתיכון של ורסאי והוא מזכיר אירוע בו התווכח עם המורה על פרשת דרייפוס כשלא הוא ולא המורה הזכירו את העובדה שדרייפוס יהודי. ההיסטוריון מארק בלוך אומר: "כשאתה יהודי הדרך שלך למטרה רצופה קשיים יותר מדרכו של מי שאינו יהודי. כדי להגיע לאותו מקום, יהודי זקוק למאמץ ולכישרון רב יותר מאשר לאחר. אבל די בכך שאנחנו יודעים זאת ופועלים בהתאם". כך משפחת ארון מקבלת את המציאות הזאת וחייה על פיה, כלומר להיות צרפתי בן דת משה פירושו להיות משולב ומוטמע בחברה בצורה הטובה ביותר, אבל להיות שווה קצת פחות משאר הצרפתים.
היהודים הזרים:
כשמם כן הם, השיוך הראשוני שלהם הוא יהודי והשני הוא זר, כלומר לא שייך, חסר קשר למקום ולתרבות וחסר זכויות.
מאפייני היהודים הזרים:
1) הם רוב האוכלוסייה היהודית בצרפת.
2) זהותם היהודית עוצבה כבר בארצות אחרות בהקשר חברתי - תרבותי שונה.
3) קשה להפוך אותם לקבוצה אחת מפני שמדובר בקבוצה רב - גונית שהגיעה לצרפת בשלושה גלים שונים:
גל ראשון: ממזרח אירופה, בשנות ה-80 של המאה ה-19 - רוסיה, רומניה ופולין.
גל שני: שנות ה-20 לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה מהמדינות החדשות, המדינות הבלטיות - הונגריה ורומניה.
גל שלישי: ממזרח אירופה, בשנות ה-30 כ-100,000 יהודים מצ'כיה, הונגריה וגרמניה, באו לחפש מקלט בצרפת לאחר עליית הנאצים והחקיקה האנטי - יהודית. רבים מאלה שהגיעו מגרמניה עברו מפולין לגרמניה.
4) ערב מלחמת העולם השנייה חיו מרבית מהיהודים בצרפת ובמיוחד בפריז, בה התרכזו קרוב לשני שליש מהאוכלוסייה היהודית.
5) היהודי הזר קשור יותר למוסדות הדת ומבקר יותר בבית הכנסת, אך הדבר תלוי בזמן הגעתו לצרפת, ככל שמועד ההגירה שלו רחוק יותר מן ההווה הוא יהיה רחוק יותר ממוסדות הדת.
6) מרבית היהודים הזרים שלחו את ילדיהם להתחנך בבתי ספר ציבוריים חילוניים רפובליקנים.
7) רוב היהודים הזרים (60%) עבדו בתעשייה, בענפי הטקסטיל או כבעלי מלאכה אבל העסקתם הלכה והתמעטה ככל שרבו החוקים החדשים וככל שגדל מספר הפועלים היהודים הבלתי חוקיים. שבעיית הזרים עלתה לסדר היום בצרפת בשנות ה-30, היהודי הזר הבין ששנאת זרים מתורגמת מהר מאוד לאנטישמיות.
הוא ראה במדינה ובמוסדותיה מקור לפוגרומים ולחוקי חירום שבהם היה הראשון להיפגע. אחרי 1927 היו שניצלו את הליברליות הצרפתית וההקלות שניתנו - 50,000 איש שהתאזרחו.
8) הלאנדסמנשאפט היה מוסד אשר בא לעזרת היהודי הזר, סייע בכספים ובארגון הלוואות, ולאט לאט התרחבו תחומי פעילותו.
9) היהודי הזר היה שייך בד"כ לזרם אידיאולוגי מובהק ובעל רגישות פוליטית שונה מאחיו - הצרפתי בן דת משה. חלקם התחברו לקבוצות שונות של המפלגה הקומוניסטית, לדוגמא: ז'ק ביילינקי שהגיע לצרפת כאדם בוגר מרוסיה, התאזרח ב-1927 ושימש כמתווך בין שתי קבוצות היהודים.
הוא היה בעל דעות שמאלניות ונהג לכתוב בעיתונם של הצרפתים בני דת משה.
10) היהודי הזר הקפיד על מצוות הדת ודיבר יידיש.
