https://www.sikumuna.co.il/api.php?action=feedcontributions&user=%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%95&feedformat=atomסיכומונה - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T15:10:27Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9A_/_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93&diff=9124שיחה:הים ביני ובינך / שמואל הנגיד2005-11-01T14:22:48Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>ולנטינו..ח"ח על ההשקעה,אבל רק בקשה אחת..אתה מעלה המון סיכומים לאתר ורציתי לבקש ממך רק לשים לינק חזרה לעמוד הראשי של סיכומים בספרות כדי להקל על הגולשים באתר.<br />
--[[User:Amihai|Amihai]] 1 נובמבר 2005 16:15 (IST)<br />
<br />
טוב..</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9A_/_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93&diff=9122הים ביני ובינך / שמואל הנגיד2005-11-01T14:14:28Z<p>ולנטינו: /* חרוז: */</p>
<hr />
<div><br />
=="הים ביני ובינך"- שמואל הנגיד==<br />
<br />
'''סוג השיר:''' שיר חול, שהוא קינה על מות אחיו של הדובר.<BR><br />
<br />
אמצעים אמנותיים בשיר והקשר שלהם ליצירת המשמעות:<br />
===מבנה השיר:===<br />
חלק ראשון (3 בתים ראשונים): בו הדובר מצהיר ששום דבר לא ימנה ממנו לבקר את קבר אחיו.<BR><br />
חלק שני (6 בתים הבאים): תיאור הביקור ושל מכשולים המונעים מן הדובר לדבר עם אחיו.<BR><br />
חלק שלישי (כל היתר עד סוף השיר): סיום השיר, בו המשורר נפרד מאחיו.<BR><br />
<br />
===תפארת הפתיחה: בית ראשון===<br />
"הים ביני ובינך/ולא אטה לחלותך" ("היש ים שיפריד בינינו ויפריע לי לבקר את קבריך") – שני החלקים של השורה מתחרזים ביניהם, בשורה זו באה לידי ביטוי הצהרה מרכזית בשיר. הדברים מנוסחים בצורה ישירה, ללא שימוש בשפה ציורית.<BR><br />
<br />
===פניות ישירות אל האח: ===<br />
הדובר חוזר ופונה אל אחיו בגוף שני-נוכח. הפניות האלה מחזקות את הקירבה בין השניים, למרות שהאח מת, הדובר ממשיך להתייחס אליו כאילו היה חי.<BR><br />
<br />
===דימוי: ===<br />
בבית 5: "לך מכאוב בתוך לבי, כמכאובי במיתתך" ("והכאב על מותך חזק בלבי כפי שהיה בעת מותך") – דימוי זה בא להראות שהכאב לא נחלש עם הזמן, שפירושו הדובר לא שוכח את אחיו והזמן לא מרפא את כאבו.<BR><br />
<br />
===אנפורה (חזרה על אותה מלה בתחילת כל שורה ושורה): ===<br />
בתים 7, 8,9: פותחות במלה "ולא"- חזרה זו באה להדגיש עד כמה קשה לדובר להשלים עם מותו של אחיו: לא לפגוש אותו, לא לצחוק אתו ולא לראותו.<BR><br />
<br />
===תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): ===<br />
בבתים 7,8,9 מתקיימת תקבולת בין שני חלקי הבית, למשל:<br />
<br />
"ולא תשחק בקרבתי/ולא אשחק בקרבתך" ("ולא תשמח לקראתי ולא אשמח לקראתך")<br />
'''<אדום>תקבולות מדגישות את הקרבה בין שני האחים:</אדום>''' הם משקפים אחד את השני כמו מראה.<BR><br />
<br />
'''בבית 10 יש תקבולת נוספת:''' "למען כי שאול ביתך/ובקבר מעונתך" ("כיוון בשאול ביתך ובקבר דירתך") – תקבולת זו באה לחזק את השלמתו של הדובר עם העובדה שהאח איננו. הוא חוזר פעמים על אותם הביטויים, על מנת לגרום לעצמו להבין את העובדות ולהשלים עמן.<BR><br />
<br />
===תקבולות ניגודיות בין שני חלקי הבית: ===<br />
בבית 13: "אני הולך לארצי/כי בארץ סגרו אותך" ("אני חוזר לארצי/כי אותך קברו באדמה")- תקבולת זו מעבירה את ההכרח להיפרד, לאחר שהדובר השלים עם העובדה שאחיו מת ואיננו בין החיים, ואילו עליו להמשיך בחייו, למרות הכאב והגעגועים.<BR><br />
<br />
בבית 14: "ואנום עת ואיקץ עת / ואת לעד בנומתך" ("אני ישן, אך מתעורר, ואילו אתה כבר לא תתעורר לנצח")- כנ"ל.<BR><br />
<br />
===מטאפורה: ===<br />
בבית האחרון: "בלבי אש פרידתך" ("הפרידה ממך תבער כמו אש בלבי")- האש שתבער בלב הדובר היא מטפורה שבאה להגיד- הכאב והגעגועים יישארו בלב לנצח.<BR><br />
<br />
===שימוש בסימני קריאה (בשורות 3. 12. 15): ===<br />
סימן קריאה בסוף משפטים אלה איננו מקרי: בשורה 13 הדובר מצהיר שהיה חושב את עצמו לבוגד, לו היה שוכח את קבר אחיו. בשורה 12 הוא מברך אותו במותו ("הלוואי שתזכה לשלום במותך!"). ובשורה 15 הוא מצהיר שלעולם לא יפסיק להתגעגע ולכאוב על מות האח.<BR><br />
<br />
===שאלה רטורית בבית 2: ===<br />
הדובר שואל את עצמו, האם יש כוח שיכול למנוע ממנו לבקר בקבר אחיו, ובתשובה לשאלה ששאל את עצמו הוא עונה שלא.<BR><br />
<br />
===חרוז: ===<br />
אחיד (מבריח) לאורך כל השיר- החלק "ך", שמדגיש את נוכחות האח בחיי הדובר ואת הגעגועים אליו, חוזר ומתחרז לאורך השיר.<BR><br />
<br />
===תפארת החתימה: ===<br />
המשפט האחרון כמו מסכם את כל השיר והוא מסתיים בצורה מיוחדת- בסימן שאלה: הדובר מצהיר ונשבע שלעולם לא ישכח את אחיו ולא יפסיק לכואב את מותו ולהתגעגע אליו.<BR><br />
<br />
===איך מצטיירת דמות הדובר בשיר זה?: ===<br />
כאדם הכואב באמת את מותו של אחיו, מתגעגע אליו ומרגיש שעם מות האח, כאילו נחתך חלק ממנו עצמו. הוא איש בעל רגשות חזקים ונאמנות אינסופית לאהוביו. אך אין הוא מקלל את השמים, למרות מות האח, להפך, הוא משלים עם הגורל, מקבל אותו בהכנעה ומכיר בעובדה שאלה חוקי העולם.<BR> מסיבה זו הוא גם מזכיר את מותו שלו במשפט הסיום: הוא מכיר בעובדה שזהו גורלם של כל בני-האדם בעולם.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9A_/_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93&diff=9121הים ביני ובינך / שמואל הנגיד2005-11-01T14:14:20Z<p>ולנטינו: /* תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): */</p>
<hr />
<div><br />
=="הים ביני ובינך"- שמואל הנגיד==<br />
<br />
'''סוג השיר:''' שיר חול, שהוא קינה על מות אחיו של הדובר.<BR><br />
<br />
אמצעים אמנותיים בשיר והקשר שלהם ליצירת המשמעות:<br />
===מבנה השיר:===<br />
חלק ראשון (3 בתים ראשונים): בו הדובר מצהיר ששום דבר לא ימנה ממנו לבקר את קבר אחיו.<BR><br />
חלק שני (6 בתים הבאים): תיאור הביקור ושל מכשולים המונעים מן הדובר לדבר עם אחיו.<BR><br />
חלק שלישי (כל היתר עד סוף השיר): סיום השיר, בו המשורר נפרד מאחיו.<BR><br />
<br />
===תפארת הפתיחה: בית ראשון===<br />
"הים ביני ובינך/ולא אטה לחלותך" ("היש ים שיפריד בינינו ויפריע לי לבקר את קבריך") – שני החלקים של השורה מתחרזים ביניהם, בשורה זו באה לידי ביטוי הצהרה מרכזית בשיר. הדברים מנוסחים בצורה ישירה, ללא שימוש בשפה ציורית.<BR><br />
<br />
===פניות ישירות אל האח: ===<br />
הדובר חוזר ופונה אל אחיו בגוף שני-נוכח. הפניות האלה מחזקות את הקירבה בין השניים, למרות שהאח מת, הדובר ממשיך להתייחס אליו כאילו היה חי.<BR><br />
<br />
===דימוי: ===<br />
בבית 5: "לך מכאוב בתוך לבי, כמכאובי במיתתך" ("והכאב על מותך חזק בלבי כפי שהיה בעת מותך") – דימוי זה בא להראות שהכאב לא נחלש עם הזמן, שפירושו הדובר לא שוכח את אחיו והזמן לא מרפא את כאבו.<BR><br />
<br />
===אנפורה (חזרה על אותה מלה בתחילת כל שורה ושורה): ===<br />
בתים 7, 8,9: פותחות במלה "ולא"- חזרה זו באה להדגיש עד כמה קשה לדובר להשלים עם מותו של אחיו: לא לפגוש אותו, לא לצחוק אתו ולא לראותו.<BR><br />
<br />
===תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): ===<br />
בבתים 7,8,9 מתקיימת תקבולת בין שני חלקי הבית, למשל:<br />
<br />
"ולא תשחק בקרבתי/ולא אשחק בקרבתך" ("ולא תשמח לקראתי ולא אשמח לקראתך")<br />
'''<אדום>תקבולות מדגישות את הקרבה בין שני האחים:</אדום>''' הם משקפים אחד את השני כמו מראה.<BR><br />
<br />
'''בבית 10 יש תקבולת נוספת:''' "למען כי שאול ביתך/ובקבר מעונתך" ("כיוון בשאול ביתך ובקבר דירתך") – תקבולת זו באה לחזק את השלמתו של הדובר עם העובדה שהאח איננו. הוא חוזר פעמים על אותם הביטויים, על מנת לגרום לעצמו להבין את העובדות ולהשלים עמן.<BR><br />
<br />
===תקבולות ניגודיות בין שני חלקי הבית: ===<br />
בבית 13: "אני הולך לארצי/כי בארץ סגרו אותך" ("אני חוזר לארצי/כי אותך קברו באדמה")- תקבולת זו מעבירה את ההכרח להיפרד, לאחר שהדובר השלים עם העובדה שאחיו מת ואיננו בין החיים, ואילו עליו להמשיך בחייו, למרות הכאב והגעגועים.<BR><br />
<br />
בבית 14: "ואנום עת ואיקץ עת / ואת לעד בנומתך" ("אני ישן, אך מתעורר, ואילו אתה כבר לא תתעורר לנצח")- כנ"ל.<BR><br />
<br />
===מטאפורה: ===<br />
בבית האחרון: "בלבי אש פרידתך" ("הפרידה ממך תבער כמו אש בלבי")- האש שתבער בלב הדובר היא מטפורה שבאה להגיד- הכאב והגעגועים יישארו בלב לנצח.<BR><br />
<br />
===שימוש בסימני קריאה (בשורות 3. 12. 15): ===<br />
סימן קריאה בסוף משפטים אלה איננו מקרי: בשורה 13 הדובר מצהיר שהיה חושב את עצמו לבוגד, לו היה שוכח את קבר אחיו. בשורה 12 הוא מברך אותו במותו ("הלוואי שתזכה לשלום במותך!"). ובשורה 15 הוא מצהיר שלעולם לא יפסיק להתגעגע ולכאוב על מות האח.<BR><br />
<br />
===שאלה רטורית בבית 2: ===<br />
הדובר שואל את עצמו, האם יש כוח שיכול למנוע ממנו לבקר בקבר אחיו, ובתשובה לשאלה ששאל את עצמו הוא עונה שלא.<BR><br />
<br />
===חרוז: ===<br />
אחיד (מבריח) לאורך כל השיר- החלק "ך", שמדגיש את נוכחות האח בחיי הדובר ואת הגעגועים אליו, חוזר ומתחרז לאורך השיר.<BR><br />
<br />
===תפארת החתימה: ===<br />
המשפט האחרון כמו מסכם את כל השיר והוא מסתיים בצורה מיוחדת- בסימן שאלה: הדובר מצהיר ונשבע שלעולם לא ישכח את אחיו ולא יפסיק לכואב את מותו ולהתגעגע אליו.<BR><br />
<br />
===איך מצטיירת דמות הדובר בשיר זה?: ===<br />
כאדם הכואב באמת את מותו של אחיו, מתגעגע אליו ומרגיש שעם מות האח, כאילו נחתך חלק ממנו עצמו. הוא איש בעל רגשות חזקים ונאמנות אינסופית לאהוביו. אך אין הוא מקלל את השמים, למרות מות האח, להפך, הוא משלים עם הגורל, מקבל אותו בהכנעה ומכיר בעובדה שאלה חוקי העולם.<BR> מסיבה זו הוא גם מזכיר את מותו שלו במשפט הסיום: הוא מכיר בעובדה שזהו גורלם של כל בני-האדם בעולם.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9A_/_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93&diff=9120הים ביני ובינך / שמואל הנגיד2005-11-01T14:14:03Z<p>ולנטינו: /* תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): */</p>
<hr />
<div><br />
=="הים ביני ובינך"- שמואל הנגיד==<br />
<br />
'''סוג השיר:''' שיר חול, שהוא קינה על מות אחיו של הדובר.<BR><br />
<br />
אמצעים אמנותיים בשיר והקשר שלהם ליצירת המשמעות:<br />
===מבנה השיר:===<br />
חלק ראשון (3 בתים ראשונים): בו הדובר מצהיר ששום דבר לא ימנה ממנו לבקר את קבר אחיו.<BR><br />
חלק שני (6 בתים הבאים): תיאור הביקור ושל מכשולים המונעים מן הדובר לדבר עם אחיו.<BR><br />
חלק שלישי (כל היתר עד סוף השיר): סיום השיר, בו המשורר נפרד מאחיו.<BR><br />
<br />
===תפארת הפתיחה: בית ראשון===<br />
"הים ביני ובינך/ולא אטה לחלותך" ("היש ים שיפריד בינינו ויפריע לי לבקר את קבריך") – שני החלקים של השורה מתחרזים ביניהם, בשורה זו באה לידי ביטוי הצהרה מרכזית בשיר. הדברים מנוסחים בצורה ישירה, ללא שימוש בשפה ציורית.<BR><br />
<br />
===פניות ישירות אל האח: ===<br />
הדובר חוזר ופונה אל אחיו בגוף שני-נוכח. הפניות האלה מחזקות את הקירבה בין השניים, למרות שהאח מת, הדובר ממשיך להתייחס אליו כאילו היה חי.<BR><br />
<br />
===דימוי: ===<br />
בבית 5: "לך מכאוב בתוך לבי, כמכאובי במיתתך" ("והכאב על מותך חזק בלבי כפי שהיה בעת מותך") – דימוי זה בא להראות שהכאב לא נחלש עם הזמן, שפירושו הדובר לא שוכח את אחיו והזמן לא מרפא את כאבו.<BR><br />
<br />
===אנפורה (חזרה על אותה מלה בתחילת כל שורה ושורה): ===<br />
בתים 7, 8,9: פותחות במלה "ולא"- חזרה זו באה להדגיש עד כמה קשה לדובר להשלים עם מותו של אחיו: לא לפגוש אותו, לא לצחוק אתו ולא לראותו.<BR><br />
<br />
===תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): ===<br />
בבתים 7,8,9 מתקיימת תקבולת בין שני חלקי הבית, למשל:<br />
<br />
"ולא תשחק בקרבתי/ולא אשחק בקרבתך" ("ולא תשמח לקראתי ולא אשמח לקראתך")<br />
<אדום>'''תקבולות מדגישות את הקרבה בין שני האחים:'''</אדום> הם משקפים אחד את השני כמו מראה.<BR><br />
<br />
'''בבית 10 יש תקבולת נוספת:''' "למען כי שאול ביתך/ובקבר מעונתך" ("כיוון בשאול ביתך ובקבר דירתך") – תקבולת זו באה לחזק את השלמתו של הדובר עם העובדה שהאח איננו. הוא חוזר פעמים על אותם הביטויים, על מנת לגרום לעצמו להבין את העובדות ולהשלים עמן.<BR><br />
<br />
===תקבולות ניגודיות בין שני חלקי הבית: ===<br />
בבית 13: "אני הולך לארצי/כי בארץ סגרו אותך" ("אני חוזר לארצי/כי אותך קברו באדמה")- תקבולת זו מעבירה את ההכרח להיפרד, לאחר שהדובר השלים עם העובדה שאחיו מת ואיננו בין החיים, ואילו עליו להמשיך בחייו, למרות הכאב והגעגועים.<BR><br />
<br />
בבית 14: "ואנום עת ואיקץ עת / ואת לעד בנומתך" ("אני ישן, אך מתעורר, ואילו אתה כבר לא תתעורר לנצח")- כנ"ל.<BR><br />
<br />
===מטאפורה: ===<br />
בבית האחרון: "בלבי אש פרידתך" ("הפרידה ממך תבער כמו אש בלבי")- האש שתבער בלב הדובר היא מטפורה שבאה להגיד- הכאב והגעגועים יישארו בלב לנצח.<BR><br />
<br />
===שימוש בסימני קריאה (בשורות 3. 12. 15): ===<br />
סימן קריאה בסוף משפטים אלה איננו מקרי: בשורה 13 הדובר מצהיר שהיה חושב את עצמו לבוגד, לו היה שוכח את קבר אחיו. בשורה 12 הוא מברך אותו במותו ("הלוואי שתזכה לשלום במותך!"). ובשורה 15 הוא מצהיר שלעולם לא יפסיק להתגעגע ולכאוב על מות האח.<BR><br />
<br />
===שאלה רטורית בבית 2: ===<br />
הדובר שואל את עצמו, האם יש כוח שיכול למנוע ממנו לבקר בקבר אחיו, ובתשובה לשאלה ששאל את עצמו הוא עונה שלא.<BR><br />
<br />
===חרוז: ===<br />
אחיד (מבריח) לאורך כל השיר- החלק "ך", שמדגיש את נוכחות האח בחיי הדובר ואת הגעגועים אליו, חוזר ומתחרז לאורך השיר.<BR><br />
<br />
===תפארת החתימה: ===<br />
המשפט האחרון כמו מסכם את כל השיר והוא מסתיים בצורה מיוחדת- בסימן שאלה: הדובר מצהיר ונשבע שלעולם לא ישכח את אחיו ולא יפסיק לכואב את מותו ולהתגעגע אליו.<BR><br />
<br />
===איך מצטיירת דמות הדובר בשיר זה?: ===<br />
כאדם הכואב באמת את מותו של אחיו, מתגעגע אליו ומרגיש שעם מות האח, כאילו נחתך חלק ממנו עצמו. הוא איש בעל רגשות חזקים ונאמנות אינסופית לאהוביו. אך אין הוא מקלל את השמים, למרות מות האח, להפך, הוא משלים עם הגורל, מקבל אותו בהכנעה ומכיר בעובדה שאלה חוקי העולם.<BR> מסיבה זו הוא גם מזכיר את מותו שלו במשפט הסיום: הוא מכיר בעובדה שזהו גורלם של כל בני-האדם בעולם.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9A_/_%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%94%D7%A0%D7%92%D7%99%D7%93&diff=9119הים ביני ובינך / שמואל הנגיד2005-11-01T14:13:35Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div><br />
=="הים ביני ובינך"- שמואל הנגיד==<br />
<br />
'''סוג השיר:''' שיר חול, שהוא קינה על מות אחיו של הדובר.<BR><br />
<br />
אמצעים אמנותיים בשיר והקשר שלהם ליצירת המשמעות:<br />
===מבנה השיר:===<br />
חלק ראשון (3 בתים ראשונים): בו הדובר מצהיר ששום דבר לא ימנה ממנו לבקר את קבר אחיו.<BR><br />
חלק שני (6 בתים הבאים): תיאור הביקור ושל מכשולים המונעים מן הדובר לדבר עם אחיו.<BR><br />
חלק שלישי (כל היתר עד סוף השיר): סיום השיר, בו המשורר נפרד מאחיו.<BR><br />
<br />
===תפארת הפתיחה: בית ראשון===<br />
"הים ביני ובינך/ולא אטה לחלותך" ("היש ים שיפריד בינינו ויפריע לי לבקר את קבריך") – שני החלקים של השורה מתחרזים ביניהם, בשורה זו באה לידי ביטוי הצהרה מרכזית בשיר. הדברים מנוסחים בצורה ישירה, ללא שימוש בשפה ציורית.<BR><br />
<br />
===פניות ישירות אל האח: ===<br />
הדובר חוזר ופונה אל אחיו בגוף שני-נוכח. הפניות האלה מחזקות את הקירבה בין השניים, למרות שהאח מת, הדובר ממשיך להתייחס אליו כאילו היה חי.<BR><br />
<br />
===דימוי: ===<br />
בבית 5: "לך מכאוב בתוך לבי, כמכאובי במיתתך" ("והכאב על מותך חזק בלבי כפי שהיה בעת מותך") – דימוי זה בא להראות שהכאב לא נחלש עם הזמן, שפירושו הדובר לא שוכח את אחיו והזמן לא מרפא את כאבו.<BR><br />
<br />
===אנפורה (חזרה על אותה מלה בתחילת כל שורה ושורה): ===<br />
בתים 7, 8,9: פותחות במלה "ולא"- חזרה זו באה להדגיש עד כמה קשה לדובר להשלים עם מותו של אחיו: לא לפגוש אותו, לא לצחוק אתו ולא לראותו.<BR><br />
<br />
===תקבולות ישירות בין שני חלקי הבית (טור): ===<br />
בבתים 7,8,9 מתקיימת תקבולת בין שני חלקי הבית, למשל:<br />
<br />
"ולא תשחק בקרבתי/ולא אשחק בקרבתך" ("ולא תשמח לקראתי ולא אשמח לקראתך")<br />
<אדום>תקבולות מדגישות</אדום> את הקרבה בין שני האחים: הם משקפים אחד את השני כמו מראה.<BR><br />
<br />
'''בבית 10 יש תקבולת נוספת:''' "למען כי שאול ביתך/ובקבר מעונתך" ("כיוון בשאול ביתך ובקבר דירתך") – תקבולת זו באה לחזק את השלמתו של הדובר עם העובדה שהאח איננו. הוא חוזר פעמים על אותם הביטויים, על מנת לגרום לעצמו להבין את העובדות ולהשלים עמן.<BR><br />
<br />
===תקבולות ניגודיות בין שני חלקי הבית: ===<br />
בבית 13: "אני הולך לארצי/כי בארץ סגרו אותך" ("אני חוזר לארצי/כי אותך קברו באדמה")- תקבולת זו מעבירה את ההכרח להיפרד, לאחר שהדובר השלים עם העובדה שאחיו מת ואיננו בין החיים, ואילו עליו להמשיך בחייו, למרות הכאב והגעגועים.<BR><br />
<br />
בבית 14: "ואנום עת ואיקץ עת / ואת לעד בנומתך" ("אני ישן, אך מתעורר, ואילו אתה כבר לא תתעורר לנצח")- כנ"ל.<BR><br />
<br />
===מטאפורה: ===<br />
בבית האחרון: "בלבי אש פרידתך" ("הפרידה ממך תבער כמו אש בלבי")- האש שתבער בלב הדובר היא מטפורה שבאה להגיד- הכאב והגעגועים יישארו בלב לנצח.<BR><br />
<br />
===שימוש בסימני קריאה (בשורות 3. 12. 15): ===<br />
