סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

הבדלים בין גרסאות בדף "ההסבר למדיניות הפיוס של בריטניה ושל צרפת, וביטוייה"

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 
שורה 1: שורה 1:
{{דרושה הרחבה}}
 
  
 
__toc__
 
==האנשלוס באוסטריה==
 
במסגרת [[חוזה ורסאי|הסכם ורסאי]] נאסר על גרמניה להתאחד עם אוסטריה, כדי שלא תווצר מעצמה חזקה במרכז אירופה שתפר את מאזן הכוחות.<BR>
 
בגרמניה הנאצית לא פסק השלטון לרצות להתאחד עם אוסטריה, למרות שהיטלר חתם על הסכם עם אוסטריה שלא להתערב בענייניה הפנימיים.
 
 
השלטון באוסטריה אוסר על קיום של מפלגה נאצית באוסטריה. בזמן עליית הנאצים לשלטון בגרמניה עומד בראשות אוסטריה דולפוס. ב- 1934 דולפוס נרצח ע"י נאצים אוסטרים, אך איטליה, המטילה את חסותה על אוסטריה, מונעת ביצוע אנשלוס ע"י קידום הצבא האיטלקי לגבול האוסטרי. כאשר היטלר חותם על הברית עם מוסוליני (ציר ברלין-רומא) הוא מתחייב בשנית לא להתעסק בענייניה הפנימיים של אוסטריה.
 
 
ב- 1938 מרגיש היטלר שהגיעה השעה לפעול, הגיעה השעה לביצוע האנשלוס. הוא מנצל את הגייס החמישי של נאצים אוסטריים כדי ליצור אי-סדר במדינה. במקביל מפעילה גרמניה תעמולה פרו-נאצית בתוך אוסטריה. ראש ממשלת אוסטריה, שושינג, נקרא לפגישה עם היטלר בבמעונו בקן הנשרים. היטלר מורה לשושינג למסור תפקידי מפתח בממשלתו לגורמים פרו-נאציים, ומציב אולטימטום שאם לא יתבצעו המינויים הצבא הגרמני יכבוש בכוח את אוסטריה. שושינג, המנסה להתנגד למהלך, מציע משאל עם, אך תגובתו של היטלר היא איום להפציץ את ווינה. שושינג מבין שאין בידיו כל ברירה. איטליה היא בת-ברית של גרמניה, וצרפת ובריטניה לא יחלצו לעזרת אוסטריה. במרץ 1938 מודיע שושינג שכדי למנוע שפיכות דמים ניתנה הוראה לצבא האוסטרי לסגת, ומיד לאחר מכן שושינג מתפטר. הצבא הגרמני נכנס לאוסטריה, והאנשלוס מסתיים. אוסטריה סופחה לגרמניה מבלי שהאחרונה תצטרך לירות אפילו יריה בודדה.
 
== תוקפנות ופיוס בשנות ה-30 ==
 
 
 
 
=== מטרות מדיניות החוץ של היטלר וגרמניה הנאצית, והצעדים התוקפנים שנקטה כדי לממשן. ===
 
 
====המטרות====
 
 
1.ביטול הסכמי ורסאי מההגבלות שהטילו על גרמניה במסגרת הסדרי השלום בורסאי. <br/>
 
2.איחוד כל הגרמנים הארים במדינה אחת גדולה – ברייך אחד גדול.<br/>
 
3.הרחבת מרחב המחייה לעם הגרמני במזרח אירופה על חשבון העמים הנחותים.<br/>
 
4.השגת מטרות מדיניות [כמו שטחים] ללא מלחמה [במרמה ובניצול הפייסנות].<br/>
 
5.לעשות "סדר חדש" בעולם; כאשר ביסודו עומדת האידיאולוגיה הנאצית ותורת הגזע. לפי תוכנית זו במרכז אירופה יעמוד הרייך הגרמני הגדול, העם הגרמני יהפוך לעם אדונים ושאר העמים ישרתו אותו או יושמדו.<br/><br/>
 
 
====האמצעים להשגת המטרות====
 
 
הדרכים של היטלר להשגת מטרותיו היו צעדי מרמה כאשר כל מסמך שהיטלר חותם עליו משמש לו רק כפיסת נייר וברגע שההסכם לא מתאים לו הוא פשוט מבטל אותו ללא היסוס. היטלר ניצל את הפייסנות של המערב כדי להגדיל את הדרישות וכאשר המערב יתפקח ויבין שכל הויתורים שנעשו לטובת גרמניה לא מספקים את היטלר, רק אז יפנה למאבק מזוין ותפרוץ מלחמת העולם השנייה עם הפלישה לפולין ב1.9.1939.<br/>
 
