הגישות השונות בתנועה הציונית בנוגע למטרתה העיקרית של התנועה, ולדרכים להגשמתה: הבדלים בין גרסאות בדף

הציונות הרוחנית היתה פרי בריאתו של אחד העם, כינויו הספרותי של אשר גינצבורג. זרם זה היה המתנגד העיקרי לציונות המדינית של הרצל, בטענה שהרצל אינו מבין את בעיית היהודים, וגם המתנגד העיקרי לציונות המעשית, שעל פיו דלגו על שלבים הכרחיים של הגירת היהודים לא"י תוך פזיזות מסוכנת והתעלמות מהתודעה הלאומית.

אחד העם טען שהבעייה היא לא צרת היהודים- אנטישמיות- כפי שטוען הרצל, שמכריחה את היהודים להתרכז במהירות בטריטוריה ולהשיג ריבונות בצ'רטר, אלא צרת היהדות- חוסר התודעה הלאומית. יהיה חסר ערך להביא את כל היהודים למקום אחד בלי לאחד אותם מבינה לאומית קודם לכן. על פי עיקרי ציונות זו, שהוצאו לאור ב"לא זו הדרך" של אחד העם, על ארץ ישראל להפוך למרכז רוחני אשר יחדש את הקניינים הרוחניים של ארץ הקודש, יקרין אור על יהודי התפוצות ויאחד אותם מבחינה לאומית. אחד העם שאף להגיע למדינה יהודית לחלוטין, שמודגשים בה ערכי העברית , השורשים והערכים הרוחניים של היהדות (אין להתבלבל בין רוחניות לדת) ללא כל השפעה מערבית כמו באלטנוילנד של הרצל.