סימן קריאה בסוף משפטים אלה איננו מקרי: בשורה 13 הדובר מצהיר שהיה חושב את עצמו לבוגד, לו היה שוכח את קבר אחיו. בשורה 12 הוא מברך אותו במותו ("הלוואי שתזכה לשלום במותך!"). ובשורה 15 הוא מצהיר שלעולם לא יפסיק להתגעגע ולכאוב על מות האח.<BR><br />
<br />
===שאלה רטורית בבית 2: ===<br />
הדובר שואל את עצמו, האם יש כוח שיכול למנוע ממנו לבקר בקבר אחיו, ובתשובה לשאלה ששאל את עצמו הוא עונה שלא.<BR><br />
<br />
===חרוז: ===<br />
אחיד (מבריח) לאורך כל השיר- החלק "ך", שמדגיש את נוכחות האח בחיי הדובר ואת הגעגועים אליו, חוזר ומתחרז לאורך השיר.<BR><br />
<br />
===תפארת החתימה: ===<br />
המשפט האחרון כמו מסכם את כל השיר והוא מסתיים בצורה מיוחדת- בסימן שאלה: הדובר מצהיר ונשבע שלעולם לא ישכח את אחיו ולא יפסיק לכואב את מותו ולהתגעגע אליו.<BR><br />
<br />
===איך מצטיירת דמות הדובר בשיר זה?: ===<br />
כאדם הכואב באמת את מותו של אחיו, מתגעגע אליו ומרגיש שעם מות האח, כאילו נחתך חלק ממנו עצמו. הוא איש בעל רגשות חזקים ונאמנות אינסופית לאהוביו. אך אין הוא מקלל את השמים, למרות מות האח, להפך, הוא משלים עם הגורל, מקבל אותו בהכנעה ומכיר בעובדה שאלה חוקי העולם.<BR> מסיבה זו הוא גם מזכיר את מותו שלו במשפט הסיום: הוא מכיר בעובדה שזהו גורלם של כל בני-האדם בעולם.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F_/_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8&diff=8997מותו של סוכן / ארתור מילר2005-10-28T23:19:34Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>==מותו של סוכן==<br />
<br />
===הבזקים לעבר===<br />
<br />
'''היצירה "מותו של סוכן" מאופיינת במעברים רבים בין העבר להווה (פלאש בקים) ע"י העלאת זיכרונות מהעבר, של גיבור היצירה- ווילי, שנובעות ממצבו הנפשי.<BR><br />
'''ל"פלאש בקים" ביצירה מספר תפקידים:''''''<BR><br />
1. הבריחה לעבר המוצלח של משפחתו, מאפשרת לווילי מן מקלט מההווה המר של התפוררות החיק המשפחתי והיחסים עם בניו.<BR><br />
2. ווילי משתמש בעבר ע"מ למצוא את הסיבות לכשלונו בהווה, לדוגמא: <br />
בחירתו המוטעת במקצוע ופספוס הזדמנויות להתעשר עם אחיו.<BR><br />
3. חבר משתמש "בפלאש בקים" ע"מ להראות את ההקבלה בין העבר להווה ולהראות ששום דבר אינו מקרי, לדוגמא: הוא מראה שווילי תמיד הלך עם המוסכמות וכך גם חינך את בניו, בניגוד לאחיו שתמיד מרד במוסכמות והצליח.<BR><br />
4. תפקיד נוסף של המעברים בין העבר להווה, הוא להראות את מצבו הנפשי המעורער של האב- ווילי, שלוקה בנפשו ומאבד באופן הדרגתי את ההבחנה בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.<BR><br />
'''לסיכום, ניתן לומר שההווה ביצירה נובע מהעבר, ולכל דבר יש סיבה, לדוגמא: מרידתו של ביף במוסכמות אינה מקרית, כבר בילדותו היה עושה דברים לא מקובלים ומזה התפתח אופיו המרדני בהווה'''.<BR><br />
<br />
<br />
<br />
===היסודות הדרמטיים של המחזה===<br />
<br />
1. העדר דמות המספר- המחזה אין מספר. את כל העלילה אנו מבינים ע"י מונולוגים או דיאלוגים בין הדמויות , גם אירועים שלא מתרחשים בזמן המחזה ואינם מוצגים, אנו מדווחים עליהם באמצעות הדמויות.<BR><br />
2. קונפליקט- התנגשות או עימות בין צדדים מנוגדים. הקונפליקט מהווה את הרעיון המרכזי בעלילה. ישנם שני סוגים של קונפליקטים:<br />
* קונפליקט חיצוני- הוא עימות בין שתי דמויות במחזה.<BR><br />
* קונפליקט פנימי- מאבק של דמות עם עצמה על הכרת האמת שלה.<BR><br />
3. המתח הדרמתי- הפתרון של נושא המחזה, אתו מכלה המחזאי רק בסוף,<br />
לאחר שעקב את הגילוי והגביר את סקרנות הצופה.<BR><br />
ב"מותו של סוכן" מובא לקראת הסוף, כביכול הפתרון של הקונפליקט המרכזי שנראה חיובי וורוד. ביף משלים עם אביו, הפי עומד להתחתן, לינדה וווילי מגיעים להבנה הדדית, וכאשר יש הרגשה של פתרון הסכסוך המשפחתי, מתאבד ווילי ומסיים את המחזה בהרגשה כללית קודרת של אסון משפחתי.<BR><br />
4. שלוש האחדויות- עקרון שלוש האחדויות הוא עקרון החוזר על עצמו בכל הטרגדיות והכוונה היא לאחדות הזמן העלילה והמקום.<BR><br />
* אחדות העלילה- העלילה עוסקת בנושא אחד מרכזי ואינה סוטה לעלילות משנה. העלילה "שלנו" עוסקת במשברו הנפשי של ווילי תוך הצגת הקונפליקט המרכזי בין הפרט לחברה.<BR><br />
* אחדות הזמן- זמן העלילה אינו עולה על 24 שעות, במידה ויש צורך במידע מהעבר הוא יועבר באמצעות דיאלוגים או מונולוגים (לדוגמא, הפלאש בקים של ווילי).<BR> <br />
* אחדות המקום- העלילה מתרחשת במקום אחד (במקרה הזה- "ניו יורק") וכל מה שמתרחש במקום אחר מועבר גם כן באמצעות הדמויות.<BR><br />
<br />
'''המחזה "מותו של סוכן" הוא דרמה ריאליסטית.'''<BR> הוא עוסק בחיים שגרתיים ובתופעות יומיומיות בחיים, התפאורה פשוטה ותואמת את המציאות של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, כמו ווילי, ויש הימנעות מקישוטים ואפקטים תלושים מהמציאות.<BR> המחזה עוסק בבעיות חברתיות, אך בניגוד לקו הריאליסטי, במחזה אין רק תיאור של המציאות, כי אם הטפת מוסר לחברה.<BR><br />
'''המחזה הוא טרגדיה מודרנית, יש בה יסודות שאופייניים לטרגדיה קלאסית ומודרנית כאחד:'''<br />
* הגיבור הראשי עובר סבל וייסורים, והוא גיבור טרגי.<BR><br />
* המחזה מסתיים באסון, הדמות הראשית מתאבדת והשאר שוקעות בדיכאון וחייהם נהרסים.<BR><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===מאפייני הגיבור הטרגי המודרני===<br />
<br />
לגיבור הטרגי תכונות מסוימות ואופייניות, הגיבור הטרגי במחזה "מותו של סוכן"- ווילי לומן.<BR><br />
* הגיבור הטרגי חוטא ונכשל בגלל תכונותיו האנושיות- ווילי נכשל במסגרת המשפחתית ובעבודתו, וחוטא כאשר מתאבד וגורם למשפחתו סבל רב.<BR><br />
* גיבור טרגי עובר סבל וייסורים- גם ווילי סובל ומתייסר בכך שנכשל ושבניו לא הצליחו ואף הסתכסכו אתו.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר הזדהות אצל הקורא- ווילי נופל קורבן לערכי החברה המזויפים ומעורר הזדהות.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר אצל הקורא פחד- כישלונו של ווילי, נבע מאופיו החלש ומהנורמות והערכים המזויפים בחברה, וזה מעורר אצל הקורא פחד שזה יקרא גם לו.<BR><br />
* הדמות הראשית בדרמה מודרנית בניגוד לדרמה הקלאסית, היא בד"כ אנטי גיבור, כלומר בעלת אופי חלש, לא אקטיבית ואינה פועלת למען עקרונותיה אלא בדרך מילולית בלבד.<BR><br />
* ווילי הוא אנטי גיבור, לאורך כל המחזה הוא מודע לטעויותיו ומבקר את החברה וערכיה, אך אינו עושה דבר ע"מ לפתוח דף חדש ולנהל את חייו האופן תקין ונורמלי.<BR><br />
* הגיבור בטרגדיה המודרנית בד"כ שייך למעמד הבינוי-נמוך (כמו ווילי), בניגוד לטרגדיה הקלאסית בה משתייך הגיבור למעמד הגבוה (אנטיגונה).<BR><br />
* הגיבור הטרגי מורד בחברה- כך גם ווילי מורד בחברה כאשר מתאבד, למרות שזו צורה של מרידה שמאפיינת אדם חלש, שאין לו כוח למרוד בדרך חיובית.<BR> ביף לעומתו מורד בדרך חיובית כשמחליט בסוף לעזוב את החברה ולחפש את אושרו בדרכו שלו<br />
* סופו של גיבור טרגי באסון, גם כאן יש אסון כשווילי מתאבד.<BR><br />
<br />
<br />
<br />
<br />
===הדמויות במחזה===<br />
<br />
<br />
====ווילי לומן====<br />
<br />
'''פירוש שמו- נמוך, קטן מהמעמד הנמוך.<BR>'''<br />
כבר בתחילת היצירה מתמוטט ווילי מבחינה נפשית תחת הלחצים הכבדים מחייו ששוחקים את נפשו וגופו.<BR><br />
ווילי הוא בעל גישה אופטימית לחיים, לעיתים אף אופטימית מדי עד כדי נטייה להכחיש את המציאות ולייפות אותה. הוא לווה כסף מצ'רלי ע"מ שאשתו תחשוב שקבל משכורת , הוא כועס על אשתו שמתקנת גרביים מפני שזה מעיד על מצב כלכלי קשה, ומסרב לקבל את העובדה שביף כשל בפגישתו עם אוליוור, ולכן מייפה את העובדות הלא נעימות.<BR><br />
את ערכיו וגישתו של ווילי לחיים ניתן לראות בדרך שבה מחנך את בניו- עידוד להצלחה בעסקים תוך כדי אימוץ הופעה מרשימה ויצירת קשרים אישיים וזכייה בעדת הבריות.<BR><br />
ווילי מותח ביקורת על החברה וערכיה, על התחרותיות והחומרניות, על האטימות האנושית ועל העדר הידידות והכבוד לאדם.<BR><br />
ווילי הוא בעל אופי חלש, הוא תלוי רבות בדעות החברה וכך הוא נוכח לדעת שהוא אינו צעיר חביב ומוצלח כמו שהוא חושב שהוא, הוא מפוטר באופן חלקי מעבודתו ומנסה להתאבד מספר פעמים.<BR><br />
מצבו הנפשי הקשה בא לידי ביטוי בהזיות רבות מעברו, שנותנות לקורא רקע לשקיעתו בהווה. מתברר שחלומותיו בעבר היו לא ריאליסטיות ונשענו על פנטסיות וציפיות שלא הוגשמו, הוא טעה בשיקוליו ובחר במקצוע- סוכן, שכנראה לא מתאים לאופיו ולאורך חייו. הוא גם החמיץ הזדמנויות רבות אחרות, כמו, שותפות עם בן, אחיו, במכרות זהב ויהלומים. הוא מבין שנכשל מפני שהלך עם מוסכמות החברה לעומת אחיו שמרד במוסכמות ולכן הצליח.<BR><br />
ווילי נפגע וסבל רבות מהתנהגות בניו, הוא מאוכזב מכך שביף לא הצליח בחיים ולא הגשים את חלומותיו שלו. לקראת סוף היצירה הוא מתאמת אתו באופן קשה, אך בסוף העימות נוצר בינם דווקא קשר אהבה, וגם עם לינדה, אשתו יש לו יחסי הבנה ופיוס, נראה כאילו האידיליה המשפחתית מהעבר מתחדשת אך אז ווילי מתאבד ופוגע קשות במצבם הנפשי של בני משפחתוץ הסיבות המודעות, שבגללן רצה ווילי להתאבד היו הרצון להקריב עצמו כדי לעזור לאשתו ובניו. הוא רצה שאשתו תקבל את כספי הביטוח ותחייה טוב, והא גם רצה שבנו יראה את הלוויתו המפוארת, יתגאה בו ואולי גם יפתח עסק חדש בעזרת הכסף ויצליח בחיים.<BR><br />
מעבר לסיבות הללו ישנן סיבות אמיתיות שווילי עצמו אינו מודע להם, שהם תוצאות של סיבוכים פסיכולוגים, הוא רצה למחות על כישלונו בעבודה ובחיי המשפחה ובנוסף לכך העיתוי מבחינתו היה מוצלח מפני שדווקא אז חלה תמורה חיובית במשפחה ולכן מותו פגע בהם יותר, שכן אם היה מתאבד בזמן שהיה שרוי בדיכאון זה היה יכול להיות הקלה למשפחתו.<BR><br />
לאורך כל היצירה נתון ווילי במשבר נפשי קשה שנוצר מתסכולי הכישלון שלו, האכזבה מבניו ומחייו. זה מתבטא בתסביכים אישיותיים ובערבוב מציאות ודמיון עד כדי אי הבחנה בניהם.<BR> <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
====לינדה====<br />
<br />
'''לינדה היא אשתו של ווילי.<BR> '''<br />
היא דמות חיובית מאד, ובניגוד לווילי היא מאוזנת, ריאליסטית, ומחוברת למציאות, התנהגותה מעשית וחיובית והיא מפגינה שלווה, סבלנות ואופטימיות.<BR> גם השם שנתן לה המחבר מסמל זאת: לינדה = יפה, נעים.<BR><br />
לינדה אינה רואה בווילי אדם מצליח, אלא יצור אנושי, היא אוהבת אותו, ובמקום לבקר את התנהגותו, מחפשת את צדדיו החיוביים.<BR> היא לא נותנת לו להרגיש מדוכא ולא רצוי, היא משתדלת להראות לו את הצד הטוב בכל דבר, ועל כל תלונה היא אומרת לו שהוא מגזים.<BR><br />
לכאורה, נראה שלינדה "מחפשת את המטבע מתחת לפנס", היא מסתפקת בפתרונות קלים ומידיים.<BR> אך מתברר כי לינדה היא בעלת כשר הסתכלות מעמיק בדברים, וזה שהיא אופטימית כלפי חוץ, זה רק ע"מ לפייס את ווילי ולעודדו בשעת משבר.<BR><br />
בתחילת המחזה, כשחזר ווילי הביתה באפיסת כוחות היא מצדיקה אותו ומחפשת סיבות הגיוניות לכך שלא הצליח לנהוג.<BR><br />
כשווילי משמיע ביקורת קשה כלפי עצמו, היא מעודדת אותו, אומרת לו שהוא אדם נאה ומצליח ושבניו מעריצים אותו.<BR><br />
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפייס את ווילי בדרכים רכות ואופטימיות, יש לה חוש ביקורת והיא יכולה לכעוס, בשיחתה עם בניה היא מתפרצת ומטיחה בפניהם האשמות קשות על יחסם לאביהם.<BR><br />
לינדה יודעת על הניסיונות של ווילי לרמות את עצמו ואותה כשהוא מלווה כסף כאילו הרוויח אותו, והיא יודעת על ניסיונות ההתאבדות אך היא מסתירה זאת מווילי כדי לנסות לפייסו ולעודדו.<BR> ודוחקת בבניה לתקן את יחסיהם עם אביהם.<BR><br />
ההתאבדות של ווילי פגעה קשה בלינדה, ולמרות זאת, היא מכחישה את העובדה כי היא אינה יכולה לשאת את גודל הכאב.<BR> גם העיתוי מבחינתה הוא טרגי מפני שבדיוק הפי עמד להתחתן, הם כסו את חובותיהם וביף התפייס עם ווילי.<BR><br />
<br />
<br />
====ביף====<br />
<br />
'''ביף הוא בן 34 – הבן הבכור של ווילי ולינדה.<BR>'''<br />
ביף מוצג ביצירה כאדם שמחפש את עצמו, הוא עבר זמן רב בחיפוש עבודות , אך מכיוון שהוא אינו מרוצה מצורת החיים המקובלת של רדיפה אחרי עבודה, מעמד וכסף, עזב את הבית וחי בחווה ב "טאכסאס" תקופה ממושכת, אך גם שם לא מצא את עצמו וחזר הביתה.<BR><br />
ביף מחובר לעולם הערכים המקובל, למרות שאינו מרוצה מכך, גם כשעזב את הבית נשאר מחובר אליו, לכן הציע לאחיו לעבור אתו לחווה ולחיות בחיק הטבע, הרחק מעולם שמושטת על רדיפת בצע ומונע ע"י תחרות חומרית, כאשר כל אחד מהם יוכל לבטוח באחר ולנהל מערכת יחסים נורמלית. בסוף מחליט ביף להישאר בבית לאחר ששמע מאמו על המצב הכלכלי הקשה בבית ועל מצבו הנפשי המדרדר של האב, ולנסות להשתלב בעולם העסקים. אחרי פגישתו עם אוליוור, מגיע ביף סוף סוף למודעות העצמית והכרת האמת שלו, הוא מבין באופן ברור שעולם הערכים עליו גדל, שנוא עליו, והוא מחליט לפרוש מהעיר.<BR><br />
ביף הוא דמות חזקה יותר מהפי, אחיו, לכן אינו מסתפק במחאה מילולית אלא פועל ע"פ הכרת האמת שלו.<BR><br />
ביף שרוי לאורך כל היצירה בקונפליקט נפשי בין הרצון להגשים את ציפיות אביו והחברה, לבין פעולה ע"פ מצפונו, רצונו ומודעותו העצמית.<BR> הקונפליקט מסתיים כשהוא עוזב את הבית ע"מ להיות נאמן לעצמו ולבני משפחתו שלא מתנגדים לכך.<BR><br />
<br />
<br />
====הפי====<br />
<br />
'''הפי הוא בן 32. אחיו הצעיר של ביף.<BR>'''<br />
הפי בניגוד לביף, הצליח בחיים, יש לו מכונית, בית ונשים, אך עדין הוא אינו מאושר.<BR> לעומת אחיו, הפי הוא צבוע וסתגלן, ולמרות שאינו מסכים עם מוסכמות החברה, הוא מעדיף חיים של פשרה והסתגלות אליה ולערכים המקובלים בה.<BR><br />
כתוצאה מכך נוצר קונפליקט באישיותו, הוא אינו מסכים עם צורת החיים המקובלת של רדיפת בצע, תהילה ומעמד, ולכן גם סולד מהפקידים המנופחים בעבודתו, ומעריך את עצמו יותר. אך מצד שני, הוא צבוע ואינו מגלה את דעתו האמיתית, זה מתבטא בכך שהוא שואף להגיע להישגי הפקידים שמהם סולד, ובגלל זה אינו עוזה עם ביף למערב.<BR><br />
הפי הוא בעל יצר תחרותי מפותח עד כדי שהוא מתחרה ע"מ להשיג דברים שאינו צריך, דבר המסמל את יצר התחרותיות בחברה האמריקאית.<BR><br />
הפי נוהג בבית הוריו ככפוי טובה ואינו מראה נכונות לעזור בתחום הכלכלי הקשה בבית, ומגלה חוסר רגישות כלפי אביו הלוקה במצב נפשי קשה.<BR> למשל כשקבע עמו לסעודה, עזב אותו שם מפני שפגש בחורות במסעדה ויצא עמם.<BR><br />
הפי, בניגוד לאחיו ביף, מגלה לקראת סוף המחזה חולשה וכניעה כשמחליט להשאר בעיר ולהמשיך את דרכו של אביו למרות בקורתו ודעתו נגד ערכי החברה, הוא בורח מהכרת האמת שלו ומדחיק אותה.<BR> מה שמעיד על אופיו החלש.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F_/_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8&diff=8996מותו של סוכן / ארתור מילר2005-10-28T23:19:00Z<p>ולנטינו: /* הבזקים לעבר */</p>
<hr />
<div>==מותו של סוכן==<br />
<br />
===הבזקים לעבר===<br />
<br />
'''היצירה "מותו של סוכן" מאופיינת במעברים רבים בין העבר להווה (פלאש בקים) ע"י העלאת זיכרונות מהעבר, של גיבור היצירה- ווילי, שנובעות ממצבו הנפשי.<BR><br />
'''ל"פלאש בקים" ביצירה מספר תפקידים:''''''<BR><br />
1. הבריחה לעבר המוצלח של משפחתו, מאפשרת לווילי מן מקלט מההווה המר של התפוררות החיק המשפחתי והיחסים עם בניו.<BR><br />
2. ווילי משתמש בעבר ע"מ למצוא את הסיבות לכשלונו בהווה, לדוגמא: <br />
בחירתו המוטעת במקצוע ופספוס הזדמנויות להתעשר עם אחיו.<BR><br />
3. חבר משתמש "בפלאש בקים" ע"מ להראות את ההקבלה בין העבר להווה ולהראות ששום דבר אינו מקרי, לדוגמא: הוא מראה שווילי תמיד הלך עם המוסכמות וכך גם חינך את בניו, בניגוד לאחיו שתמיד מרד במוסכמות והצליח.<BR><br />
4. תפקיד נוסף של המעברים בין העבר להווה, הוא להראות את מצבו הנפשי המעורער של האב- ווילי, שלוקה בנפשו ומאבד באופן הדרגתי את ההבחנה בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.<BR><br />
'''לסיכום, ניתן לומר שההווה ביצירה נובע מהעבר, ולכל דבר יש סיבה, לדוגמא: מרידתו של ביף במוסכמות אינה מקרית, כבר בילדותו היה עושה דברים לא מקובלים ומזה התפתח אופיו המרדני בהווה'''.<BR><br />
<br />
===היסודות הדרמטיים של המחזה===<br />
<br />
1. העדר דמות המספר- המחזה אין מספר. את כל העלילה אנו מבינים ע"י מונולוגים או דיאלוגים בין הדמויות , גם אירועים שלא מתרחשים בזמן המחזה ואינם מוצגים, אנו מדווחים עליהם באמצעות הדמויות.<BR><br />
2. קונפליקט- התנגשות או עימות בין צדדים מנוגדים. הקונפליקט מהווה את הרעיון המרכזי בעלילה. ישנם שני סוגים של קונפליקטים:<br />
* קונפליקט חיצוני- הוא עימות בין שתי דמויות במחזה.<BR><br />
* קונפליקט פנימי- מאבק של דמות עם עצמה על הכרת האמת שלה.<BR><br />
3. המתח הדרמתי- הפתרון של נושא המחזה, אתו מכלה המחזאי רק בסוף,<br />
לאחר שעקב את הגילוי והגביר את סקרנות הצופה.<BR><br />
ב"מותו של סוכן" מובא לקראת הסוף, כביכול הפתרון של הקונפליקט המרכזי שנראה חיובי וורוד. ביף משלים עם אביו, הפי עומד להתחתן, לינדה וווילי מגיעים להבנה הדדית, וכאשר יש הרגשה של פתרון הסכסוך המשפחתי, מתאבד ווילי ומסיים את המחזה בהרגשה כללית קודרת של אסון משפחתי.<BR><br />
4. שלוש האחדויות- עקרון שלוש האחדויות הוא עקרון החוזר על עצמו בכל הטרגדיות והכוונה היא לאחדות הזמן העלילה והמקום.<BR><br />
* אחדות העלילה- העלילה עוסקת בנושא אחד מרכזי ואינה סוטה לעלילות משנה. העלילה "שלנו" עוסקת במשברו הנפשי של ווילי תוך הצגת הקונפליקט המרכזי בין הפרט לחברה.<BR><br />
* אחדות הזמן- זמן העלילה אינו עולה על 24 שעות, במידה ויש צורך במידע מהעבר הוא יועבר באמצעות דיאלוגים או מונולוגים (לדוגמא, הפלאש בקים של ווילי).<BR> <br />
* אחדות המקום- העלילה מתרחשת במקום אחד (במקרה הזה- "ניו יורק") וכל מה שמתרחש במקום אחר מועבר גם כן באמצעות הדמויות.<BR><br />
<br />
'''המחזה "מותו של סוכן" הוא דרמה ריאליסטית.'''<BR> הוא עוסק בחיים שגרתיים ובתופעות יומיומיות בחיים, התפאורה פשוטה ותואמת את המציאות של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, כמו ווילי, ויש הימנעות מקישוטים ואפקטים תלושים מהמציאות.<BR> המחזה עוסק בבעיות חברתיות, אך בניגוד לקו הריאליסטי, במחזה אין רק תיאור של המציאות, כי אם הטפת מוסר לחברה.<BR><br />