היטלר השתמש גם בתרגיל של הרדמת המערב, כלומר, לנסות להסתיר את הכוונות האמיתיות שלו וכך למנוע ממדינות המערב והעולם לנסות לעצור בעדו.<br/>
 
לסיכום, בכל צעד של היטלר בשנות ה30 הוא התקדם להגשמת מטרותיו, וכל צעד הביא לתמיכה הולכת וגוברת מצד העם הגרמני שרואה בהצלחת מנהיגו, דבר המגביר את בטחונו העצמי ורצונו של היטלר להמשיך בתביעותיו.<br/><br/>
 
 
=== ההסבר למדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת, וביטוייה. ===
 
 
====מדיניות הפיוס והתמוטטות עקרון הבטחון הקיבוצי בשנות ה30====
 
 
המערכת הדיפלומטית הבינלאומית שגובשה בשנות ה20 לאחר מלחמת העולם הראשונה במטרה למנוע מלחמה ולשמור על השלום, קרסה בשנות ה30. אותה מערכת נקראת מערכת הביטחון הקיבוצי והרעיון הוא שמדינות העולם שפועלות במשותף באמצעות חבר הלאומים תהיינה מסוגלות לשמור על שלום העולם ע"י פעולה מאוחדת נגד מעשה התוקפנות. בשנות ה30 מחריפים היחסים הבינ"ל בגלל שורה של מעשי תוקפנות של מדינות שראו עצמן מקופחות מחוזה השלום כשסיימו את מלחמת העולם הראשונה, המדינות הן: איטליה גרמניה ויפן. המעצמות הגדולות ארה"ב, בריטניה, צרפת וברית המועצות לא היו מאוחדות והמדינות התוקפניות ניצלו זאת כדי להגביר כוחן עד שלא היה ניתן לעצור בעדן, והעולם התדרדר למלחמת עולם נוספת.<br/>
 
מדיניות הפיוס היא אותה מדיניות שנקבעה בעיקר בידי בריטניה ובראשה ראש ממשלתה צ'מברליין וצרפת בעלת בריתה.מדיניות זאת גרסה שאין לבלום בכוח את המדינות התוקפניות, יש "להבין" אותם ולטפל במעשי התוקפנות שלהם בעיקר בצעדים דיפלומטים ובדרכי שלום.<br/><br/>
 
 
====הגורמים המרכזיים למדיניות הפיוס====
 
 
1.הפחד ממלחמה והתחזקות העמדה הפציפיסטית (רצון לשלום/לאי לוחמה) בציבור הבריטי והצרפתי. לאחר מלחמת העולם הראשונה התחזקה העמדה הפציפיסטית כיוון שמלחמת העולם הראשונה נתפסה כטעות טרגית שמקריבה את האדם הקטן על מזבח הטיפשות של הפוליטיקאים, גנרלים, אנשי הצבא, אנשי העסקים, יוצרי הנשק וסוחרי המוות. גם בארה"ב רווחה התחושה ששום דבר שקורה באירופה לא מצדיק שחיל אמריקאי ימות (מדיניות הבדלנות).<br/>
 
2.במדינות המערב ובמיוחד בבריטניה מתחזקת האמונה שהסכמי ורסאי החמירו מדי עם גרמניה ואולי הגיע הזמן לוותר על חלק מהמגבלות.<br/>
 
3.הפחד מקומוניזם- בריטניה ובעיקר צ'מברלין חששו מאוד מהאפשרות של התפשטות הקומוניזם הסובייטי, הרוסי ומדיניות הפיוס נועדה בכדי לחזק את הנאצים כדי שיוכלו לחסום את האיום הסובייטי, מכיוון שהיטלר ראה את עצמו כאדם שיעצור את התפשטות הקומוניזם בעולם. (יוצר את ההסכם עם איטליה ויפן – "הסכם הציר" והבסיס הוא התנגדות לקומוניזם, זוהי ברית בין 3 מדינות פשיסטיות תוקפניות).<br/>
 
