בארוק אמצעי

ז'אן בטיסט לולי (1632-1787) – אחד מאבותיה של המוזיקה התזמורתית והתזמורת המודרנית שהגיעה לשיאה בחצרו של לואי ה- 14. הז'אנר החדש שפיתח נקרא בלט קומדי. התזמורת הייתה גדולה מאוד וכללה כלי נשיפה מעץ, ממתכת ו 24 כלי קשת. לולי היה אחראי על המוזיקה בחצר המלוכה והיה לו חופש מוזיקלי מוחלט, וההישגים שהגיע אליהם בכתיבה לגוף התזמורתי השפיעו על כל אירופה.

בארוק מאוחר

המוזיקה הכלית בבארוק בבארוק המאוחר המוזיקה הכלית מקבלת תוקף והופכת למרכזית, היא נחשבת לשוות ערך למוזיקה הקולית. גם מבחינת כמות היצירות שנכתבו וגם מבחינת תוכן היצירות ואיכותן. מתפתחים ז'אנרים וצורות חדשות, ונכתבות יצירות חדשות לכל הרכבי הכלים. מכלי סולו למוזיקה קאמרית ועד ליצירות תזמורתיות. יש מספר צורות עיקריות המחולקות ל- 3 סוגים:


חד פרקיות
  • 1. פרלוד - (חיבור מוזיקלי קצר, המשמש בדרך כלל כמבוא ליצירה אחרת. התפתח מאימפרוביזציות) אלתורים) של * 2. נגני כלי מקלדת לפני ההופעה.
  • 3. טוקטה - קטע של יצירה קלאסית לכלי מקלדת בדרך כלל, המדגישה את יכולותיו של הנגן.
  • 4. פוגה
  • 5. שקון
  • 6. פסקליה
דו פרקיות
  • 1. פרלוד ופוגה
  • 2. טוקטה ופוגה


רב פרקיות
  • 1. סוויטה(הסבר בעמוד האחרון)
  • 2. טריו סונטה
  • 3. קונצ'רטו

עם הזמן התפתח נוהג לחבר שתי יצירות חד פרקיות ביחד בעלות אופי מנוגד אולם באותה טונאליות. הטריו סונטה היא צורה רב פרקית בעלת ארבעה פרקים מנוגדים: איטי, מהיר, איטי, מהיר. סדר הפרקים מבוסס על עיקרון הניגוד. כל הפרקים באותה טונאליות, ולכל פרק נושא משלו.

הטריו סונטה מכילה 2 כלים מלודיים: צ'לו וצ'מבלו. יש הבחנה בין שתי סוגי סונטות: 1. "סונטה דה קאמרה"- יותר קלילה באופי שלה, והיא נועדה לביצוע בחצרות האצולה. 2. "סונטה דה קייזה"- בעלת אופי רציני ומתוחכם יותר ובדרך כלל בוצעה בכנסיה.

פירוש השם "סונטה" באה מהמילה לצלצל sourare =. הטריו סונטה התפתחה מהקנצונות* של ג'ובני גבריאלי**.

  • קנצונה - יצירה רב חטיבתית לכלי נגינה.
    • ג'ובני גבריאלי – מלחין איטלקי. מייצג את האסכולה הונציאנית. אחד המלחינים המשפיעים ביותר בין תקופת הרנסנס לבארוק המוקדם.

קונצ'רטו

הקונצ'רטו התפתח בתחילת הבארוק המאוחר בהשפעת המוזיקה הכלית של ג'ובני גבריאלי. (ג'ובני גבריאלי כמלחין לא ממש בחומר, אבל צריך לדעת בקטנה מי זה ולהגיד עליו משפט וחצי..) הצורה הזאת הייתה מרכזית עד סוף המאה ה- 19. התפתחו שני סוגי קונצ'רטו: 1. קונצ'רטו גרוסו – קונצ'רטו למספר סולנים מול קבוצה גדולה יותר. תפקיד הסולנים שווה לתפקיד התזמורת ושתי הקבוצות מנגנות לסירוגין. 2. קונצ'רטו סולו – בקונצ'רטו סולו הסולן הוא הדומיננטי והתזמורת משמשת לו כתמיכה, ליווי וניגוד.