'''המחזה הוא טרגדיה מודרנית, יש בה יסודות שאופייניים לטרגדיה קלאסית ומודרנית כאחד:'''<br />
* הגיבור הראשי עובר סבל וייסורים, והוא גיבור טרגי.<BR><br />
* המחזה מסתיים באסון, הדמות הראשית מתאבדת והשאר שוקעות בדיכאון וחייהם נהרסים.<BR><br />
<br />
<br />
===מאפייני הגיבור הטרגי המודרני===<br />
<br />
לגיבור הטרגי תכונות מסוימות ואופייניות, הגיבור הטרגי במחזה "מותו של סוכן"- ווילי לומן.<BR><br />
* הגיבור הטרגי חוטא ונכשל בגלל תכונותיו האנושיות- ווילי נכשל במסגרת המשפחתית ובעבודתו, וחוטא כאשר מתאבד וגורם למשפחתו סבל רב.<BR><br />
* גיבור טרגי עובר סבל וייסורים- גם ווילי סובל ומתייסר בכך שנכשל ושבניו לא הצליחו ואף הסתכסכו אתו.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר הזדהות אצל הקורא- ווילי נופל קורבן לערכי החברה המזויפים ומעורר הזדהות.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר אצל הקורא פחד- כישלונו של ווילי, נבע מאופיו החלש ומהנורמות והערכים המזויפים בחברה, וזה מעורר אצל הקורא פחד שזה יקרא גם לו.<BR><br />
* הדמות הראשית בדרמה מודרנית בניגוד לדרמה הקלאסית, היא בד"כ אנטי גיבור, כלומר בעלת אופי חלש, לא אקטיבית ואינה פועלת למען עקרונותיה אלא בדרך מילולית בלבד.<BR><br />
* ווילי הוא אנטי גיבור, לאורך כל המחזה הוא מודע לטעויותיו ומבקר את החברה וערכיה, אך אינו עושה דבר ע"מ לפתוח דף חדש ולנהל את חייו האופן תקין ונורמלי.<BR><br />
* הגיבור בטרגדיה המודרנית בד"כ שייך למעמד הבינוי-נמוך (כמו ווילי), בניגוד לטרגדיה הקלאסית בה משתייך הגיבור למעמד הגבוה (אנטיגונה).<BR><br />
* הגיבור הטרגי מורד בחברה- כך גם ווילי מורד בחברה כאשר מתאבד, למרות שזו צורה של מרידה שמאפיינת אדם חלש, שאין לו כוח למרוד בדרך חיובית.<BR> ביף לעומתו מורד בדרך חיובית כשמחליט בסוף לעזוב את החברה ולחפש את אושרו בדרכו שלו<br />
* סופו של גיבור טרגי באסון, גם כאן יש אסון כשווילי מתאבד.<BR><br />
<br />
<br />
===הדמויות במחזה===<br />
<br />
====ווילי לומן====<br />
<br />
'''פירוש שמו- נמוך, קטן מהמעמד הנמוך.<BR>'''<br />
כבר בתחילת היצירה מתמוטט ווילי מבחינה נפשית תחת הלחצים הכבדים מחייו ששוחקים את נפשו וגופו.<BR><br />
ווילי הוא בעל גישה אופטימית לחיים, לעיתים אף אופטימית מדי עד כדי נטייה להכחיש את המציאות ולייפות אותה. הוא לווה כסף מצ'רלי ע"מ שאשתו תחשוב שקבל משכורת , הוא כועס על אשתו שמתקנת גרביים מפני שזה מעיד על מצב כלכלי קשה, ומסרב לקבל את העובדה שביף כשל בפגישתו עם אוליוור, ולכן מייפה את העובדות הלא נעימות.<BR><br />
את ערכיו וגישתו של ווילי לחיים ניתן לראות בדרך שבה מחנך את בניו- עידוד להצלחה בעסקים תוך כדי אימוץ הופעה מרשימה ויצירת קשרים אישיים וזכייה בעדת הבריות.<BR><br />
ווילי מותח ביקורת על החברה וערכיה, על התחרותיות והחומרניות, על האטימות האנושית ועל העדר הידידות והכבוד לאדם.<BR><br />
ווילי הוא בעל אופי חלש, הוא תלוי רבות בדעות החברה וכך הוא נוכח לדעת שהוא אינו צעיר חביב ומוצלח כמו שהוא חושב שהוא, הוא מפוטר באופן חלקי מעבודתו ומנסה להתאבד מספר פעמים.<BR><br />
מצבו הנפשי הקשה בא לידי ביטוי בהזיות רבות מעברו, שנותנות לקורא רקע לשקיעתו בהווה. מתברר שחלומותיו בעבר היו לא ריאליסטיות ונשענו על פנטסיות וציפיות שלא הוגשמו, הוא טעה בשיקוליו ובחר במקצוע- סוכן, שכנראה לא מתאים לאופיו ולאורך חייו. הוא גם החמיץ הזדמנויות רבות אחרות, כמו, שותפות עם בן, אחיו, במכרות זהב ויהלומים. הוא מבין שנכשל מפני שהלך עם מוסכמות החברה לעומת אחיו שמרד במוסכמות ולכן הצליח.<BR><br />
ווילי נפגע וסבל רבות מהתנהגות בניו, הוא מאוכזב מכך שביף לא הצליח בחיים ולא הגשים את חלומותיו שלו. לקראת סוף היצירה הוא מתאמת אתו באופן קשה, אך בסוף העימות נוצר בינם דווקא קשר אהבה, וגם עם לינדה, אשתו יש לו יחסי הבנה ופיוס, נראה כאילו האידיליה המשפחתית מהעבר מתחדשת אך אז ווילי מתאבד ופוגע קשות במצבם הנפשי של בני משפחתוץ הסיבות המודעות, שבגללן רצה ווילי להתאבד היו הרצון להקריב עצמו כדי לעזור לאשתו ובניו. הוא רצה שאשתו תקבל את כספי הביטוח ותחייה טוב, והא גם רצה שבנו יראה את הלוויתו המפוארת, יתגאה בו ואולי גם יפתח עסק חדש בעזרת הכסף ויצליח בחיים.<BR><br />
מעבר לסיבות הללו ישנן סיבות אמיתיות שווילי עצמו אינו מודע להם, שהם תוצאות של סיבוכים פסיכולוגים, הוא רצה למחות על כישלונו בעבודה ובחיי המשפחה ובנוסף לכך העיתוי מבחינתו היה מוצלח מפני שדווקא אז חלה תמורה חיובית במשפחה ולכן מותו פגע בהם יותר, שכן אם היה מתאבד בזמן שהיה שרוי בדיכאון זה היה יכול להיות הקלה למשפחתו.<BR><br />
לאורך כל היצירה נתון ווילי במשבר נפשי קשה שנוצר מתסכולי הכישלון שלו, האכזבה מבניו ומחייו. זה מתבטא בתסביכים אישיותיים ובערבוב מציאות ודמיון עד כדי אי הבחנה בניהם.<BR> <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
====לינדה====<br />
<br />
'''לינדה היא אשתו של ווילי.<BR> '''<br />
היא דמות חיובית מאד, ובניגוד לווילי היא מאוזנת, ריאליסטית, ומחוברת למציאות, התנהגותה מעשית וחיובית והיא מפגינה שלווה, סבלנות ואופטימיות.<BR> גם השם שנתן לה המחבר מסמל זאת: לינדה = יפה, נעים.<BR><br />
לינדה אינה רואה בווילי אדם מצליח, אלא יצור אנושי, היא אוהבת אותו, ובמקום לבקר את התנהגותו, מחפשת את צדדיו החיוביים.<BR> היא לא נותנת לו להרגיש מדוכא ולא רצוי, היא משתדלת להראות לו את הצד הטוב בכל דבר, ועל כל תלונה היא אומרת לו שהוא מגזים.<BR><br />
לכאורה, נראה שלינדה "מחפשת את המטבע מתחת לפנס", היא מסתפקת בפתרונות קלים ומידיים.<BR> אך מתברר כי לינדה היא בעלת כשר הסתכלות מעמיק בדברים, וזה שהיא אופטימית כלפי חוץ, זה רק ע"מ לפייס את ווילי ולעודדו בשעת משבר.<BR><br />
בתחילת המחזה, כשחזר ווילי הביתה באפיסת כוחות היא מצדיקה אותו ומחפשת סיבות הגיוניות לכך שלא הצליח לנהוג.<BR><br />
כשווילי משמיע ביקורת קשה כלפי עצמו, היא מעודדת אותו, אומרת לו שהוא אדם נאה ומצליח ושבניו מעריצים אותו.<BR><br />
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפייס את ווילי בדרכים רכות ואופטימיות, יש לה חוש ביקורת והיא יכולה לכעוס, בשיחתה עם בניה היא מתפרצת ומטיחה בפניהם האשמות קשות על יחסם לאביהם.<BR><br />
לינדה יודעת על הניסיונות של ווילי לרמות את עצמו ואותה כשהוא מלווה כסף כאילו הרוויח אותו, והיא יודעת על ניסיונות ההתאבדות אך היא מסתירה זאת מווילי כדי לנסות לפייסו ולעודדו.<BR> ודוחקת בבניה לתקן את יחסיהם עם אביהם.<BR><br />
ההתאבדות של ווילי פגעה קשה בלינדה, ולמרות זאת, היא מכחישה את העובדה כי היא אינה יכולה לשאת את גודל הכאב.<BR> גם העיתוי מבחינתה הוא טרגי מפני שבדיוק הפי עמד להתחתן, הם כסו את חובותיהם וביף התפייס עם ווילי.<BR><br />
<br />
<br />
====ביף====<br />
<br />
'''ביף הוא בן 34 – הבן הבכור של ווילי ולינדה.<BR>'''<br />
ביף מוצג ביצירה כאדם שמחפש את עצמו, הוא עבר זמן רב בחיפוש עבודות , אך מכיוון שהוא אינו מרוצה מצורת החיים המקובלת של רדיפה אחרי עבודה, מעמד וכסף, עזב את הבית וחי בחווה ב "טאכסאס" תקופה ממושכת, אך גם שם לא מצא את עצמו וחזר הביתה.<BR><br />
ביף מחובר לעולם הערכים המקובל, למרות שאינו מרוצה מכך, גם כשעזב את הבית נשאר מחובר אליו, לכן הציע לאחיו לעבור אתו לחווה ולחיות בחיק הטבע, הרחק מעולם שמושטת על רדיפת בצע ומונע ע"י תחרות חומרית, כאשר כל אחד מהם יוכל לבטוח באחר ולנהל מערכת יחסים נורמלית. בסוף מחליט ביף להישאר בבית לאחר ששמע מאמו על המצב הכלכלי הקשה בבית ועל מצבו הנפשי המדרדר של האב, ולנסות להשתלב בעולם העסקים. אחרי פגישתו עם אוליוור, מגיע ביף סוף סוף למודעות העצמית והכרת האמת שלו, הוא מבין באופן ברור שעולם הערכים עליו גדל, שנוא עליו, והוא מחליט לפרוש מהעיר.<BR><br />
ביף הוא דמות חזקה יותר מהפי, אחיו, לכן אינו מסתפק במחאה מילולית אלא פועל ע"פ הכרת האמת שלו.<BR><br />
ביף שרוי לאורך כל היצירה בקונפליקט נפשי בין הרצון להגשים את ציפיות אביו והחברה, לבין פעולה ע"פ מצפונו, רצונו ומודעותו העצמית.<BR> הקונפליקט מסתיים כשהוא עוזב את הבית ע"מ להיות נאמן לעצמו ולבני משפחתו שלא מתנגדים לכך.<BR><br />
<br />
<br />
====הפי====<br />
<br />
'''הפי הוא בן 32. אחיו הצעיר של ביף.<BR>'''<br />
הפי בניגוד לביף, הצליח בחיים, יש לו מכונית, בית ונשים, אך עדין הוא אינו מאושר.<BR> לעומת אחיו, הפי הוא צבוע וסתגלן, ולמרות שאינו מסכים עם מוסכמות החברה, הוא מעדיף חיים של פשרה והסתגלות אליה ולערכים המקובלים בה.<BR><br />
כתוצאה מכך נוצר קונפליקט באישיותו, הוא אינו מסכים עם צורת החיים המקובלת של רדיפת בצע, תהילה ומעמד, ולכן גם סולד מהפקידים המנופחים בעבודתו, ומעריך את עצמו יותר. אך מצד שני, הוא צבוע ואינו מגלה את דעתו האמיתית, זה מתבטא בכך שהוא שואף להגיע להישגי הפקידים שמהם סולד, ובגלל זה אינו עוזה עם ביף למערב.<BR><br />
הפי הוא בעל יצר תחרותי מפותח עד כדי שהוא מתחרה ע"מ להשיג דברים שאינו צריך, דבר המסמל את יצר התחרותיות בחברה האמריקאית.<BR><br />
הפי נוהג בבית הוריו ככפוי טובה ואינו מראה נכונות לעזור בתחום הכלכלי הקשה בבית, ומגלה חוסר רגישות כלפי אביו הלוקה במצב נפשי קשה.<BR> למשל כשקבע עמו לסעודה, עזב אותו שם מפני שפגש בחורות במסעדה ויצא עמם.<BR><br />
הפי, בניגוד לאחיו ביף, מגלה לקראת סוף המחזה חולשה וכניעה כשמחליט להשאר בעיר ולהמשיך את דרכו של אביו למרות בקורתו ודעתו נגד ערכי החברה, הוא בורח מהכרת האמת שלו ומדחיק אותה.<BR> מה שמעיד על אופיו החלש.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F_/_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8&diff=8995מותו של סוכן / ארתור מילר2005-10-28T23:18:39Z<p>ולנטינו: /* הבזקים לעבר */</p>
<hr />
<div>==מותו של סוכן==<br />
<br />
===הבזקים לעבר===<br />
<br />
'''היצירה "מותו של סוכן" מאופיינת במעברים רבים בין העבר להווה (פלאש בקים) ע"י העלאת זיכרונות מהעבר, של גיבור היצירה- ווילי, שנובעות ממצבו הנפשי.<BR><br />
'''ל"פלאש בקים" ביצירה מספר תפקידים:''''''<BR><br />
1. הבריחה לעבר המוצלח של משפחתו, מאפשרת לווילי מן מקלט מההווה המר של התפוררות החיק המשפחתי והיחסים עם בניו.<BR><br />
2. ווילי משתמש בעבר ע"מ למצוא את הסיבות לכשלונו בהווה, לדוגמא: <br />
בחירתו המוטעת במקצוע ופספוס הזדמנויות להתעשר עם אחיו.<BR><br />
3. חבר משתמש "בפלאש בקים" ע"מ להראות את ההקבלה בין העבר להווה ולהראות ששום דבר אינו מקרי, לדוגמא: הוא מראה שווילי תמיד הלך עם המוסכמות וכך גם חינך את בניו, בניגוד לאחיו שתמיד מרד במוסכמות והצליח.<BR><br />
4. תפקיד נוסף של המעברים בין העבר להווה, הוא להראות את מצבו הנפשי המעורער של האב- ווילי, שלוקה בנפשו ומאבד באופן הדרגתי את ההבחנה בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.<BR><br />
לסיכום, ניתן לומר שההווה ביצירה נובע מהעבר, ולכל דבר יש סיבה, לדוגמא: מרידתו של ביף במוסכמות אינה מקרית, כבר בילדותו היה עושה דברים לא מקובלים ומזה התפתח אופיו המרדני בהווה.<BR><br />
<br />
===היסודות הדרמטיים של המחזה===<br />
<br />
1. העדר דמות המספר- המחזה אין מספר. את כל העלילה אנו מבינים ע"י מונולוגים או דיאלוגים בין הדמויות , גם אירועים שלא מתרחשים בזמן המחזה ואינם מוצגים, אנו מדווחים עליהם באמצעות הדמויות.<BR><br />
2. קונפליקט- התנגשות או עימות בין צדדים מנוגדים. הקונפליקט מהווה את הרעיון המרכזי בעלילה. ישנם שני סוגים של קונפליקטים:<br />
* קונפליקט חיצוני- הוא עימות בין שתי דמויות במחזה.<BR><br />
* קונפליקט פנימי- מאבק של דמות עם עצמה על הכרת האמת שלה.<BR><br />
3. המתח הדרמתי- הפתרון של נושא המחזה, אתו מכלה המחזאי רק בסוף,<br />
לאחר שעקב את הגילוי והגביר את סקרנות הצופה.<BR><br />
ב"מותו של סוכן" מובא לקראת הסוף, כביכול הפתרון של הקונפליקט המרכזי שנראה חיובי וורוד. ביף משלים עם אביו, הפי עומד להתחתן, לינדה וווילי מגיעים להבנה הדדית, וכאשר יש הרגשה של פתרון הסכסוך המשפחתי, מתאבד ווילי ומסיים את המחזה בהרגשה כללית קודרת של אסון משפחתי.<BR><br />
4. שלוש האחדויות- עקרון שלוש האחדויות הוא עקרון החוזר על עצמו בכל הטרגדיות והכוונה היא לאחדות הזמן העלילה והמקום.<BR><br />
* אחדות העלילה- העלילה עוסקת בנושא אחד מרכזי ואינה סוטה לעלילות משנה. העלילה "שלנו" עוסקת במשברו הנפשי של ווילי תוך הצגת הקונפליקט המרכזי בין הפרט לחברה.<BR><br />
* אחדות הזמן- זמן העלילה אינו עולה על 24 שעות, במידה ויש צורך במידע מהעבר הוא יועבר באמצעות דיאלוגים או מונולוגים (לדוגמא, הפלאש בקים של ווילי).<BR> <br />
* אחדות המקום- העלילה מתרחשת במקום אחד (במקרה הזה- "ניו יורק") וכל מה שמתרחש במקום אחר מועבר גם כן באמצעות הדמויות.<BR><br />
<br />
'''המחזה "מותו של סוכן" הוא דרמה ריאליסטית.'''<BR> הוא עוסק בחיים שגרתיים ובתופעות יומיומיות בחיים, התפאורה פשוטה ותואמת את המציאות של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, כמו ווילי, ויש הימנעות מקישוטים ואפקטים תלושים מהמציאות.<BR> המחזה עוסק בבעיות חברתיות, אך בניגוד לקו הריאליסטי, במחזה אין רק תיאור של המציאות, כי אם הטפת מוסר לחברה.<BR><br />
'''המחזה הוא טרגדיה מודרנית, יש בה יסודות שאופייניים לטרגדיה קלאסית ומודרנית כאחד:'''<br />
* הגיבור הראשי עובר סבל וייסורים, והוא גיבור טרגי.<BR><br />
* המחזה מסתיים באסון, הדמות הראשית מתאבדת והשאר שוקעות בדיכאון וחייהם נהרסים.<BR><br />
<br />
<br />
===מאפייני הגיבור הטרגי המודרני===<br />
<br />
לגיבור הטרגי תכונות מסוימות ואופייניות, הגיבור הטרגי במחזה "מותו של סוכן"- ווילי לומן.<BR><br />
* הגיבור הטרגי חוטא ונכשל בגלל תכונותיו האנושיות- ווילי נכשל במסגרת המשפחתית ובעבודתו, וחוטא כאשר מתאבד וגורם למשפחתו סבל רב.<BR><br />
* גיבור טרגי עובר סבל וייסורים- גם ווילי סובל ומתייסר בכך שנכשל ושבניו לא הצליחו ואף הסתכסכו אתו.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר הזדהות אצל הקורא- ווילי נופל קורבן לערכי החברה המזויפים ומעורר הזדהות.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר אצל הקורא פחד- כישלונו של ווילי, נבע מאופיו החלש ומהנורמות והערכים המזויפים בחברה, וזה מעורר אצל הקורא פחד שזה יקרא גם לו.<BR><br />
* הדמות הראשית בדרמה מודרנית בניגוד לדרמה הקלאסית, היא בד"כ אנטי גיבור, כלומר בעלת אופי חלש, לא אקטיבית ואינה פועלת למען עקרונותיה אלא בדרך מילולית בלבד.<BR><br />
* ווילי הוא אנטי גיבור, לאורך כל המחזה הוא מודע לטעויותיו ומבקר את החברה וערכיה, אך אינו עושה דבר ע"מ לפתוח דף חדש ולנהל את חייו האופן תקין ונורמלי.<BR><br />
* הגיבור בטרגדיה המודרנית בד"כ שייך למעמד הבינוי-נמוך (כמו ווילי), בניגוד לטרגדיה הקלאסית בה משתייך הגיבור למעמד הגבוה (אנטיגונה).<BR><br />
* הגיבור הטרגי מורד בחברה- כך גם ווילי מורד בחברה כאשר מתאבד, למרות שזו צורה של מרידה שמאפיינת אדם חלש, שאין לו כוח למרוד בדרך חיובית.<BR> ביף לעומתו מורד בדרך חיובית כשמחליט בסוף לעזוב את החברה ולחפש את אושרו בדרכו שלו<br />
* סופו של גיבור טרגי באסון, גם כאן יש אסון כשווילי מתאבד.<BR><br />
<br />
<br />
===הדמויות במחזה===<br />
<br />
====ווילי לומן====<br />
<br />
'''פירוש שמו- נמוך, קטן מהמעמד הנמוך.<BR>'''<br />
כבר בתחילת היצירה מתמוטט ווילי מבחינה נפשית תחת הלחצים הכבדים מחייו ששוחקים את נפשו וגופו.<BR><br />
ווילי הוא בעל גישה אופטימית לחיים, לעיתים אף אופטימית מדי עד כדי נטייה להכחיש את המציאות ולייפות אותה. הוא לווה כסף מצ'רלי ע"מ שאשתו תחשוב שקבל משכורת , הוא כועס על אשתו שמתקנת גרביים מפני שזה מעיד על מצב כלכלי קשה, ומסרב לקבל את העובדה שביף כשל בפגישתו עם אוליוור, ולכן מייפה את העובדות הלא נעימות.<BR><br />
את ערכיו וגישתו של ווילי לחיים ניתן לראות בדרך שבה מחנך את בניו- עידוד להצלחה בעסקים תוך כדי אימוץ הופעה מרשימה ויצירת קשרים אישיים וזכייה בעדת הבריות.<BR><br />
ווילי מותח ביקורת על החברה וערכיה, על התחרותיות והחומרניות, על האטימות האנושית ועל העדר הידידות והכבוד לאדם.<BR><br />
ווילי הוא בעל אופי חלש, הוא תלוי רבות בדעות החברה וכך הוא נוכח לדעת שהוא אינו צעיר חביב ומוצלח כמו שהוא חושב שהוא, הוא מפוטר באופן חלקי מעבודתו ומנסה להתאבד מספר פעמים.<BR><br />
מצבו הנפשי הקשה בא לידי ביטוי בהזיות רבות מעברו, שנותנות לקורא רקע לשקיעתו בהווה. מתברר שחלומותיו בעבר היו לא ריאליסטיות ונשענו על פנטסיות וציפיות שלא הוגשמו, הוא טעה בשיקוליו ובחר במקצוע- סוכן, שכנראה לא מתאים לאופיו ולאורך חייו. הוא גם החמיץ הזדמנויות רבות אחרות, כמו, שותפות עם בן, אחיו, במכרות זהב ויהלומים. הוא מבין שנכשל מפני שהלך עם מוסכמות החברה לעומת אחיו שמרד במוסכמות ולכן הצליח.<BR><br />
ווילי נפגע וסבל רבות מהתנהגות בניו, הוא מאוכזב מכך שביף לא הצליח בחיים ולא הגשים את חלומותיו שלו. לקראת סוף היצירה הוא מתאמת אתו באופן קשה, אך בסוף העימות נוצר בינם דווקא קשר אהבה, וגם עם לינדה, אשתו יש לו יחסי הבנה ופיוס, נראה כאילו האידיליה המשפחתית מהעבר מתחדשת אך אז ווילי מתאבד ופוגע קשות במצבם הנפשי של בני משפחתוץ הסיבות המודעות, שבגללן רצה ווילי להתאבד היו הרצון להקריב עצמו כדי לעזור לאשתו ובניו. הוא רצה שאשתו תקבל את כספי הביטוח ותחייה טוב, והא גם רצה שבנו יראה את הלוויתו המפוארת, יתגאה בו ואולי גם יפתח עסק חדש בעזרת הכסף ויצליח בחיים.<BR><br />
מעבר לסיבות הללו ישנן סיבות אמיתיות שווילי עצמו אינו מודע להם, שהם תוצאות של סיבוכים פסיכולוגים, הוא רצה למחות על כישלונו בעבודה ובחיי המשפחה ובנוסף לכך העיתוי מבחינתו היה מוצלח מפני שדווקא אז חלה תמורה חיובית במשפחה ולכן מותו פגע בהם יותר, שכן אם היה מתאבד בזמן שהיה שרוי בדיכאון זה היה יכול להיות הקלה למשפחתו.<BR><br />