4.חולשת הדמוקרטיות -  הבעיות הכלכליות והחברתיות שהלכו והחמירו בעקבות המשבר הכלכלי הגדול, תרמו למדיניות חוץ חלשה כיוון שבריטניה וצרפת היו עסוקות בבעיות פנימיות, במשטרים חלשים ומתחלפים ולכן ניסו בכל כוחן להימנע מלהסתכן בהרפתקאות צבאיות או ממחויבות דיפלומטית.<br/>
 
5.חולשת הצרפתים – צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה נקטה בגישה הגנתית ולא בגישה תוקפנית כיוון שבמלחמה ההגנה הוכיחה את עצמה כדרך למנוע קורבנות מיותרים. צרפת מרכזת את כל משאביה בהקמת קו ביצורים בגבול שבינה ובין גרמניה, הקו נקרא – "קו מז'ינו". על שם שר ההגנה שיזם אותו. צרפת מסתמכת על קו הביצורים הזה שיגן עליה במקרה של מלחמה עם גרמניה, והיא נמנעת מלהקים צבא מודרני וחזק ומשקיעה את כל כספה בקו זה. צרפת תמנע משליחת הגנה שיצטרכו ממנה המדינות המותקפות ולכן היא מנסה למנוע מלחמה בכל מחיר וחוששת לנהל מדיניות עצמאית וזקוקה כול הזמן לעזרתה של בריטניה.<br/>
 
6.מדיניות צ'מברלין - כאשר היטלר ירצה את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה, צ'מברלין יסכים להקריב את צ'כוסלובקיה על מזבח השלום בעולם. צ'מברלין חשב שהוא מבין את היטלר והאמין שע"י ויתורים הוא יכול להשתיק את התיאבון של הרודן הגרמני, צ'מברלין חשב שהוא מדבר עם מנהיג נורמאלי, אומנם היטלר לא פעל מתוך שיקולים רציונאליים אלא על פי שיקולים פנימיים. צ'מברלין לא הבין את פילוסופית מרחב המחייה ואפילו לא טרח לקרוא את "מיין קאמף". הוא היה בין אלו שהאמינו שהסכמי ורסאי החמירו יותר מידי עם גרמניה ולכן קיים צורך לפצות את העם הגרמני על הסבל שנגרם לו ופיצוי הולם זה הוא הויתורים.<br/><br/>
 
 
====צעדי התוקפנות של גרמניה מול מדיניות הפיוס של המערב====
 
 
1. הצעד: ב1933 גרמניה פורשת מוועידת פרוק הנשק ומחבר הלאומים בטענה שהובטח שגרמניה תהיה ראשונה שתפרק מנשקה ושאר מדינות ילכו אחריה והנה ההבטחה הזאת לא מתקיימת ורק על גרמניה אסור להתחמש.<br/>
 
פייסנות: בריטניה מבינה את צעד גרמניה, רואה בזה מחאה צודקת, ואפילו מציעה ללכת לקראת גרמניה כדי להחזיר אותה למסגרת של שיתוף פעולה בין-לאומי.<br/>
 
המטרות: היטלר מצליח להרדים את המערב ובנוסף הוא מכין את העולם לקראת ביטול ההגבלות על חימושה של גרמניה על פי הסכמי ורסאי.<br/>
 
2. הצעד: החזרת חבל הסאר לגרמניה באמצעות משאל עם. חבל תעשייתי זה היה בשליטת חבר הלאומים לפי הסכמי השלום, ונאמר שיתקיים שם משאל עם לאחר 15 שנה, כלומר ב -1935 והתושבים יחליטו למי להשתייך. המשאל נעשה כאשר הגרמנים מנהלים תעמולה רעשנית שבסיומה התושבים מחליטים ברוב גדול לחזור למולדתם – גרמניה.<br/>
 
המטרות: החזרת גרמנים לרייך הגרמני, איחוד הגרמנים לרייך הגדול.<br/>
 
3. הצעד: גרמניה מסירה את כל ההגבלות הצבאיות על פי חוזה ורסאי. היטלר מכריז על הקמת צבא גדול, שיחומש בנשק כבד, כולל הקמה מחדש של חייל האוויר הגרמני.<br/>
 
פייסנות: חבר הלאומים מגיב בגינוי בלבד.בריטניה חותמת על חוזה ימי עם גרמניה. הסכם זה מאפשר לגרמניה להקים כוח ימי, כולל צוללות שיגיע ל-35% מהצי הבריטי. צעד זה מוכיח את הפייסנות הבריטית בכך שבריטניה מכירה בביטול החד צדדי של חוזה ורסאי מצד גרמניה ואפילו מאפשרת לגרמניה להקים צי אוניות וכו'.<br/> 
 
