סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שורה 29: שורה 29:
 
----
 
----
 
* בית הספר "כרמל זבולון".
 
* בית הספר "כרמל זבולון".
*[[ספרות|לחץ כאן כדי לחזור לסיכומים בספרות]]
+
 
 +
 
 +
[[קטגוריה:ספרות]]

גרסה מ־07:38, 14 ביולי 2006


הסיכום עפ"י התרגום של שמעון הלקין

השיר מתקשר לשירת העולם וכן לשירה לאומית, ומדבר על תהליכים לאומיים, אבל יש בו גם נימה אינטימית, והניגוד המרכזי בשיר מתמקד בין העם שנמצא על החוף ומחכה בצהלות למנהיג ובין הדובר, הפרטי, האישי, שנמצא מעל האונייה יחד עם הקברניט ורואה את האמת הקשה והכואבת. ניגוד נוסף מופיע בין השמחה והצהלות לכאב, ובין החיים למוות.

השיר מבוסס על מספר סמלים מרכזיים: רב החובל – מנהיג האומה, הספינה – האומה והמסע בין מבטא את המלחמה למען הערכים וכ"ו. העם הוא המצפים בנמל. השיר נכתב לזכרו של אברהם לינקולן, מנהיג הצפון במלחמת האזרחים בארה"ב , שהתקיימה ב-1860. אברהם לינקולן נרצח ע"י בן-עמו, כמה ימים לאחר תחילת המלחמה. וולט וויטמן, המשורר, הזדהה עם התפיסות הדמוקרטיות – ליברליות של לינקולן, ולכן כתב את השיר. השיר הוא שיר פטריוטי, שכתוב בצורה מסורתית. רב החובל הוא סמל למנהיג שנפל בדרך למטרה. בשיר עצמו אין אמירה ברורה שהוא נרצח, אבל יש רמז לכך – אין שימוש במונח "רצח", אלא במינוח "מוות". יחד עם כך, ההקשר שבו נכתב השיר מדגיש את נושא הרצח. בזכות הסמליות הרבה של השיר, הוא מתאים לכל זמן ומקום.

כל בית מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון מדבר על הצהלות של העם, בעוד החלק השני מדבר על המוות. הבית השלישי הוא מיוחד – הוא מתחיל בכאב ובמוות, עובר לשמחה, וחוזר לכאב.

יש סימטריה ניגודית בין שני הקצוות: שמחה ואושר על השגת המטרה, מול האבל והכאב שבמוות. המון רב בנמל, מול הדובר והגופה שעל הסיפון. תרועת חצוצרות מוך דממת המוות. קהל חוגג בנמל, שלא יודע את האמת, מול הדובר והקוראים שיודעים את האמת (אירוניה דרמטית).

כל בית מסתיים במשפט "קר נופל ומת" או "נפלת קר ומת". שלושת המילים הללו מדגישים את חומרת המוות ועוצמתו.

הדובר מרגיש רגשות של בן ואב כלפי רב החובל ואומר זאת בדרכים שונות, ע"י הביטוי "אבי שלי" ו"קברניט שלי". מבחינת הדובר, המנהיג הוא אב רוחני, ולכן המוות שלו הוא מוות כואב ומועצם. הדובר פונה אל הקברניט בגוף שני, מה שמעצים את הקרבה. הקרבה מדגישה את המכאוב שבמוות. כמו כן, השימוש במילה "הו" מעצים גם הוא את תחושת הכאב והאבל. "הו" היא מילת קינה וצער. החזרות על המילים "ליבי, ליבי, ליבי" ו"אלי, אלי, אלי", מעצימים את הקרבה שבין הדובר לקברניט. השימוש בצבעי האדום והדם מדגיש את הכאב. כל האמצעים האומנותיים הללו עוזרים להדגשת הכאב והאבל שחש הדובר על מותו של המנהיג, ומחדדים את הפער בין השמחה של העם על הנצחון, ובין הכאב על מות המנהיג.



  • בית הספר "כרמל זבולון".