לאורך כל היצירה נתון ווילי במשבר נפשי קשה שנוצר מתסכולי הכישלון שלו, האכזבה מבניו ומחייו. זה מתבטא בתסביכים אישיותיים ובערבוב מציאות ודמיון עד כדי אי הבחנה בניהם.<BR> <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
====לינדה====<br />
<br />
'''לינדה היא אשתו של ווילי.<BR> '''<br />
היא דמות חיובית מאד, ובניגוד לווילי היא מאוזנת, ריאליסטית, ומחוברת למציאות, התנהגותה מעשית וחיובית והיא מפגינה שלווה, סבלנות ואופטימיות.<BR> גם השם שנתן לה המחבר מסמל זאת: לינדה = יפה, נעים.<BR><br />
לינדה אינה רואה בווילי אדם מצליח, אלא יצור אנושי, היא אוהבת אותו, ובמקום לבקר את התנהגותו, מחפשת את צדדיו החיוביים.<BR> היא לא נותנת לו להרגיש מדוכא ולא רצוי, היא משתדלת להראות לו את הצד הטוב בכל דבר, ועל כל תלונה היא אומרת לו שהוא מגזים.<BR><br />
לכאורה, נראה שלינדה "מחפשת את המטבע מתחת לפנס", היא מסתפקת בפתרונות קלים ומידיים.<BR> אך מתברר כי לינדה היא בעלת כשר הסתכלות מעמיק בדברים, וזה שהיא אופטימית כלפי חוץ, זה רק ע"מ לפייס את ווילי ולעודדו בשעת משבר.<BR><br />
בתחילת המחזה, כשחזר ווילי הביתה באפיסת כוחות היא מצדיקה אותו ומחפשת סיבות הגיוניות לכך שלא הצליח לנהוג.<BR><br />
כשווילי משמיע ביקורת קשה כלפי עצמו, היא מעודדת אותו, אומרת לו שהוא אדם נאה ומצליח ושבניו מעריצים אותו.<BR><br />
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפייס את ווילי בדרכים רכות ואופטימיות, יש לה חוש ביקורת והיא יכולה לכעוס, בשיחתה עם בניה היא מתפרצת ומטיחה בפניהם האשמות קשות על יחסם לאביהם.<BR><br />
לינדה יודעת על הניסיונות של ווילי לרמות את עצמו ואותה כשהוא מלווה כסף כאילו הרוויח אותו, והיא יודעת על ניסיונות ההתאבדות אך היא מסתירה זאת מווילי כדי לנסות לפייסו ולעודדו.<BR> ודוחקת בבניה לתקן את יחסיהם עם אביהם.<BR><br />
ההתאבדות של ווילי פגעה קשה בלינדה, ולמרות זאת, היא מכחישה את העובדה כי היא אינה יכולה לשאת את גודל הכאב.<BR> גם העיתוי מבחינתה הוא טרגי מפני שבדיוק הפי עמד להתחתן, הם כסו את חובותיהם וביף התפייס עם ווילי.<BR><br />
<br />
<br />
====ביף====<br />
<br />
'''ביף הוא בן 34 – הבן הבכור של ווילי ולינדה.<BR>'''<br />
ביף מוצג ביצירה כאדם שמחפש את עצמו, הוא עבר זמן רב בחיפוש עבודות , אך מכיוון שהוא אינו מרוצה מצורת החיים המקובלת של רדיפה אחרי עבודה, מעמד וכסף, עזב את הבית וחי בחווה ב "טאכסאס" תקופה ממושכת, אך גם שם לא מצא את עצמו וחזר הביתה.<BR><br />
ביף מחובר לעולם הערכים המקובל, למרות שאינו מרוצה מכך, גם כשעזב את הבית נשאר מחובר אליו, לכן הציע לאחיו לעבור אתו לחווה ולחיות בחיק הטבע, הרחק מעולם שמושטת על רדיפת בצע ומונע ע"י תחרות חומרית, כאשר כל אחד מהם יוכל לבטוח באחר ולנהל מערכת יחסים נורמלית. בסוף מחליט ביף להישאר בבית לאחר ששמע מאמו על המצב הכלכלי הקשה בבית ועל מצבו הנפשי המדרדר של האב, ולנסות להשתלב בעולם העסקים. אחרי פגישתו עם אוליוור, מגיע ביף סוף סוף למודעות העצמית והכרת האמת שלו, הוא מבין באופן ברור שעולם הערכים עליו גדל, שנוא עליו, והוא מחליט לפרוש מהעיר.<BR><br />
ביף הוא דמות חזקה יותר מהפי, אחיו, לכן אינו מסתפק במחאה מילולית אלא פועל ע"פ הכרת האמת שלו.<BR><br />
ביף שרוי לאורך כל היצירה בקונפליקט נפשי בין הרצון להגשים את ציפיות אביו והחברה, לבין פעולה ע"פ מצפונו, רצונו ומודעותו העצמית.<BR> הקונפליקט מסתיים כשהוא עוזב את הבית ע"מ להיות נאמן לעצמו ולבני משפחתו שלא מתנגדים לכך.<BR><br />
<br />
<br />
====הפי====<br />
<br />
'''הפי הוא בן 32. אחיו הצעיר של ביף.<BR>'''<br />
הפי בניגוד לביף, הצליח בחיים, יש לו מכונית, בית ונשים, אך עדין הוא אינו מאושר.<BR> לעומת אחיו, הפי הוא צבוע וסתגלן, ולמרות שאינו מסכים עם מוסכמות החברה, הוא מעדיף חיים של פשרה והסתגלות אליה ולערכים המקובלים בה.<BR><br />
כתוצאה מכך נוצר קונפליקט באישיותו, הוא אינו מסכים עם צורת החיים המקובלת של רדיפת בצע, תהילה ומעמד, ולכן גם סולד מהפקידים המנופחים בעבודתו, ומעריך את עצמו יותר. אך מצד שני, הוא צבוע ואינו מגלה את דעתו האמיתית, זה מתבטא בכך שהוא שואף להגיע להישגי הפקידים שמהם סולד, ובגלל זה אינו עוזה עם ביף למערב.<BR><br />
הפי הוא בעל יצר תחרותי מפותח עד כדי שהוא מתחרה ע"מ להשיג דברים שאינו צריך, דבר המסמל את יצר התחרותיות בחברה האמריקאית.<BR><br />
הפי נוהג בבית הוריו ככפוי טובה ואינו מראה נכונות לעזור בתחום הכלכלי הקשה בבית, ומגלה חוסר רגישות כלפי אביו הלוקה במצב נפשי קשה.<BR> למשל כשקבע עמו לסעודה, עזב אותו שם מפני שפגש בחורות במסעדה ויצא עמם.<BR><br />
הפי, בניגוד לאחיו ביף, מגלה לקראת סוף המחזה חולשה וכניעה כשמחליט להשאר בעיר ולהמשיך את דרכו של אביו למרות בקורתו ודעתו נגד ערכי החברה, הוא בורח מהכרת האמת שלו ומדחיק אותה.<BR> מה שמעיד על אופיו החלש.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F_/_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8&diff=8994מותו של סוכן / ארתור מילר2005-10-28T23:18:20Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>==מותו של סוכן==<br />
<br />
===הבזקים לעבר===<br />
<br />
'''היצירה "מותו של סוכן" מאופיינת במעברים רבים בין העבר להווה (פלאש בקים) ע"י העלאת זיכרונות מהעבר, של גיבור היצירה- ווילי, שנובעות ממצבו הנפשי.<BR><br />
'''ל"פלאש בקים" ביצירה מספר תפקידים:''''''<br />
1. הבריחה לעבר המוצלח של משפחתו, מאפשרת לווילי מן מקלט מההווה המר של התפוררות החיק המשפחתי והיחסים עם בניו.<BR><br />
2. ווילי משתמש בעבר ע"מ למצוא את הסיבות לכשלונו בהווה, לדוגמא: <br />
בחירתו המוטעת במקצוע ופספוס הזדמנויות להתעשר עם אחיו.<BR><br />
3. חבר משתמש "בפלאש בקים" ע"מ להראות את ההקבלה בין העבר להווה ולהראות ששום דבר אינו מקרי, לדוגמא: הוא מראה שווילי תמיד הלך עם המוסכמות וכך גם חינך את בניו, בניגוד לאחיו שתמיד מרד במוסכמות והצליח.<BR><br />
4. תפקיד נוסף של המעברים בין העבר להווה, הוא להראות את מצבו הנפשי המעורער של האב- ווילי, שלוקה בנפשו ומאבד באופן הדרגתי את ההבחנה בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.<BR><br />
לסיכום, ניתן לומר שההווה ביצירה נובע מהעבר, ולכל דבר יש סיבה, לדוגמא: מרידתו של ביף במוסכמות אינה מקרית, כבר בילדותו היה עושה דברים לא מקובלים ומזה התפתח אופיו המרדני בהווה.<BR><br />
<br />
<br />
===היסודות הדרמטיים של המחזה===<br />
<br />
1. העדר דמות המספר- המחזה אין מספר. את כל העלילה אנו מבינים ע"י מונולוגים או דיאלוגים בין הדמויות , גם אירועים שלא מתרחשים בזמן המחזה ואינם מוצגים, אנו מדווחים עליהם באמצעות הדמויות.<BR><br />
2. קונפליקט- התנגשות או עימות בין צדדים מנוגדים. הקונפליקט מהווה את הרעיון המרכזי בעלילה. ישנם שני סוגים של קונפליקטים:<br />
* קונפליקט חיצוני- הוא עימות בין שתי דמויות במחזה.<BR><br />
* קונפליקט פנימי- מאבק של דמות עם עצמה על הכרת האמת שלה.<BR><br />
3. המתח הדרמתי- הפתרון של נושא המחזה, אתו מכלה המחזאי רק בסוף,<br />
לאחר שעקב את הגילוי והגביר את סקרנות הצופה.<BR><br />
ב"מותו של סוכן" מובא לקראת הסוף, כביכול הפתרון של הקונפליקט המרכזי שנראה חיובי וורוד. ביף משלים עם אביו, הפי עומד להתחתן, לינדה וווילי מגיעים להבנה הדדית, וכאשר יש הרגשה של פתרון הסכסוך המשפחתי, מתאבד ווילי ומסיים את המחזה בהרגשה כללית קודרת של אסון משפחתי.<BR><br />
4. שלוש האחדויות- עקרון שלוש האחדויות הוא עקרון החוזר על עצמו בכל הטרגדיות והכוונה היא לאחדות הזמן העלילה והמקום.<BR><br />
* אחדות העלילה- העלילה עוסקת בנושא אחד מרכזי ואינה סוטה לעלילות משנה. העלילה "שלנו" עוסקת במשברו הנפשי של ווילי תוך הצגת הקונפליקט המרכזי בין הפרט לחברה.<BR><br />
* אחדות הזמן- זמן העלילה אינו עולה על 24 שעות, במידה ויש צורך במידע מהעבר הוא יועבר באמצעות דיאלוגים או מונולוגים (לדוגמא, הפלאש בקים של ווילי).<BR> <br />
* אחדות המקום- העלילה מתרחשת במקום אחד (במקרה הזה- "ניו יורק") וכל מה שמתרחש במקום אחר מועבר גם כן באמצעות הדמויות.<BR><br />
<br />
'''המחזה "מותו של סוכן" הוא דרמה ריאליסטית.'''<BR> הוא עוסק בחיים שגרתיים ובתופעות יומיומיות בחיים, התפאורה פשוטה ותואמת את המציאות של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, כמו ווילי, ויש הימנעות מקישוטים ואפקטים תלושים מהמציאות.<BR> המחזה עוסק בבעיות חברתיות, אך בניגוד לקו הריאליסטי, במחזה אין רק תיאור של המציאות, כי אם הטפת מוסר לחברה.<BR><br />
'''המחזה הוא טרגדיה מודרנית, יש בה יסודות שאופייניים לטרגדיה קלאסית ומודרנית כאחד:'''<br />
* הגיבור הראשי עובר סבל וייסורים, והוא גיבור טרגי.<BR><br />
* המחזה מסתיים באסון, הדמות הראשית מתאבדת והשאר שוקעות בדיכאון וחייהם נהרסים.<BR><br />
<br />
<br />
===מאפייני הגיבור הטרגי המודרני===<br />
<br />
לגיבור הטרגי תכונות מסוימות ואופייניות, הגיבור הטרגי במחזה "מותו של סוכן"- ווילי לומן.<BR><br />
* הגיבור הטרגי חוטא ונכשל בגלל תכונותיו האנושיות- ווילי נכשל במסגרת המשפחתית ובעבודתו, וחוטא כאשר מתאבד וגורם למשפחתו סבל רב.<BR><br />
* גיבור טרגי עובר סבל וייסורים- גם ווילי סובל ומתייסר בכך שנכשל ושבניו לא הצליחו ואף הסתכסכו אתו.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר הזדהות אצל הקורא- ווילי נופל קורבן לערכי החברה המזויפים ומעורר הזדהות.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר אצל הקורא פחד- כישלונו של ווילי, נבע מאופיו החלש ומהנורמות והערכים המזויפים בחברה, וזה מעורר אצל הקורא פחד שזה יקרא גם לו.<BR><br />
* הדמות הראשית בדרמה מודרנית בניגוד לדרמה הקלאסית, היא בד"כ אנטי גיבור, כלומר בעלת אופי חלש, לא אקטיבית ואינה פועלת למען עקרונותיה אלא בדרך מילולית בלבד.<BR><br />
* ווילי הוא אנטי גיבור, לאורך כל המחזה הוא מודע לטעויותיו ומבקר את החברה וערכיה, אך אינו עושה דבר ע"מ לפתוח דף חדש ולנהל את חייו האופן תקין ונורמלי.<BR><br />
* הגיבור בטרגדיה המודרנית בד"כ שייך למעמד הבינוי-נמוך (כמו ווילי), בניגוד לטרגדיה הקלאסית בה משתייך הגיבור למעמד הגבוה (אנטיגונה).<BR><br />
* הגיבור הטרגי מורד בחברה- כך גם ווילי מורד בחברה כאשר מתאבד, למרות שזו צורה של מרידה שמאפיינת אדם חלש, שאין לו כוח למרוד בדרך חיובית.<BR> ביף לעומתו מורד בדרך חיובית כשמחליט בסוף לעזוב את החברה ולחפש את אושרו בדרכו שלו<br />
* סופו של גיבור טרגי באסון, גם כאן יש אסון כשווילי מתאבד.<BR><br />
<br />
<br />
===הדמויות במחזה===<br />
<br />
====ווילי לומן====<br />
<br />
'''פירוש שמו- נמוך, קטן מהמעמד הנמוך.<BR>'''<br />
כבר בתחילת היצירה מתמוטט ווילי מבחינה נפשית תחת הלחצים הכבדים מחייו ששוחקים את נפשו וגופו.<BR><br />
ווילי הוא בעל גישה אופטימית לחיים, לעיתים אף אופטימית מדי עד כדי נטייה להכחיש את המציאות ולייפות אותה. הוא לווה כסף מצ'רלי ע"מ שאשתו תחשוב שקבל משכורת , הוא כועס על אשתו שמתקנת גרביים מפני שזה מעיד על מצב כלכלי קשה, ומסרב לקבל את העובדה שביף כשל בפגישתו עם אוליוור, ולכן מייפה את העובדות הלא נעימות.<BR><br />
את ערכיו וגישתו של ווילי לחיים ניתן לראות בדרך שבה מחנך את בניו- עידוד להצלחה בעסקים תוך כדי אימוץ הופעה מרשימה ויצירת קשרים אישיים וזכייה בעדת הבריות.<BR><br />
ווילי מותח ביקורת על החברה וערכיה, על התחרותיות והחומרניות, על האטימות האנושית ועל העדר הידידות והכבוד לאדם.<BR><br />
ווילי הוא בעל אופי חלש, הוא תלוי רבות בדעות החברה וכך הוא נוכח לדעת שהוא אינו צעיר חביב ומוצלח כמו שהוא חושב שהוא, הוא מפוטר באופן חלקי מעבודתו ומנסה להתאבד מספר פעמים.<BR><br />
מצבו הנפשי הקשה בא לידי ביטוי בהזיות רבות מעברו, שנותנות לקורא רקע לשקיעתו בהווה. מתברר שחלומותיו בעבר היו לא ריאליסטיות ונשענו על פנטסיות וציפיות שלא הוגשמו, הוא טעה בשיקוליו ובחר במקצוע- סוכן, שכנראה לא מתאים לאופיו ולאורך חייו. הוא גם החמיץ הזדמנויות רבות אחרות, כמו, שותפות עם בן, אחיו, במכרות זהב ויהלומים. הוא מבין שנכשל מפני שהלך עם מוסכמות החברה לעומת אחיו שמרד במוסכמות ולכן הצליח.<BR><br />
ווילי נפגע וסבל רבות מהתנהגות בניו, הוא מאוכזב מכך שביף לא הצליח בחיים ולא הגשים את חלומותיו שלו. לקראת סוף היצירה הוא מתאמת אתו באופן קשה, אך בסוף העימות נוצר בינם דווקא קשר אהבה, וגם עם לינדה, אשתו יש לו יחסי הבנה ופיוס, נראה כאילו האידיליה המשפחתית מהעבר מתחדשת אך אז ווילי מתאבד ופוגע קשות במצבם הנפשי של בני משפחתוץ הסיבות המודעות, שבגללן רצה ווילי להתאבד היו הרצון להקריב עצמו כדי לעזור לאשתו ובניו. הוא רצה שאשתו תקבל את כספי הביטוח ותחייה טוב, והא גם רצה שבנו יראה את הלוויתו המפוארת, יתגאה בו ואולי גם יפתח עסק חדש בעזרת הכסף ויצליח בחיים.<BR><br />
מעבר לסיבות הללו ישנן סיבות אמיתיות שווילי עצמו אינו מודע להם, שהם תוצאות של סיבוכים פסיכולוגים, הוא רצה למחות על כישלונו בעבודה ובחיי המשפחה ובנוסף לכך העיתוי מבחינתו היה מוצלח מפני שדווקא אז חלה תמורה חיובית במשפחה ולכן מותו פגע בהם יותר, שכן אם היה מתאבד בזמן שהיה שרוי בדיכאון זה היה יכול להיות הקלה למשפחתו.<BR><br />
לאורך כל היצירה נתון ווילי במשבר נפשי קשה שנוצר מתסכולי הכישלון שלו, האכזבה מבניו ומחייו. זה מתבטא בתסביכים אישיותיים ובערבוב מציאות ודמיון עד כדי אי הבחנה בניהם.<BR> <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
====לינדה====<br />
<br />
'''לינדה היא אשתו של ווילי.<BR> '''<br />
היא דמות חיובית מאד, ובניגוד לווילי היא מאוזנת, ריאליסטית, ומחוברת למציאות, התנהגותה מעשית וחיובית והיא מפגינה שלווה, סבלנות ואופטימיות.<BR> גם השם שנתן לה המחבר מסמל זאת: לינדה = יפה, נעים.<BR><br />
לינדה אינה רואה בווילי אדם מצליח, אלא יצור אנושי, היא אוהבת אותו, ובמקום לבקר את התנהגותו, מחפשת את צדדיו החיוביים.<BR> היא לא נותנת לו להרגיש מדוכא ולא רצוי, היא משתדלת להראות לו את הצד הטוב בכל דבר, ועל כל תלונה היא אומרת לו שהוא מגזים.<BR><br />
לכאורה, נראה שלינדה "מחפשת את המטבע מתחת לפנס", היא מסתפקת בפתרונות קלים ומידיים.<BR> אך מתברר כי לינדה היא בעלת כשר הסתכלות מעמיק בדברים, וזה שהיא אופטימית כלפי חוץ, זה רק ע"מ לפייס את ווילי ולעודדו בשעת משבר.<BR><br />
בתחילת המחזה, כשחזר ווילי הביתה באפיסת כוחות היא מצדיקה אותו ומחפשת סיבות הגיוניות לכך שלא הצליח לנהוג.<BR><br />
כשווילי משמיע ביקורת קשה כלפי עצמו, היא מעודדת אותו, אומרת לו שהוא אדם נאה ומצליח ושבניו מעריצים אותו.<BR><br />
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפייס את ווילי בדרכים רכות ואופטימיות, יש לה חוש ביקורת והיא יכולה לכעוס, בשיחתה עם בניה היא מתפרצת ומטיחה בפניהם האשמות קשות על יחסם לאביהם.<BR><br />
לינדה יודעת על הניסיונות של ווילי לרמות את עצמו ואותה כשהוא מלווה כסף כאילו הרוויח אותו, והיא יודעת על ניסיונות ההתאבדות אך היא מסתירה זאת מווילי כדי לנסות לפייסו ולעודדו.<BR> ודוחקת בבניה לתקן את יחסיהם עם אביהם.<BR><br />
ההתאבדות של ווילי פגעה קשה בלינדה, ולמרות זאת, היא מכחישה את העובדה כי היא אינה יכולה לשאת את גודל הכאב.<BR> גם העיתוי מבחינתה הוא טרגי מפני שבדיוק הפי עמד להתחתן, הם כסו את חובותיהם וביף התפייס עם ווילי.<BR><br />
<br />
<br />
====ביף====<br />
<br />
'''ביף הוא בן 34 – הבן הבכור של ווילי ולינדה.<BR>'''<br />
ביף מוצג ביצירה כאדם שמחפש את עצמו, הוא עבר זמן רב בחיפוש עבודות , אך מכיוון שהוא אינו מרוצה מצורת החיים המקובלת של רדיפה אחרי עבודה, מעמד וכסף, עזב את הבית וחי בחווה ב "טאכסאס" תקופה ממושכת, אך גם שם לא מצא את עצמו וחזר הביתה.<BR><br />
ביף מחובר לעולם הערכים המקובל, למרות שאינו מרוצה מכך, גם כשעזב את הבית נשאר מחובר אליו, לכן הציע לאחיו לעבור אתו לחווה ולחיות בחיק הטבע, הרחק מעולם שמושטת על רדיפת בצע ומונע ע"י תחרות חומרית, כאשר כל אחד מהם יוכל לבטוח באחר ולנהל מערכת יחסים נורמלית. בסוף מחליט ביף להישאר בבית לאחר ששמע מאמו על המצב הכלכלי הקשה בבית ועל מצבו הנפשי המדרדר של האב, ולנסות להשתלב בעולם העסקים. אחרי פגישתו עם אוליוור, מגיע ביף סוף סוף למודעות העצמית והכרת האמת שלו, הוא מבין באופן ברור שעולם הערכים עליו גדל, שנוא עליו, והוא מחליט לפרוש מהעיר.<BR><br />
ביף הוא דמות חזקה יותר מהפי, אחיו, לכן אינו מסתפק במחאה מילולית אלא פועל ע"פ הכרת האמת שלו.<BR><br />
ביף שרוי לאורך כל היצירה בקונפליקט נפשי בין הרצון להגשים את ציפיות אביו והחברה, לבין פעולה ע"פ מצפונו, רצונו ומודעותו העצמית.<BR> הקונפליקט מסתיים כשהוא עוזב את הבית ע"מ להיות נאמן לעצמו ולבני משפחתו שלא מתנגדים לכך.<BR><br />
<br />
<br />
====הפי====<br />
<br />
'''הפי הוא בן 32. אחיו הצעיר של ביף.<BR>'''<br />
הפי בניגוד לביף, הצליח בחיים, יש לו מכונית, בית ונשים, אך עדין הוא אינו מאושר.<BR> לעומת אחיו, הפי הוא צבוע וסתגלן, ולמרות שאינו מסכים עם מוסכמות החברה, הוא מעדיף חיים של פשרה והסתגלות אליה ולערכים המקובלים בה.<BR><br />
כתוצאה מכך נוצר קונפליקט באישיותו, הוא אינו מסכים עם צורת החיים המקובלת של רדיפת בצע, תהילה ומעמד, ולכן גם סולד מהפקידים המנופחים בעבודתו, ומעריך את עצמו יותר. אך מצד שני, הוא צבוע ואינו מגלה את דעתו האמיתית, זה מתבטא בכך שהוא שואף להגיע להישגי הפקידים שמהם סולד, ובגלל זה אינו עוזה עם ביף למערב.<BR><br />
הפי הוא בעל יצר תחרותי מפותח עד כדי שהוא מתחרה ע"מ להשיג דברים שאינו צריך, דבר המסמל את יצר התחרותיות בחברה האמריקאית.<BR><br />
הפי נוהג בבית הוריו ככפוי טובה ואינו מראה נכונות לעזור בתחום הכלכלי הקשה בבית, ומגלה חוסר רגישות כלפי אביו הלוקה במצב נפשי קשה.<BR> למשל כשקבע עמו לסעודה, עזב אותו שם מפני שפגש בחורות במסעדה ויצא עמם.<BR><br />