המטרות:  ביטול ההגבלות של חוזה ורסאי, חימוש והכנת הצבא לקראת מלחמה.<br/>
 
4. הצעד: ב1936 הצבא הגרמני חוצה את הגשרים של חבל הריין שהיה מפורז מכוחות צבאיים ע"פ החלטות ועידת וורסאי. פירוז החבל שגבל בצרפת נועד למנוע התקרבות צבא גרמני לאדמה צרפתית ולהעניק ביטחון נוסף לצרפת. היטלר מורה לצבא הגרמני להיכנס לחבל הריין בניגוד לעצת ראשי הצבא שחששו מתגובה צרפתית וטענו שהצבא הגרמני עדיין לא מוכן למלחמה היטלר התיר נסיגה במקרה שתפתח אש ע"י הצרפתים.<br/>
 
פייסנות: צרפת באותה תקופה עוברת מערכת בחירות שמחלישה אותה ולמרות זאת היא פונה לתמיכת בריטניה שתעזור לה לשלוח אולטימאטום לגרמנים. הבריטים מסרבים בטענה שהם לא מוכנים להסתכן במלחמה וחבר הלאומים מגלה כאן חוסר מעש מוחלט, הוא אומנם טוען שגרמניה הפרה את חוזה וורסאי ולוקורנו אבל זו בעיה של המדינות החתומות על הסכמי לוקורנו.<br/>
 
המטרות: המטרה שהיטלר משיג היא המשך הביטולים על ההגבלות שהוטלו על גרמניה בהסכמי וורסאי. במעשה זה פגע היטלר לא רק בהסכמי וורסאי אלא גם בהסכמי לוקרנו שאותם קיבלה גרמניה מרצונה החופשי ב-1925 ועכשיו גרמניה יכולה להקים קו ביצורים משלה שיעמוד מול קו הביצורים הצרפתי ואין שום דבר שיפריד בינה לבין צרפת לקראת מלחמה.<br/>
 
5. הצעד: סיפוח אוסטריה לגרמניה ב"אנשלוס". מאז 1933 אוסטריה נמצאת תחת שלטון חצי פשיסטי. בראשה עמד ראש ממשלה בשם דולפוס. ב-1934 נרצח דולפוס ע"י הנאצים האוסטריים בתמיכת היטלר כשהמטרה של היטלר הייתה לאחד את אוסטריה עם גרמניה דבר שנאסר על גרמניה ע"פ הסכמי השלום בוורסאי. בשנה זאת איטליה ניצבה כדי להגן על עצמאותה של אוסטריה והיטלר דוחה את הניסיון להתאחד עם אוסטריה למועד מאוחר יותר.<br/>
 
בשנת 1938 הרקע הבינלאומי מבחינת היטלר היה נוח לקיים את האיחוד. איטליה ויפן היו לצידו, בריטניה וצרפת פייסניות, העולם עסוק במלחמת האזרחים בספרד ולכן הוא מבצע את האנשלוס בשנה זו. היטלר מזמן אליו את ראש ממשלת אוסטריה שושניג וכופה עליו באיומים לשתף את הנאצים האוסטרים בממשלתו. שושניג מחליט לערוך משאל עם שיכריע בשל הצטרפותה של אוסטריה לגרמניה. היטלר ראה בכך הפרת הסכם והוא חושש מתוצאות המשאל. היטלר נותן אולטימאטום לראש מלחמת אוסטריה להתפטר. הנאצים האוסטרים כאילו מזמינים את היטלר והצבא הגרמני להיכנס לאוסטריה. הצבא הגרמני נכנס לאוסטריה והיטלר מכריז על איחודה של אוסטריה עם גרמניה. הסיפוח מאושר ברוב קולות במשאל עם שערך היטלר באוסטריה לאחר הסיפוח.<br/>
 
פייסנות: המערב איננו מגיב לסיפוח אוסטריה עם גרמניה חוץ ממספר מחאות רשמיות שנשלחו לגבי האנשלוס, לא נעשה צעד של ממש כדי למנוע את איחוד גרמניה ואוסטריה.<br/>
 
המטרות: איחוד הגרמנים תחת רייך אחד גדול. הסיפוח הזה מגביר את כוחה הפוליטי, הכלכלי והצבאי של גרמניה הנאצית. מבחינה מדינית יש עכשיו לגרמניה גבול ישיר וארוך עם צ'כוסלובקיה.<br/>
 