הקשרים בין הצרפתים בני דת משה לבין היהודים הזרים.
למרות שהקבוצות היהודיות בצרפת נראו רחוקות כל כך זו מזו, היו ביניהן קשרים מסוימים:
1) היחס למצוות הדת: היה מרחק גדול בין היהודים השונים מבחינת מספר הפעמים שבהם פקדו את בית הכנסת בכל שנה אך לרובם המכנה המשותף היה שכולם צמו ביום כיפור, ישבו סביב שולחן בליל הסדר וקראו את ההגדה, אכלו מצות ונמנעו מחמץ. רובם הקפידו על אכילת כשר והפרדה בין בשר לחלב, אך קיימו את המצוות במסגרות שונות ובמינון שונה.
2) יחס האנטישמים בצרפת אל היהודים: ב-1940 היו היהודים הזרים פחות מאחוז מכלל תושבי צרפת והצרפתים בני דת משה היוו כאמור כרבע ממספר זה, אבל האנטישמים ראו בהן מטרה מועדפת, הם לא הבדילו בין יהודים זרים ובין הצרפתים בני דת משה ועבורם כולם היו אותו דבר. לטענת האנטישמים, היהודים הם גזע פרימיטיבי שהשחית את הגזע הצרפתי מכיוון שהיהודים היו מרוכזים בענפים מסוימים (טקסטיל: הלבשה, הנעלה, פרוונות) אפשר היה לטעון שהם אחראים לאבטלה.
ארגוני הרופאים ועורכי הדין טענו שיש גודש בתחומם ולכן יש להגביל מקצועות אלה לצרפתים בלבד כאשר הרפובליקה הייתה שרויה במשבר, האשימו אותה שהיא יהודית כי היא אפשרה ליהודים להשתלב ולהתקדם. דברים אלה נפלו על מסורת וותיקה של אנטישמיות, וככל שהמשיכו להגיע פליטים יהודים האנטישמיות גדלה. המהגר היהודי נעשה הסמל של השמאל השנוא שהתגלם בראש הממשלה לאון בלום היהודי,שהואשם בכך שהוא מאפשר את הגירתם של היהודים לצרפת. הצרפתים בני דת משה הסתייגו מן ההכללה שלהם עם היהודים הזרים, מה שפגע ביהודים הזרים.
3) הארגונים הפילנתרופיים (נתוני חסות) שהקימה יהדות צרפת כאמצעי לגשר בין היהודים: הארגונים שקמו הפכו למעין גשר בקשר בין היהודים הצרפתים ליהודים הזרים. בין מאי לאוגוסט 1933 קמו שבעה מוסדות חדשים שהציעו סיוע לפליטים, פעלו על מנת להבטיח: הגירה מחוץ לצרפת, הסבה מקצועית לעבודות כפיים, סיוע חומרי והתערבות אצל הרשויות עבורם. הפעילות הזאת הייתה גורם נוסף לאנטישמיות.
4) הזדהות עם רעיונות המהפכה הצרפתית: היהודים כולם היו קשורים אל המהפכה ששימשה יסוד בזהות היהודית -צרפתית. סמל החרות, אות ומופת לאמנציפציה של היהודים ולנושא הדגל של הרעיונות והנושאים שהיהודים מכל הקבוצות יכלו להזדהות עמם. היא זו שהעניקה את המשמעות לקשר שחשו היהודים כלפי האומה הצרפתית.
5) היחס של היהודים למלחמת העולם השנייה: עם פרוץ המלחמה מתגייסים כל החוגים היהודים ובהם 30,000 יהודים זרים. סה"כ היו היהודים בין 30% - 40% מכלל המתגייסים החדשים. כל אחד מן המתגייסים קיבל כרטיס כניסה לחברה. בצרפת היו חששות מפני גייס חמישי (ריגול) ולכן, היו מבין המתנדבים רבים שנדחו על רקע של גיל מתקדם, שהות קצרה בצרפת וכו'.
בשלב זה נוסד בצרפת ועד אשר רצה להביא להקמתו של לגיון יהודי שיאחד את כל היהודים הזרים, אבל ממשלת צרפת סירבה והיהודים התנדבו ללגיונות זרים שקמו. כ-5,000 חיילים יהודים נספו בקרבות להגנת צרפת.