הפי, בניגוד לאחיו ביף, מגלה לקראת סוף המחזה חולשה וכניעה כשמחליט להשאר בעיר ולהמשיך את דרכו של אביו למרות בקורתו ודעתו נגד ערכי החברה, הוא בורח מהכרת האמת שלו ומדחיק אותה.<BR> מה שמעיד על אופיו החלש.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F_/_%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%A8&diff=8993מותו של סוכן / ארתור מילר2005-10-28T23:18:02Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>==מותו של סוכן==<br />
<br />
===הבזקים לעבר===<br />
<br />
'''היצירה "מותו של סוכן" מאופיינת במעברים רבים בין העבר להווה (פלאש בקים) ע"י העלאת זיכרונות מהעבר, של גיבור היצירה- ווילי, שנובעות ממצבו הנפשי.<BR><br />
'''ל"פלאש בקים" ביצירה מספר תפקידים:''''''<br />
1. הבריחה לעבר המוצלח של משפחתו, מאפשרת לווילי מן מקלט מההווה המר של התפוררות החיק המשפחתי והיחסים עם בניו.<BR><br />
2. ווילי משתמש בעבר ע"מ למצוא את הסיבות לכשלונו בהווה, לדוגמא: <br />
בחירתו המוטעת במקצוע ופספוס הזדמנויות להתעשר עם אחיו.<BR><br />
3. חבר משתמש "בפלאש בקים" ע"מ להראות את ההקבלה בין העבר להווה ולהראות ששום דבר אינו מקרי, לדוגמא: הוא מראה שווילי תמיד הלך עם המוסכמות וכך גם חינך את בניו, בניגוד לאחיו שתמיד מרד במוסכמות והצליח.<BR><br />
4. תפקיד נוסף של המעברים בין העבר להווה, הוא להראות את מצבו הנפשי המעורער של האב- ווילי, שלוקה בנפשו ומאבד באופן הדרגתי את ההבחנה בין דמיון למציאות ובין עבר להווה.<BR><br />
לסיכום, ניתן לומר שההווה ביצירה נובע מהעבר, ולכל דבר יש סיבה, לדוגמא: מרידתו של ביף במוסכמות אינה מקרית, כבר בילדותו היה עושה דברים לא מקובלים ומזה התפתח אופיו המרדני בהווה.<BR><br />
<br />
<br />
===היסודות הדרמטיים של המחזה===<br />
<br />
1. העדר דמות המספר- המחזה אין מספר. את כל העלילה אנו מבינים ע"י מונולוגים או דיאלוגים בין הדמויות , גם אירועים שלא מתרחשים בזמן המחזה ואינם מוצגים, אנו מדווחים עליהם באמצעות הדמויות.<BR><br />
2. קונפליקט- התנגשות או עימות בין צדדים מנוגדים. הקונפליקט מהווה את הרעיון המרכזי בעלילה. ישנם שני סוגים של קונפליקטים:<br />
* קונפליקט חיצוני- הוא עימות בין שתי דמויות במחזה.<BR><br />
* קונפליקט פנימי- מאבק של דמות עם עצמה על הכרת האמת שלה.<BR><br />
3. המתח הדרמתי- הפתרון של נושא המחזה, אתו מכלה המחזאי רק בסוף,<br />
לאחר שעקב את הגילוי והגביר את סקרנות הצופה.<BR><br />
ב"מותו של סוכן" מובא לקראת הסוף, כביכול הפתרון של הקונפליקט המרכזי שנראה חיובי וורוד. ביף משלים עם אביו, הפי עומד להתחתן, לינדה וווילי מגיעים להבנה הדדית, וכאשר יש הרגשה של פתרון הסכסוך המשפחתי, מתאבד ווילי ומסיים את המחזה בהרגשה כללית קודרת של אסון משפחתי.<BR><br />
4. שלוש האחדויות- עקרון שלוש האחדויות הוא עקרון החוזר על עצמו בכל הטרגדיות והכוונה היא לאחדות הזמן העלילה והמקום.<BR><br />
* אחדות העלילה- העלילה עוסקת בנושא אחד מרכזי ואינה סוטה לעלילות משנה. העלילה "שלנו" עוסקת במשברו הנפשי של ווילי תוך הצגת הקונפליקט המרכזי בין הפרט לחברה.<BR><br />
* אחדות הזמן- זמן העלילה אינו עולה על 24 שעות, במידה ויש צורך במידע מהעבר הוא יועבר באמצעות דיאלוגים או מונולוגים (לדוגמא, הפלאש בקים של ווילי).<BR> <br />
* אחדות המקום- העלילה מתרחשת במקום אחד (במקרה הזה- "ניו יורק") וכל מה שמתרחש במקום אחר מועבר גם כן באמצעות הדמויות.<BR><br />
<br />
'''המחזה "מותו של סוכן" הוא דרמה ריאליסטית.'''<BR> הוא עוסק בחיים שגרתיים ובתופעות יומיומיות בחיים, התפאורה פשוטה ותואמת את המציאות של אנשים מהמעמד הבינוני-נמוך, כמו ווילי, ויש הימנעות מקישוטים ואפקטים תלושים מהמציאות.<BR> המחזה עוסק בבעיות חברתיות, אך בניגוד לקו הריאליסטי, במחזה אין רק תיאור של המציאות, כי אם הטפת מוסר לחברה.<BR><br />
'''המחזה הוא טרגדיה מודרנית, יש בה יסודות שאופייניים לטרגדיה קלאסית ומודרנית כאחד:'''<br />
* הגיבור הראשי עובר סבל וייסורים, והוא גיבור טרגי.<BR><br />
* המחזה מסתיים באסון, הדמות הראשית מתאבדת והשאר שוקעות בדיכאון וחייהם נהרסים.<BR><br />
<br />
<br />
===מאפייני הגיבור הטרגי המודרני===<br />
<br />
לגיבור הטרגי תכונות מסוימות ואופייניות, הגיבור הטרגי במחזה "מותו של סוכן"- ווילי לומן.<BR><br />
* הגיבור הטרגי חוטא ונכשל בגלל תכונותיו האנושיות- ווילי נכשל במסגרת המשפחתית ובעבודתו, וחוטא כאשר מתאבד וגורם למשפחתו סבל רב.<BR><br />
* גיבור טרגי עובר סבל וייסורים- גם ווילי סובל ומתייסר בכך שנכשל ושבניו לא הצליחו ואף הסתכסכו אתו.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר הזדהות אצל הקורא- ווילי נופל קורבן לערכי החברה המזויפים ומעורר הזדהות.<BR><br />
* גיבור טרגי מעורר אצל הקורא פחד- כישלונו של ווילי, נבע מאופיו החלש ומהנורמות והערכים המזויפים בחברה, וזה מעורר אצל הקורא פחד שזה יקרא גם לו.<BR><br />
* הדמות הראשית בדרמה מודרנית בניגוד לדרמה הקלאסית, היא בד"כ אנטי גיבור, כלומר בעלת אופי חלש, לא אקטיבית ואינה פועלת למען עקרונותיה אלא בדרך מילולית בלבד.<BR><br />
* ווילי הוא אנטי גיבור, לאורך כל המחזה הוא מודע לטעויותיו ומבקר את החברה וערכיה, אך אינו עושה דבר ע"מ לפתוח דף חדש ולנהל את חייו האופן תקין ונורמלי.<BR><br />
* הגיבור בטרגדיה המודרנית בד"כ שייך למעמד הבינוי-נמוך (כמו ווילי), בניגוד לטרגדיה הקלאסית בה משתייך הגיבור למעמד הגבוה (אנטיגונה).<BR><br />
* הגיבור הטרגי מורד בחברה- כך גם ווילי מורד בחברה כאשר מתאבד, למרות שזו צורה של מרידה שמאפיינת אדם חלש, שאין לו כוח למרוד בדרך חיובית.<BR> ביף לעומתו מורד בדרך חיובית כשמחליט בסוף לעזוב את החברה ולחפש את אושרו בדרכו שלו<br />
* סופו של גיבור טרגי באסון, גם כאן יש אסון כשווילי מתאבד.<BR><br />
<br />
<br />
===הדמויות במחזה===<br />
<br />
====ווילי לומן====<br />
<br />
'''פירוש שמו- נמוך, קטן מהמעמד הנמוך.<BR>'''<br />
כבר בתחילת היצירה מתמוטט ווילי מבחינה נפשית תחת הלחצים הכבדים מחייו ששוחקים את נפשו וגופו.<BR><br />
ווילי הוא בעל גישה אופטימית לחיים, לעיתים אף אופטימית מדי עד כדי נטייה להכחיש את המציאות ולייפות אותה. הוא לווה כסף מצ'רלי ע"מ שאשתו תחשוב שקבל משכורת , הוא כועס על אשתו שמתקנת גרביים מפני שזה מעיד על מצב כלכלי קשה, ומסרב לקבל את העובדה שביף כשל בפגישתו עם אוליוור, ולכן מייפה את העובדות הלא נעימות.<BR><br />
את ערכיו וגישתו של ווילי לחיים ניתן לראות בדרך שבה מחנך את בניו- עידוד להצלחה בעסקים תוך כדי אימוץ הופעה מרשימה ויצירת קשרים אישיים וזכייה בעדת הבריות.<BR><br />
ווילי מותח ביקורת על החברה וערכיה, על התחרותיות והחומרניות, על האטימות האנושית ועל העדר הידידות והכבוד לאדם.<BR><br />
ווילי הוא בעל אופי חלש, הוא תלוי רבות בדעות החברה וכך הוא נוכח לדעת שהוא אינו צעיר חביב ומוצלח כמו שהוא חושב שהוא, הוא מפוטר באופן חלקי מעבודתו ומנסה להתאבד מספר פעמים.<BR><br />
מצבו הנפשי הקשה בא לידי ביטוי בהזיות רבות מעברו, שנותנות לקורא רקע לשקיעתו בהווה. מתברר שחלומותיו בעבר היו לא ריאליסטיות ונשענו על פנטסיות וציפיות שלא הוגשמו, הוא טעה בשיקוליו ובחר במקצוע- סוכן, שכנראה לא מתאים לאופיו ולאורך חייו. הוא גם החמיץ הזדמנויות רבות אחרות, כמו, שותפות עם בן, אחיו, במכרות זהב ויהלומים. הוא מבין שנכשל מפני שהלך עם מוסכמות החברה לעומת אחיו שמרד במוסכמות ולכן הצליח.<BR><br />
ווילי נפגע וסבל רבות מהתנהגות בניו, הוא מאוכזב מכך שביף לא הצליח בחיים ולא הגשים את חלומותיו שלו. לקראת סוף היצירה הוא מתאמת אתו באופן קשה, אך בסוף העימות נוצר בינם דווקא קשר אהבה, וגם עם לינדה, אשתו יש לו יחסי הבנה ופיוס, נראה כאילו האידיליה המשפחתית מהעבר מתחדשת אך אז ווילי מתאבד ופוגע קשות במצבם הנפשי של בני משפחתוץ הסיבות המודעות, שבגללן רצה ווילי להתאבד היו הרצון להקריב עצמו כדי לעזור לאשתו ובניו. הוא רצה שאשתו תקבל את כספי הביטוח ותחייה טוב, והא גם רצה שבנו יראה את הלוויתו המפוארת, יתגאה בו ואולי גם יפתח עסק חדש בעזרת הכסף ויצליח בחיים.<BR><br />
מעבר לסיבות הללו ישנן סיבות אמיתיות שווילי עצמו אינו מודע להם, שהם תוצאות של סיבוכים פסיכולוגים, הוא רצה למחות על כישלונו בעבודה ובחיי המשפחה ובנוסף לכך העיתוי מבחינתו היה מוצלח מפני שדווקא אז חלה תמורה חיובית במשפחה ולכן מותו פגע בהם יותר, שכן אם היה מתאבד בזמן שהיה שרוי בדיכאון זה היה יכול להיות הקלה למשפחתו.<BR><br />
לאורך כל היצירה נתון ווילי במשבר נפשי קשה שנוצר מתסכולי הכישלון שלו, האכזבה מבניו ומחייו. זה מתבטא בתסביכים אישיותיים ובערבוב מציאות ודמיון עד כדי אי הבחנה בניהם.<BR> <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
====לינדה====<br />
<br />
'''לינדה היא אשתו של ווילי.<BR> '''<br />
היא דמות חיובית מאד, ובניגוד לווילי היא מאוזנת, ריאליסטית, ומחוברת למציאות, התנהגותה מעשית וחיובית והיא מפגינה שלווה, סבלנות ואופטימיות.<BR> גם השם שנתן לה המחבר מסמל זאת: לינדה = יפה, נעים.<BR><br />
לינדה אינה רואה בווילי אדם מצליח, אלא יצור אנושי, היא אוהבת אותו, ובמקום לבקר את התנהגותו, מחפשת את צדדיו החיוביים.<BR> היא לא נותנת לו להרגיש מדוכא ולא רצוי, היא משתדלת להראות לו את הצד הטוב בכל דבר, ועל כל תלונה היא אומרת לו שהוא מגזים.<BR><br />
לכאורה, נראה שלינדה "מחפשת את המטבע מתחת לפנס", היא מסתפקת בפתרונות קלים ומידיים.<BR> אך מתברר כי לינדה היא בעלת כשר הסתכלות מעמיק בדברים, וזה שהיא אופטימית כלפי חוץ, זה רק ע"מ לפייס את ווילי ולעודדו בשעת משבר.<BR><br />
בתחילת המחזה, כשחזר ווילי הביתה באפיסת כוחות היא מצדיקה אותו ומחפשת סיבות הגיוניות לכך שלא הצליח לנהוג.<BR><br />
כשווילי משמיע ביקורת קשה כלפי עצמו, היא מעודדת אותו, אומרת לו שהוא אדם נאה ומצליח ושבניו מעריצים אותו.<BR><br />
למרות ניסיונותיה החוזרים ונשנים לפייס את ווילי בדרכים רכות ואופטימיות, יש לה חוש ביקורת והיא יכולה לכעוס, בשיחתה עם בניה היא מתפרצת ומטיחה בפניהם האשמות קשות על יחסם לאביהם.<BR><br />
לינדה יודעת על הניסיונות של ווילי לרמות את עצמו ואותה כשהוא מלווה כסף כאילו הרוויח אותו, והיא יודעת על ניסיונות ההתאבדות אך היא מסתירה זאת מווילי כדי לנסות לפייסו ולעודדו.<BR> ודוחקת בבניה לתקן את יחסיהם עם אביהם.<BR><br />
ההתאבדות של ווילי פגעה קשה בלינדה, ולמרות זאת, היא מכחישה את העובדה כי היא אינה יכולה לשאת את גודל הכאב.<BR> גם העיתוי מבחינתה הוא טרגי מפני שבדיוק הפי עמד להתחתן, הם כסו את חובותיהם וביף התפייס עם ווילי.<BR><br />
<br />
<br />
====ביף====<br />
<br />
'''ביף הוא בן 34 – הבן הבכור של ווילי ולינדה.<BR>'''<br />
ביף מוצג ביצירה כאדם שמחפש את עצמו, הוא עבר זמן רב בחיפוש עבודות , אך מכיוון שהוא אינו מרוצה מצורת החיים המקובלת של רדיפה אחרי עבודה, מעמד וכסף, עזב את הבית וחי בחווה ב "טאכסאס" תקופה ממושכת, אך גם שם לא מצא את עצמו וחזר הביתה.<BR><br />
ביף מחובר לעולם הערכים המקובל, למרות שאינו מרוצה מכך, גם כשעזב את הבית נשאר מחובר אליו, לכן הציע לאחיו לעבור אתו לחווה ולחיות בחיק הטבע, הרחק מעולם שמושטת על רדיפת בצע ומונע ע"י תחרות חומרית, כאשר כל אחד מהם יוכל לבטוח באחר ולנהל מערכת יחסים נורמלית. בסוף מחליט ביף להישאר בבית לאחר ששמע מאמו על המצב הכלכלי הקשה בבית ועל מצבו הנפשי המדרדר של האב, ולנסות להשתלב בעולם העסקים. אחרי פגישתו עם אוליוור, מגיע ביף סוף סוף למודעות העצמית והכרת האמת שלו, הוא מבין באופן ברור שעולם הערכים עליו גדל, שנוא עליו, והוא מחליט לפרוש מהעיר.<BR><br />
ביף הוא דמות חזקה יותר מהפי, אחיו, לכן אינו מסתפק במחאה מילולית אלא פועל ע"פ הכרת האמת שלו.<BR><br />
ביף שרוי לאורך כל היצירה בקונפליקט נפשי בין הרצון להגשים את ציפיות אביו והחברה, לבין פעולה ע"פ מצפונו, רצונו ומודעותו העצמית.<BR> הקונפליקט מסתיים כשהוא עוזב את הבית ע"מ להיות נאמן לעצמו ולבני משפחתו שלא מתנגדים לכך.<BR><br />
<br />
<br />
====הפי====<br />
<br />
'''הפי הוא בן 32. אחיו הצעיר של ביף.<BR>'''<br />
הפי בניגוד לביף, הצליח בחיים, יש לו מכונית, בית ונשים, אך עדין הוא אינו מאושר.<BR> לעומת אחיו, הפי הוא צבוע וסתגלן, ולמרות שאינו מסכים עם מוסכמות החברה, הוא מעדיף חיים של פשרה והסתגלות אליה ולערכים המקובלים בה.<BR><br />
כתוצאה מכך נוצר קונפליקט באישיותו, הוא אינו מסכים עם צורת החיים המקובלת של רדיפת בצע, תהילה ומעמד, ולכן גם סולד מהפקידים המנופחים בעבודתו, ומעריך את עצמו יותר. אך מצד שני, הוא צבוע ואינו מגלה את דעתו האמיתית, זה מתבטא בכך שהוא שואף להגיע להישגי הפקידים שמהם סולד, ובגלל זה אינו עוזה עם ביף למערב.<BR><br />
הפי הוא בעל יצר תחרותי מפותח עד כדי שהוא מתחרה ע"מ להשיג דברים שאינו צריך, דבר המסמל את יצר התחרותיות בחברה האמריקאית.<BR><br />
הפי נוהג בבית הוריו ככפוי טובה ואינו מראה נכונות לעזור בתחום הכלכלי הקשה בבית, ומגלה חוסר רגישות כלפי אביו הלוקה במצב נפשי קשה.<BR> למשל כשקבע עמו לסעודה, עזב אותו שם מפני שפגש בחורות במסעדה ויצא עמם.<BR><br />
הפי, בניגוד לאחיו ביף, מגלה לקראת סוף המחזה חולשה וכניעה כשמחליט להשאר בעיר ולהמשיך את דרכו של אביו למרות בקורתו ודעתו נגד ערכי החברה, הוא בורח מהכרת האמת שלו ומדחיק אותה.<BR> מה שמעיד על אופיו החלש.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8992ספרות2005-10-28T23:11:45Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
*[[כותנות פסים / רמב"ע]]<br />
*[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
*[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]]<br />
<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
*[[תרנגול כפרות / אלי עמיר]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
*[[מותו של סוכן / ארתור מילר]]<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_/_%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%A8&diff=8991תרנגול כפרות / אלי עמיר2005-10-28T23:08:13Z<p>ולנטינו: /* =תרנגול כפרות - המנהג והקשר בינו לשם הספר: */</p>
<hr />
<div>=="תרנגול כפרות"- אלי עמיר==<br />
<br />
<br />
===תקציר:===<br />
====המאמר דן ביצירה "תרנגול כפרות" מההיבטים הבאים:====<br />
1. תמצית העלילה.<BR><br />
2. שם היצירה - מקור שם הספר הוא במנהג עדות ישראל לקיים בערב יום כיפור טקס שבו מניפים תרנגול כפרות מעל לראש, שישמש כפרה וחליפה לחוטאים, כדי שלא יומתו.<BR> <br />
טקס זה הוא גלגול של פולחן קדום שבו השתמשו באיל זכר כדי לעשות כפרה. את השם "תרנגול כפרות" העניק המספר לרומן גם כדי לאזכר את המנהג ואת חריגותו של נורי ממנו וגם כדי לציין שדור העולים הראשון מהווה בעצמו מעין "כפרת עוונות" וסובל בעבור הדורות הבאים.<BR><br />
3. היצירה כרומן התחנכות - נורי הוא נער מתבגר הנעקר פעמיים ממקומו.<BR> העקרויות אילו מזעזעות את חייו, ומזרזות את תהליכי ההתבגרות הטבעיים לגילו. הוא עובר שינויים רבים, כגון: המפגש עם החיים החילוניים, הקשר הראשון עם נערה, מתחים חברתיים ועוד.<BR><br />
4. דמויות המשנה - דמויות המשנה ביצירה כוללות את בני גילו וחבורתו של נורי, את הבנות, בני הקיבוץ ודמויות הבוגרים.<BR><br />
5. מסורת ומשבר - ניתן להדגים את המשבר העובר על הוריו של נורי כדמויות מפתח המובילות רעיון זה ברומן.<BR> המעבר לארץ ישראל היה כרוך בגדיעת השורשיות ובניתוק מהמרקם החברתי של הקהילה בבגדד.<BR> אביו של נורי מאפיין את השבר הנפשי, הכלכלי והמעמדי שעברו כל יהודי המזרח בהגיעם לארץ. בעיצובו מבקש סמי מיכאל להציב יד ושם לבן דור המעבר שעבר קשיים בקליטה.<BR><br />
<br />
===תרנגול כפרות - המנהג והקשר בינו לשם הספר:===<br />
====תקציר:====<br />
מקור מנהג הכפרות הוא בתורה, אלא ששם מופיעות עזים ולא תרגול.<BR> <br />
בזמנים מאוחרים יותר נעשה שימוש בעופות כדי לעשות כפרה לאנשים בערב יום הכיפורים.<BR> <br />
ניתן לפרש את שם היצירה סביב הכפרות בכמה אופנים, כגון: היותו של נורי הקורבן של חבריו, היותם של בני חברת הנוער הקורבן של ההורים, וכד'.<BR><br />
<br />
===המאמר מנתח את הרומן מההיבטים הבאים:===<br />
1. תאור מהלך העלילה.<BR><br />
2. הבעיות הנחשפות בעלילה - ביצירה מועלות בעיות של עקירה פיזית וחברתית ובעיות שבהסתגלות לתביעותיה של החברה הקיבוצית להטמע בעולם החדש ולוותר על העולם הישן.<BR><br />
הצעירים נקרעים בין שני קצוות אילו. בעיה נוספת היא גילוי הפער בין החזון לבין<br />
המציאות. האידאה השוויונית בקיבוץ לא מוגשמת בפועל.<BR><br />
3. מבנה הסיפור ונקודת התצפית - זהו רומן אוטוביוגרפי המתאר שלוש שנים בחייו של מספר עד. המספר הוא הדמות המרכזית אך למרות זאת מהימנותו אינה נפגעת. הדברים נכתבים כשהמספר כבר מבוגר הסיפור בנוי מפרקים שכל אחד מהם מעלה התמודדות במישור אחר. הפרקים קשורים זה לזה בהקשרים פנימיים וכרונולוגים, ולא בהכרח בקשרים סיבתיים.<BR><br />
<br />
4. הגיבורים - הספר מעלה גלריה של אנשים המאשרים את חוויית הקליטה, כל אחד ע"פ דרכו. אפיונם הוא בעיקר עקיף, התנהגותם מצביעה על דרך היקלטותם.<BR><br />
5. משמעות הכותרת - בנוסף למשמעותו הריאלית של תרנגול כפרות, יש לו גם משמעות סמלית: בדחיית המתנה, דוחה המשפחה את עולמו האחר של בנם, את הקיבוץ. דחייה זו היא כהטחת אשמה בממסד האטום.<BR><br />
6. תאורי הטבע - נופי העמק והקיבוץ היפים מקנים מלאות ריאלית לעלילה. הם מבטאים את הניגוד לנוף המעברה ומאשרים את הקיטוב בין שני העולמות.<BR> הנוף גם משמש כאמצעי אמנותי אנלוגי לאווירת ההתבגרות של הבנים.<BR><br />
<br />
===דמותו של נורי:===<br />
====תקציר:====<br />
<br />
דמותו של נורי מאופיינת על רקע החברה של המעברה, החברה של הקיבוץ וחברת המחנה באחוזה, באמצעות זכרונותיו, הקונפליקטים שלו ויחס האחרים אליו. הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של נורי, עובדה הכופה על הקורא התעניינות בדמותו של נורי.<BR><br />
<br />
נורי נמצא בשלב של מעבר בחייו, גם פיזי וגם רגשי. הוא שייך לשני עולמות. הוא מנסה להסתגל ולהתערות בחברה בקיבוץ, אך גם אינו מוותר על שורשיו בהם הוא גאה. הוא רוכש לעצמו מעמד מיוחד בקבוצה ובעיניה של סוניה.<BR> בפרק הסיום מובלטת הבעייתיות של נורי.<BR><br />
