עמדת מדינות העולם כלפי גורל היהודים ברייך השלישי, ועידת אוויאן

ועידת אויאן, יולי 1938

מטרות הועידה

המטרה המוצהרת של הועידה הייתה מציאת ארצות מקלט ליהודים ולמתנגדי המשטר הלא-יהודים בגרמניה, שיש להם צורך דחוף להגר ממנו. הערכת הועידה הייתה שהיו כחצי מיליון אנשים כאלה.

ארה"ב הבטיחה לפני כינוס הועידה שאף מדינה לא תצטרך לשנות את הקלות ההגירה שלה כדי לקלוט מהגרים יהודים מגרמניה. על אף הכרזה זאת, הייתה תחושה שברגע שהועידה תיפתח, ארה"ב תצא במחווה דיפלומטית שתחייב בסופו של דבר גם את המדינות האחרות.

עמדות המדינות בועידה:

• אנגליה: אנגליה התנתה את השתתפותה בוועדה בכך שלא יעלה על סדר היום דרישה להקלת תנאי העלייה לא"י. וכן טענה כי לא נמצא מקום מתאים בשום מקום ברחבי האימפריה הבריטית,שבו ניתן ליישב את הפליטים היהודיים.

• ניוזילנד וקנדה: שתי המדינות טענו שבעקבות ההבטלה והמצב הכלכלי במדינותיהן לא ניתן להכניס יותר מהגרים מכפי שנקבע במכסת ההגירה. כמו כן קנדה התנתה את כניסתם של כל המהגרים לשטחה בכך שיוכיחו שהם מוכשרים לעבודת מכרות או חקלאות.

• אוסטרליה: נציג אוסטרליה טען כי באוסטרליה לא קיימת אנטישמיות וכי אם תתאפשר הגירת יהודים לתחומה, עלולה להתפתח בעיה זו.

• הרפובליקה הדומיניקנית: הרפובליקה הביעה את הסכמתה לקבל כ100,000(מאה אלף) פליטים. אך דבר זה לא יצא אל הפועל.

תוצאות הועידה:

1.ברמה הפורמלית הוקמה עוד ועדה – הועדה הבין-ממשלתית לענייני פליטים.

2.יהודי העולם ויהודי גרמניה בפרט נקלעו לדיכאון שכן ועידת אויאן נתפסה על-ידם כועידת התקווה האחרונה.

3.היטלר חגג ניצחון תעמולתי גדול.

4.ועידת אויאן הובילה יחד עם ועידת מינכן ל"ליל הבדולח". בועידת אויאן היטלר ראה שמדינות העולם החופשי אינן מוכנות לקלוט יהודים מגרמניה במספרים גדולים ולכן גרמניה לא תצליח להיפטר מהיהודים בדרכי שלום. ועידת מינכן הראתה שהמעצמות הדמוקרטיות חוששת עד כדי כך ממלחמה, שהן לא יעיזו להיכנס לעימות עם גרמניה. לכן הנאצים החליטו להפעיל טרור ברוטאלי כדי לאלץ את יהודי גרמניה לברוח בהמוניהם והתוצאה הייתה "ליל הבדולח".

מסע הסט. לואיס, מאי-יוני 1939

1. 13.5.39: אניית נוסעים גרמנית – "סנט לואיס" – יוצאת עם 930 פליטים יהודים. ל-734 אישורי כניסה לארה"ב תוך 3 שנים. לכולם אישורי נחיתה בקובה.

2. 24.5.39: השלטונות הקובניים מעוררים ספקות באשר לתקפותם של אישורי הנחיתה.

3. 27.5.39: האנייה עוגנת בהוואנה (קובה), רק 22 פליטים מורשים לרדת לחוף.

4. 2.6.39: ממשלת קובה מורה לאנייה לעזוב את המים הטריטוריאליים של קובה.

5. 3.6.39: מחלקת המדינה האמריקאית דוחה הצעה שפליטים בעלי רישיונות יורשו לנחות בארה"ב.

6. 4.6.39: האנייה מפליגה לאורך חופי פלורידה. יהודי ארה"ב מציעים לקובנים ערבות כספית המגיעה לסכום של מיליון דולר.

7. 5.6.39: ממשלת קובה מציעה להרשות לפליטים לחנות באיי פינוס. היא חוזרת בה יום למחרת.

8. 6.6.39: הנשיא רוזבלט מקבל מברק ובו בקשה שארה"ב תשקול מחדש את סירובה לספק מקלט לפליטים. הוא אינו מגיב.

9. 6-9.6.39: האנייה חוזרה לאירופה. צ'ילי, פרגואי וארגנטינה סרבו להציע מקלט.

10. 10.6.39: ממשלת ארה"ב מסרבת סופית להרשות לפליטים לרדת.

11. 11.6.39: רב החובל הגרמני של האנייה מתכוון להעלות את ספינתו על החוף האנגלי כדי למנוע את החזרה להמבורג.

12. 12-13.6.39: בריטניה, הולנד, בלגיה וצרפת מסכימות לקבל את הפליטים.

13. 17.6.39: הפליטים יורדים לחוף באנטוורפן.

14. 819 הפליטים שקיבלו מקלט באירופה מצאו עצמם תוך 12 חודשים תחת שלטון גרמניה ורבים מהם ודאי נרצחו במחנות ההשמדה. 287 הפליטים שנתקבלו ע"י בריטניה הושמו במעצר כ"זרים אויבים" כשנה לאחר כניסתם. אולם הם נשארו בחיים.

מסקנות מועידת אויאן והסנט לואיס

ועידת אויאן ומסע הסט. לואיס הראו עד כדי כמה העולם החופש בגלל וארה"ב בפרט לא היו מוכנים לפתוח את שעריהם לפליטים יהודים. היו לכך שני גורמים עיקריים:

1.המשבר הכלכלי היה בעיצומו והייתה הרבה התנגדות בכל מדינה ומדינה לכניסת מהגרים העלולים להתחרות בכוח העבודה המקומי. 2.לפני המלחמה שררה מידה לא מבוטלת של אנטישמיות, אפילו במדינות הדמוקרטיות ביותר.