סיכומונה נפתח מחדש לעריכה! על מנת לערוך סיכומים נדרש לפתוח חשבון.

האתיקה הניקומאכית / אריסטו

מתוך סיכומונה, אתר הסיכומים החופשי.
גרסה מ־13:13, 7 באוגוסט 2006 מאת Raz (שיחה | תרומות)
(הבדל) ←גרסא ישנה יותר | צפה בגרסא נוכחית (הבדל) | גרסא חדשה יותר→ (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ucd.png סיכום זה נמצא תחת עריכה. נא לא לערוך דף זה עד שתוסר ההודעה.


ספר 1

פרקים א'-ב'

אריסטו מתבונן במלאכות האדם השונות, ומבחין שיש להן מטרות שונות, אך חלק מהמטרות משניות לאחרות - משניות בכך שהן נעשות לא לשמן, אלא למען מטרה ראשונית יותר שאת טובה הן "משרתות". (לדוגמא, מציג אריסטו את מלאכת הרכיבה המשרתת את מלאכת ההצבאה) אריסטו מאמין שבדומה לנגר ולסנדלר, להם יש מלאכה הייחודית להם ומאפיינת אותם כבעלי מקצוע, גם לאדם מלאכה הייחודית לו, ומאפיינת אותו כאדם. אריסטו מנסה למצוא את אותה מלאכה עליונה המשותפת לכל בני האדם וכל פעולותיהם מכוונות אליה.

אריסטו הגיע למסקנה (שהייתה מקובלת בזמנו) שטוב עליון זה הוא האושר - כל האנשים שואפים להגיע לאושר והוא טוב לכשעצמו, לא כאמצעי להשגת טוב אחר.

אריסטו מבחין בארבע מטרות עיקריות בחייהם של אנשים המנסים להשיג את האושר -

אנשים רבים חיים את חייהם במטרה להתעשר ולהשיג כסף. אריסטו מתקשה להאמין שזו המטרה העליונה המבוקשת, מאחר שהכסף חסר ערך לכשעצמו וטוב רק לשם השגת מוצרים כאלה ואחרים. יש אנשים שחיים במטרה להפוך למכובדים. אריסטו מוצא גם את הגישה הזו בעייתית, ומתקשה לראות כיצד כבוד יוכל להפוך אדם למאושר - מאחר שמקור האושר לא באדם עצמו, אלא באחרים המכבדים אותו. חלק מהאנשים שואפים לחיי תענוגות, ומאמינים שההנאות הפשוטות בחיים (כגון מזון, שתייה ויחסי מין) הן אלה שיביאו אותם לאושר. אריסטו מתייחס לאנשים אלו כ"בהמיים", מאחר ובהנאות אלו האדם אינו נזקק ליכולותיו הנפשיות הגבוהות. מאותה הסיבה הוא גם מתקשה לראות את דרך חיים זו כמאפיינת את בני האדם דווקא. סוג החיים האחרון שאריסטו התייחס אליו הוא חיי העיון - שימושו של האדם בשכלו על מנת לחקור את העולם. אריסטו לא מציג טענות כנגד סוג החיים הזה, ובהמשך הטקסט אף מגיע למסקנה שחיי העיון הם הם החיים המוסריים.