באסו קונטינואו

בתקופת הרנסאנס הקולות היו במינעד הומוגני. בתקופת הבארוק עלתה חשיבותן של משמעותן של המילים והבלטת משמעותן ע"י המוסיקה. במעבר בין הרנסאנס לבארוק, בתקופת הניצנים ראשונה של האופרה, המדריגל הפךלהיות ליצירה בה חשיבות המילים הולכת וגדלה. המלחינים החליטו שהבנת המילים כה חשובה שהחליטו לרתום את המוסיקה כדי להעביר מסרים, בעיקר ריגשיים שהיו במילים. לצורך זה הומצאה המונודיה ע"י וינצ'נצו גאליליי – מנגינה בסגנון דיקלומי עם ליווי כלי מינימאלי. המדריגלים בספרי המדריגלים האחרונים של מונטוורדי, יש כבר ליווי כלי של מעין קונטינואו וקול אחד סולו מעל או קולות אשר שרים בשירת מענה או במירקם ברור אחר שאינו משבש את הבנת הטקסט. טכניקת הלווי שקרמה עור וגידים בשליש הראשון, שנועדה להחליף את המירקם הפוליפוני-הומוגני של הרנסאנס, אך לשמר את ההרמוניה והבס, ולהגביה את הקול הגבוה – בו יהיו ממוקמות המילים – על מנת שיובנו, והנמיך את הבס ולצמצם את הקולות הפנימיים - קרויה באסו קונטינואו. באסו קונטינואו הוא תופעה כלית טהורה (בבארוק) שנבעה ממוסיקה קולית (של הרנסאנס).