עולמו של נורי מרוחק מעולמם של הוריו, למרות הפיוס החיצוני ביניהם.<BR><br />
<br />
בספר דמויות משנה רבות התורמות להבנת דמותו של נורי ולהארת צדדים שונים באישיותו.<BR><br />
<br />
נורי בתחילת העלילה הוא "ילד", אך הוא נאלץ להתבגר במהירות במסגרת מלחמת ההישרדות האכזרית במחנה המעבר.<BR> הוא לומד לחיות מחוץ לבית הוריו ולהתגבר על משברים.<BR> הוא יוצר קשרים מיוחדים גם עם מבוגרים שאישורם חשוב לו יותר מאישורם של חבריו לקבוצה.<BR> הוא מבין את הצורך להיטמע בחברה הקיבוצית.<BR> הכרה זו יחד עם נטייתו הטבעית למרוד בכל מסגרת של לחץ חברתי או ממסדי הן המבליטות את נורי כמנהיג בקרב חבריו.<BR><br />
<br />
נכונותו הגדולה להיטמע בקרב החברה הקיבוצית נובעת מהתחושה ששרף את כל הגשרים.<BR><br />
המציאות לה הורגל מעירק השתנתה. דמות האב בזכרונותיו של נורי שונה מדמותו בהווה.<BR><br />
בראייה החברתית המעמדית העירקית הנפילה היא קשה במיוחד. חלק מרצונו של נורי לשוב בעתות משבר לעירק, לילדותו - נובע מהרצון להשיב לאב את מלוכתו האבודה, את כבודו ואת הפטריארכליות המסורתית שלו.<BR><br />
<br />
נורי מנסה להידמות ל"אזוריים" ולכן מנסה לחקות אותם בכל תחום.<BR> הוא עובד את העבודה המלוכלכת ביותר, מסגל את אוזנו למוזיקה המערבית, אך אין הוא הופך לעולם לחלק מחברתם. נסיונותיו להיטמע מרחיקים אותו מתרבות המוצא שלו ומקרבים אותו רק חלקית לתרבות היעד.<BR> נורי הופך ליצור כלאיים וגוברת בו תחושת הניתוק. הוא בעל ראייה<br />
סטריאוטיפית של ה"אזוריים": בעוד שהבנים נראים לו חסונים וחזקים, הבנות נראות כשזופות ובלונדיניות. רושם זה נותר על כנו זמן רב.<BR><br />
<br />
לנורי מערכת יחסים מורכבת עם סוניה. יש ביניהם קירבה ריגשית למרות העימותים החריפים ביניהם. בסיום העלילה בורח נורי מסוניה כשהוא מחליט לחזור למעברה.<BR> <br />
בסופו של דבר הוא שורף גשרים, אך לא עם המעברה, אלא עם הקיבוץ.<BR><br />
<br />
===ניתוח העלילה:===<br />
====תקציר:====<br />
<br />
1. המאמר מנתח את עלילת היצירה על-פי חלוקה לפרקים. לכל פרק יש שם משמעותי המתמקד באספקט מרכזי שבאותו פרק. רוב הפרקים מתרחשים בקיבוץ ומיעוטם במעברה, אבל המעברה<br />
נוכחת כרקע בכל פרקי הספר. היא מתוארת בזכרונות, באסוסיאציות, בתודעתם של הגיבורים ובדבריהם. הפרקים הם מעין אפיזודות אך הם מתלכדים לעלילה אחת.<BR> הזמן הוא תקופת שהותם בקיבוץ כשמשולבים גם זכרונות מהעבר.<BR> האופי האפיזודלי של הספר מדגיש את הצד התאורי שבו.<BR><br />
הדיאלוגים תורמים רבות לאפיון הדמויות ועולמן. לכל דמות סגנון דיבור המאפיין אותה.<BR><br />
<br />
2. הקונפליקטים - הקונפליקט בין המעברה לבין הקיבוץ הוא עימות בין הווייה גלותית לבין הווייה ארצישראלית. החברה בקיבוץ מעוניינת לקלוט את הצעירים אך בעיניה קליטה פרושה גם שינויים ובנייתם מחדש.<BR> העולים, הקרועים בין שני עולמות, מתנגדים פעמים רבות לשינויים הללו.<BR><br />
<br />
3. מקום - למקום נודעת חשיבות מרכזית ברומן, אפילו יותר מאשר לזמן.<BR> המקום הוא בעיקר הקיבוץ, אך גם למעברה ולפרקי הזכרונות מבגדד יש משמעות רבה.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA_/_%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%A8&diff=8990תרנגול כפרות / אלי עמיר2005-10-28T23:07:55Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="תרנגול כפרות"- אלי עמיר==<br />
<br />
<br />
===תקציר:===<br />
====המאמר דן ביצירה "תרנגול כפרות" מההיבטים הבאים:====<br />
1. תמצית העלילה.<BR><br />
2. שם היצירה - מקור שם הספר הוא במנהג עדות ישראל לקיים בערב יום כיפור טקס שבו מניפים תרנגול כפרות מעל לראש, שישמש כפרה וחליפה לחוטאים, כדי שלא יומתו.<BR> <br />
טקס זה הוא גלגול של פולחן קדום שבו השתמשו באיל זכר כדי לעשות כפרה. את השם "תרנגול כפרות" העניק המספר לרומן גם כדי לאזכר את המנהג ואת חריגותו של נורי ממנו וגם כדי לציין שדור העולים הראשון מהווה בעצמו מעין "כפרת עוונות" וסובל בעבור הדורות הבאים.<BR><br />
3. היצירה כרומן התחנכות - נורי הוא נער מתבגר הנעקר פעמיים ממקומו.<BR> העקרויות אילו מזעזעות את חייו, ומזרזות את תהליכי ההתבגרות הטבעיים לגילו. הוא עובר שינויים רבים, כגון: המפגש עם החיים החילוניים, הקשר הראשון עם נערה, מתחים חברתיים ועוד.<BR><br />
4. דמויות המשנה - דמויות המשנה ביצירה כוללות את בני גילו וחבורתו של נורי, את הבנות, בני הקיבוץ ודמויות הבוגרים.<BR><br />
5. מסורת ומשבר - ניתן להדגים את המשבר העובר על הוריו של נורי כדמויות מפתח המובילות רעיון זה ברומן.<BR> המעבר לארץ ישראל היה כרוך בגדיעת השורשיות ובניתוק מהמרקם החברתי של הקהילה בבגדד.<BR> אביו של נורי מאפיין את השבר הנפשי, הכלכלי והמעמדי שעברו כל יהודי המזרח בהגיעם לארץ. בעיצובו מבקש סמי מיכאל להציב יד ושם לבן דור המעבר שעבר קשיים בקליטה.<BR><br />
<br />
===תרנגול כפרות - המנהג והקשר בינו לשם הספר:==<br />
====תקציר:====<br />
מקור מנהג הכפרות הוא בתורה, אלא ששם מופיעות עזים ולא תרגול.<BR> <br />
בזמנים מאוחרים יותר נעשה שימוש בעופות כדי לעשות כפרה לאנשים בערב יום הכיפורים.<BR> <br />
ניתן לפרש את שם היצירה סביב הכפרות בכמה אופנים, כגון: היותו של נורי הקורבן של חבריו, היותם של בני חברת הנוער הקורבן של ההורים, וכד'.<BR><br />
<br />
===המאמר מנתח את הרומן מההיבטים הבאים:===<br />
1. תאור מהלך העלילה.<BR><br />
2. הבעיות הנחשפות בעלילה - ביצירה מועלות בעיות של עקירה פיזית וחברתית ובעיות שבהסתגלות לתביעותיה של החברה הקיבוצית להטמע בעולם החדש ולוותר על העולם הישן.<BR><br />
הצעירים נקרעים בין שני קצוות אילו. בעיה נוספת היא גילוי הפער בין החזון לבין<br />
המציאות. האידאה השוויונית בקיבוץ לא מוגשמת בפועל.<BR><br />
3. מבנה הסיפור ונקודת התצפית - זהו רומן אוטוביוגרפי המתאר שלוש שנים בחייו של מספר עד. המספר הוא הדמות המרכזית אך למרות זאת מהימנותו אינה נפגעת. הדברים נכתבים כשהמספר כבר מבוגר הסיפור בנוי מפרקים שכל אחד מהם מעלה התמודדות במישור אחר. הפרקים קשורים זה לזה בהקשרים פנימיים וכרונולוגים, ולא בהכרח בקשרים סיבתיים.<BR><br />
<br />
4. הגיבורים - הספר מעלה גלריה של אנשים המאשרים את חוויית הקליטה, כל אחד ע"פ דרכו. אפיונם הוא בעיקר עקיף, התנהגותם מצביעה על דרך היקלטותם.<BR><br />
5. משמעות הכותרת - בנוסף למשמעותו הריאלית של תרנגול כפרות, יש לו גם משמעות סמלית: בדחיית המתנה, דוחה המשפחה את עולמו האחר של בנם, את הקיבוץ. דחייה זו היא כהטחת אשמה בממסד האטום.<BR><br />
6. תאורי הטבע - נופי העמק והקיבוץ היפים מקנים מלאות ריאלית לעלילה. הם מבטאים את הניגוד לנוף המעברה ומאשרים את הקיטוב בין שני העולמות.<BR> הנוף גם משמש כאמצעי אמנותי אנלוגי לאווירת ההתבגרות של הבנים.<BR><br />
<br />
===דמותו של נורי:===<br />
====תקציר:====<br />
<br />
דמותו של נורי מאופיינת על רקע החברה של המעברה, החברה של הקיבוץ וחברת המחנה באחוזה, באמצעות זכרונותיו, הקונפליקטים שלו ויחס האחרים אליו. הסיפור מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטו של נורי, עובדה הכופה על הקורא התעניינות בדמותו של נורי.<BR><br />
<br />
נורי נמצא בשלב של מעבר בחייו, גם פיזי וגם רגשי. הוא שייך לשני עולמות. הוא מנסה להסתגל ולהתערות בחברה בקיבוץ, אך גם אינו מוותר על שורשיו בהם הוא גאה. הוא רוכש לעצמו מעמד מיוחד בקבוצה ובעיניה של סוניה.<BR> בפרק הסיום מובלטת הבעייתיות של נורי.<BR><br />
עולמו של נורי מרוחק מעולמם של הוריו, למרות הפיוס החיצוני ביניהם.<BR><br />
<br />
בספר דמויות משנה רבות התורמות להבנת דמותו של נורי ולהארת צדדים שונים באישיותו.<BR><br />
<br />
נורי בתחילת העלילה הוא "ילד", אך הוא נאלץ להתבגר במהירות במסגרת מלחמת ההישרדות האכזרית במחנה המעבר.<BR> הוא לומד לחיות מחוץ לבית הוריו ולהתגבר על משברים.<BR> הוא יוצר קשרים מיוחדים גם עם מבוגרים שאישורם חשוב לו יותר מאישורם של חבריו לקבוצה.<BR> הוא מבין את הצורך להיטמע בחברה הקיבוצית.<BR> הכרה זו יחד עם נטייתו הטבעית למרוד בכל מסגרת של לחץ חברתי או ממסדי הן המבליטות את נורי כמנהיג בקרב חבריו.<BR><br />
<br />
נכונותו הגדולה להיטמע בקרב החברה הקיבוצית נובעת מהתחושה ששרף את כל הגשרים.<BR><br />
המציאות לה הורגל מעירק השתנתה. דמות האב בזכרונותיו של נורי שונה מדמותו בהווה.<BR><br />
בראייה החברתית המעמדית העירקית הנפילה היא קשה במיוחד. חלק מרצונו של נורי לשוב בעתות משבר לעירק, לילדותו - נובע מהרצון להשיב לאב את מלוכתו האבודה, את כבודו ואת הפטריארכליות המסורתית שלו.<BR><br />
<br />
נורי מנסה להידמות ל"אזוריים" ולכן מנסה לחקות אותם בכל תחום.<BR> הוא עובד את העבודה המלוכלכת ביותר, מסגל את אוזנו למוזיקה המערבית, אך אין הוא הופך לעולם לחלק מחברתם. נסיונותיו להיטמע מרחיקים אותו מתרבות המוצא שלו ומקרבים אותו רק חלקית לתרבות היעד.<BR> נורי הופך ליצור כלאיים וגוברת בו תחושת הניתוק. הוא בעל ראייה<br />
סטריאוטיפית של ה"אזוריים": בעוד שהבנים נראים לו חסונים וחזקים, הבנות נראות כשזופות ובלונדיניות. רושם זה נותר על כנו זמן רב.<BR><br />
<br />
לנורי מערכת יחסים מורכבת עם סוניה. יש ביניהם קירבה ריגשית למרות העימותים החריפים ביניהם. בסיום העלילה בורח נורי מסוניה כשהוא מחליט לחזור למעברה.<BR> <br />
בסופו של דבר הוא שורף גשרים, אך לא עם המעברה, אלא עם הקיבוץ.<BR><br />
<br />
===ניתוח העלילה:===<br />
====תקציר:====<br />
<br />
1. המאמר מנתח את עלילת היצירה על-פי חלוקה לפרקים. לכל פרק יש שם משמעותי המתמקד באספקט מרכזי שבאותו פרק. רוב הפרקים מתרחשים בקיבוץ ומיעוטם במעברה, אבל המעברה<br />
נוכחת כרקע בכל פרקי הספר. היא מתוארת בזכרונות, באסוסיאציות, בתודעתם של הגיבורים ובדבריהם. הפרקים הם מעין אפיזודות אך הם מתלכדים לעלילה אחת.<BR> הזמן הוא תקופת שהותם בקיבוץ כשמשולבים גם זכרונות מהעבר.<BR> האופי האפיזודלי של הספר מדגיש את הצד התאורי שבו.<BR><br />
הדיאלוגים תורמים רבות לאפיון הדמויות ועולמן. לכל דמות סגנון דיבור המאפיין אותה.<BR><br />
<br />
2. הקונפליקטים - הקונפליקט בין המעברה לבין הקיבוץ הוא עימות בין הווייה גלותית לבין הווייה ארצישראלית. החברה בקיבוץ מעוניינת לקלוט את הצעירים אך בעיניה קליטה פרושה גם שינויים ובנייתם מחדש.<BR> העולים, הקרועים בין שני עולמות, מתנגדים פעמים רבות לשינויים הללו.<BR><br />
<br />
3. מקום - למקום נודעת חשיבות מרכזית ברומן, אפילו יותר מאשר לזמן.<BR> המקום הוא בעיקר הקיבוץ, אך גם למעברה ולפרקי הזכרונות מבגדד יש משמעות רבה.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8989ספרות2005-10-28T23:04:30Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
*[[כותנות פסים / רמב"ע]]<br />
*[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
*[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]]<br />
<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
*[[תרנגול כפרות / אלי עמיר]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97_/_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99&diff=8987ליבי במזרח / יהודה הלוי2005-10-28T22:58:21Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"==<br />
<br />
'''מדובר בשיר כמיהה לציון – געגועים לארץ ישראל .<BR> '''<br />
השיר מכיל את תפארת הפתיחה ובעל חרוז מבריח לכל אורכו. כמו כן כל השיר מושתת על ניגודים.<BR> <br />
משקל השיר : שתי תנועות יתד תנועה יתד שתי תנועות יתד תנועה יתד.<BR><br />
'''והרי תוכנו :'''<br />
המשורר נמצא בספרד המכונה בבית א' "סוף מערב" וגעגועיו הם לישראל הנמצאת במזרח – אנו רואים כאן תקבולת ניגודית המורכבת מאזכור למקרא לספר תהילים ק"ג 12 שם כתוב "רחוק מזרח ממערב", המביעה את מצוקתו של הדובר והמרחק העצום בין הימצאותו הפיזית לרצון ליבו.<BR><br />
הצלע השנייה של הבית מבטאת את התסכול המקיף אותו בכל מעשיו וחייו – הוא אינו מוצא טעם לאוכל כאשר האוכל משמש כאן כמטונימיה ( חלק מתוך השלם המעיד על השלם ) להנאות החיים.<BR><br />
<br />
בבית ב' המשורר מעלה שאלה רטורית כיצד יוכל לקיים את נדריו ( לעלות ארצה ) אם ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון נוצרי וספרד מקום מגוריו תחת שלטון מוסלמי. המשורר נאלץ להתמודד פה עם קושי כפול הוא לא יכול לצאת בקלות מספרד בשל איסורי השלטון וגם אם יצליח וייצא משם כיצד ייכנס לשטח ישראל?<br />
שהרי הדבר לא פשוט כלל.<BR><br />
<br />
הבית השלישי מציין את הקלות בה הוא מוכן לעזוב את ספרד והעושר החומרי שבה על מנת לזכות ולראות את שרידי בית המקדש שחרב.<BR> זוהי תקבולת ניגודית המורכבת מצימוד (יקל – יקר) המעמידה באמצעות דימוי את הקלות שבעזיבה מול הרצון העז לגעת באדמת הארץ.<BR> ושוב, האדמה היא מטונימיה לארץ הקודש כולה. השימוש במילה דביר לציון בית המקדש לקוחה מספר תהילים כ"ח 2 " אל דביר קדשך" וזה כאמור שיבוץ מקראי.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97_/_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99&diff=8986ליבי במזרח / יהודה הלוי2005-10-28T22:58:04Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"==<br />
<br />
'''מדובר בשיר כמיהה לציון – געגועים לארץ ישראל .<BR> '''<br />
השיר מכיל את תפארת הפתיחה ובעל חרוז מבריח לכל אורכו. כמו כן כל השיר מושתת על ניגודים.<BR> <br />
משקל השיר : שתי תנועות יתד תנועה יתד שתי תנועות יתד תנועה יתד.<BR><br />
'''והרי תוכנו :'''<br />
המשורר נמצא בספרד המכונה בבית א' "סוף מערב" וגעגועיו הם לישראל הנמצאת במזרח – אנו רואים כאן תקבולת ניגודית המורכבת מאזכור למקרא לספר תהילים ק"ג 12 שם כתוב "רחוק מזרח ממערב", המביעה את מצוקתו של הדובר והמרחק העצום בין הימצאותו הפיזית לרצון ליבו.<BR><br />
הצלע השנייה של הבית מבטאת את התסכול המקיף אותו בכל מעשיו וחייו – הוא אינו מוצא טעם לאוכל כאשר האוכל משמש כאן כמטונימיה ( חלק מתוך השלם המעיד על השלם ) להנאות החיים.<BR><br />
<br />
בבית ב' המשורר מעלה שאלה רטורית כיצד יוכל לקיים את נדריו ( לעלות ארצה ) אם ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון נוצרי וספרד מקום מגוריו תחת שלטון מוסלמי. המשורר נאלץ להתמודד פה עם קושי כפול הוא לא יכול לצאת בקלות מספרד בשל איסורי השלטון וגם אם יצליח וייצא משם כיצד ייכנס לשטח ישראל?<br />
שהרי הדבר לא פשוט כלל.<BR><br />
<br />
הבית השלישי מציין את הקלות בה הוא מוכן לעזוב את ספרד והעושר החומרי שבה על מנת לזכות ולראות את שרידי בית המקדש שחרב.<BR> זוהי תקבולת ניגודית המורכבת מצימוד (יקל – יקר) המעמידה באמצעות דימוי את הקלות שבעזיבה מול הרצון העז לגעת באדמת הארץ.<BR> ושוב, האדמה היא מטונימיה לארץ הקודש כולה. השימוש במילה דביר לציון בית המקדש לקוחה מספר תהילים כ"ח 2 " אל דביר קדשך" וזה כאמור שיבוץ מקראי.<BR><br />
<br />
===הכותב:===<br />
<br />
ריה"ל – רבי יהודה הלוי :<br />
חי בין השנים 1075-1141.<br />
חי בספרד ועסק בשירה בפילוסופיה וברפואהץ כתב שירי חול וקודש.<BR> היה אדם דתי והאמין ה' יציל את העם היהודי מכל סכנה.<BR><br />
בשנות ה 60 לחייו עזב הכל ועלה לישראל אולם בדרכו ירד במצריים שהה שם מספר חודשים (אצל מכר ) חלה ומת וכך לא הגיע לישראל.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97_/_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99&diff=8985ליבי במזרח / יהודה הלוי2005-10-28T22:57:37Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"==<br />
<br />
'''מדובר בשיר כמיהה לציון – געגועים לארץ ישראל .<BR> '''<br />
השיר מכיל את תפארת הפתיחה ובעל חרוז מבריח לכל אורכו. כמו כן כל השיר מושתת על ניגודים.<BR> <br />
משקל השיר : שתי תנועות יתד תנועה יתד שתי תנועות יתד תנועה יתד.<BR><br />
והרי תוכנו :<br />
המשורר נמצא בספרד המכונה בבית א' "סוף מערב" וגעגועיו הם לישראל הנמצאת במזרח – אנו רואים כאן תקבולת ניגודית המורכבת מאזכור למקרא לספר תהילים ק"ג 12 שם כתוב "רחוק מזרח ממערב", המביעה את מצוקתו של הדובר והמרחק העצום בין הימצאותו הפיזית לרצון ליבו.<BR><br />
הצלע השנייה של הבית מבטאת את התסכול המקיף אותו בכל מעשיו וחייו – הוא אינו מוצא טעם לאוכל כאשר האוכל משמש כאן כמטונימיה ( חלק מתוך השלם המעיד על השלם ) להנאות החיים.<BR><br />
<br />
בבית ב' המשורר מעלה שאלה רטורית כיצד יוכל לקיים את נדריו ( לעלות ארצה ) אם ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון נוצרי וספרד מקום מגוריו תחת שלטון מוסלמי. המשורר נאלץ להתמודד פה עם קושי כפול הוא לא יכול לצאת בקלות מספרד בשל איסורי השלטון וגם אם יצליח וייצא משם כיצד ייכנס לשטח ישראל?<br />
שהרי הדבר לא פשוט כלל.<BR><br />
<br />
הבית השלישי מציין את הקלות בה הוא מוכן לעזוב את ספרד והעושר החומרי שבה על מנת לזכות ולראות את שרידי בית המקדש שחרב.<BR> זוהי תקבולת ניגודית המורכבת מצימוד (יקל – יקר) המעמידה באמצעות דימוי את הקלות שבעזיבה מול הרצון העז לגעת באדמת הארץ.<BR> ושוב, האדמה היא מטונימיה לארץ הקודש כולה. השימוש במילה דביר לציון בית המקדש לקוחה מספר תהילים כ"ח 2 " אל דביר קדשך" וזה כאמור שיבוץ מקראי.<BR><br />
<br />
===הכותב:===<br />
<br />
ריה"ל – רבי יהודה הלוי :<br />
חי בין השנים 1075-1141.<br />
חי בספרד ועסק בשירה בפילוסופיה וברפואהץ כתב שירי חול וקודש.<BR> היה אדם דתי והאמין ה' יציל את העם היהודי מכל סכנה.<BR><br />
בשנות ה 60 לחייו עזב הכל ועלה לישראל אולם בדרכו ירד במצריים שהה שם מספר חודשים (אצל מכר ) חלה ומת וכך לא הגיע לישראל.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%99_%D7%91%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97_/_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99&diff=8984ליבי במזרח / יהודה הלוי2005-10-28T22:57:21Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב"==<br />