6. הצעד: "הסכם מינכן" ופירוק צ'כוסלובקיה 1938. לאחר סיפוח אוסטריה מתכנן היטלר את פירוק צ'כוסלובקיה. הוא מנצל את המיעוט הגרמני הגדול מצ'כוסלובקיה שיושב בחבל הסודטים אזור בעל חשיבות אסטרטגית וכלכלית.  הגרמנים בחבל הסודטים מקימים מפלגה נאצית ופותחים, בתיאום עם היטלר, במסע של הסתה וטרור. היטלר מאיים במלחמה וכתוצאה מאיומיו, ולאחר ניסיונות תיווך של ראש ממשלת בריטניה, צ'מברלין, שהגיע לפגישה עם היטלר, מתכנסת ועידה במינכן לדון במצב.<br/>
 
המשתתפים בוועידה הם היטלר (מגרמניה), צ'מברלין (מבריטניה), מוסוליני (מאיטליה) ודלדייה (מצרפת). צ'כוסלובקיה שגורלה עומד להיחרץ לא מוזמנת וכך גם ברית המועצות למרות שיש לה הסכם צבאי עם צ'כוסלובקיה וצרפת. הוועידה מחליטה להעביר את חבל הסודטים לגרמניה, הצ'כים נאלצים לבצע את ההחלטה ולוותר על שטחים נוספים להונגריה ולפולין שגם להן היו תביעות ממנה.<br/>
 
היטלר מבטיח לא לפגוע בשארית צ'כוסלובקיה אבל בתחילת שנת 1939 הוא כופה עליה באיומים לבקש חסות גרמנית. חלקה המערבי (בוהמיה) מסופח לרייך הגרמני ואילו בחלק המזרחי קמה מדינה "עצמאית" בחסות גרמנית. ולמעשה צ'כוסלובקיה חדלה מלהתקיים.<br/>
 
פייסנות: הסכם מינכן הוא סמל הבגידה והכניעה לתוקפנות, ועידת מינכן הייתה אמורה להציל את השלום אבל היא השיגה את ההפך, המלחמה הפכה לעובדה בלתי נמנעת. במינכן התפוררה סופית מערכת הביטחון הקיבוצי והסדר הבינלאומי והגיעה לשיאה מדיניות הפייסנות של צ'מברלין שתוצאתה אחת-פרוץ מלחמת העולם השנייה. צרפת בגדה בצ'כוסלובקיה "למען השלום" במחיר ויתור על כבודה ומעמדה בעולם (כיוון שהיה לה הסכם הגנה עם צ'כוסלובקיה). צרפת הופכת למבודדת ותלויה בחסדי אנגליה, היא גם בגדה בברית המועצות ובכך קרבה אותה לגרמניה.<br/>
 
המטרות: בהסכם מינכן מקבל היטלר את כל הדרישות האולטימטיביות בדבר סיפוח שטחים צ'כים המיושבים בגרמנים לרייך "חבל הסוטים" ובכך הוא מגשים את המטרה של איחוד הגרמנים תחת רייך אחד גדול. חיסולה של צ'כוסלובקיה מקרב את היטלר לקראת השגת היעד הבא והוא השתלטות על מרחב המחיה לעם הגרמני במזרח אירופה והסדר החדש שהיטלר מתכוון לקיים באזור.<br/>
 
הסכם מינכן מגביר את היוקרה של היטלר בעיני העם הגרמני הוא מקיים את מה שהוא הבטיח גרמניה הופכת למדינה הגדולה והחזקה ביותר באירופה המרכזית והמערבית. וכל זאת הוא משיג באמצעות "הרדמת המערב" לגביי כוונותיו האמיתיות וללא שפיכת דמו של חיל גרמני אחד.<br/><br/>
 
 
=== הסכם ריבנטרופ-מולוטוב: תוכנו והסיבות לחתימתו (1939). ===
 
 
====הרקע להסכם====
 
 
לאחר חיסול צ'כוסלובקיה היטלר מחליט שהיעד הבא שלו היא פולין וטובע לבטל את המסדרון הפולני ולהחזיר את עיר הנמל דנציג לגרמניה. חיסול צ'כוסלובקיה עורר את בריטניה וצרפת מהשינה שלהן, והן חותמות על הסכם הגנה עם פולין ומודיעות שהן שומרות לשלמותה של פולין.<br/><br/>
 
 
====תוכן ההסכם====
 
 
1. הסכם אי התקפה בין גרמניה לברית המועצות ל-10 שנים.
 