היוצר הראשון והחשוב ביותר שהניח את היסודות לקונצ'רטו גרוסו הוא ארקנג'לו קורלי (1653-1713). היצירות שלו הן החיבורים הראשונים בצורה זו, והקונצ'רטים הברנדנבורגים של באך הם האחרונים. מושגים כלליים: סולנים – קוצ'רטינו תזמורת – ריפיינו

הניגודיות היא עקרון בסיסי בבארוק וניתן למצוא את זה בדינמיקה, באופי הפרקים, בהרכב הכלים – קבוצה גדולה מול קבוצה קטנה ובמרקם.


קונצ'רטו רומאי

בקונצ'רטו מסוג זה שני הסולנים (הכינורות) מבצעים חיקויים, הצ'לו מצטרף מדי פעם. התזמורת מצטרפת לפעמים לסולנים ומכפילה אותם בסופי משפטים. הקונצ'רטים בסגנון רומאי כוללים הרבה פרקים בין 4-7. דוגמא לקונצ'רטו בסגנון רומאי: קונצ'רטו מספר 8 – חג המולד מאת קורלי. היצירה מורכבת מ- 6 פרקים. לעיתים באותו פרק יש ניגודים.


קונצ'רטו ונציאני

הקונצ'רטו מסוג זה מבוסס על עיקרון הריטורנלו כלומר קטע תזמורתי שחוזר לכל אורך הפרק. בקונצ'רטו הוונציאני 3 פרקים בלבד: מהיר, איטי, מהיר. הפרקים המהירים בנויים משתי סוגי חטיבות החוזרות לסירוגין: חטיבת הטוטי – כל התזמורת כפזמון חוזר. חטיבת הסולו – הסולן מנגן בליווי מצומצם.

אנטוניו ויולדי (1678-1741) היה כומר ומלחין איטלקי. הוא זה שעיצב וגיבש את הקונצ'רטו בסגנון הוונציאני. הקונצ'רטו הוונציאני מהווה את המודל עד לסוף המאה ה- 20.


קונצ'רטו גרמני

שני המלחינים שהושפעו מהסגנון האיטלקי הן של קורלי והן של ויולדי והמשיכו את דרכם היו באך והנדל. שניהם שילבו את סימני ההיכר של הסגנון האיטלקי עם מאפיין חדש שהיה טיפוסי להלחנה הגרמנית: כתיבה רב קולית מתוכננת, מוקפדת ומובנית. שימוש בצורות פוליפוניות כמו פוגה* לכתיבת הפרקים.


פוגה

יצירה רב קולית, בעלת חיקויים, שמורכבת ממספר אקספוזיציות. בכל אקספוזיציה נושא אחד עובר בין הקולות או הכלים השונים בחיקוי. בין האקספוזיציות מפרידות אפיזודות (פרקים) שבנויות מסקוונצות (מהלך מוזיקלי בו קטע מלודי או הרמוני חוזר על עצמו ברצף, אך בשינוי כלפי מטה או כלפי מעלה(

הנדל הושפע מקורלי ומאמץ את המודל הרומאי אך מחדש ומפתח אותו. הוא מוסיף לתזמורת קבוצת כלי נשיפה, חליל ואבוב כסולנים. באך הושפע מויולדי ומאמץ את המודל הוונציאני. אצל באך 3 פרקים בקונצ'רטו (מהיר, איטי, מהיר). רוב יצירותיו של באך נכתבו לכנסייה ורק חלק קטן למוזיקה חילונית. באך כתב את כל היצירות למוזיקה חילונית שלו בתקופה קצרה מאוד בה שהה בחצר הנסיך קתן.( 1717-1723) בתקופה זה כתב שני קונצ'רטים לכינור, הסורטות והקונצ'רטים הברנדנבורגים. מבחינת הסגנון, באך ממשיך את המסורת של ויולדי ושומר על מסגרת של 3 פרקים, אם כי בצורה מפותחת יותר.


סוויטה

צורה כלית שהתפתחה בבארוק. סדרה של פרקי ריקוד מנוגדים מבחינת אופי וטמפו ומצורפים יחד ליצירה אחת. הסוויטה התחילה בסוף המאה ה-16 והתגבשה בתקופת הבארוק. היא כתובה בדרך כלל לצ'מבלו אולם יש מספר יצירות הכתובות להרכב קאמרי קטן או לתזמורות – החשובות שבהן של באך. לסוויטה 4 ריקודי חובה: אלמנד, קוראנד, סרבנד, (ריקודים נוספים), וג'יג. ריקודים נוספים לדוגמא: מינואט, בדינרי, גבוט.