<br />
'''מדובר בשיר כמיהה לציון – געגועים לארץ ישראל .<BR> '''<br />
השיר מכיל את תפארת הפתיחה ובעל חרוז מבריח לכל אורכו. כמו כן כל השיר מושתת על ניגודים.<BR> <br />
משקל השיר : שתי תנועות יתד תנועה יתד שתי תנועות יתד תנועה יתד.<BR><br />
והרי תוכנו :<br />
המשורר נמצא בספרד המכונה בבית א' "סוף מערב" וגעגועיו הם לישראל הנמצאת במזרח – אנו רואים כאן תקבולת ניגודית המורכבת מאזכור למקרא לספר תהילים ק"ג 12 שם כתוב "רחוק מזרח ממערב", המביעה את מצוקתו של הדובר והמרחק העצום בין הימצאותו הפיזית לרצון ליבו.<BR><br />
הצלע השנייה של הבית מבטאת את התסכול המקיף אותו בכל מעשיו וחייו – הוא אינו מוצא טעם לאוכל כאשר האוכל משמש כאן כמטונימיה ( חלק מתוך השלם המעיד על השלם ) להנאות החיים.<BR><br />
<br />
בבית ב' המשורר מעלה שאלה רטורית כיצד יוכל לקיים את נדריו ( לעלות ארצה ) אם ארץ ישראל נמצאת תחת שלטון נוצרי וספרד מקום מגוריו תחת שלטון מוסלמי. המשורר נאלץ להתמודד פה עם קושי כפול הוא לא יכול לצאת בקלות מספרד בשל איסורי השלטון וגם אם יצליח וייצא משם כיצד ייכנס לשטח ישראל?<br />
שהרי הדבר לא פשוט כלל.<BR><br />
<br />
הבית השלישי מציין את הקלות בה הוא מוכן לעזוב את ספרד והעושר החומרי שבה על מנת לזכות ולראות את שרידי בית המקדש שחרב.<BR> זוהי תקבולת ניגודית המורכבת מצימוד (יקל – יקר) המעמידה באמצעות דימוי את הקלות שבעזיבה מול הרצון העז לגעת באדמת הארץ.<BR> ושוב, האדמה היא מטונימיה לארץ הקודש כולה.<BR> השימוש במילה דביר לציון בית המקדש לקוחה מספר תהילים כ"ח 2 " אל דביר קדשך" וזה כאמור שיבוץ מקראי.<BR><br />
<br />
===הכותב:===<br />
<br />
ריה"ל – רבי יהודה הלוי :<br />
חי בין השנים 1075-1141.<br />
חי בספרד ועסק בשירה בפילוסופיה וברפואהץ כתב שירי חול וקודש.<BR> היה אדם דתי והאמין ה' יציל את העם היהודי מכל סכנה.<BR><br />
בשנות ה 60 לחייו עזב הכל ועלה לישראל אולם בדרכו ירד במצריים שהה שם מספר חודשים (אצל מכר ) חלה ומת וכך לא הגיע לישראל.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8983ספרות2005-10-28T22:55:46Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
*[[כותנות פסים / רמב"ע]]<br />
*[[ליבי במזרח / יהודה הלוי]]<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
*[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]]<br />
<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D_/_%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90&diff=8982כותנות פסים / משה אבן עזרא2005-10-28T22:49:47Z<p>ולנטינו: /* דימויים: */</p>
<hr />
<div>=="כותנות פסים"- רמב"ע==<br />
<br />
כתנות פסים לבש הגן/ וכסות רקמה מדי דשאו,<BR><br />
ומעיל תשבץ עטה כל עץ/ ולכל עין הראה פלאו.<BR> <BR><br />
כל ציץ חדש לזמן חודש/ יצא שוחק לקראת בואו, <BR><br />
אך לפניהם שושן עבר,/ מלך, כי על הורם כיסאו, <BR><br />
יצא מבין משמר עליו/ וישנה את בגדי כלאו. <BR><br />
מי לא ישתה יינו עליו/ האיש ההוא ישא חטאו! <BR><br />
<br />
*בשיר זה אין תפארת פתיחה משום שאין חריזה ואין חריגה מנושא השיר.<BR> <br />
===נושא השיר:===<br />
השיר עוסק בהתחדשות הטבע, פריחת הגן ובאביב כשהופעת השושן מהווה את שיאו של התהליך.<BR><br />
השיר יוצר תמונה מטפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע.<BR> הדובר בשיר מתאר את האביב , כתהלוכה צבעונית של נסיכים ובני אצולה הלבושים בגדי פאר(הגן, הדשא, הפרחים והעצים) המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם- השושן, שפריחתו מדומה לשחרור מבית הכלא.<BR><br />
<br />
'''מבנה השיר:''' שיר מרובע. בכל בית יש 4 צלעות.<BR><br />
'''חרוז מבריח: ''' סיומי הבתים מסתיימים באותו צליל: אוֹ.<BR><br />
<br />
====פירוט השיר: ====<br />
"כותנות פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו"-בחברה מעמדית הלבוש מראה את מעמד האדם בחברה. הגן לבש כותונת פסים (כמו של יוסף) והדשא לבש מדי שרד מעוטרים ברקימה. (תקבולת נרדפת + האנשה).<BR><br />
"ומעיל תשבץ עטה כל עץ"- חריזה פנימית- יש פה גם קונוטציה מקראית- את המעיל הזה לבש הכהן הגדול בבית המקדש, והוא היה מפואר ומקושט באבנים טובות ומאוד צבעוני. הוא מכניס פה שיבוץ.<BR><br />
<br />
===תפקיד הקונוטציה המקראית:===<br />
הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
<br />
הגן התעורר לאביב הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החורף– הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
"ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים (האנשה).<BR><br />
<br />
===שיבוצים מקראיים:===<br />
א. הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
ב. הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
ג. כותונת תשבץ: אחד מבגדיו של הכוהן הגדול.<BR><br />
ד. בית 5 מתאר את השושן היוצא מבגדי כלאו ומזכיר שוב את יוסף, אשר לאחר שיצא מבית הכלא החליף את שמלותיו ולבש בגדי שֵש.<BR><br />
ה. בסיום השיר מתוארת מצווה גדולה לחגוג בשתיית יין את יציאת הגן מעבדות לשמחת הפריחה והחרות. ניסוח בית 6 מזכיר את קרבן הפסח: "האיש ההוא ישא חטאו" (במדבר ט, 13) ומעלה מחשבה כי המשורר מוצא כאן מכנה משותף בין שחרור הגן לשחרור היהודים ממצרים.<BR><br />
<br />
הגן התעורר לאביב- הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החור- הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
===האנשה:===<br />
• "ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים.<BR><br />
• עטה, הראה (בית 2).<BR><br />
• "יצא שוחק לקראת בואו"- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR><br />
• שושן עבר (בית 4).<BR><br />
• יצא, ישנה (בית 5).<BR><br />
<br />
===צימוד:===<br />
"כל ציץ חדש לזמן חודש"- צימוד(לשון נופל על לשון) + חריזה פנימית: הפרחים החדשים, הפורחים באביב מדומים לדמויות אנושיות היוצאות לקראת האביב.<BR><br />
<br />
"יצא שוחק לקראת בואו"- האנשה- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR> <br />
<br />
===דימויים:===<br />
"אך לפניהם שושן עבר/ מלך כי על הורם כסאו" – התקשטות הגן הייתה הקדמה לאירוע החגיגי והחשוב-הופעת השושן. העצים הדשא והפרחים הם המלווים של השושן,מלך הגן.<BR><br />
<br />
"יצא מבין משמר עליו וישנה את בגדי כלאו"- השושן היה ניצן ירוק ועכשיו הוא נפתח- השושן יוצא מן הכלא ומחליף את בגדי האסירים לבגדי מלכות (משנה את צבעו).<BR><br />
"משמר עליו"= המשמר שהושם עליו, או האנשת עלי הגביע המגינים על הפרח ודימויים למשמר כבוד או לכלא.<BR> משמר בשיר הוא כנראה בית הסוהר, כמו בסיפור יוסף.<BR><br />
"וישנה את בגדי כלאו"- קונוטציה מקראי.<BR><br />
והאמת: הביטוי הוא מתוך סיפור שחרורו של המלך יהויכין מכלאו בבבל.<BR><br />
<br />
"מי לא ישתה יינו עליו"- צימוד משולב: רושמים אותו הדבר אך המשמעות שונה.<BR><br />
קריאה ללגום לחיי המלך החדש (השושן).<BR> <br />
"האיש ההוא ישא חטאו!"- ישא חטאו זה שיבוץ מספר דברים ששם אומרים שמי שלא יקיים את חג המצות ייענש.<BR> <br />
משמעות: הוא אומר שמי שלא ישתה יין לכבוד גן והתפתחותו הוא חוטא ומכאן ניתן לראות את משמעות הגן.<BR> <br />
לסיום מסוג זה קוראים תפארת הסיום- השירה האחרונה שוברת את הנושא העיקרי של השיר (חלק ממוסכמות). תפארת הסיום- מי שלא ישתה יין לכבוד השושן דינו מוות.<BR><br />
<br />
*'''המילים שמתייחסות לבגדים: מעיל תשבץ, בגדי כלאו, כסות רקמה, מדי, כותנות פסים.'''<BR> <br />
<br />
'''השיר מתואר בשני תהליכים במקביל: '''<br />
<br />
1. הגן שמתעורר מהחורף לאביב – מחליף בגדי חורף ולובש בגדים צבעוניים, עשירים ומושקעים (מטאפורה והאנשה).<BR><br />
2. בואו של המלך (מטאפורה), יש פה דימוי ורמיזות.<BR> <br />
<br />
בבית הרביעי מופיע המלך וניתן לראות שהגן מתקשט לכבוד המלך (השושן) שיוצא מבית הכלא ואנחנו הקוראים מצווים לשתות יין ולשמוח לכבוד פריחת הגן, '''בוא המלך ופריחת האביב:''' שלושת הרבדים האלו הם לא מוסכמה, אלא הם משהו שהכותב המציא - זהו הכשרון שלו, מפני שאיש לא אמר לו איך לבנות את הגן או לתארו. המוסכמה היא התבנית של השיר.<BR> <br />
<br />
*משקל- משקל התנועות והיתדות הוא בנוי על ניקוד ומבדיל בין הברות פתוחות וסגורות- מבוסס על הבדלים בין שוואים נעים ונחים- אין לו בשיר שווא נע, השיר בנוי רק מתנועות- זה דורש מחשבה והשקעה רבה וזה מוסיף ליופי השיר ואומנותו. השיר מרובע. בכל בית 16 תנועות.<BR><br />
<br />
מטאפורות- האנשת הגן , העצים השושן.<BR><br />
כפל משמעות- משמר עליו<br />
צימוד- עליו בשורה 4 ועליו בשורה 5.<br />
חרוז מבריח-דשאו-פלאו-בואו.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D_/_%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90&diff=8980כותנות פסים / משה אבן עזרא2005-10-28T22:49:19Z<p>ולנטינו: /* דימויים: */</p>
<hr />
<div>=="כותנות פסים"- רמב"ע==<br />
<br />
כתנות פסים לבש הגן/ וכסות רקמה מדי דשאו,<BR><br />
ומעיל תשבץ עטה כל עץ/ ולכל עין הראה פלאו.<BR> <BR><br />
כל ציץ חדש לזמן חודש/ יצא שוחק לקראת בואו, <BR><br />
אך לפניהם שושן עבר,/ מלך, כי על הורם כיסאו, <BR><br />
יצא מבין משמר עליו/ וישנה את בגדי כלאו. <BR><br />
מי לא ישתה יינו עליו/ האיש ההוא ישא חטאו! <BR><br />
<br />
*בשיר זה אין תפארת פתיחה משום שאין חריזה ואין חריגה מנושא השיר.<BR> <br />
===נושא השיר:===<br />
השיר עוסק בהתחדשות הטבע, פריחת הגן ובאביב כשהופעת השושן מהווה את שיאו של התהליך.<BR><br />
השיר יוצר תמונה מטפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע.<BR> הדובר בשיר מתאר את האביב , כתהלוכה צבעונית של נסיכים ובני אצולה הלבושים בגדי פאר(הגן, הדשא, הפרחים והעצים) המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם- השושן, שפריחתו מדומה לשחרור מבית הכלא.<BR><br />
<br />
'''מבנה השיר:''' שיר מרובע. בכל בית יש 4 צלעות.<BR><br />
'''חרוז מבריח: ''' סיומי הבתים מסתיימים באותו צליל: אוֹ.<BR><br />
<br />
====פירוט השיר: ====<br />
"כותנות פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו"-בחברה מעמדית הלבוש מראה את מעמד האדם בחברה. הגן לבש כותונת פסים (כמו של יוסף) והדשא לבש מדי שרד מעוטרים ברקימה. (תקבולת נרדפת + האנשה).<BR><br />
"ומעיל תשבץ עטה כל עץ"- חריזה פנימית- יש פה גם קונוטציה מקראית- את המעיל הזה לבש הכהן הגדול בבית המקדש, והוא היה מפואר ומקושט באבנים טובות ומאוד צבעוני. הוא מכניס פה שיבוץ.<BR><br />
<br />
===תפקיד הקונוטציה המקראית:===<br />
הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
<br />
הגן התעורר לאביב הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החורף– הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
"ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים (האנשה).<BR><br />
<br />
===שיבוצים מקראיים:===<br />
א. הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
ב. הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
ג. כותונת תשבץ: אחד מבגדיו של הכוהן הגדול.<BR><br />
ד. בית 5 מתאר את השושן היוצא מבגדי כלאו ומזכיר שוב את יוסף, אשר לאחר שיצא מבית הכלא החליף את שמלותיו ולבש בגדי שֵש.<BR><br />
ה. בסיום השיר מתוארת מצווה גדולה לחגוג בשתיית יין את יציאת הגן מעבדות לשמחת הפריחה והחרות. ניסוח בית 6 מזכיר את קרבן הפסח: "האיש ההוא ישא חטאו" (במדבר ט, 13) ומעלה מחשבה כי המשורר מוצא כאן מכנה משותף בין שחרור הגן לשחרור היהודים ממצרים.<BR><br />
<br />
הגן התעורר לאביב- הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החור- הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
===האנשה:===<br />
• "ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים.<BR><br />
• עטה, הראה (בית 2).<BR><br />
• "יצא שוחק לקראת בואו"- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR><br />
• שושן עבר (בית 4).<BR><br />
• יצא, ישנה (בית 5).<BR><br />
<br />
===צימוד:===<br />
"כל ציץ חדש לזמן חודש"- צימוד(לשון נופל על לשון) + חריזה פנימית: הפרחים החדשים, הפורחים באביב מדומים לדמויות אנושיות היוצאות לקראת האביב.<BR><br />
<br />
"יצא שוחק לקראת בואו"- האנשה- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR> <br />
<br />
===דימויים:===<br />
"אך לפניהם שושן עבר/ מלך כי על הורם כסאו" – התקשטות הגן הייתה הקדמה לאירוע החגיגי והחשוב-הופעת השושן. העצים הדשא והפרחים הם המלווים של השושן,מלך הגן.<BR><br />
<br />
"יצא מבין משמר עליו וישנה את בגדי כלאו"- השושן היה ניצן ירוק ועכשיו הוא נפתח- השושן יוצא מן הכלא ומחליף את בגדי האסירים לבגדי מלכות (משנה את צבעו).<BR><br />
"משמר עליו"= המשמר שהושם עליו, או האנשת עלי הגביע המגינים על הפרח ודימויים למשמר כבוד או לכלא.<BR> משמר בשיר הוא כנראה בית הסוהר, כמו בסיפור יוסף.<BR><br />
"וישנה את בגדי כלאו"- קונוטציה מקראי.<BR><br />
והאמת: הביטוי הוא מתוך סיפור שחרורו של המלך יהויכין מכלאו בבבל.<BR><br />
<br />
"מי לא ישתה יינו עליו"- צימוד משולב: רושמים אותו הדבר אך המשמעות שונה.<BR><br />
קריאה ללגום לחיי המלך החדש (השושן).<BR> <br />
"האיש ההוא ישא חטאו!"- ישא חטאו זה שיבוץ מספר דברים ששם אומרים שמי שלא יקיים את חג המצות ייענש.<BR> <br />
משמעות: הוא אומר שמי שלא ישתה יין לכבוד גן והתפתחותו הוא חוטא ומכאן ניתן לראות את משמעות הגן.<BR> <br />
לסיום מסוג זה קוראים תפארת הסיום- השירה האחרונה שוברת את הנושא העיקרי של השיר (חלק ממוסכמות). תפארת הסיום- מי שלא ישתה יין לכבוד השושן דינו מוות.<BR><br />
<br />
*המילים שמתייחסות לבגדים: מעיל תשבץ, בגדי כלאו, כסות רקמה, מדי, כותנות פסים.<BR> <br />
<br />
'''השיר מתואר בשני תהליכים במקביל: '''<br />
<br />
1. הגן שמתעורר מהחורף לאביב – מחליף בגדי חורף ולובש בגדים צבעוניים, עשירים ומושקעים (מטאפורה והאנשה).<BR><br />
2. בואו של המלך (מטאפורה), יש פה דימוי ורמיזות.<BR> <br />
<br />
בבית הרביעי מופיע המלך וניתן לראות שהגן מתקשט לכבוד המלך (השושן) שיוצא מבית הכלא ואנחנו הקוראים מצווים לשתות יין ולשמוח לכבוד פריחת הגן, '''בוא המלך ופריחת האביב:''' שלושת הרבדים האלו הם לא מוסכמה, אלא הם משהו שהכותב המציא - זהו הכשרון שלו, מפני שאיש לא אמר לו איך לבנות את הגן או לתארו. המוסכמה היא התבנית של השיר.<BR> <br />
<br />
*משקל- משקל התנועות והיתדות הוא בנוי על ניקוד ומבדיל בין הברות פתוחות וסגורות- מבוסס על הבדלים בין שוואים נעים ונחים- אין לו בשיר שווא נע, השיר בנוי רק מתנועות- זה דורש מחשבה והשקעה רבה וזה מוסיף ליופי השיר ואומנותו. השיר מרובע. בכל בית 16 תנועות.<BR><br />
<br />
מטאפורות- האנשת הגן , העצים השושן.<BR><br />
כפל משמעות- משמר עליו<br />
צימוד- עליו בשורה 4 ועליו בשורה 5.<br />
חרוז מבריח-דשאו-פלאו-בואו.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9D_/_%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90&diff=8978כותנות פסים / משה אבן עזרא2005-10-28T22:48:43Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="כותנות פסים"- רמב"ע==<br />
<br />
כתנות פסים לבש הגן/ וכסות רקמה מדי דשאו,<BR><br />
ומעיל תשבץ עטה כל עץ/ ולכל עין הראה פלאו.<BR> <BR><br />
כל ציץ חדש לזמן חודש/ יצא שוחק לקראת בואו, <BR><br />
אך לפניהם שושן עבר,/ מלך, כי על הורם כיסאו, <BR><br />
יצא מבין משמר עליו/ וישנה את בגדי כלאו. <BR><br />
מי לא ישתה יינו עליו/ האיש ההוא ישא חטאו! <BR><br />
<br />
*בשיר זה אין תפארת פתיחה משום שאין חריזה ואין חריגה מנושא השיר.<BR> <br />
===נושא השיר:===<br />
השיר עוסק בהתחדשות הטבע, פריחת הגן ובאביב כשהופעת השושן מהווה את שיאו של התהליך.<BR><br />
השיר יוצר תמונה מטפורית המאורגנת סביב האנשת הטבע.<BR> הדובר בשיר מתאר את האביב , כתהלוכה צבעונית של נסיכים ובני אצולה הלבושים בגדי פאר(הגן, הדשא, הפרחים והעצים) המתכנסים לכבוד האביב ובראשם מלכם- השושן, שפריחתו מדומה לשחרור מבית הכלא.<BR><br />
<br />
'''מבנה השיר:''' שיר מרובע. בכל בית יש 4 צלעות.<BR><br />
'''חרוז מבריח: ''' סיומי הבתים מסתיימים באותו צליל: אוֹ.<BR><br />
<br />
====פירוט השיר: ====<br />
"כותנות פסים לבש הגן וכסות רקמה מדי דשאו"-בחברה מעמדית הלבוש מראה את מעמד האדם בחברה. הגן לבש כותונת פסים (כמו של יוסף) והדשא לבש מדי שרד מעוטרים ברקימה. (תקבולת נרדפת + האנשה).<BR><br />
"ומעיל תשבץ עטה כל עץ"- חריזה פנימית- יש פה גם קונוטציה מקראית- את המעיל הזה לבש הכהן הגדול בבית המקדש, והוא היה מפואר ומקושט באבנים טובות ומאוד צבעוני. הוא מכניס פה שיבוץ.<BR><br />
<br />
===תפקיד הקונוטציה המקראית:===<br />
הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
<br />
הגן התעורר לאביב הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החורף– הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
"ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים (האנשה).<BR><br />
<br />
===שיבוצים מקראיים:===<br />
א. הביטוי כותנת פסים מביא לגן ביטויים ותיאורים שונים- מוסיף על הגן דברים שאנחנו לא רואים.<BR> <br />
ב. הביטוי "כסות רקמה" מראה על עושרו של הגן- הגן יקר כמו הכותונת פסים. מישהו השקיע בגן מאמץ רב.<BR> <br />
ג. כותונת תשבץ: אחד מבגדיו של הכוהן הגדול.<BR><br />
ד. בית 5 מתאר את השושן היוצא מבגדי כלאו ומזכיר שוב את יוסף, אשר לאחר שיצא מבית הכלא החליף את שמלותיו ולבש בגדי שֵש.<BR><br />
ה. בסיום השיר מתוארת מצווה גדולה לחגוג בשתיית יין את יציאת הגן מעבדות לשמחת הפריחה והחרות. ניסוח בית 6 מזכיר את קרבן הפסח: "האיש ההוא ישא חטאו" (במדבר ט, 13) ומעלה מחשבה כי המשורר מוצא כאן מכנה משותף בין שחרור הגן לשחרור היהודים ממצרים.<BR><br />
<br />