2. שתי המדינות ימנעו מלתקוף אחת את חברתה ותשארנה ניטרליות במקרה שאחת מהן תותקף מצד שלישי.
 
3. הסכם סודי שבמסגרתו הן הסכימו לחלק ביניהן את מזרח אירופה במקרה שתפרוץ מלחמה, גרמניה תשתלט על מערב פולין כולל עיר הבירה ורשה ואת ליטה ואילו ברית המועצות תקבל את מזרח פולין, לטביה, אסטוניה, בסרביה (חבל ברומניה) ופינלנד.<br/><br/>
 
 
====הסיבות להסכם====
 
 
המניעים של היטלר (גרמניה):<br/>
 
1. היטלר חושש ממלחמה בשתי חזיתות, ובאמצעות הסכם זה הוא יודע שהחזית המזרחית תישאר ניטרלית והוא יוכל לרכז את הצבא רק כנגד החזית המערבית.<br/>
 
2. היטלר מקווה להרדים את ברית המועצות באמצעות החוזה, ולהסוות את כוונותיו האמיתיות שהן השתלטות על מרחב המחיה כולל ברית המועצות.<br/>
 
3. היטלר הניח שפרסום החוזה יפתיע את אנגליה וצרפת והן יוותרו על הגשת עזרה צבאית לפולין כיוון שהן יודעות שברית המועצות לא תבוא לעזרתם והן יעמדו לבד נגד גרמניה.<br/>
 
 
המניעים של סטלין (ברית המועצות):<br/>
 
1. אירועים כמו ועידת מינכן ומדיניות הפיוס של מעצמות המערב חיזקו את החשש של סטלין שמדינות אלו עלולות להגיע להסכם עם היטלר על חשבונה של ברית המועצות ואולי אפילו לתת יד חופשית להיטלר לתקוף את ברית המועצות.<br/>
 
2. הנאצים היו מוכנים להסגיר לידי ברית המועצות חלקים מפולין ומהמדינות הבלטיות, דבר שהמערב לא היה מוכן לעשות וברית עם גרמניה אפשרה זאת.<br/>
 
3. ברית המועצות לא הייתה מוכנה למלחמה מאחר שהצבא האדום נפגע קשה בטיהורים הגדולים שסטלין ערך (הוצאתם להורג של קצינים רבים שהואשמו בחוסר נאמנות למפלגה הקומוניסטית ובריגול). סטלין קיווה באמצעות ההסכם להרוויח זמן ולארגן את הצבא לקראת המלחמה.<br/><br/>
 
 
====משמעות ההסכם ותוצאותיו====
 
 
הסכם ריבנטרופ-מולוטוב נחשב למהפך דיפלומטי דרמטי שהביא את שני האויבים היטלר וסטאלין לברית ביניהם ונתן אפשרות להיטלר לפתוח בכיבוש פולין, צעד שפתח את מלחמת העולם השנייה. סטלין יסביר את ההסכם למפלגות הקומוניסטיות בעולם בכך שהסכם עם גרמניה מבטיח שלום לברית המועצות ואולי סטאלין גם קיווה שמלחמה בין גרמניה ומדינות המערב תהיה ממושכת ותמוטט אותן, ובסופו של המאבק המשטר הקומוניסטי יוכל להשתלט על העולם לאחר שהפשיזם, הנאציזם והדמוקרטיה ייעלמו מהמפה. היטלר נימק את ההסכם לשותפות שלו (איטליה ויפן) באומרו שהניגוד בין שתי המועצות גרמניה וברית המועצות איננו עמוק כיוון ששתיהן מדינות דיקטטוריות עם מנהיגים חזקים.<br/>
 
לסיכום, ההסכם לא נתפס כהסכם שבא למנוע את המלחמה, והוא רק זירז את פריצתה, בגלל הסרת המכשול העיקרי מדרכו של היטלר לקראת ביצוע תוכניותיו המלחמתיות. שבוע לאחר חתימת החוזה ב-1/9/1939 פלשו כוחות צבא גרמניה לפולין, ואנגליה וצרפת החליטו לכבד את הסכמן עם פולין ונתנו להיטלר אולטימאטום להפסיק את הפלישה, וכשהיטלר לא נענה, הכריזו ב-3/9/1939 מלחמה נגד גרמניה וכך נפתחה מלחמת העולם השנייה.
 

גרסה מ־22:44, 18 באפריל 2006