הגן התעורר לאביב- הוא עובר תהליך התחדשות לקראת האביב עם סופו של החור- הגן היה בעל צבע אחד בעונת החורף (צבע כהה)ועם בוא האביב הוא הופך לעשיר ומגוון בצבעים כמו כותנת פסים ובגד רקמה (בגלל הפריחה).<BR> <br />
<br />
===האנשה:===<br />
• "ולכל עין הראה פלאו"- העץ מתגאה ומתפאר בבגדיו היפים.<BR><br />
• עטה, הראה (בית 2).<BR><br />
• "יצא שוחק לקראת בואו"- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR><br />
• שושן עבר (בית 4).<BR><br />
• יצא, ישנה (בית 5).<BR><br />
<br />
===צימוד:===<br />
"כל ציץ חדש לזמן חודש"- צימוד(לשון נופל על לשון) + חריזה פנימית: הפרחים החדשים, הפורחים באביב מדומים לדמויות אנושיות היוצאות לקראת האביב.<BR><br />
<br />
"יצא שוחק לקראת בואו"- האנשה- הגן שמח לקראת בוא האביב (או השושן).<BR> <br />
<br />
===דימויים:===<br />
"אך לפניהם שושן עבר/ מלך כי על הורם כסאו" – התקשטות הגן הייתה הקדמה לאירוע החגיגי והחשוב-הופעת השושן. העצים הדשא והפרחים הם המלווים של השושן,מלך הגן.<BR><br />
<br />
"יצא מבין משמר עליו וישנה את בגדי כלאו"- השושן היה ניצן ירוק ועכשיו הוא נפתח- השושן יוצא מן הכלא ומחליף את בגדי האסירים לבגדי מלכות (משנה את צבעו).<BR><br />
"משמר עליו"= המשמר שהושם עליו, או האנשת עלי הגביע המגינים על הפרח ודימויים למשמר כבוד או לכלא.<BR> משמר בשיר הוא כנראה בית הסוהר, כמו בסיפור יוסף.<BR><br />
"וישנה את בגדי כלאו"- קונוטציה מקראי.<BR><br />
והאמת: הביטוי הוא מתוך סיפור שחרורו של המלך יהויכין מכלאו בבבל.<BR><br />
<br />
"מי לא ישתה יינו עליו"- צימוד משולב: רושמים אותו הדבר אך המשמעות שונה.<BR><br />
קריאה ללגום לחיי המלך החדש (השושן).<BR> <br />
"האיש ההוא ישא חטאו!"- ישא חטאו זה שיבוץ מספר דברים ששם אומרים שמי שלא יקיים את חג המצות ייענש.<BR> <br />
משמעות: הוא אומר שמי שלא ישתה יין לכבוד גן והתפתחותו הוא חוטא ומכאן ניתן לראות את משמעות הגן.<BR> <br />
לסיום מסוג זה קוראים תפארת הסיום- השירה האחרונה שוברת את הנושא העיקרי של השיר (חלק ממוסכמות). תפארת הסיום- מי שלא ישתה יין לכבוד השושן דינו מוות.<BR><br />
<br />
*המילים שמתייחסות לבגדים: מעיל תשבץ, בגדי כלאו, כסות רקמה, מדי, כותנות פסים.<BR> <br />
<br />
'''השיר מתואר בשני תהליכים במקביל: '''<br />
1. הגן שמתעורר מהחורף לאביב – מחליף בגדי חורף ולובש בגדים צבעוניים, עשירים ומושקעים (מטאפורה והאנשה).<BR><br />
2. בואו של המלך (מטאפורה), יש פה דימוי ורמיזות.<BR> <br />
<br />
בבית הרביעי מופיע המלך וניתן לראות שהגן מתקשט לכבוד המלך (השושן) שיוצא מבית הכלא ואנחנו הקוראים מצווים לשתות יין ולשמוח לכבוד פריחת הגן, '''בוא המלך ופריחת האביב:''' שלושת הרבדים האלו הם לא מוסכמה, אלא הם משהו שהכותב המציא - זהו הכשרון שלו, מפני שאיש לא אמר לו איך לבנות את הגן או לתארו. המוסכמה היא התבנית של השיר.<BR> <br />
<br />
*משקל- משקל התנועות והיתדות הוא בנוי על ניקוד ומבדיל בין הברות פתוחות וסגורות- מבוסס על הבדלים בין שוואים נעים ונחים- אין לו בשיר שווא נע, השיר בנוי רק מתנועות- זה דורש מחשבה והשקעה רבה וזה מוסיף ליופי השיר ואומנותו. השיר מרובע. בכל בית 16 תנועות.<BR><br />
<br />
מטאפורות- האנשת הגן , העצים השושן.<BR><br />
כפל משמעות- משמר עליו<br />
צימוד- עליו בשורה 4 ועליו בשורה 5.<br />
חרוז מבריח-דשאו-פלאו-בואו.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8977ספרות2005-10-28T22:45:07Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
*[[כותנות פסים / רמב"ע]]<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
*[[המחרוזת / גאי דה מופאסן]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8952שיחה:ספרות2005-10-28T12:24:05Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>שלום לכם,אני מעלה את כל הסיכומים שכתבתי במהלך השנתיים האחרונות</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8947ספרות2005-10-28T12:20:42Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
*[[המחזרוזת / גאי דה מופאסן]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95_/_%D7%91%D7%9C%D7%96%D7%90%D7%A7&diff=8946אבא גוריו / בלזאק2005-10-28T12:17:01Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>=="אבא גוריו"- בלזאק==<br />
<br />
===אבא גוריו- הרקע החברתי:===<br />
תחילת העלילה ביצירה בסוף חודש נובמבר 1819 וסיומה בפברואר 1820.<BR> <br />
זו תקופת הרסטורציה של שלטון הבורבונים בצרפת לאחר מפלת נפוליאון.<BR> <br />
למרות שהעלילה עצמה מתייחסת לפרק זמן של כשלושה חודשים, סיפורם של גוריו וגברת ווקאר חוזר שלושים שנה אחורנית לשנת 1789, תקופת המהפכה הצרפתית.<BR> <br />
השינויים הפוליטים והחברתיים שהתרחשו לאחר המהפכה מהדהדים בנושאים העומדים במרכז הרומן.<BR> <br />
עולם הפרובינציה ביצירה מצטייר כעולם ישן בעל ערכים כגון רגש, אהבה, משפחה ויושר מידות.<BR> <br />
לעומתה, פריס מצטיירת כעולם שהערכים המסורתיים השתנו בו לחלוטין.<BR> <br />
בעולם זה הכסף הוא ערך עליון, אין בו מקום לחיים ע"פ הרגש, לכללי מוסר וצדק, אלא רק לזיוף וצביעות, מושג האבהות בו מעוות וכך גם היחסים בין אבות ובנים.<BR> המספר שולל את החברה המעוותת והמושחתת המתוארת בספר.<BR> <br />
שיפוטו מתבטא בתיאור דיירי הפנסיון בעזרת דימויים שליליים השאובים מעולם בעלי החיים.<BR><br />
<br />
===מאפייני "אבא גוריו" כרומאן ריאליסטי:===<br />
<br />
1. מספר כל יודע - המספר הוא כל יודע העומד מחוץ ליצירה ויודע על העבר, ההווה והעתיד של הדמויות.<BR> <br />
הוא נמצא בכמה מקומות באותו זמן וחודר לתודעתן של הדמויות.<BR> <br />
הוא מתערב ואירוני, מפרש רעיונות, שופט את הדמויות ומביע את עמדתו כלפיהן.<BR> <br />
<br />
2. הרקע החברתי - זמן התרחשות העלילה הוא כשלושה חודשים בתקופת הרסטורציה שלאחר מפלת נפוליאון.<BR> <br />
היצירה נפתחת בתיאור הפנסיון של גברת ווקר המהווה מיקרוקוסמוס של החברה הפריסאית בה מעמדם של אנשים נקבע ע"פ הכנסתם.<BR> <br />
באמצעות חברה זו מעלה בלזאק ערכים מסויימים לדיון: נישואין, כסף וחומרנות, אבהות,אהבה, ידידות ועוד.<BR> <br />
<br />
3. הדמויות ביצירה - רסטיניאק הוא הדמות הראשית אשר תפקידה לחשוף את פניה המכוערות של החברה הפריסאית.<BR> הוא דמות עגולה ומתפתחת.<BR> <br />
הוא עובר תהליך התחנכות שבסופו הוא מחליט להיאבק בחברה על-מנת להתקדם ולהגיע לעמדה שהוא מעוניין בה.<BR> <br />
ווטראן הוא דמות מורכבת אך שטוחה, כלומר אינה מתפתחת, אשר מטרתה לעבות את שלל הדמויות בחברה ולשמש כאחד ה"אבות" המחנכים את רסטיניאק.<BR> <br />
הוא אדם חושב ומנוסה, אשר היה בעבר צעיר ורומנטי כרסטיניאק.<BR><br />
<br />
4. סיום היצירה - ליצירה סיום סגור בהתאם למוסכמות המאה ה- 19 כל החוטים "נקשרים" בעלילה.<BR><br />
<br />
===קווי העלילה ב"אבא גוריו":===<br />
העלילה ביצירה בנויה משלושה קווים עלילתיים: סיפורם של גוריו ובנותיו, סיפורו של רסטיניאק, וסיפורו של ווטראן.<BR> <br />
קווים אלה קשורים זה בזה באמצעות הדרכים הבאות: המקום - פנסיון ווקאר בו גוריו, ווטראן ורסטיניאק נפגשים ויוצרים מגע.<BR> <br />
דמותו של רסטיניאק יוצרת אנלוגיה בין הקו העלילתי של גוריו ושל ווטראן.<BR> הסיבתיות גם היא מקשרת בין הקווים העלילתיים.<BR> <br />
קיים קשר סיבתי בין הקו העלילתי של רסטיניאק לזה של גוריו מצד אחד, ולזה של ווטראן מצד שני.<BR> <br />
קשר זה הוא חד-כיווני, רסטיניאק רק מושפע מהקווים האחרים, אך אין לו השפעה עליהם.<BR> <br />
בהיותו הגורם המקשר בין הקווים העלילתיים, רסטיניאק הופך להיות הדמות המרכזית ביותר ברומן.<BR> <br />
העלילה ב"אבא גוריו" בעיקרה כרונולוגית, אך יש בה סטיות המתבטאות בהטרמות ובפערי מידע זמניים ותמידיים.<BR> <br />
העלמת המידע יוצרת רושם של מסתורין.<BR> <br />
הפערים הזמניים נועדו גם למקד את תשומת לב הקורא ברסטיניאק כדמות שנועדה לפתור את תעלומת גוריו והחברה הפריסאית כולה.<BR> <br />
העלילה מתרכזת בעיקר בפעולות ובמעשים בעולם שמחוץ לדמויות וממעיטה להדגיש את העולם הפנימי.<BR> <br />
זאת למרות שהקונפליקט המרכזי בעלילה הוא פנימי.<BR><br />
<br />
===אבא גוריו: הסיום הסגור:===<br />
סיום סגור הוא נקודת סיום של רצף מסויים המאשרת ציפיות שנבנו לאורך כל הרצף ע"י עקרונות ארגון של חלקיו.<BR> <br />
קיימים שני סוגי ציפיות: ציפיות כלליות לסגירות וציפיות ספציפיות לסגירות. ב"אבא גוריו" הציפיות הכלליות המתעוררות אצל הקורא מתממשות במלואן. הציפיות הספציפיות אינן מתאשרות, אך בדיעבד מתברר שהקטסט "הכין" את הקורא לאפשרות שרסטיניאק בחר בה - השתלבות בחברה.<BR> <br />
כמו-כן, התבדות זו של הציפיות ממלאת תפקיד מסויים.<BR> <br />
לכאורה הסיום המפתיע מפחית מסגירות הרומן, אך למעשה אין זה כך.<BR> <br />
סיום סגור יכול להיות משני סוגים: סיום המאשר ציפיות שנבנו לאורך הרצף, וסיום מפתיע אשר בדיעבד מוצאים את הצדקתו ברצף שאותו הוא מסיים.<BR> <br />
הסיום ב"אבא גוריו" הוא סיום מהסוג השני.<BR> <br />
מסירת מידע גם על גורלן של הדמויות המשניות מחזקת את תחושת הסגירות.<BR><br />
<br />
===יחס המחבר אל ווטראן וגברת ווקאר:===<br />
בלזאק מעצב דמות מספר כל יודע היודע את המתרחש בלב גיבוריו, בוחר לעצמו את נקודת התצפית הרצויה לו ומשנה אותה ע"פ הדרוש לו.<BR> <br />
המספר בונה את היחס לדמויות באמצעות העיצוב האמנותי ודרך תהליך של העמדת קנה מידה מוסרי חדש במהלך היצירה.<BR> <br />
הדמויות מעוצבות עיצוב ריאליסטי, אך תוך הדגשת צידן הדוחה.<BR> <br />
גב' ווקאר מתוארת באמצעות תיאור האכסניה המנוונת וחסרת הטעם.<BR> <br />
חיצוניותה של גב' ווקאר מסמלת גם את פנימיותה.<BR> <br />
היא מסמלת עבור המספר חלק גדול מהשחיתות שבחיי הבורגנית הזעירה.<BR> <br />
דמותו של ווטראן גם היא שלילית, אלא שהמספר יוצר כלפיה משיכה חזקה. העיצוב האמנותי המורכב יוצר דמות רבת פערים וסתירות המתפתחת במהלך הרומן.<BR> <br />
הדמות מעוצבת גם דרך מתחים דרמטים באישיותו.<BR> <br />
תכונותיו משתקפות גם דרך יחסן של של הדמויות האחרות אליו.<BR><br />
<br />
==="אבא גוריו"- תקציר וחומר עזר:===<br />
1. צמיחת הריאליזם מתוך הרומנטיקה.<BR><br />
2. הסביבה בה מתרחשת העלילה - הפנסיון של גב' ווקאר.<BR><br />
3. נושא הרומן - התמוטטות חייו של אבא גוריו מסמלת את התמוטטות עולם האבהות שהוא בעיני בלזאק הרס העולם הפיאודלי - פטריארכלי.<BR> <br />
בלזאק יוצא נגד משטר חברתי ההופך את האדם לבורג במכונה הגדולה, משטר בו הכוח השולט הוא הממון.<BR><br />
4. הדמויות ביצירה - אבא גוריו הוא דמות טראגית.<BR> <br />
מתואר טבעו הפשוט והגס ויחסיו עם בנותיו.<BR><br />
רסטיניאק הוא דמות אפית, הוא שאפתן ורוצה להשתייך למעמד השליט.<BR> <br />
יותר משהוא פועל וסובל את הארועים, הוא מסתכל בהם.<BR> <br />
ווטראן הוא המרדן הגדול שאינו נכנע לחוקי החברה.<BR><br />
5. מבנה הרומן - הרומן בנוי בצורה דרמטית הבאה להעלות את הטרגדיה של אבא גוריו.<BR> <br />
כמו-כן הוא מביא את תיאור התפתחותו של רסטיניאק, ומבחינה זו מהווה הרומן מין רומן התחנכות.<BR><br />
<br />
===יחסו הדו-ערכי של המספר כלפי הדמויות המרכזיות:===<br />
המאמר דן ביחסו הדו-ערכי של המספר כלפי הדמויות המרכזיות.<BR> <br />
יחסו של המספר לחברה הפריסאית שלילי באופן חד-משמעי.<BR> <br />
רסטיניאק, הבוחר להשתלב בחברה, זוכה ליחס אירוני מצד המספר על בחירתו. לעומת זאת, המספר אינו מציג את רסטיניאק באור דוחה, אלא מכוון את הקורא לחוש כלפיו אהדה, לצד הביקורת.<BR> <br />
גוריו מוצג לראשונה באמצעות פערים הנוצרים מהגרסאות השונות.<BR> <br />
שדיירי הפנסיון מעלים לגבי דמותו. פערים אילו יוצרים ציפייה לדמות שלילית, ציפייה אשר מתבדה באופן חלקי כאשר הקורא נוכח שגוריו הוא אומלל ואינו מזיק לאיש.<BR> <br />
יתר על כן, דמותו מצטיירת כדמות חיובית על רקע תיאור הפנסיון ודייריו.<BR> <br />
עם זאת, גוריו, כדמות המסמלת את האבהות ואת יחסי המשפחה שהמספר תומך בהם, מוצגת כמעוותת. ווטראן, כמו המספר, מתייחס לחברה בשאט נפש ומשום כך גם המספר וגם הקורא מתייחסים אליו בחיוב.<BR> <br />
יחד עם זאת, המספר מביע כלפיו גם יחס שלילי.<BR> <br />
היחס שנוצר כלפי הדמויות המרכזיות בסוף היצירה הוא דו-ערכי.<BR> <br />
יחס זה מביא את הקורא להזדהות מסויימת עם הדמויות, הזדהות שמפחיתה מחומרת שיפוטן לכף חובה.<BR> <br />
הנורמה המוסרית של המספר, איפוא, אינה מתקבלת כמהימנה במלואה.<BR><br />
<br />
'''אבא גוריו- המספר הכל-יודע:'''<br />
המספר ביצירה הוא מספר כל יודע העומד מחוץ לעולם הסיפור.<BR> <br />
הוא רומז לקורא שיש בידיו מידע נוסף לגבי העתיד להתרחש אותו הוא לא מוסר.<BR> כל העלמה כזו של מידע יוצרת פערי מידע הגורמים לסיקרון הקורא.<BR> <br />
למספר עמדה עדיפה ביחס לדמות.<BR> <br />
כמו-כן הוא יכול לחדור לתודעת הדמויות ולדווח על המתרחש בליבן.<BR> <br />
חדירה זו יכולה להתבצע על דרך הסיכום או הציטוט.<BR> <br />
המספר מספק דברי פרשנות לעיתים תכופות בדרך של הרהורים תיאורטים או באמצעות פנייה ישירה לקורא.<BR> <br />
הוא שופט את הדמויות בצורה ישירה ועקיפה ומרבה בהכללות על הרגלים אופייניים לדמויות או למעמדות חברתיים מסויימים.<BR> <br />
הכללות אילו מדגישות את תפקיד המספר כמתווך בין המציאות המתוארת ברומן לבין המציאות שמחוצה לו.<BR> <br />
לרומן תפקיד דידקטי: הוא נועד, בין השאר, ללמד את הקורא על מציאות חברתית-אנושית מסויימת.<BR><br />
<br />
===איפיון הדמויות:===<br />
המאמר עוסק באמצעים שונים לאפיון דמויות.<BR> <br />
בלזאק משתמש באמצעים הבאים כדי לאפיין את הדמויות ב"אבא גוריו": הצגת דמות באמצעות מראה חיצוני ומיקומה ברקע חברתי מוגדר, אפיונה בעזרת תאורים מטונימיים, פערים תמידיים וזמניים, התפתחות וקונפליקט, עקביות פעולתית ואנלוגיות.<BR> <br />
רסטיניאק הוא היחיד שחלה בו התפתחות.<BR> <br />
דמותו מתפתחת לאורך הרומן, הוא עומד על טיבה של החברה הפריסאית ומגיע, תוך כדי קונפליקט פנימי, לוויתור על המצפון ולבחירה בהשתלבות בחברה.<BR> <br />
גוריו הוא דמות שטוחה וסטאטית, ואילו ווטראן הוא דמות סטאטית, אך עגולה. קיימת אנלוגיה כפולה בין ווטראן וגוריו.<BR> <br />
בכל דמות קיימת תכונה אחת מוצהרת ותכונה שניה שהקורא מסיק אותה.<BR> <br />
קיימת הקבלה בין תכונה מוצהרת לתכונה מוסקת.<BR> <br />
בלזאק משתמש בדרכים עקיפות כדי לאפיין דמויות.<BR> <br />
את רוב תכונותיהן של הדמויות מסיק הקורא בעצמו מתאורים ורמזים עקיפים.<BR></div>ולנטינוhttps://www.sikumuna.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA&diff=8945ספרות2005-10-28T12:16:48Z<p>ולנטינו: </p>
<hr />
<div>__NOTOC__<br />
*אנא כיתבו סיכומים בנושא זה בצורה הבאה: שם יצירה/שם יוצר. תודה<br />
[[דף סיכומים בספרות לפי תכנית הלימודים]]<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> '''שירה'''</H2><br />
<br />
<h3> שירת ימי הביניים</h3><br />
<br />
*[[הים ביני ובינך / שמואל הנגיד]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת ביאליק </h3><br />
<br />
*[[על השחיטה / חיים נחמן ביאליק]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת המאה ה-20 </h3><br />
<br />
*[[כף יד רשעה / דליה רביקוביץ']]<br />
*[[אלוהים מרחם על ילדי הגן / יהודה עמיחי]]<br />
*[[גשם בשדה הקרב / יהודה עמיחי]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירת העולם - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[אנבל לי / אדגר אלן פו]]<br />
*[[גנרל הטנק שלך / ברטולט ברכט]]<br />
*[[הו קברניט! קברניטי / וולט וויטמן]]<br />
*[[שיר הפגישה האחרונה / אנה אחמטובה]]<br />
<br />
<br />
<h3> שירה בעקבות השואה - לתלמידי ספרות מורחבת </h3><br />
<br />
*[[פוגת המוות / פול צלאן]]<br />
<br />
<br />
<h4> קובץ השירים "קרון חתום" של דן פגיס </h4><br />
<br />
*[[אירופה, מאחר]]<br />
*[[כתוב בעפרון בקרון החתום]]<br />
*[[המסדר]]<br />
*[[עדות]]<br />
*[[עדות אחרת]]<br />
*[[הוראות לגנבת גבול]]<br />
*[[טיוטת הסכם לשלומים]]<br />
<br />
**[[נושאים מרכזיים בקובץ השירים]]<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
| <H2> סיפורת</H2><br />
<br />
<br />
<h4> סיפור קצר </h4><br />
*[[האדונית והרוכל / ש"י עגנון]]<br />
*[[הרופא וגרושתו / ש"י עגנון]]<br />
*[[תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט]]<br />
*[[העוורת|העוורת / יעקב שטיינברג]]<br />
*[[כינורו של רוטשילד / צ'כוב]]<br />
*[[שברירים / דבורה בארון]]<br />
<br />
<h4> רומן ונובלה </h4><br />
*[[העבד - מוטיבים בסיפור|העבד / יצחק בשביס-זינגר]]<br />
*[[חצוצרה בואדי / סמי מיכאל]]<br />
*[[סיפור פשוט / ש"י עגנון]]<br />
*[[אדיפוס המלך / סופוקלס]]<br />
*[[אנטיגונה / סופוקלס]]<br />
*[[אבא גוריו / בלזאק]]<br />
----<br />
=====רומן ונובלה - מספרות העולם - לתלמידי ספרות מורחבת=====<br />
<br />
*[[דון קיחוטה / סרוונטס]]<br />
*[[הגלגול / פרנץ קפקא]]<br />
<br />
|-<br />
<br />
<br />
|}<br />
<br />
<br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#EAF5FB;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> מסות ומאמרים</H2><br />
<br />
<br />
*[[המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / א.ב. יהושוע]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<BR><br />
{| style="border:2px solid#cfcfff;padding:1em;background-color:#ffffec;width:100%;"<br />
|-<br />
<br />
| <H2> טכניקות בספרות</H2><br />
<br />
<br />
*[[אפיון דמויות בספרות]]<br />
<br />
<br />
<br />
|-<br />
|}<br />
<br />
<br />
====[[מילון מושגים בספרות]]====<br />
<br />
==קישורים מומלצים==<br />
<br />
[http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:MPLiterature.JPG פורטל ספרות וויקיפדיה]<br />
[http://sifrut.aviv.org.il/ חדר מורים לספרות]</div>ולנטינו